אני ב"ה בתחילת הריוני השני
אם לילדה חכמה ומתוקה בת שנתיים , ללי שלי שאני אוהבת עד השמים.
בהריון הראשון גרנו (בלי קשר להריון, מאילוצים שונים) בבית של סבתא של בעלי
הייתה לנו עוזרת צמודה+ מבשלת (לסבתא שלו יש כסף... )
היתי מאוד עיפה אבל לעיפות לא היו השלכות על החיים שלי.
היום אני אמא לשובבה מתוקה, עובדת 8 שעות מחוץ לבית ולא מאובזרת בעוזרת צמודה
ואין לי כח לכלום
אני מנמנמת בעבודה, הלקוחות שלי מדברים איתי ולוקח לי זמן להבין מה הם רוצים ממני
חוזרת הבייתה ללא כוחות
ואין לי מושג איך אני עוברת אחר צהריים עם סיפורים ושירים וציורים (אמא תצירי לי אוטובוס ואיש וצירי לי תינוקת בעגלה) ומשחקים
וארוחת ערב מוקפדת שמכילה פחמימות מורכבת+ חלבונים וסידן וירקות
ומקלחת ומשחה לבת שלי שסובלת מאוטופיק דרמטטיס
וארוחת ערב לבן זוגי המקסים שחוזר מלימודים מתישים שכוללת מרק ואם נשאר לי גרם של כח אז עוד משהו
וכביסות לקפל ולהכניס לארון
ויש לי בתכנון גם כלים לשטוף
ורצפה להבריק ונגמר לי הכח
ואין לי כח ללכת למטבח למזוג לי כוס מים
(אלה, בואי בבקשה אני צמאה אני קוראת לעוזרת הוירטואלית )
מה עושים עם העיפות הזאת?
אני בוכה מרוב עיפות, אם רק היה לי כח לבכות...
וכמובן שלומר לעצמי שבשביל התינוק שבע"ה נזכה בו- אני מוכנה להיות עייפה פי 7 
