זה ברור שזב קשה מאוד, וברור שזה כנגד ההיגיון. אבל אנו חייבים לשמוח בפורים, כי לא משנה מה החיות אדם האלה יעשו לנו, הם לא יעלימו לנו את השמחה שעם ישראל שמח בה במשך כ-2000 שנה. גם בגלות היו פוגרומים, גם בגלות היו לצערינו רציחות ועלילות דם, חטיפות ועינוי יהודים סתם כי הם יהודים.

ובכול זאת היהודים שם חגגו את פורים כל שנה, עשו משתה ושמחו על הנס שהתרחש בשושן, על זה שהמן ביקש להשמיד את העם היהודי ולא עלה בידו.

גם הם רוצים להשמיד את העם היהודי ולא יעלה בידם.

נכון שזה כואב נכון שצועקים למה עד לב השמים ולא בטוחים שנקבל תשובה.

אבל אנחנו נשמח, כי אנחנו צריכים לשמוח על זה שיש בורא עולם שלא יתן לנו ליפול לעולם. ואני יודע מה חלק מה"פנאטים" יגידו, אבל כן, גם צריך לשמוח על זה שיש לנו מדינה. ונכון שכרע אנחנו לא במצב האידיאלי של המדינה אבל אנחנו בדרך. עם ישראל הוא תינוק עכשיו אחרי הגלות, יקח לו זמן עד שהוא יגדל ויהיה עצמאי ממש בלי התחשבות בדעותיהם של ה"מבוגרים", עד שתהיה לו תפיסת עולם משלו. אבל בסוף זה יקרה.

וכמו שאומרים: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" 

יש עוד הרבה מה לכתוב בעניין. בהצלחה לכולנו.

והוא אולי מסתיר את פניו כרגע

אבל אנחנו יודעים שכל מה שהוא עושה- זה טוב!! טוב צרוף!!

רק אנחנו עיוורים לראות את זה..

רק להאמין שיבוא יום - נסתכל אחורה ונראה כמה זה היה טוב..

בס"ד לק"י

לצערנו, קרוב לפורים קרו פיגועים רבים.

וכשראו את הרב אלי סדן שמח שמחה אמיתית של פורים ומחזיק 'ספר' מסוים לאחר פיגוע זה היה תמוה בעינהם.

וכששאלו אותו מה פשר מעשיו אמר: אני מחזיק בידי ספר קינות ושמח שמחה אמיתית.

והסביר: עמישראל תמיד יהיה מלווה בצער וכאב אך מצד אחר, בשמחה ובטוב.

אך חובה עלינו לזכור, שגם כשקורה משהו רע, עצוב, משהו שאנו איננו יכולים להבין, צריכים לקחת את הצער, העצב הזה, להחזיק אותו בשתיי ידיים, לחבק אותו.

ולשמוח. לשמוח.

אבא שם למעלה יודע מה הוא עושה. ולנו רק נשאר לחבק את הצרה

ולהאמין..

למה עמישראל יהיה תמיד מלווה בכאב ובצער?

למה לחבק את הצער בשתי ידיים?

למה קמעא קמעא?

איזה הנאה מזוכיסטית יש לכם מלהתענג על זה?

כל יהודי נורמלי היה אומר לאבא שם בשמיים שיודע מה הוא עושה:

אבא!!!!!!!!!!!!!

אנחנו לא רוצים את זה יותר!

רוצים רק שמחה, רק גאולה!

אין לנו אפילו שניה לחכות!

עם הנצח עוד רגע מנוצח!

ובמקום זה, מה הם אומרים?

לא נורא, נחכה עוד קצת, אחרי החושך יהיה אור, נחבק את הכאב.....

אז לא.

לא נצדיק יותר חורבן יישובים ורצח יהודים

בתורות גאולה גלותיות וסכיזופרניות שלא ברור מאיפה הם צצו.

את הקושיות נוכל להסביר אח"כ.

אחרי התרוצים.

בס"ד לק"י

אני יכולה לענות לך בשני אופנים;
אענה באופן אחד:

עם ישראל לאורך כל מהלך קיומם חווים מכות כמו שחווים שמחות.

