יש תינוקות שמתחו שריר או גיד בלידה, ואז כואב להם (נגיד, הצוואר), והם לא יודעים לומר לנו.

אוסטאופת יודע לזהות את הדברים האלה, וגם לפתור אותם

(לדעתי זה רק פרטי, או לפעמים במסגרת ביטוח משלים. אבל אני הייתי הולכת על מישהו מומלץ, גם אם יש לי משלים)

תזכירי לי בן כמה הוא?

ממליצה לבדוק גם בביקום..

בהצלחה,בשורות טובות.

איך הם בודקים בביקום?

רציתי שניקח אותו לבדיקה, שמעתי על ביקום / מוח אחד / אייפאק וכאלה... אבל אנחנו לא יודעים עליהם כלום ובעלי לא אוהב את הרעיון... כי אנחנו לא יודעים מי אלה, מי מפקח עליהם ואם זה לא עבודה בעיניים וכו'.

הקדמה:

השיטה בנויה על אנרגיות שמרגישים בשריר מח אחד עושה טיפול וביקום זה מכשיר שעובד על שדרים חשמליים במקביל למה שיש לנו בגוף . פועל - זה פועל אני עכשיו בטיפול ארון ומייגע עם ילדה שרגישה כמעט להכל וזה גורם לה להתנפח ולפתח קוצר נשימה כל שבועיים וביקום עוזר לה גם מח אחד אבל הוא יותר ארוך ....

ביקום זה לא דבר זול צריך לקחת בחשבון.אבל בריאות היא מעל הכל וה' שולח עם כל ילד ולכל ילד את מה שהוא צריך .זה מה שאנחנו מאמינים ועושים

שאלת , ננסה לענות:

*זה ממש נשמע רגישות והפריחה אישית הייתי מייחסת לזה שזה אומר שהילד שלך רגיש מאוד למשהו שהוא כרעל בשבילו (לא מגזימה ) וההנקה קצת מפחיתה את זה .

*

ידוע הסיפור על אמא שלא היה לה כמעט חלב טיפות ממש אבל התעקשה להמשיך להניק ואח"כ לתת מטרנה חלבית,באיזה שהוא שלב הגיע לרופא שאמר לה שהילד שלה ניצל בנס כי הוא אלרגי לחלב והטיפות הצילו את חייו

*אפשר לחזק את הכבד שלו בביקום ואז יותר קל להם לעכל...

*כמובן לעשות בדיקת רגישות בביקום או מח אחד (אני עושה במח אחד ועוברת לביקום) אם את צריכה טלפונים תגידי אתן לך ...

*הרופאה שלי היא קונבנציונלית עם נגיעה במח אחד אמרה בלא לעשות בקופת חולים אלא במח אחד כי הם יותר מדוייקים

מעניין מה זה אייפאק.... משיהי יודעת ?.????

ברכה והצלחה

והמון שמחה

קצת הלחיצו אותי כל התרופות. ראיתי פה שלפטריה בלשון אפשר לשים איזו משחה שאפילו לא צריך מרשם בשבילה, זה נכון?

היא נתנה לי משהו תרופתי (ניסטטין רדי מיקס - תרחיף לפה). לא יודעת, אני לא ממש מעיזה לתת לו את זה.. זה מה זה מתסכל שאני כל כך משתדלת להניק ולא לתת לו בשום אופן דברים אחרים ובסוף יצאתי מהקופת חולים עם שקית שלמה של כל מני תכשירים כימיים :S

אוף.

רק נקודה אחת לגבי תרופות....... אז נכון שיש כאלה שמאווווד נחוצות...

אבל בכללי- הרופא חייב להוציא אותך מחדרו עם מרשם אחד לפחות.. אז תסנני מה שאת יכולה...

אמא שלך בטוח לא נתנה לך אפילו פעם אחת את התרופות האלה...

הייתי מנסה לעשות קצת סדר:

קודם כל - תינוקות בגיל הזה סובלים הרבה מכאבי בטן- גזים וגרפצים תקועים וכו.

