זה ברור שזב קשה מאוד, וברור שזה כנגד ההיגיון. אבל אנו חייבים לשמוח בפורים, כי לא משנה מה החיות אדם האלה יעשו לנו, הם לא יעלימו לנו את השמחה שעם ישראל שמח בה במשך כ-2000 שנה. גם בגלות היו פוגרומים, גם בגלות היו לצערינו רציחות ועלילות דם, חטיפות ועינוי יהודים סתם כי הם יהודים.

ובכול זאת היהודים שם חגגו את פורים כל שנה, עשו משתה ושמחו על הנס שהתרחש בשושן, על זה שהמן ביקש להשמיד את העם היהודי ולא עלה בידו.

גם הם רוצים להשמיד את העם היהודי ולא יעלה בידם.

נכון שזה כואב נכון שצועקים למה עד לב השמים ולא בטוחים שנקבל תשובה.

אבל אנחנו נשמח, כי אנחנו צריכים לשמוח על זה שיש בורא עולם שלא יתן לנו ליפול לעולם. ואני יודע מה חלק מה"פנאטים" יגידו, אבל כן, גם צריך לשמוח על זה שיש לנו מדינה. ונכון שכרע אנחנו לא במצב האידיאלי של המדינה אבל אנחנו בדרך. עם ישראל הוא תינוק עכשיו אחרי הגלות, יקח לו זמן עד שהוא יגדל ויהיה עצמאי ממש בלי התחשבות בדעותיהם של ה"מבוגרים", עד שתהיה לו תפיסת עולם משלו. אבל בסוף זה יקרה.

וכמו שאומרים: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" 

יש עוד הרבה מה לכתוב בעניין. בהצלחה לכולנו.

והוא אולי מסתיר את פניו כרגע

אבל אנחנו יודעים שכל מה שהוא עושה- זה טוב!! טוב צרוף!!

רק אנחנו עיוורים לראות את זה..

רק להאמין שיבוא יום - נסתכל אחורה ונראה כמה זה היה טוב..

בס"ד לק"י

לצערנו, קרוב לפורים קרו פיגועים רבים.

וכשראו את הרב אלי סדן שמח שמחה אמיתית של פורים ומחזיק 'ספר' מסוים לאחר פיגוע זה היה תמוה בעינהם.

וכששאלו אותו מה פשר מעשיו אמר: אני מחזיק בידי ספר קינות ושמח שמחה אמיתית.

והסביר: עמישראל תמיד יהיה מלווה בצער וכאב אך מצד אחר, בשמחה ובטוב.

אך חובה עלינו לזכור, שגם כשקורה משהו רע, עצוב, משהו שאנו איננו יכולים להבין, צריכים לקחת את הצער, העצב הזה, להחזיק אותו בשתיי ידיים, לחבק אותו.

ולשמוח. לשמוח.

אבא שם למעלה יודע מה הוא עושה. ולנו רק נשאר לחבק את הצרה

ולהאמין..

למה עמישראל יהיה תמיד מלווה בכאב ובצער?

למה לחבק את הצער בשתי ידיים?

למה קמעא קמעא?

איזה הנאה מזוכיסטית יש לכם מלהתענג על זה?

כל יהודי נורמלי היה אומר לאבא שם בשמיים שיודע מה הוא עושה:

אבא!!!!!!!!!!!!!

אנחנו לא רוצים את זה יותר!

רוצים רק שמחה, רק גאולה!

אין לנו אפילו שניה לחכות!

עם הנצח עוד רגע מנוצח!

ובמקום זה, מה הם אומרים?

לא נורא, נחכה עוד קצת, אחרי החושך יהיה אור, נחבק את הכאב.....

אז לא.

לא נצדיק יותר חורבן יישובים ורצח יהודים

בתורות גאולה גלותיות וסכיזופרניות שלא ברור מאיפה הם צצו.

את הקושיות נוכל להסביר אח"כ.

אחרי התרוצים.

בס"ד לק"י

אני יכולה לענות לך בשני אופנים;
אענה באופן אחד:

עם ישראל לאורך כל מהלך קיומם חווים מכות כמו שחווים שמחות.

ויש לציין שבמיוחד הוא. אך למרות כל זאת,

אנחנו לא אלה שניתן דין וחשבון אבל הוא יתן. והוא יחליט מתי ואיך.

אנחנו, הבני אדם כאן בארץ, כואב לנו לקבל את המכה ואפילו את הסטירות לחי,

זה כואב. כל כך.

ברור שאנחנו לא רוצים את זה יותר,

וברור שאנחנו רוצים רק שמחה וגאולה,

וברור שאנחנו לא רוצים אפילו שניה לחכות.

אבל הופ. הופ. רגע.

מי אתה שתחליט תגיד לי?

