פעם הרב פנה אלי ושאל "מה יהיה עם שידוך? מה יהיה?" הופתעתי מהשאלה ועניתי לרב "כבוד הרב שואל אותי? שכבודו יגיד לי מה עם השידוך שלי"
ענה הרב "הבעיה שהיום הבחורות חכמות ובקיאות בעולם הרוחני זה טוב מאד אבל זה קצת מלחיץ את הבחורים. אני מבקש ממך שבפעם הבאה שתיפגשי עם בחור אל תהי יותר מדי חכמה ופקחית"
מה כבודו רוצה שאעשה? שלא אדב? שאלתי
"אל תדברי על נושאיים תורניים. תני לו את התחושה שהוא הרב לא את. אתן, בגלל הידע שלכן, עוזבות את הבחורים זה לא טוב בכלל" אמר לי
לאחר שנפגשתי עם בחור שאל אותי הרב :
"נפגשת?"
"כן"
"היית לא חכמה כמו שביקשתי?"
ישבתי כמו ילדה טובה בקושי דיברתי. היה לי קשה בגלל כבוד הרב, פחדתי לדבר"
"ומה קרה?"
"לא המשכתי לפגישה נוספת זה לא היה שייך"
"והיית חכמה?"
"לא, בקושי דיברתי"
ואז קבע הרב "את היית חכמה ולא עשית מה שבקשתי"
אני יושבת מול הרב ולא מבינה הרי הרב לא היה בפגישה ולא יודע מה היה
הרב המשיך ואמר: " אם את לא זוכרת, אני אזכיר לך. הבחור דיבר על נושא מסוים מאיזה ספר נכון?"
לפתע בתמימות אמרתי לרב "כן הוא דיבר על משהו ואמר שמופיע בספר מנורת המאור אבל הוא טעה בשם המחבר איך הוא לא יודע שזה הרב אבוהב?"
הרב נאנח הנחה ארוכה ואמר "ישמעו אזנייך מה שפיך מדבר את לא היית צריכה לומר לו שהמחבר זה מישהו אחר"
ואז הוא שינה את סבר פניו האיר לי פנים ואמר בקול אבהי : "תראי זה חשוב מאד שאתן יודעות הלכות ובקיאות בנושאים רבים אבל חשוב לדעת שדרך העולם היא שהבחור רוצה להרגיש שהוא שולט בצד התורני. הוא לא מחפש חברותא בלימוד הוא מחפש חברותא לחיי משפחה. כשאני אומר 'אל תהי חכמה' אין הכוונה חלילה שאני מזלזל כוונתי היא שתנצלו את הבינה שלכן בחכמת הנשים שיש בכן"
והוא יברח בגלל כזה דבר כל אחד צריך להתבטא לא?! זה דייט?!)