כל מה שתארת נשמע ממש מתאים.

מה שיכול אולי לעזור זה: 

א. להתאזר בסבלנות- בדר"כ זה חולף סביב גיל 4 חודשים...

ב. אחרי כל ארוחה- ובמקרים קשים אחרי כל צד- ולפעמים גם תוך כדי, אם הוא מתפתל תוך כדי האוכל- לעשות הפסקת גרפס, ולא לוותר עד שהוא יוצא. להחזיק בתנוחה זקופה עם לחץ קל על הבטן. לפעמים אם את נעמדת ומחזיקה בעמידה- אז זה יוצא להם מהר יותר...

ג. לשתות המון ולבדוק רגישות שלו למזונות בשיטות שכבר הציעו פה. יש תינוקות ששינוי התזונה שלך יכול להועיל להם. (שלי לא...)

ד. אחרי כל ארוחה- לבדוק גם את הטיטול. יש תינוקות שממש ממש רגישים לכל דבר, ואם יש אפילו פיפי בטיטול- זה מציק להם מאוד והם נכנסים ללופ של בכי- כאבי בטן- טיטול- רעב וכו וזה לא נגמר...

לגבי שאר הדברים שכתבת:

התרופות שהרופאה נתנה נשמעים לי קצת...כאילו היא לא יכלה להתמודד עם הרעיון של לשלוח אותך בלי לתת כלום...אם את מרגישה שהן מיותרות- לכי עם ההרגשה שלך.

     פטריה בלשון- הרבה רופאים לא יודעים לאבחן ולכן לא הייתי סומכת על אבחנה שלה, אלא הולכת לרופא שמומחה לתחום או ליועצת הנקה מוסמכת.

     פריחה בפנים- מאוד הגיוני שאלה חצ'קונים של גיל חודש-3 חודשים- אצלי היו לכל הילדים בדיוק בגיל הזה וזו תופעה שכיחה מאוד. יש מי שקורא להם פצעי הנקה כי הצבע שלהם חלש בדר"כ ומתחזק אחרי ההנקות. אני קוראת להם חצ'קונים נגד עין הרע- כי בגיל הזה התינוק בדיוק מתחיל להיות יפהפה- וככה אף אחד לא אומר לך שהתינוק יפה ועושה לך עין הרע...

יכול להיות שזה בכל זאת משתלב עם איזו פריחה אלרגית. במקרה כזה ההמלצה הכי טובה אם את לא רוצה למרוח משחות מיותרות, זה קודם כל לנסות כשאת מקלחת אותו- לעשות לו אמבטיות ללא שום תכשיר- ללא שמן וגם ללא סבון!!! 

סבון יכול לגרום לגירוי של העור- גם סבון תינוקות. כל חומר כזה מכיל חומרים מזיקים ואלרגנים ולתינוקות רבים יש עור מאוד רגיש. נסי שבוע-שבועיים ללא כל חומר- רק מים. תראי- אולי זה יעזור. (לבן הקטן שלי החצ'קונים האלה באמת לא עברו ונראו לי רציניים יותר אז ניסיתי את השיטה הזו והמצב השתפר פלאים. רק עכשיו בגיל 8 חודשים התחלתי להוסיף קצת סבון למקלחת)

שיהיה המון בהצלחה ותנסי לישון בכל רגע פנוי...החודשים הראשונים עם תינוק כאוב הם קשים ומתישים...

מאוד מבינה ומרחמת עליך. איזה כיף זה כשכל הכאבים חולפים והכי נפלא זה כשהם סופסוף ישנים לילה...

הייתה אצלי יועצת הנקה לכמה שעות טובות, שקלנו אותו לפני ואחרי האוכל, היא ראתה איך אני מניקה ואיך הוא יונק, הסתכלה לו על הלשון לראות אם זו פטרייה, בדקה את הצבע והמרקם של הצואה בטיטול, הסתכלה על הפריחה וגם על התרופות שהרופאה נתנה וכו'.