לכולנו זה זועק. זה כואב.

אני רוצה גאולה. אתה רוצה גאולה.

אבל אם הכאב כאן, כנראה שהוא צריך להיות כאן.

וכאן יש לך 2 בחירות:

- לבכות. להישבר.

- לזעוק מהלב אך לחבק אותו, את הכאב.

זה חלק מהתהליך, זה חלק מהמהות.

זו הגדולה שלנו, של עם ישראל.

כשקורה פיגוע, אסון (ח"ו),עם ישראל כואב את זה. בכל גופו.

אך כאב עם אמונה. כאב שמחבק. כאב שיודע שככה, רק ככה נגיע לגאולה.

זה לא חלק מהתהליך.

זה לא צריך להיות ככה.

זה שיש לנו הרבה אמונה, לא אומר שככה צריך להיות.

לחבק את הכאב?

מה זה השטויות האלה?

מפני חטאינו גלינו מארצנו

מה יש לחבק בזה?

זה בדיוק מה שהתכוונתי תורות גלותיות.

רק מי שעדיין מרגיש בגלות מחבק כל זפטה.

מי שמרגיש שהגאולה מעבר לדלת מגיב כמו משה רבנו:

"למה הרעות???"

ומי שחושב שהוא בורא עולם, מרשה לעצמו להגיד לאנשים משפטים כמו:

"בואו נחכה, נקבל בהבנה, נחבק את המוות, השכול, הדם, הסבל והכאב...."

בס"ד לק"י

אולי תספר לכולנו איך זה צריך להיות?

שנדע להתאים את עצמנו, ומי יודע, אולי בסוף היום יגיע המשיח..

אם כבר יש כאב- לנסות לקבל בהבנה ובאמונה.

קטנותו של האדם שהוא בא בטענות כלפי הקב"ה.

ברור שאפשר לזעוק מכאב, זה מותר, אך מצד האחר גם להאמין במצב.

שכן, אם כבר דיברת על משה, אז כמו שנאמר לו; "המקום שאתה דורך עליו- קודש הוא".

פירושו;

שכרגע, המקום שעמישראל נמצא בו- הוא קדוש.

גם אם קורה משהו טוב וגם אם קורה משהו רע. זה קודש. למה? כי זה חלק מהתהליך.

זה קרה כי זה היה צריך לקרות. זו גדולה לקבל את הכאב באהבה.

וזה לא סותר את זה שכמובן צריך לעשות מעשים ו'לדרוש' גאולה.

לפעול כנגד הרשעה, ולנקום - בגאווה יהודית!! בתחושת מלכות! -

לא סותר לדעת בתור אדם פרטי לעמוד מול שמיא ולומר

"ריבונו של עולם אני לא מבין/ה את המהלך הכואב הזה שלך אבל אני יודע/ת שהוא טוב!"

כשאני מפספסת את האוטובוס- אפשרי.

כשמרצה מתעצבנת עלי מול כל הכיתה- ואני מובכת- זה גם אפשרי.

כשנקרעת לי חצאית חדשה - זה גם אפשרי.

כשאני מתכנננת לסוע ... וזה מתבטל כי .... זה גם אפשרי.

כשאני לא מרגישה טוב דווקא בימים שכבר אני לא יכולה להחסיר בהם- זה גם אפשרי...

וכו' וכו'...

כל אלה שטויות.

אבל להרים את הראש לקב"ה ולהגיד לו על חמשת הנרצחים - "אבא, לא מבינה את זה בכלל!! בכלל לא!! ואני מבולבלת!! וקשה לי!! ואני לא מבינה למה עשית את זה! ואני כנראה גם לא אבין אף פעם......"
אני אתפלל על המשפחה שנשארה וכו'...

אבל אני לא מסוגלת להמשיך- "אני יודעת שזה טוב..."

אני יכולה להגיד שאני לא מבינה כלום.

וכמו שאחד המספידים אמרו בלוויה- יש מוסר אלוקי- שאותו אנחנו לא מבינים.

אבל בעיניים שלי זה רע-רע-רע-רע מאד!!!!

זה שהקב"ה תמיד יודע מה עושה- נכון.

אבל זה לא מסתדר לי עם כלום.

וזה נגמר בזה ש- אני לא מבינה כלום, ואני מקבלת את זה.

כתבתי לך אתמול תגובה- משום מה אני רואה שהיא לא פה.

אני כ"כ מזדהה.

אני לא יודעת לגמרי מה נכון פה.

אבל יש לי כמה הארות ( בכוונה ב"א" )-

מי שמחבק את החיים- זה מי שמכיל- נראה לי. - זה שאי אפשר להכיל דברים כאלה- זה משו אחר.

גם אם טוענים שאפשר - זה שמכילים- לא סותר את הצעקה (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) לקב"ה!!!!

והאמירה ש"תמיד עמ"י יהיה עם...." - לא מבינה אותה בכלל.

לא כך למדתי.

אבל יאללה- יש מספיק דברים אחרים שמטרידים אותי עכשיו מאשר מה - איזה -רב- אמר. 

אבל אני מבינה שזה הסתר פנים!!

וכן- אני מסוגלת לומר את זה! [גם על רצח של קרובים יותר שנרצחו באכזריות]

מה שאני לא מסוגלת לעשות-

הוא לבכות בבית כל היום כמו יהודי בגלות שאין לו אפשרות לפעול תחת הפריץ!!

אני מנתבת את זה לעשייה אחרת.

כול תקווה שהכאב הנכון האמיתי והעמוק פה של כולם-

לא יישאר בגדר כאב ובלבול- אלא יתורגם לעשייה אמיתית!

ולא רק להפגנות מטופשות ולבזבוז כוחות לריק.

לחבק את הכאב וכו', זה נשמע קלישאות.

כשאין מה להגיד, כמו במקרה נורא כזה - עדיף לשתוק מאשר להתפלסף על חיבוקים וכאבים.

בס"ד לק"י

אתם לוקחים את ההגדרה למצב אחר, מצב שאינו אידיאלי, מצב רע.

יודעים מה, יותר מזה, שמענו על "חיבוק כאב" אצל יהונתן פולארד ועדיין;

"קמו כמה יהודים טובים, יקרים, שהתחילו לחבק את הכאב שלו, שהתחילו לדמיין מה עובר עליו בכלא. הרב שלמה אבינר כתב מספר מאמרים שהחלו להביא אנשים לשאול "מה קורה פה?". על ידי זה שכמה אנשים מחבקים את הכאב, זה הסוד. הסוד זה לחבק את הכאב של אחיך כמו שהוא חיבק את הכאב שלך. אפילו שהכאב עוד לא קרה לך, הוא רק דמיין מה יקרה אם ישראל תופצץ. הוא חיבק את הכאב. ברגע שאנחנו מחבקים את הכאב שלו, אנחנו מגלים שנבראנו בצלם אלוקים, שנבראנו עם כוחות, שנבראנו עם עוצמות. ואז אותו כוח מתפשט באומה. ובעז"ה ע"י שעוד אחד ועוד אחד ועוד אחד יחבק את הכאב – זה יתפשט. אז ברוך ה' עכשיו התחלנו להתעורר."

וכך, כך נתעורר.

יודעים מה? זו גדולה. 

מי שחי במציאות שרואה רק דרך השכל- אני מבינה למה הוא טוען שזו קלישאה.

מי שחי במציאות יותר אמונית, יותר נרחבת- יבין, מהי מהות "חיבוק הכאב"..

"לחבק את הכאב", זה באמת היה המוטו של אלי יוסף,

שהוא העלה את המודעות לנושא של יהונתן פולארד,

כידוע לכם יהונתן היה בכלא איזה 19 שנה ככה, ולא כ"כ דיברו על זה.

ואז אלי יוסף הי"ו, התחיל לפעול בעניינו ולעורר את הציבור ובאמת אין מה לומר הוא הצליח

להחיות את הנושא, ולהפוך אותו לנושא שבוער לכולנו.

וכן הרב אבינר, עורר את הנושא הזה הרבה ב"אהבה ובאמונה" שלו. וכל הכבוד להם באמת.

עכשיו באמת לפי התורה משמע שהאדם אם באו עליו יסורים מהקב"ה,

הוא אמור לקבל אותם באהבה, ולא לבעט בהם.

ואם הוא אפילו שמח ביסורים עוד יותר..

"הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים,

עושים מאהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

לענ"ד כל זה בשיחה הפרטית של בן אדם עם בוראו, על הייסורים הפרטיים שלו.

אבל האם זה שייך בצער הכלל?

אני יכול לשמוח ביסורים שבאים על מישהו אחר?

אני יכול לשמוח ביסורים שעם ישראל קיבל?

הרי ה' בעצמו מצטער מאוד מאוד, שזה יקרה "בשעה שאדם מישראל בצער, שכינה צווחת קלני מראשי קלני מזרועי"

עכשיו תשאלי, אם ה' כ"כ מצטער אז איך זה קרה, הרי הוא לא מנע את הרוצחים..

טוב, זה שאלה שבאמת אני לא כ"כ יודע..

אני חושב שכשבאים יסורים על עם ישראל בכללותו, וכן על אדם אחר, לא שייך לשמוח,

ולאהוב את הייסורין?

את הכאב שלך, את יכולה לאהוב, ולשמוח שה' מזכך אותך, ואת מתקרבת לה', וזה מדרגה גדולה ורצויה.

אבל לשמוח בייסורים של מישהו אחר?

והנושא שמדובר עליו כאן הוא היחס לה' על הכאב של הצרה.

הנושא הוא לא היחס למציאות,

ומה אני פועל, למניעת כאב עתידי,

ולהרבות כבוד ישראל וכבוד שמים..

נא לא לערבב.

(לא להציע פתרונות תג-מחיר למינהם.. - זה נושא אחר, "איך פועלים")

דרך אגב מישהו הבין?

בס"ד לק"י

איני חושבת שדברייך סתרו את שלי.

את הייסורים שלי כמו שאמרתי אני מקבלת,

וגם אני לפעמים מרימה ידיים לשמיים ואומרת "קטונתי". 

אך את יסוריי חברי? אני לא שמחה ח"ו, אפילו לא קרוב.

אך אני רוצה להראות לך צד בנושא זה, קצת עמוק.

אנחנו עם אחד. עם- ישראל.

שמעת פעם על המושג "מהכלל אל הפרטים"? (הרב קוק) בכ"מ, 

לעולם שלנו יש נטיה לראות כל דבר כפרטו, ואז לחבר דבר ועוד דבר וכך נוצר מצב כלשהוא.

(לדוג' ספר, איך אנחנו קוראים? דף ועוד דף ועוד דף, ורק בסוף אומרים "סיימנו את הספר")

מהפרט ---> אל הכלל.

אך ההפך הוא הנכון. צריך ללכת מהכלל אל הפרטים הרב קוק אומר ומדבר על עליונות.

להבין שהכלל היא הסיבה שתתגלה בסוף הפרטים. (כלל- תמצית של כל הפרטים שיצאו ממנו הפרטים)

הסבר:

כשקורה מקרה בעם ישראל, אם פיגוע ח"ו,

אם נביט בו כמנהגו של עולם נביט עליו כפרטו, נכאב עליו. נזעק עליו ואפילו נתקומם.

אך אם נביט עליו "מלמעלה ללמטה" כמו שהרב קוק אומר, זו גדולה.

צריך להבין שהפרטים הקטנים שקורים יוצאים מתמצית כלל אחד ולכן יש קשר בין כל המקרים, והפרטים.

ולכן, המדרגה העליונה כאן: אם אביט למבט מעמיק - כל מקרה שקורה הוא רצף שמחובר ל'כלל' ולכן הוא קשור גם אלי. ואם אמרנו שעל מציאות רעה שבאה אליי אני יכולה לקבל באהבה אז הגדולה הנסערת היא לקבל גם את מקרה של חברי באהבה.

תראה, 

זה לא אומר שלא בכיתי, כי אשקר אם אכחיש זאת.

לא אשקר שהיו לי זעקות וקריאות.

לא אגיד שהיה לי קל לשמוע על זה.

לא אכחיש שפחדתי כמעט למוות.

בכיתי. זעקתי. קראתי. פחדתי.

אבל כן, אני אנושית.

אני קטנה. קשה לתפוס. קשה לעכל. 

צריך לזעוק. צריך למחות. צריך לעשות.

אבל הכל, עם הרבה אמונה..

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" -  וכי עלה על דעתנו שמא אולי לא להרבות בשמחה ?!

בוודאי! כשעם ישראל מוקף בצרות ואיננו במצבו האידיאלי בא"י וקל וחומר בגלות- מה הסיבה לשמוח על הצלה זמנית אם עדיין נשארנו עבדי אחשורוש?!

משל לאדם ששהה בבור ובזמן שהותו בבור גם ניצל מחיה רעה, - כשיוצא מן הבור האם הוא עושה יום שמחה על אותו יום שניצל מחיה רעה ?! הוא שמח על היציאה מן הבור וכל מה שזה כולל.

כך נס פורים הוא רק אור שמאיר בחושך גדול , אלא שסיבת הריבוי בשמחה היא על נצח ישראל, שאף שהגענו לשפלות וכמעט לאבדון מוחלט, נצח ישראל תמיד עולה ומאיר. עם ישראל ניצח , ממשיך וימשיך לנצח וכעם הנצח שהניצחון מובטח לו , גם זמנים של שפל וסתר המדרגה בסופו של דבר מתהפכים לטובה , מאפלה לאורה, מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ! (הרעיון בשם הרב שרקי)

האדמו"ר בעל 'מי השילוח' כותב ש"נס" מורכב מנ' – נפילה וס' – סמיכה, "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים"- תכף לנפילה יש סמיכה וחלילה לנו ליפול ברוחנו יותר ממה שאויבנו מנסים להפילנו ומה שסוברים אויבנו לשלוט בנו "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" - אם כך בחו"ל בשיא השפל, על אחת כמה וכמה בא"י השמחה עם בניה ! 

כאשר הוא נפגש עם מזכיר ממשלת המנדט לאחר פרעות תרפ"ט -

סרב ללחוץ את ידו באומרו "ידך מגואלת בדם"....

הרב קוק דבר הרבה על כלל - אבל ידע שהכלל לא מוחק את הפרט...

את יודעת איך קוראים לאנשים שחושבים שהכלל מבטל את הפרט?

פאשיסטים.

בשם הפאשיזם הקדוש הזה, מוחקים אנשים מסוימים כל כאב,

כל מחאה, כל התנגדות שיכולה להועיל משהו.

ואני לא מתכוון לחיילים או שוטרים.

החשבון הצדקני הזה בו עם ישראל שווה יותר מסך נרצחיו,

או צבא קדשנו שווה יותר מסך האנשים אותם הוא מגרש,

חצה מזמן כל שיקול דעת וכל הגיון סביר.

אולי, ממש אולי, פעם אחת לא יהיו לאנשים האלה חיזוקים חסרי תועלת

בסגנון 'אתם סובלים למען הכלל'?

אולי פעם אחת, נשמע אותם פשוט זועקים מדם ליבם,

בלי להסביר לצאן מרעיתם את החשבון הגדול והאמיתי

המסתתר מאחורי המציאות אותה רק הם הצליחו להבין....

יענו אתה יוצא מהכלל ועושה את הפרטים בשביל הכלל.

ולא להפך- "פרט וכלל ופרט", שזה שאתה עושה את הכלל שליח בשביל הפרט המצומצם שלך.

וזה הסבר ,למרות שבשעה כזו כושר הביטוי שלי לא במיטבו..

השבוע- בתחילת שבוע- הרגשתי כאילו

אין לי שמץ מוזג מה זה פורים באמת

יש פה תופעה- כמעט כל שנה בסביבות פורים- יש איזה אסון לעמ"י

אז כנראה יש פה משו שהוא לא מקרה- אלא חלק מהמשמעות של פורים- יש פה משו עמוק מאוד להבין אותו

(לא שאני אומרת ח"ו!! שפורים שאין לפני בלגאן- הוא לא.. חלילה- אבל זה קורה מספיק ממילא- שיש מה להתבונן)

אחרי כמה ימים והכוונה של  כמה אנשים ואנשות מלומדים וצדיקים-

נראה לי התשובה זה תענית אסתר (כלומר מחר!- יום חמישי)

אולי אנסה לסדר את זה עפ"י מובאות מהגמרא מגילה-  (כל המובאות מפרק ראשון- אני לא מציינת דפים עמ"נ לא להטריח את עצמי...)

אולי זה גם יתחיל לעזור לי סדר בעצמי- מה קורה פה... מה למדתי בעצם

 ויהי בימי אחשורוש ...ושמואל אמר (ויקרא כו) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם

לא מאסתים בימי יוונים ולא געלתים בימי אספסיינוס לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי
<פרסיים> {רומיים} כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג במתניתא תנא... לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר

להפר בריתי אתם בימי <פרסיים> {רומיים} שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם

אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא ... .כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו

בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי

אנחנו מדברים על תק' שהיא ראשית צמיחת גאולה- כבר בא כורש והכריז על התחלת בניית הבית, כבר עלו לארץ כמה אנשים

ואז- נסיגה נוראית בגאולה

כשעמ"י מצטרפים לסעודתו של אותו רשע ונהנים שם- הם נותנים הסכמה למהלך שאותו רשע מוביל- של ייאוש מהגאולה!

לא תהיה שיבה לציון- אין סיבה לא להשתמש בכלי המקדש לשתיה ומסיבות ראווה

ונתחייבו כליה

זה יותר נורא מהשואה- זה יותר נורא מגזרות השמד- זה יותר נורא מפרעות תח-תט, זה יותר נורא מגירוש ספרד

זה יותר נורא מחורבן בית שני

ז-ה האיום הנוראי שמרחף על ראשי עמ"י בתק' מרדכי ואסתר

אחר הדברים האלה <אחר מאי> [מאי אחר] אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה דאמר
ר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה שנאמר (הושע ז) כרפאי לישראל- ונגלה עון אפרים

ומה היא אותה רפואה שהשם בורא?

אני חשבתי-

זה שאסתר נבחרה למלכה.

האם אמנם זו היא רפואה?!?!?!?!?!

אונס בת ישראל צדיקה בידי גוי רשע- זה רפואה לצרה?!?!? זו צרה בפני עצמה!

אלא יש פה משו להתבונן -----

אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל
לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים  

מגיד מראשית -אחרית- סידר שכבר במעשה המשכן- יהיה לעמ"י תשובה לשקליו של אותו עמלקי

כבר אי אז מתחילת מלחמת מחיית עמלק- עוד במדבר- הקב"ה תכנן לנו רפואה

לך כנוס את כל היהודים וגו' עד אשר לא כדת אמר רבי אבא שלא כדת היה שבכל יום ויום
עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון וכאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך
ויעבור מרדכי אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית ...

למה תענית?

שלא יאמרו -אחות לנו בבית המלך- היא כבר תסדר לנו... היא כבר תעשה השתדלות

לא!  תרגישו -שאין לכם מנדטים מספיקים בממשלה כדי להשפיע באמת, שאין לכם דרך של שתדלנות\ לובינג פרלמנטארי- לא!

רק על השם יש לנו להשען

ויהי ביום השלישי ....ותעמד בחצר בית המלך הפנימית א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה
אמרה (תהילים כב)

  לַמְנַצֵּחַ עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר    מִזְמוֹר לְדָוִד.

ב  אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי  ????????????  רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. ג  אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה !!   וְלַיְלָה וְלֹא-דֻמִיָּה לִי.

ד  וְאַתָּה קָדוֹשׁ   יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. ה  בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ    בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ. ו  אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ    בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ.

ז  וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ    חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. ח  כָּל-רֹאַי יַלְעִגוּ לִי    יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ.

ט  גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ    יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ.

י  כִּי-אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן    מַבְטִיחִי עַל-שְׁדֵי אִמִּי. יא  עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם    מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה.

יב  אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי-צָרָה קְרוֹבָה    כִּי-אֵין עוֹזֵר.

יג  סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים    אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. יד  פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם    אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג. טו  כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי   וְהִתְפָּרְדוּ כָּל-עַצְמוֹתָיהָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג    נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי. טז  יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי    וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. יז  כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים    עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי. יח  אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי    הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ-בִי. יט   יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם    וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל.

כ  וְאַתָּה יְהוָה אַל-תִּרְחָק    אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. כא  הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי    מִיַּד-כֶּלֶב יְחִידָתִי. כב  הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה    וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי. כג  אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי    בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ. כד  יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ   כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּוְגוּרוּ מִמֶּנּוּ    כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל.

כה  כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי   וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּוּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו    שָׁמֵעַ.

כו  מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי    בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו. כז  יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ   יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיויְחִי לְבַבְכֶם    לָעַד. כח  יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל-יְהוָה   כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץוְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ    כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם. כט  כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה    וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם. ל  אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ   לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵי עָפָרוְנַפְשׁוֹ    לֹא חִיָּה. לא  זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ    יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר. לב  יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ    לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה.

ואז -הגיע הישועה

רשות- להלחם על נפשם

לא בוטלה הגזרה- רק ניתנה ליהודים רשות- לאסוף נשק, להתאמן, להיות מוכנים ליום קרב

  בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ
הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.  ב נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם; וְאִישׁ
לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים. ...  ה וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל-אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת-חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן; וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם, כִּרְצוֹנָם.

על זה העירה הרבנית שלי- ולא כתוב- כמה יהודים נהרגו במהלך הקרבות!!!

ולא כתוב- האם באמת כל היהודים חזרו בשלום מהקרב?

ובכל אופן- לא נמנעו היהודים לחגוג למחרת יום טוב

ולשנה אחרת- לחגוג יום טוב זכר לנס

איזה נס?

שהקב"ה בורא רפואה למכה

שהוא מביט בכל הדורות- וכל המהלכים המדיניים ארציים- הכל גזור מלפניו

שלא יכול להיות יהודי רחוק מידי מהקב"ה- אי אפשר להיות מושלך מלפני השם!

שכל מי שמפנה פניו וליבו אל השם- השם איתו!!!  (זה משמעות רוח הקודש שלבשבה את אסתר המלכה -היא סייתא דשמיא)

ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה
שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה
ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כל שכן ... רבא אמר בשלמא התם (תהילים קיג)
הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן!!

ואנחנו?

עבדי אחשוורוש אנחנו?

כל פעם שאני קוראת את המילים האלו של האמורא רבא- אני כולי מתרגשת- רוצה לצעוק- בסערת נפש גדולה

אבל אנחנו לא!!!!!!!!!!!

אנחנו לא עבדי אחשוורוש! אנחנו  תחת ממשלה של יהודים!

מה שלא זכו לו מרדכי ואסתר- מה שלא זכה לו רבא- אנחנו זוכים!

תניא ר' אליעזר אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר ....

אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו שנאמר קימו וקבלו קימו למעלה מה שקיבלו למטה

אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא ...

רב יוסף אמר מהכא (אסתר ט) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים

רב נחמן בר יצחק אומר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם

מה מקור קדושתה של מגילת אסתר? מדוע היא זכתה להכנס לכתבי הקודש?

מכוח קדושתם של ישראל

מה שקיבלו על עצמם יהידים בעולם הזה- הסכימו למעלה עימהם

(ע"ע מנהג ישראל- דין)

מכוח נצחיותם של ישראל

שימי הפורים- לעד ישמרו, לא יחדלו ימים מחגיגות יום זה

יד לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

טו כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לַאֲבוֹתָם.  (ירמיהו טז)

יציאת מצרים- היא יציאה בחיפזון- כהרף עין ממש- כמו שביקשת אתה- עין הקורא

אבל- חמושים עלו בני ישראל

יציאת גלות אדום- היא יציאה קמעה קמעה- יש בה צער וייסורים- יש בה כאב

יש בה מי שמנהיג את כל המהלך - לאסוף כל נידחי וכל נדכאי ישראל.

פורים הוא חג המסכות. חג שבו מסיכת העולם- מלשון העלם, סתר- נגלל ומתגלה-

מתגלה שכל העולם באמת מונהג ע"י השם. שבאמת יש מי שעושה "ניגון" מכל המאורעות!

יום כיפור הוא בסוד- כ-פורים

בפורים אנחנו מתוודים- "טראנטע- אבל- לפנייך"

גם בפורים-

המצב- טראנטע -חושך-- אבל- אנחנו לפני השם!

ועל זה שמחים

זה התחלה של הגיגים, כמה מחשבות

בעיקר זה לא לחשוב את זה- אלא לחוות את זה ממש באורו של פורים שיאיר לנו לכל השנה

ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן

תדעי שמורדכי השביע את לילי-ת בשביל שתתחפש לאסתר ורק בסוף היא הלכה בעצמה לחשוורוש בגלל זה כתוב כאשר אבדתי אבדתי

לא יודעת אם הצלחתי לגמרי להבין את המהלך... אבל שכוייעח...

נחבא הדרך,

איה גאון עוזך

הנפלא ברועים-

המיטיב עם ברואים

צאנך דואב,

כיתום סובב

תוהה, גועה, כבכית אומה.

ובהיסתר האור,הייתי כשה עיוור

מתקשה לחוש את זוועת ההיעדר.

וגעייתי לא נשמעה פשוט כי לא היתה.

וכאבתי לצערי רק את כהות החושים...

*****

כן, זו התחושה שלי. כהות חושים.

כמו לב אטום שאפילו לא קולט את הזוועה.

הלוואי וכאבתי עם כל עמ"י.

אני יודעת שקשה בכלל לשמוע שקיים דבר כזה, אז כמו שאתם רואים זה מפריע גם לי.

אשמח לתגובותיכם. (אין צורך בביקורתיות- יש מספיק מזה גם בלי שתוסיפו)

יש עיניין גם ברצון- לרצות

אני עייפה מידי לחשוב יותר על הרחבה לנושא הזה....

אבל בקיערון זה ככה

(גם לי יש והיו תקופות של כהות כזו- שלא הזיז לי כבר..... צריך לקבל גם את זה כתגובה- שהנפש ממגנת את עצמה- כדי להצליח להמשיך- אז כלום לא חודר... ככה נראה לי)

אולי עיצומו של יום פורים יעשה לך בלגאן- שיפרוץ את הסכר ויתן ללב להרגיש....

אבל אני עדיין מוטרד....

דבר ראשון, גם בגאולת מצרים היתה נסיגה.

ודבר שני - גם בגאולת מצרים זה כאב ובני ישראל צעקו!

וזה מה שמפריע לי.

יש כאן חילופי תפקידים לדעתי.

רבש"ע מנהיג את העולם.

הוא רואה את המהלך הכללי מלמעלה, ושום דבר הוא לא רע באמת.

אבל,

משה רבנו, אדון הנביאים, שראה מה שלא ראה בן אנוש לפניו ואחריו,

יודע שהתפקיד שלו הוא לא להגיד

"זה המהלך האלוקי ואנחנו לא מבינים."

אלא לצעוק "למה הרעות לעם הזה!!!"

ורבש"ע מודה לו בסופו של דבר!

לעומת זאת,

במקום אחר בתנ"ך,

יש ויכוח בין רבש"ע ואליהו.

רבש"ע שואל "מה לך פה אליהו?"

ואליהו עונה "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ."

וחוזר על זה עוד פעם.

ואז רבש"ע אומר לו - "לך ומשחת..ואת אלישע בן שפט

תמשח לנביא תחתיך".

כביכול רבש"ע אומר לנו:

אני לא צריך נביאים שיגידו לי מה האמת, או מה צריך להיות.

את זה אני יודע מספיק טוב בעצמי.

אני רוצה נביאים שיבינו בני צריכים, איפה הם נמצאים!

נביאים שידפקו לי על השולחן ויגידו

"רבש"ע, לא כך הבטחתנו בתורתך?"

נביאים שיגידו "רחם על עמך ישראל צאן מרעיתך!"

אבל כאשר יש בלבול,

ובמקום לעשות את התפקיד שלנו

אנחנו מנסים לעשות את התפקיד של רבש"ע,

ובמקום לצעוק אנחנו מסבירים למה זה טוב,

אז למה שרבש"ע יגאל אותנו?

טוב לנו!

אז נמשוך עוד קצת!

לא נפחד מדרך ארוכה!

ויהיה עוד רצח

ועוד פיגוע

ועוד פינוי

ואת כולם נסביר מאוד יפה....

ורבש"ע בסה"כ מחכה שנגיד

"אבא! א"א יותר ככה!"

בלי מהלכים גדולים ובלי נסיגות מתוכננות.

פשוט גאולה שלמה.

זה כמו בשידוכים.

ברור שהכל מכוון מלמעלה.

ברור שכל אחד מתחתן בדיוק מתי שה' רוצה,

ויש פעמים שזה נראה כמו נסיגה או אכזבה נוראה.

אבל האם רבש"ע רוצה שנגיד "טוב נו, אז היום לא נתחתן"?

ברור שלא!

הוא רוצה את התפילה והזעקה שלנו!

מי שטוב לו ברווקות  - נשאר רווק בד"כ,

והגאולה לא ממהרת להגיע אליו.

גם מי שמתפלל יכול להתעכב כמובן, אבל זה לא מרגיע אותו,

להפך,

זה רק מגדיל את הזעקה

"אי שמים! מה נשתנינו מכל אומה ולשון...."

זהו, חפרתי.

2 האמירות האלו לא סותרות.

כשאדם "מסביר" לעצמו כביכול את חשבונות שמיים-

זה במצב שהוא פוחד ליפול לעצבות, ליאוש מכלה.

כשאדם זועק זה ממקום של כאב ושברון לב..ושם זה נכון!

וזה קורה שניהם בו זמנית.

כי אנחנו חייבים להרגיע את עצמנו מצד אחד שהכל טוב, כדי לא לשקוע לבור תחתיות,

ומצד שני- אנחנו זועקים לאבא מהקושי!! שיציל אותנו!

חידשת לי. הצלחת להסעיר אותי- במיקוד שלך

מה הקולות שעולים מתוכנו

 ואיזה עבודה עלינו לעבוד

די לנו

זה מתבטא במישור הארצי-

רוצים מלחמה , רוצים יום נקם, רוצים שכל באי עולם ידעו ויפחדו- שדם יהודי אינו הפקר

רוצים להרחיב את ההתישבות- לא לפחד לשבת בארצנו, להיאחז בה היתר תוקף

די לנו לשקוט

ובמישור הרוחני- מה שאתה מחדד

לבוא לפני המלך- ולומר לו

במידת אברהם אבינו ומשה רבינו

די לנו מהצרות!

(לעיון נוסף- דניאל פרק ט- אני לא מצטטת פה כדי לא להאריך..

 http://www.kirjasilta.net/tanakh/Dan.9.html 

"אני לדודי ודודי לי"

אם אנחנו מדברים את מה שהריבונו אמור לאמר- אולי הוא יאמר את מה שאנחנו לא אומרים

בני יקירי אהובי- די לכם מהצרות, נחמו נחמו עמי

(תתפנקי על אנטר נשממי- אני לא הצלחתי לקרוא...)

לק"י .

הוא אבד לי במעמקי הפלא' כשאני מנסה למצוא אותו בהתחברות למחשב.

בכ"א חצרוני מדבר על זה שבכל חודשי השנה הקב"ה מביא לנו 100% שמחה לאותו החודש,

חוץ מבחודש אדר שבו הוא נותן לנו 80% ובחודש אב 120% שמחה.

לכן בחודש אדר אנחנו מצווים להרבות בשמחה, להגיע ל100% ובחודש אב אנחנו צריכים להמעיט, גם כדי להיות ב100%.

וזה למה? מעיקרם של החודשים חודש אדר הוא חודש מועד לפורענות, חודש לא כ"כ טוב לעמ"י, בניגוד לחודש אב, שבו יש הרבה יותר טוב לישראל [וידוע שיבוא יום שיהפוך את ט' באב ליום חג ושמחה גדולה!]. מה שכן, באותם אירועים שהפכו את החודשים הנ"ל לההיפך ממה שהם, הם שינו את העניין של החודש. אבל לא את מקורו ממש.

אני מתנצלת אם דבריי לא היו ברורים מספיק, אני אשתדל להעלות את ההקלטה בקרוב.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