ויש לציין שבמיוחד הוא. אך למרות כל זאת,

אנחנו לא אלה שניתן דין וחשבון אבל הוא יתן. והוא יחליט מתי ואיך.

אנחנו, הבני אדם כאן בארץ, כואב לנו לקבל את המכה ואפילו את הסטירות לחי,

זה כואב. כל כך.

ברור שאנחנו לא רוצים את זה יותר,

וברור שאנחנו רוצים רק שמחה וגאולה,

וברור שאנחנו לא רוצים אפילו שניה לחכות.

אבל הופ. הופ. רגע.

מי אתה שתחליט תגיד לי?

לכולנו זה זועק. זה כואב.

אני רוצה גאולה. אתה רוצה גאולה.

אבל אם הכאב כאן, כנראה שהוא צריך להיות כאן.

וכאן יש לך 2 בחירות:

- לבכות. להישבר.

- לזעוק מהלב אך לחבק אותו, את הכאב.

זה חלק מהתהליך, זה חלק מהמהות.

זו הגדולה שלנו, של עם ישראל.

כשקורה פיגוע, אסון (ח"ו),עם ישראל כואב את זה. בכל גופו.

אך כאב עם אמונה. כאב שמחבק. כאב שיודע שככה, רק ככה נגיע לגאולה.

זה לא חלק מהתהליך.

זה לא צריך להיות ככה.

זה שיש לנו הרבה אמונה, לא אומר שככה צריך להיות.

לחבק את הכאב?

מה זה השטויות האלה?

מפני חטאינו גלינו מארצנו

מה יש לחבק בזה?

זה בדיוק מה שהתכוונתי תורות גלותיות.

רק מי שעדיין מרגיש בגלות מחבק כל זפטה.

מי שמרגיש שהגאולה מעבר לדלת מגיב כמו משה רבנו:

"למה הרעות???"

ומי שחושב שהוא בורא עולם, מרשה לעצמו להגיד לאנשים משפטים כמו:

"בואו נחכה, נקבל בהבנה, נחבק את המוות, השכול, הדם, הסבל והכאב...."

בס"ד לק"י

אולי תספר לכולנו איך זה צריך להיות?

שנדע להתאים את עצמנו, ומי יודע, אולי בסוף היום יגיע המשיח..

אם כבר יש כאב- לנסות לקבל בהבנה ובאמונה.

קטנותו של האדם שהוא בא בטענות כלפי הקב"ה.

ברור שאפשר לזעוק מכאב, זה מותר, אך מצד האחר גם להאמין במצב.

שכן, אם כבר דיברת על משה, אז כמו שנאמר לו; "המקום שאתה דורך עליו- קודש הוא".

פירושו;

שכרגע, המקום שעמישראל נמצא בו- הוא קדוש.

גם אם קורה משהו טוב וגם אם קורה משהו רע. זה קודש. למה? כי זה חלק מהתהליך.

זה קרה כי זה היה צריך לקרות. זו גדולה לקבל את הכאב באהבה.

וזה לא סותר את זה שכמובן צריך לעשות מעשים ו'לדרוש' גאולה.

לפעול כנגד הרשעה, ולנקום - בגאווה יהודית!! בתחושת מלכות! -

לא סותר לדעת בתור אדם פרטי לעמוד מול שמיא ולומר

"ריבונו של עולם אני לא מבין/ה את המהלך הכואב הזה שלך אבל אני יודע/ת שהוא טוב!"

כשאני מפספסת את האוטובוס- אפשרי.

כשמרצה מתעצבנת עלי מול כל הכיתה- ואני מובכת- זה גם אפשרי.

כשנקרעת לי חצאית חדשה - זה גם אפשרי.

כשאני מתכנננת לסוע ... וזה מתבטל כי .... זה גם אפשרי.

כשאני לא מרגישה טוב דווקא בימים שכבר אני לא יכולה להחסיר בהם- זה גם אפשרי...

וכו' וכו'...

כל אלה שטויות.

אבל להרים את הראש לקב"ה ולהגיד לו על חמשת הנרצחים - "אבא, לא מבינה את זה בכלל!! בכלל לא!! ואני מבולבלת!! וקשה לי!! ואני לא מבינה למה עשית את זה! ואני כנראה גם לא אבין אף פעם......"
אני אתפלל על המשפחה שנשארה וכו'...

אבל אני לא מסוגלת להמשיך- "אני יודעת שזה טוב..."

אני יכולה להגיד שאני לא מבינה כלום.

וכמו שאחד המספידים אמרו בלוויה- יש מוסר אלוקי- שאותו אנחנו לא מבינים.

אבל בעיניים שלי זה רע-רע-רע-רע מאד!!!!

זה שהקב"ה תמיד יודע מה עושה- נכון.

אבל זה לא מסתדר לי עם כלום.

וזה נגמר בזה ש- אני לא מבינה כלום, ואני מקבלת את זה.

כתבתי לך אתמול תגובה- משום מה אני רואה שהיא לא פה.

אני כ"כ מזדהה.

אני לא יודעת לגמרי מה נכון פה.

אבל יש לי כמה הארות ( בכוונה ב"א" )-

מי שמחבק את החיים- זה מי שמכיל- נראה לי. - זה שאי אפשר להכיל דברים כאלה- זה משו אחר.

גם אם טוענים שאפשר - זה שמכילים- לא סותר את הצעקה (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) לקב"ה!!!!

והאמירה ש"תמיד עמ"י יהיה עם...." - לא מבינה אותה בכלל.

לא כך למדתי.

אבל יאללה- יש מספיק דברים אחרים שמטרידים אותי עכשיו מאשר מה - איזה -רב- אמר. 

אבל אני מבינה שזה הסתר פנים!!

וכן- אני מסוגלת לומר את זה! [גם על רצח של קרובים יותר שנרצחו באכזריות]

מה שאני לא מסוגלת לעשות-

הוא לבכות בבית כל היום כמו יהודי בגלות שאין לו אפשרות לפעול תחת הפריץ!!

אני מנתבת את זה לעשייה אחרת.

כול תקווה שהכאב הנכון האמיתי והעמוק פה של כולם-

לא יישאר בגדר כאב ובלבול- אלא יתורגם לעשייה אמיתית!

ולא רק להפגנות מטופשות ולבזבוז כוחות לריק.

לחבק את הכאב וכו', זה נשמע קלישאות.

כשאין מה להגיד, כמו במקרה נורא כזה - עדיף לשתוק מאשר להתפלסף על חיבוקים וכאבים.

בס"ד לק"י

אתם לוקחים את ההגדרה למצב אחר, מצב שאינו אידיאלי, מצב רע.

יודעים מה, יותר מזה, שמענו על "חיבוק כאב" אצל יהונתן פולארד ועדיין;

"קמו כמה יהודים טובים, יקרים, שהתחילו לחבק את הכאב שלו, שהתחילו לדמיין מה עובר עליו בכלא. הרב שלמה אבינר כתב מספר מאמרים שהחלו להביא אנשים לשאול "מה קורה פה?". על ידי זה שכמה אנשים מחבקים את הכאב, זה הסוד. הסוד זה לחבק את הכאב של אחיך כמו שהוא חיבק את הכאב שלך. אפילו שהכאב עוד לא קרה לך, הוא רק דמיין מה יקרה אם ישראל תופצץ. הוא חיבק את הכאב. ברגע שאנחנו מחבקים את הכאב שלו, אנחנו מגלים שנבראנו בצלם אלוקים, שנבראנו עם כוחות, שנבראנו עם עוצמות. ואז אותו כוח מתפשט באומה. ובעז"ה ע"י שעוד אחד ועוד אחד ועוד אחד יחבק את הכאב – זה יתפשט. אז ברוך ה' עכשיו התחלנו להתעורר."

וכך, כך נתעורר.

יודעים מה? זו גדולה. 

מי שחי במציאות שרואה רק דרך השכל- אני מבינה למה הוא טוען שזו קלישאה.

מי שחי במציאות יותר אמונית, יותר נרחבת- יבין, מהי מהות "חיבוק הכאב"..