אז ככה:

1. הוא אכל יפה והיא אמרה שב"ה יש מספיק חלב ושאני לא אתן לאף אחד להגיד שאין לי =) (כי כל מי ששומעת שהוא בוכה אומרת שכנראה אין לי חלב. כולל הרופאה..).

2. היא אמרה שכנראה הוא מתפתל בהנקה כי יוצא לו הרבה חלב והוא לא מצליח לווסת אותו נכון (כי לפעמים הוא פתאום משתעל באמצע היניקה). אבל היא אמרה שיכול להיות שזה קצת ריפלוקס, אבל לא חמור.

3. בהתחלה היא ממש לא ראתה פטריה בלשון, עד שהסתכלנו באור אחר והיא ראתה משהו.. ניסינו להוריד את זה וזה לא ירד... אז היא אמרה לי איך לטפל (ושאני אלך לרופא אחר ואבקש מרשם אחר, כי אני לא רוצה את מה שקיבלתי מהרופאה).

4. אחרי בירור קצר הסתבר שאולי בעלי היה אלרגי לחלב פרה, לכן אני שוב מפסיקה לאכול מוצרי חלב ונראה אם הפריחה תרד וגם כאבי הבטן... היא אמרה לחכות שלושה שבועות לפחות בשביל לראות שינוי :S

בקיצור, היא אמרה שיכול להיות שבלילה כשהכל מציק לו - פריחה מגרדת, פטריה, כאבי בטן ןעייפות... הוא כבר נהייה עצבני ובוכה בלי הפסקה...

לא יודעת.. נקווה שיעבור מהר..

מה יהיה על הלימודים שלי אני לא יודעת... :S לא מצליחה לחזור ככה..

בכל מקרה, תודה לכולכן! אתן עוזרות המון... 

בס"ד

אני מכירה תינוק שהיום הוא כבר לא כ"כ תינוק... שצרח בלי הפסקה במשך תקופה ארוכה אמא שלו התחרפנה.. לא ידעה כבר מה לעשות הרופאים אמרו לה גזים, שינים וכל מה שאומרים... האמא התעקשה... היא אמרה שזה כבר לא נורמלי... עד שרופא אחד החליט לבדוק לו אחרי חודשים של בכי ת'אוזניים וגילה שיש לו שם מוגלה או משו ובגלל זה הוא צורח!!!

לכי תעשי בדיקה שיגרתית אצל רופא... אם לא עשית?! הרבה פעמים אנחנו חושבים דברים... נגיד היה שבוע שהבן שלי לא הפסיק לבכות ולצרוח... והיה נודניק ואמרנו שינים שינים... עד שנהיה לו חום לקחנו אותו לרופא והוא אמר שיש לו דלקת אוזנים בטירוף והטיפות לא יעזרו וכבר צריך אנטיביוטיקה... אם ילד לא רגוע כמה ימים לדעתי זאת נורה אדומה... לילה שלם? ועוד כל היום אחרי זה? אם הוא אחרי חיסון זה הגיוני... אבל אם לא קדם לזה שום דבר... זה מצריך בדיקה... כמו אוזנים... לדעתי...

יום מקסים.. מקווה שהועלתי...

לא הייתי מוכנה לתת תרופות (והתברר שצדקתי כי הילדה נשארה רגישה לכימיקלאלים גם לאחר מכן). 

בהשגחה פרטית הגעתי לדיאטנית "פלא" (גב' מתוקה הורביץ מעזרה ומרפא). אחרי ששיניתי את הדיאטה שלי, התינוקת הבוכה תמיד, ומתפתלת מכאב הפכה לרגועה לגמרי. השתמשתי באותה דיאטה עם 7 התינוקות הבאים, ואצל כולם, הבכי היחיד שלהם היה אם לא תפסתי בזמן שהיו עייפים או רעבים (דבר שכמעט ולא קרה, כי לומדים להכיר את הסימנים האלה כשאין כאבים אחרים שמבלבלים אותנו). 

