בעלי ואני מנסים ומשתדלים לעזור לחברינו הרווקים. 2 סיפורים שמציקים לי:
א, חברה מהלימודים באוני', אנחנו לא בקשר יוםיומי אבל למדנו קצת ביחד. ניסינו להכיר לה כמה בחורים, דיברתי איתה שיחות רציניות ועמוקות והיא כל הזמן היייתה כזאת חמודה ואמרה שהיא מעריכה ותודה רבה וכו'.
סיימנו את הלימודים וכבר לא יצא לנו להיפגש. אחרי הרבה זמן, שלחתי לה הודעה אם היא פנויה, יש לנו רעיון חדש. אז היא מחזירה לי- תודה רבה, אבל התחתנתי לפני חודשיים.....
נו באמת! את לא יודעת שאנחנו חושבים עלייך?? לא יכולת להודיע לי שהתארסת? לא ציפיתי להזמנה לחתונה, אבל לפחות שאני אדע למחוק מרשימת הרווקות! כאילו שהיא לא יודעת שאנחנו חושבים עליה הרבה.
צביטה בלב. עבר לי, זה היה מזמן.
השבוע גיליתי ממש במקרה שעוד חברה שלי התארסה לפני חודש-חודשיים. שוב הצביטה חזרה לי. לא יכולת להודיע? הרי היו לנו הרבה שיחות עמוקות על זה, יצאת עם לא מעט חברים של בעלי, הודעה קטנה לא יכולת לשלוח? כ"כ הרבה היא הודתה לנו על הנסיונות להכיר לה, ומה? כשהיא הייתה מאורסת דיברנו עם בחור אחד עליה, ובסוף הוא החליט ללכת על הצעה אחרת. מזל....
מלמדת זכות עליהם, שכשמתאסים זו תקופה לחוצה, אבל עדיין קשה לי עם זה.