"לחבק את הכאב", זה באמת היה המוטו של אלי יוסף,

שהוא העלה את המודעות לנושא של יהונתן פולארד,

כידוע לכם יהונתן היה בכלא איזה 19 שנה ככה, ולא כ"כ דיברו על זה.

ואז אלי יוסף הי"ו, התחיל לפעול בעניינו ולעורר את הציבור ובאמת אין מה לומר הוא הצליח

להחיות את הנושא, ולהפוך אותו לנושא שבוער לכולנו.

וכן הרב אבינר, עורר את הנושא הזה הרבה ב"אהבה ובאמונה" שלו. וכל הכבוד להם באמת.

עכשיו באמת לפי התורה משמע שהאדם אם באו עליו יסורים מהקב"ה,

הוא אמור לקבל אותם באהבה, ולא לבעט בהם.

ואם הוא אפילו שמח ביסורים עוד יותר..

"הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים,

עושים מאהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

לענ"ד כל זה בשיחה הפרטית של בן אדם עם בוראו, על הייסורים הפרטיים שלו.

אבל האם זה שייך בצער הכלל?

אני יכול לשמוח ביסורים שבאים על מישהו אחר?

אני יכול לשמוח ביסורים שעם ישראל קיבל?

הרי ה' בעצמו מצטער מאוד מאוד, שזה יקרה "בשעה שאדם מישראל בצער, שכינה צווחת קלני מראשי קלני מזרועי"

עכשיו תשאלי, אם ה' כ"כ מצטער אז איך זה קרה, הרי הוא לא מנע את הרוצחים..

טוב, זה שאלה שבאמת אני לא כ"כ יודע..

אני חושב שכשבאים יסורים על עם ישראל בכללותו, וכן על אדם אחר, לא שייך לשמוח,

ולאהוב את הייסורין?

את הכאב שלך, את יכולה לאהוב, ולשמוח שה' מזכך אותך, ואת מתקרבת לה', וזה מדרגה גדולה ורצויה.

אבל לשמוח בייסורים של מישהו אחר?

והנושא שמדובר עליו כאן הוא היחס לה' על הכאב של הצרה.

הנושא הוא לא היחס למציאות,

ומה אני פועל, למניעת כאב עתידי,

ולהרבות כבוד ישראל וכבוד שמים..

נא לא לערבב.

(לא להציע פתרונות תג-מחיר למינהם.. - זה נושא אחר, "איך פועלים")

דרך אגב מישהו הבין?

בס"ד לק"י

איני חושבת שדברייך סתרו את שלי.

את הייסורים שלי כמו שאמרתי אני מקבלת,

וגם אני לפעמים מרימה ידיים לשמיים ואומרת "קטונתי". 

אך את יסוריי חברי? אני לא שמחה ח"ו, אפילו לא קרוב.

אך אני רוצה להראות לך צד בנושא זה, קצת עמוק.

אנחנו עם אחד. עם- ישראל.

שמעת פעם על המושג "מהכלל אל הפרטים"? (הרב קוק) בכ"מ, 

לעולם שלנו יש נטיה לראות כל דבר כפרטו, ואז לחבר דבר ועוד דבר וכך נוצר מצב כלשהוא.

(לדוג' ספר, איך אנחנו קוראים? דף ועוד דף ועוד דף, ורק בסוף אומרים "סיימנו את הספר")

מהפרט ---> אל הכלל.

אך ההפך הוא הנכון. צריך ללכת מהכלל אל הפרטים הרב קוק אומר ומדבר על עליונות.

להבין שהכלל היא הסיבה שתתגלה בסוף הפרטים. (כלל- תמצית של כל הפרטים שיצאו ממנו הפרטים)

הסבר:

כשקורה מקרה בעם ישראל, אם פיגוע ח"ו,

אם נביט בו כמנהגו של עולם נביט עליו כפרטו, נכאב עליו. נזעק עליו ואפילו נתקומם.

אך אם נביט עליו "מלמעלה ללמטה" כמו שהרב קוק אומר, זו גדולה.

צריך להבין שהפרטים הקטנים שקורים יוצאים מתמצית כלל אחד ולכן יש קשר בין כל המקרים, והפרטים.

ולכן, המדרגה העליונה כאן: אם אביט למבט מעמיק - כל מקרה שקורה הוא רצף שמחובר ל'כלל' ולכן הוא קשור גם אלי. ואם אמרנו שעל מציאות רעה שבאה אליי אני יכולה לקבל באהבה אז הגדולה הנסערת היא לקבל גם את מקרה של חברי באהבה.

תראה, 

זה לא אומר שלא בכיתי, כי אשקר אם אכחיש זאת.

לא אשקר שהיו לי זעקות וקריאות.

לא אגיד שהיה לי קל לשמוע על זה.

לא אכחיש שפחדתי כמעט למוות.

בכיתי. זעקתי. קראתי. פחדתי.

אבל כן, אני אנושית.

אני קטנה. קשה לתפוס. קשה לעכל. 

צריך לזעוק. צריך למחות. צריך לעשות.

אבל הכל, עם הרבה אמונה..

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" -  וכי עלה על דעתנו שמא אולי לא להרבות בשמחה ?!

בוודאי! כשעם ישראל מוקף בצרות ואיננו במצבו האידיאלי בא"י וקל וחומר בגלות- מה הסיבה לשמוח על הצלה זמנית אם עדיין נשארנו עבדי אחשורוש?!

משל לאדם ששהה בבור ובזמן שהותו בבור גם ניצל מחיה רעה, - כשיוצא מן הבור האם הוא עושה יום שמחה על אותו יום שניצל מחיה רעה ?! הוא שמח על היציאה מן הבור וכל מה שזה כולל.

כך נס פורים הוא רק אור שמאיר בחושך גדול , אלא שסיבת הריבוי בשמחה היא על נצח ישראל, שאף שהגענו לשפלות וכמעט לאבדון מוחלט, נצח ישראל תמיד עולה ומאיר. עם ישראל ניצח , ממשיך וימשיך לנצח וכעם הנצח שהניצחון מובטח לו , גם זמנים של שפל וסתר המדרגה בסופו של דבר מתהפכים לטובה , מאפלה לאורה, מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ! (הרעיון בשם הרב שרקי)

האדמו"ר בעל 'מי השילוח' כותב ש"נס" מורכב מנ' – נפילה וס' – סמיכה, "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים"- תכף לנפילה יש סמיכה וחלילה לנו ליפול ברוחנו יותר ממה שאויבנו מנסים להפילנו ומה שסוברים אויבנו לשלוט בנו "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" - אם כך בחו"ל בשיא השפל, על אחת כמה וכמה בא"י השמחה עם בניה ! 

כאשר הוא נפגש עם מזכיר ממשלת המנדט לאחר פרעות תרפ"ט -

סרב ללחוץ את ידו באומרו "ידך מגואלת בדם"....

הרב קוק דבר הרבה על כלל - אבל ידע שהכלל לא מוחק את הפרט...

את יודעת איך קוראים לאנשים שחושבים שהכלל מבטל את הפרט?

פאשיסטים.

בשם הפאשיזם הקדוש הזה, מוחקים אנשים מסוימים כל כאב,

כל מחאה, כל התנגדות שיכולה להועיל משהו.

ואני לא מתכוון לחיילים או שוטרים.

החשבון הצדקני הזה בו עם ישראל שווה יותר מסך נרצחיו,

או צבא קדשנו שווה יותר מסך האנשים אותם הוא מגרש,

חצה מזמן כל שיקול דעת וכל הגיון סביר.

אולי, ממש אולי, פעם אחת לא יהיו לאנשים האלה חיזוקים חסרי תועלת

בסגנון 'אתם סובלים למען הכלל'?

אולי פעם אחת, נשמע אותם פשוט זועקים מדם ליבם,

בלי להסביר לצאן מרעיתם את החשבון הגדול והאמיתי

המסתתר מאחורי המציאות אותה רק הם הצליחו להבין....

יענו אתה יוצא מהכלל ועושה את הפרטים בשביל הכלל.

ולא להפך- "פרט וכלל ופרט", שזה שאתה עושה את הכלל שליח בשביל הפרט המצומצם שלך.

וזה הסבר ,למרות שבשעה כזו כושר הביטוי שלי לא במיטבו..

השבוע- בתחילת שבוע- הרגשתי כאילו

אין לי שמץ מוזג מה זה פורים באמת

יש פה תופעה- כמעט כל שנה בסביבות פורים- יש איזה אסון לעמ"י

אז כנראה יש פה משו שהוא לא מקרה- אלא חלק מהמשמעות של פורים- יש פה משו עמוק מאוד להבין אותו

(לא שאני אומרת ח"ו!! שפורים שאין לפני בלגאן- הוא לא.. חלילה- אבל זה קורה מספיק ממילא- שיש מה להתבונן)

אחרי כמה ימים והכוונה של  כמה אנשים ואנשות מלומדים וצדיקים-

נראה לי התשובה זה תענית אסתר (כלומר מחר!- יום חמישי)

אולי אנסה לסדר את זה עפ"י מובאות מהגמרא מגילה-  (כל המובאות מפרק ראשון- אני לא מציינת דפים עמ"נ לא להטריח את עצמי...)

אולי זה גם יתחיל לעזור לי סדר בעצמי- מה קורה פה... מה למדתי בעצם

 ויהי בימי אחשורוש ...ושמואל אמר (ויקרא כו) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם

לא מאסתים בימי יוונים ולא געלתים בימי אספסיינוס לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי
<פרסיים> {רומיים} כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג במתניתא תנא... לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר

להפר בריתי אתם בימי <פרסיים> {רומיים} שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם

אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא ... .כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו

בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי

אנחנו מדברים על תק' שהיא ראשית צמיחת גאולה- כבר בא כורש והכריז על התחלת בניית הבית, כבר עלו לארץ כמה אנשים

ואז- נסיגה נוראית בגאולה

כשעמ"י מצטרפים לסעודתו של אותו רשע ונהנים שם- הם נותנים הסכמה למהלך שאותו רשע מוביל- של ייאוש מהגאולה!

לא תהיה שיבה לציון- אין סיבה לא להשתמש בכלי המקדש לשתיה ומסיבות ראווה

ונתחייבו כליה

זה יותר נורא מהשואה- זה יותר נורא מגזרות השמד- זה יותר נורא מפרעות תח-תט, זה יותר נורא מגירוש ספרד

זה יותר נורא מחורבן בית שני

ז-ה האיום הנוראי שמרחף על ראשי עמ"י בתק' מרדכי ואסתר

אחר הדברים האלה <אחר מאי> [מאי אחר] אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה דאמר
ר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה שנאמר (הושע ז) כרפאי לישראל- ונגלה עון אפרים

ומה היא אותה רפואה שהשם בורא?

אני חשבתי-

זה שאסתר נבחרה למלכה.

האם אמנם זו היא רפואה?!?!?!?!?!

אונס בת ישראל צדיקה בידי גוי רשע- זה רפואה לצרה?!?!? זו צרה בפני עצמה!

אלא יש פה משו להתבונן -----

אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל
לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים  

מגיד מראשית -אחרית- סידר שכבר במעשה המשכן- יהיה לעמ"י תשובה לשקליו של אותו עמלקי

כבר אי אז מתחילת מלחמת מחיית עמלק- עוד במדבר- הקב"ה תכנן לנו רפואה

לך כנוס את כל היהודים וגו' עד אשר לא כדת אמר רבי אבא שלא כדת היה שבכל יום ויום
עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון וכאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך
ויעבור מרדכי אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית ...

למה תענית?

שלא יאמרו -אחות לנו בבית המלך- היא כבר תסדר לנו... היא כבר תעשה השתדלות

לא!  תרגישו -שאין לכם מנדטים מספיקים בממשלה כדי להשפיע באמת, שאין לכם דרך של שתדלנות\ לובינג פרלמנטארי- לא!

רק על השם יש לנו להשען

ויהי ביום השלישי ....ותעמד בחצר בית המלך הפנימית א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה
אמרה (תהילים כב)

  לַמְנַצֵּחַ עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר    מִזְמוֹר לְדָוִד.