הקושי היחיד עם הפתרון שלי הוא שלחלק מהנשים קשה מאד לשנות דיאטה. במקרה שלי, כל המשפחה אסירת טובה לבת הזו שהכריחה אותנו לעבור לסגנון אחר.  היום ה"ילדה הזו" בת עשרים מקסימה ועדיין מאד מכירה טובה על מה שעשינו בשבילה בעניין הזה. בנוסף, הרווחתי שכל התינוקות אחריה היו רק תענוג, ב"ה!

בשינוי דיאטה צריך לתת 3 ימים שלימים עד שרואים אם יש שינוי.  (כי לוקח שמן עד שהאוכל המפריע יוצא מחלב האם, ועוד זמן עד שהוא יוצא מהמערכת של התינוק.

מאז עזרתי ללא מעט חברות וזה עזר ממש.

בהצלחה!

אשלח במסר אחר, כי זה ארוך...

נכון שלא קל לשנות את סגנון האכילה, אבל לי זו היתה הצלה ממש. אשמח אם זה יעזור לאחרות.

אמנם אני מדברת מניסיון אישי, אבל כשבדקתי בעניין, הדברים תאמו למה שכותבים במקומות אחרים לגבי אוכל בזמן ההנקה.

מדובר באוכל שהאם אוכלת, ומגיע לתינוק דרך החלב.

אגב, בדרך כלל, השלב הזה עובר עד גיל 4-6 חודשים (אבל אצלינו ואחרים שרגישים במיוחד, זה יכול להמשיך יותר זמן).

לוקח 3 ימים לראות הבדל בהתנהגות התינוק (כי האוכל הקודם צריך לצאת מהחלב-24 שעות, וגם מהמערכת של התינוק-עוד 48 שעות). בינתיים, ובכל מקרה של טעות, שתיית מים מדללת את החלב.

קודם דברים נוחים ומעשירים את החלב:

טחינה (רצוי אורגנית מלאה אם יש חנות מזון טבעי נגישה)

שקדיה, או שקדים.

דברים שבד"כ לא מפריעים לתינוק, אא"כ יש לו אלרגיה לגלוטן או לפריט זה (וזה די נדיר):

מיני דגן: קמח,  אורז, גריסי פנינה, בורגול, דוחן –  כאשר שיבולת שועל אלרגני לעומת האחרים.

פירות וירקות שהיינו נותנים לתינוק: תפוחי אדמה, גזר, מלפפונים, קישואים, תפוחים (מכל הסוגים), בננות, אגסים

טופו (למי שאין אלרגיה לסויה). דג סלמון. (מצאתי שבחלק מהדגים יש כנראה משהו נוסף לדג שמציק להם.)

הדברים המציקים לרוב התינוקות (הרגישים), )וכדאי להימנע מהם אם התינוק בוכה ללא סיבה לכאורה):

חצילים, מלונים, תרד, בצל (לצערי בכל צורה שהיא, כולל מתוגן), כרוב, קולרבי, כרובית, ברוקלי, פלפלים (בכל הצבעים, גם מתוק וגם חריף, וכן התבלין), פירות אלרגניים, כגון תות, אוכמניות, מנגו, ותבלינים חריפים מכל הסוגים (עשבי תיבול בסדר)

חומוס, עדשים, כל סוגי הפולים (החמין/צ'ולנט טעים גם עם גריסים, תפו"א, בשר ושום)

יש אפשרות לאכול את הקטניות בלי להפריע לתינוק אם משרים אותם 30 שעות, ומחליפים את המים לפני שמבשלים אותם. (זה מוריד את החלק שקשה מאד לעיכול.)

כימיקאלים, כמובן לא טובים לאף אחד. זה כולל כל סוגי השתיה הלא טבעית.

כל הדברים האלה גורמים גזים, ובגוף הזעיר של התינוק הכאב חזק.

אם אין אלרגיה ידועה במשפחה, אפשר לאכול מעט עגבניות או פרות הדר, אבל רסק עגבניות ומיץ הדרים בכמות גדולה יחסית מפריעים.

דווקא צריך לאכול משהו כל יום עם ויטמין C, (למשל קיווי, או מעט מהדברים היותר קשים לתינוק-חלק מפרי הדר, למשל.)

הדברים המציקים לתינוקות מסוימים אלרגניים:

אצל חלק לא קטן מהתינוקות הרגישים, יש אלרגיה לחלב ודברי חלב. (אצלי זה כלל אפילו מוצרי עיזים אורגניים.)

ולחלק קטן, אלרגיה לביצים, עוף והודו (אלרגיה עוברת במשפחה, ממך או מבעלך, אבל לא לכל הילדים)

אצלינו התברר שהתינוקת שלנו היתה רגישה גם לחומרים משמרים  וצבעי מאכל (כאבי בטן וראש). 

השלב של הבכי, בס"ד יעבור בכל מקרה, אבל צריך לזכור שבכיינות, או צרחנות אצל תינוק לא אומר כלום לגבי האופי שלו, אלא לגבי הכאב שהוא חש.

בהצלחה בהנקה ובחינוך, ושתזכו לבנות בית נאמן בישראל!

אחרי ניסיונות של כל מני דברים ואחרי ילדה אחת שצרחה בלי סוף ( הנסיכה הבכורה )

החלטתי לנסות את הדיאטה אצלנו רגישים גם לבשר גםלמוצרי חלב וגם לסויה - ומסתבר שגם אני .

אני הרווחתי כי גם אני הרגשתי טוב ...

כאב בטן, פריחה מגרדת וכד' הם גורמים נפוצים לצרחות - אצלי בעיקר אצל הבנים. הבכור שלי היה צורח בכל זמן שהיה ער ושום דבר לא עזר. בגיל שלשה חדשים זה עבר לבד. גרפ ווטר וכד' מקלים מאד על כאבי הבטן ומרגיעים את התינוק

נורמלי פירושו שיש הרבה מקרים של התופעה.  נורמלי אינו פירושו טוב, מועיל או רצוי.  סליחה על הדוגמא, אבל בזמן השואה היה נורמלי שיהודים יעונו, יורעבו, יירצחו וכו'.  נורמלי, כן;  טוב ורצוי, לא ולא.

תינוק אינו אוהב לצרוח.  הוא לא רוצה להעניש אותנו ולכן הוא צורח.  הוא מדבר בשפה היחידה שיש לו להביע כאב עצום - בכי וצרחות.

האמא הנבונה יודע להקשיב ולחפש פתרון.

העובדה שהפתרון אולי יגיע אחרי 3 חדשים, ואולי לא, איננה פותרת אותנו מלחפש פתרון קודם.  התינוק אינו אסיר שנשפט למאסר כולל עינויים.  הוא תינוק, בן של מלך!  מגיע לו חיים נעימים ושלווים.  אני, האמא, אחראית לספק לו א זכותו הבסיסית הזו.

תינוק צורח מעיד על  - 

*  אוכל שהוא אוכל שאינו מתאים לו (תינוק שזוכה לינוק - אוכל שאמא שלו אוכלת)

*  אנרגיות שדורשות איזון (אפשר ביקום, איפק, מח אחד, קרניו סקרל ואולי יש עוד, אפשר להמליץ על מטפל\ת בהתאם לאיזור הנוח לאמא)

*  בעיה רפואית (אזניים, או כל חלק אחר בגוף)

*  אם מדובר בריפלוקס - מדובר באלרגיה!!!!

     תמיד, תמיד, תמיד ריפלוקס הוא אלרגיה, ואפ האמא תדע תמה התינוק אלרגי, ותמנע מלאכול את אותם הדברים, הריפלוקס ייעלם לגמרי!!!

*  פטריה יכולה לשגע תינוק - הפתרון הוא גם דיאטה וגם תרופה.  התרופה היא גם לאמא וגם לתינוק. 

העובדה שהתינוק אינו דובר עברית רהוטה אינה תירוץ להמשיך את  הסבל שלו בתירוץ (העלוב) ש"זה יעבור"  .

גם אם זה יעבור, אז מה????

אף אחת מאיתנו אינה רוצה להתנדב ל"קיטנת כאבי תופת ועינויים"  גם אם יגידו לנו שזה זמני, וזה יעבור.

באיזו רשות אנו מרשות לעצמינו לעשות זאת לתינוק חסר ישע?????

חוסר ידיעה אינה פוטרת מקיום החוק.

חוסר ידיעה אינה פוטרת ממציאת פתרון בזמן המהיר ביותר!!!!

אשמח לעזור בהצעות (לדוגמא - פתרון לפטריה שבאמת עובד)   02-628-6207,

בהצלחה עם ריפוי הקטנציק,

פיגא 

אמהות צעירות תינוק לא בוכה סתם נסו לעזור לו!

אגב לגבי אלרגיה נכון מאוד מה שכתבת לביתי היה רפלוקס + אסטמה של העור ובדיקת אלרגיה גלתה שהיא אלרגית לחלב ביצים וסויה, גם ההמנעות שלי (או הפחתה) ממוצרים אלו בתרופת ההנקה שפרה את המצב.

נכון רופאים רבים נוטים לבטל אפשרות של רפלוקס בגלל עליה טובה במשקל התינוק אולם מניסיון זה לא תמיד נכון.

ביתי ,היום בת 6 היתה תינוקת מאוד לא רגועה (זו הגדרה עדינה לימים ולילות ללא שינה, צרחות אימים במהלך ולאחר הנקה ואי נוחות מתמדת שאילצה אותי להרים אותה רוב היום על הידיים), בגיל 3 שב' החלטתי שזה לא נורמלי  (כל היום רק ישבתי והנקתי אותה ובכ"ז  היתה בוכה לאחר ההנקה) הגעתי לרופא והוא ביטל את תחושתי " זו את שלא רגועה לא היא" בגיל חודשי + לאחר שבת שבה ישנה רק 20 דק' הזמנתי רופא הביתה, והוא טען שהוא חושש לדלקת אוניים והפנה אותי למיון... במיון שללו דלקת אוזנים ובדקו אותה ולאחר סדרת בדיקות שהסתיימה ב2 בלילה והתינוקת נרדמה, אמרו לי שאין כלום והיא דווקא "תינוקת רגועה..."

לבסוף חשבתי שאולי משהו לא בסדר בחלב וניסיתי לתת לה מטרנה והיא הקיאה הכל וראית י גם נק' דם בקיא, הלכתי לרופא ושאלתי אולי היא אלרגית, תוך כדי הביקור התינוקת השתעלה והרופא שאל אם היא תמיד משתעלת עניתי שכן ואז הוא שאל עוד מס' שאלות ולבסוף אמר שנראה לו שמדובר ברפלוקס הוא נתן  לי סירופ לתת לילדה פעמיים ביום, ושבועיים אח"כ בגיל חודשיים וחצי הילדה ישנה פעם ראשונה שעתיים וחצי רצוף!!!

אומנם מאז עדיין נשארה לא ככ רגועה אך אין ספק שהיה שיפור ניכר כפי שציינתי היא התחילה לישון מס' פעמים ביום וגם קיבתי הדרכה לגבי  הריפלוקס כמו למשל שצריך אחר הנקה  להחזיק אותה 90 מעלות (ז"א זקופה ול א בשכיבה) כדי שהאוכל לא יעלה (יש לזה את האפקט של צרבת קשה אצל מבוגרים, ולכן הבכי לאחר האכלה), יש תחליף חלב מיוחד לתינוקות שסובלים מזה, אך ביתי כבר התרגלה להנקה, בנוסף השתדלתי להמנע ממוצרי חלב ובעיקר חלב נוזלי

וזה גם שיפר את המצב.

התובנה שלי תינוקות בגילאים הלל (חודשים ראשונים) אינם בוכים סתם, הם לא מפונקים, או שזה "אופי" וכו' וכו' הם סובלים וצריך לברר למה גם אם אין תשובות מהרופא לכי  לרופא אחר עד שתמצאי מה מציק לתינוק...

ול2 אחיינים לא הייתי מעלה על דעתי

אתן ממש שליחות נאמנות

 תודה שרית

לאמהות לתינוקות הבוכים ללא סיבה,

זה קשה, זה מתסכל, זה מעייף. כבר יש כאבים בגב ובשורשי כפות הידיים-קוראים לזה בשפה מקצועית colic.

שתיים משלוש בנותינו היו תינוקות כאלה.

כמו שאת כותבת מנסים הכל ושום דבר לא עוזר ובכל זאת כמה טיפים:

-יש תינוקות שנרגעים מקולות של ויברציות או זמזומים, הבכורה שלי היתה נרגעת כשהייתי מפעילה את המשאבה החשמלית, בנסיעות באוטו או כאשר מכונת הכביסה היתה מופעלת.  אפשר גם לנסות את שואב האבק.

(פעם, חזרתי הביתה, בעלי שמר על בתי, ונדהמתי שהיה שקט בבית, היא שכבה בעגלה ערה אך שקטה והאזינה איתו לשיעור של הרב אבינר משהו בקול שלו הרגיע אותה- אפשר להבין למה).

יש תינוקות שאוהבים את הנדנדות, בתי הבכורה בלתה שעות על גבי שעות בנדנדה (אני פיזיותרפיסטית, ללא יסורי מצפון על השעות הרבות שהיא בלתה בתנוחה כל כך לא בריאה לגב שלה) יש בריאות גב ויש שפיות.

-הרבה פעמים עצם זה שמישהו אחר מנסה להרגיע עוזר, ידיים אחרות, פחות מותסכלות- התינוק מרגיש את זה- זה עוזר, תנצלו את ההזדמנות, זה לא מעיד על כישורי האמהות שלך.

-מותר לקחת הפסקה, תניחי את התינוק במקום בטוח, תכנסי לחדר, תשכבי על המיטה ל 5-10 דקות קחי כמה נשימות עמוקות (הוא יצווח בין אם תחזיקי אותו ובין אם לא אבל השניות שבהן את נרגעת הם הרווח של שניכם).

-זה עובר בסביבות 3-4 חודשים ואז יש תינוק מתוק, מדהים, סקרן ושמח שאפשר להרגילו לסדר יום (רצוי, להתחיל בגיל 4 חודשים ולא לפני, עד גיל זה הם זקוקים להחזקה ולתמיכה, אך מגיל 4 חודשים אפשר לעזור להם למצוא דרכים להרגיע את עצמם,כי אלה תינוקות שרגילים להיות על הידיים כל היום מאז לידתם וכדאי להפסיק את ההרגל כי כבר מותר). אחרי זה אפשר להצטרף לאמהות האחרות שתמיד כל כך קינאתי בהן שמסתובבות בשאנטי בקניון או יושבות בבתי קפה ולהתחיל להנות מהיצורים המדהימים שלנו.

המון הצלחה,

בברכת בריאות ובשורות טובות

פורים שמח

אומנם הנחמה המרכזית היא שאכן תופעת קוליק אצל תינוקות פשוט חולפת לאחר מס' חודשים ועם הבשלת מערכות הגוף. בטח את נואשת לטפל.

תשאלי את הרופא אם אפשר לתת טיפות פרוביוטיקה. זו הגישה החדשה לטיפול בקוליק. זה אמור לעזור.

(את יכולה לקרוא על זה באתר של "ביוגאיה").

כמה שקשה-חשוב לנסות ולהיות רגועה. ניסיתם לצאת לטיול רגלי באויר הנעים? או אולי מישהו יכול להחליף אותך לחצי שעה ותלכי לסיבוב?

בהצלחה-ואל יאוש

עודדת אותי מאוד! במיוחד בפסקה האחרונה... =)

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם