מה זה משנה לנו עכשיו מי אשם ומי משקר? לה זה משנה, ודאי.

אבל אנחנו, בשורה התחתונה, צריכים ללמוד מזה כמה חשוב להיזהר עם תינוקות.

נכון, הכל בסופו של דבר משמיים. קורים אסונות גם לזהירים ביותר (כמו דליקה שהתלקחה אצלנו, מאמצעי חימום שהשתמשתי בו דווקא כי חשבתי שהוא בטיחותי במיוחד), ומנגד - קורים נסים ויש שמירה גם למי שמתרשל (וצריך לדעת שזה מוריד לו מזכויותיו).

מוטלת עלינו חובת השתדלות לשמור על ילדינו! וזה כולל לא רק לא להגיש להם מאכלים מסוכנים, אלא גם לא להשאיר אותם בהישג יד. קערית מרק שנשארת על השולחן כשאמא הולכת "לשניה" רק להרים טלפון - עלולה לגרור תוצאות חמורות, לא עלינו ומנסיון

אני מאוד מתפלאת לראות אמהות שלא קושרות את הילדים בכסא הבטיחות ולא מקפידות שיחגרו, בנסיעה עירונית (על בין-עירונית אני בכלל לא מדברת!). סתם, בלי סיבה! סתם מעצלנות. ואני בכוונה כותבת בחריפות גדולה.

לא אכנס עכשיו לדילמות, כשצריך להגיע למקום מסויים ואין מקום לכולם באוטו, או כשנוסעים בטרמפים וצריכים להיסחב עם כסא בטיחות ענק. זה באמת קשה לנסוע בבטיחות במצבים אלה.

אבל מצב שנכנסים כולם לאוטו, וסתם לא נחגרים, בלי שום סיבה - את זה אני לא מבינה, וזה מכעיס ומעציב אותי.

ומדין ונשמרתם לנפשותיכם.

מכיר משפחה יקרה, שהילדה היחידה שלא היתה קשורה  ברכב - בגיל גן - סיימה ל"ע את חייה ב"התנגשות" קלה ביותר, איני יודע אם נגרם אפילו נזק לרכב, אבל היא עפה ממקומה..

לא הייתי כותב, אם לא הסיכוי שאולי עוד משפחה אחת אפילו, תקפיד יותר בנושא זה של חגירת ילדים; כשם שגם עלי זה השפיע להחמרת יתר בכך..

לפני שנים שמעתי על גישה שונה בגידול ילדים, במה שנוגע לסכנת חנק בקרב תינוקות ופעוטות. אצלי זה התחבר והרגיש נכון, ואני נוקטת בגישה הזו עם ילדי.

בגיל מסוים, כמה חודשים בדרך כלל, התינוקות מתחילים לתפוס דברים ביד, ומכל טוב הם מכניסים לפיהם. בחודשים הראשונים, רפלקס זה "מתנגש" (לכאורה) עם רפלקס אחר מוכר: הלשון של התינוק דוחפת החוצה כל מה שנכנס! רפלקס זה קיים מגיל 0 ועד שמערכת העיכול של התינוק מבשילה לכדי טיפול במה שאנו קוראים "מוצקים" (כל מה שאיננו חלב אם).

מדוע שהטבע יאפשר לתינוקות לסכן את עצמם? האמנם קיימת סכנה בדבר? האמנם מגיל זה והלאה (למשך מספר שנים, שלאחרונה "גדל" מ-3 ל-5) על ההורים לשמור על בית "סטרילי"? בלי פירורי מזון ברחבי הבית בשום שעה? בלי חלקי צעצועים של האחים הגדולים מתחת לשטיח או לספה? בלי ציפורניים גזורות (שקופות!) על הרצפה? ומה עם כל האבנים הקטנות אשר בגן השעשועים? האמנם אסור לנו להסיר עינינו אפילו לשניה מהפעוט, ומי שעושה כן היא אמא מזניחה? האם הגיוני שנפרוס לאורך נקנקיה לילד בן 5, ונמעך בננה לבן 4? האם הגיוני לדחוף אצבעות לתוך הפה של הילד ולחלץ משם מזונות וחפצים קטנים השכם והערב? הקשיבו כיצד התינוקות והפעוטות מתרעמים ומוחים על כך בעלבון (ולפעמים גם בכאב, כשהם "זוכים" בשריטה יפה בתוך הפה תוך כדי התהליך. יש אימהות שמצליחות לשמור על ציפורניים מטופחות).

הגישה שאני הולכת לפיה, טוענת שהתייחסות כזו איננה טבעית, ושהרפלקס של הבאת דברים אל הפה נועד ללמד את התינוק כיצד לשמור בפיו את הדברים, ולהגן על קנה הנשימה שלו. הגישה טוענת, שבכך שאנחנו מונעים התנסות חשובה של התינוק, שנועדה להגן עליו בשנים הראשונות של התנסות עם מזון.

מה שאני עושה: מתבוננת. רואה איך התינוקות נהנים לשחק בפיהם עם אבן קטנה, ולאחר מספר דקות פולטים אותה (זה לא אוכל - הגאונים שלי מבינים בסוף ). עד היום, הילד היחיד שנאלצתי לסייע לו בחילוץ חפץ זר מקנה הנשימה (או סוך לו, ב"ה), הוא הילד הבכור שלי (עם הילד הזה לא נקטתי בגישה המאפשרת שתיארתי). כשהיה בן שנתיים בערך (קשה לזכור), הוא מצא שקל בין הכריות של הספה (אמא ממש מזניחה שכמוני לא בדקה שאין שם חפצים זעירים שיסכנו את הילד). ואכן עד מהרה השקל החליק במורד גרונו של הילד. הפכתי אותו על הברך שלי, שתי טפיחות קלות על הראות, והשקל היה ביד שלי ב"ה! הילד השלישי שלי גם הוא שיחק עם שקל בפיו יום אחד, והשקל נכנס מעט עמוק מדי - הילד הצליח תוך שניה וחצי להחזיר את השקל אל הלע ולפלוט אותו בעצמו! 

אני מאמינה שהרבה פעמים הדרך הקלה היא גם הדרך הנכונה, ואני מאמינה שאם תינוקות מכניסים דברים לפה בגיל כל כך צעיר - יש לכך סיבה הגיונית יותר מאשר להעביד את ההורים הפרך במשימות סיזיפיות במקרה הטוב, ובלתי אפשריות ברוב המקרים.

אבל ליישם את זה זה ממש מסוכן

שקל יעוף,

סוכריה- תעוף.

האם אמהות יודעות מה יקרה אם יתנו לתינוק שלהן טופי או מסטיק ( שמשום מה מישהו החליט שזה פחות מסוכן כי זה לעיס...) - הוא י-ד-ב-ק! ותדפקי כמה שאת רוצה על הגב הסיכוי שלו לצאת- נמוך בהרבה.

ואת יודעת מה יקרה כשצוות טיפול נמרץ ינסה להכניס טובוס לתינוק כזה? ( סליחה על התאור, נסיון מר מר מר מהצד של המטפל ב"ה) - הטופי יתמרח על קצה צינור ההנשמה ויקשה מאד על החדרתו...

אז אם כבר אמהות יקרות- רק רק רק סוכריות סודה!!! ( ואפשר גם בלי. הם יגדלו גם ככה)

וגם אני לא נלחצת מכל דבר שהם מכניסים לפה. בעיקר לא מאבנים.

אבל עובדה! ילדים נחנקו מנקניקיות!

הבן שלי כמעט נחנק פעם מגולה! ופעם כמעט מקרח! וזה אותו בן... (אולי הוא נולד בלי הרפלקס הזה?)

כך או כך חייבים תמיד להיות ערניים.

יצאתי מהעבודה, מול מקום העבודה יש מפרץ חניה שהיה כולו מלא.

גברת נחמדה שבסב"כ רצתה להציע טרמפ למזכירה אצלנו עצרה ב"חניה כפולה" ושאלה אותי אם המזכירה הזו עדיין בפנים. עניתי שכן והייתי שמחה ללכת לקרוא לה אלא שפתאום קלטתי שהיא יצאה מן הרכב בעצמה כדי לקרוא למזכירה והשאירה רכב מותנע, בחניה כפולה והיה נדמה לי שאני רואה ילדים מאחורה!!! "את הולכת לקרוא לה?" שאלתי, "כן, אני ממהרת הילדות ברכב" ואני רק חשבתי- אם הן ברכב זו ב-ד-י-ו-ק הסיבה שבגללה אסור לך ללכת... נעמדתי מיד ליד הרכב לראות מה שלום הבנות כי ממש לא הספקתי לענות לה, יותר מהרתי לראות מה שלום הבנות, הרכב, שתבינו, היה במרחק של פחות מ2 מטר ממני, ב2 וחצי צעדים שעשיתי לכיוון הרכב פתאום קלטתי שהילדה בת 4 בערך יצאה מהרכב לכביש!!!!! מה שאומר שהיא כנראה גם לא היתה חגורה, אבל זה כבר סיפור אחר. ממש רצתי לתפוס אותה וקראתי לאימה לחזור, ושהילדה יצאה מן הרכב בוכה כי אמא שלה הלכה ( כמה טבעי שזה מה שהילדה תעשה...)

אז הפעם נמנע אסון. זה יכל להגמר מאד רע. ילד קטן שיוצא מהרכב למרכז הכביש בלילה- זה רע מאד.

אמהות יקרות- זהירות, בבקשה מכן- זהירות!!! אלף עיניים ותמיד לחשוב צעד אחד קדימה.

כנראה שבעקבות התקנה או המקרה, בסופר היתה מודעת אזהרה גדולה מעל למדף הנקניקיות (הבשריות, שממילא מהוות סכנה לאוכל אותן, גם אם עבר גיל 5....).

ויש חבילות של פיצוחים שעליהן כתוב שיש סכנת חנק מתחת לגיל 5.

יש מאכלים בהם צריך להיזהר עד גיל 3, אבל בעצם הכל צריך להיות לפי הילד כי יש ילדים שלא מתמודדים יפה גם עם מאכלים אחרים. למשל, לפני מספר שנים ילד בן 5 אכל פופקורן בקולנוע כשישב עם הוריו בקולנוע (בארה"ב) ופתאום שמו לב שהוא נחנק ל"ע (ומת).

הידעתם שחובה לחצות ענבים לשתיים?

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות