מחזקת מאוד את מה שאחותו אומרת בנוגע לנשאים במשפחה שלא מרגישים שהם נשאים! יש לי ילדה אחת שמתעוררת בבכי וצרחות כשיש לה תולעים. הורמוקס עזר, אבל כל פעם היו חוזרים התולעים, עד שטיפלנו בכל המשפחה.
(כן-כן. אני משתמשת בורמוקס. אין לי סבלנות כשמדובר בתולעים!!!)
אגב - לא יודעת אם במקום לומר "מה רבו מעשיך השם" על דבר כזה, אבל מחזור החיים של היצור הזה אכן גאוני!
1. התולעים יוצאות מהמעי אל הטוסיק
2. זה מדגדג, אז מגרדים (בעיקר ילדים)
3. תוך כדי הגירוד, הידיים הקטנות אוספות את הביצים שהתולעים הטילו.
4. הידיים נודדות גם אל הפה, ומשאירות שם את הביצים
5. הביצים של התולעים זקוקות לסביבה בעלת חומציות גבוהה במיוחד בשביל להתפתח. בקיבה שלנו יש חומציות גבוהה ביותר!
6. הביצים בוקעות והתולעים הצעירות עושות דרכן במעי העשיר במזון, והלאה אל התחנה הבאה: הטלת הביצים בטוסיק, וחוזר חלילה...
לא גאוני להשתמש בידיים של הנשא, שיובילו את הביצים מהסביבה בה הוטלו, אל הסביבה בעלת החומציות הגבוהה, החיונית להתפתחותן?! מדהים...