ב  אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי  ????????????  רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. ג  אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה !!   וְלַיְלָה וְלֹא-דֻמִיָּה לִי.

ד  וְאַתָּה קָדוֹשׁ   יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. ה  בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ    בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ. ו  אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ    בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ.

ז  וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ    חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. ח  כָּל-רֹאַי יַלְעִגוּ לִי    יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ.

ט  גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ    יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ.

י  כִּי-אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן    מַבְטִיחִי עַל-שְׁדֵי אִמִּי. יא  עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם    מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה.

יב  אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי-צָרָה קְרוֹבָה    כִּי-אֵין עוֹזֵר.

יג  סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים    אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. יד  פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם    אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג. טו  כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי   וְהִתְפָּרְדוּ כָּל-עַצְמוֹתָיהָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג    נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי. טז  יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי    וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. יז  כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים    עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי. יח  אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי    הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ-בִי. יט   יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם    וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל.

כ  וְאַתָּה יְהוָה אַל-תִּרְחָק    אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. כא  הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי    מִיַּד-כֶּלֶב יְחִידָתִי. כב  הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה    וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי. כג  אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי    בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ. כד  יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ   כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּוְגוּרוּ מִמֶּנּוּ    כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל.

כה  כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי   וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּוּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו    שָׁמֵעַ.

כו  מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי    בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו. כז  יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ   יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיויְחִי לְבַבְכֶם    לָעַד. כח  יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל-יְהוָה   כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץוְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ    כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם. כט  כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה    וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם. ל  אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ   לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵי עָפָרוְנַפְשׁוֹ    לֹא חִיָּה. לא  זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ    יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר. לב  יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ    לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה.

ואז -הגיע הישועה

רשות- להלחם על נפשם

לא בוטלה הגזרה- רק ניתנה ליהודים רשות- לאסוף נשק, להתאמן, להיות מוכנים ליום קרב

  בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ
הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.  ב נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם; וְאִישׁ
לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים. ...  ה וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל-אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת-חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן; וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם, כִּרְצוֹנָם.

על זה העירה הרבנית שלי- ולא כתוב- כמה יהודים נהרגו במהלך הקרבות!!!

ולא כתוב- האם באמת כל היהודים חזרו בשלום מהקרב?

ובכל אופן- לא נמנעו היהודים לחגוג למחרת יום טוב

ולשנה אחרת- לחגוג יום טוב זכר לנס

איזה נס?

שהקב"ה בורא רפואה למכה

שהוא מביט בכל הדורות- וכל המהלכים המדיניים ארציים- הכל גזור מלפניו

שלא יכול להיות יהודי רחוק מידי מהקב"ה- אי אפשר להיות מושלך מלפני השם!

שכל מי שמפנה פניו וליבו אל השם- השם איתו!!!  (זה משמעות רוח הקודש שלבשבה את אסתר המלכה -היא סייתא דשמיא)

ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה
שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה
ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כל שכן ... רבא אמר בשלמא התם (תהילים קיג)
הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן!!

ואנחנו?

עבדי אחשוורוש אנחנו?

כל פעם שאני קוראת את המילים האלו של האמורא רבא- אני כולי מתרגשת- רוצה לצעוק- בסערת נפש גדולה

אבל אנחנו לא!!!!!!!!!!!

אנחנו לא עבדי אחשוורוש! אנחנו  תחת ממשלה של יהודים!

מה שלא זכו לו מרדכי ואסתר- מה שלא זכה לו רבא- אנחנו זוכים!

תניא ר' אליעזר אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר ....

אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו שנאמר קימו וקבלו קימו למעלה מה שקיבלו למטה

אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא ...

רב יוסף אמר מהכא (אסתר ט) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים

רב נחמן בר יצחק אומר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם

מה מקור קדושתה של מגילת אסתר? מדוע היא זכתה להכנס לכתבי הקודש?

מכוח קדושתם של ישראל

מה שקיבלו על עצמם יהידים בעולם הזה- הסכימו למעלה עימהם

(ע"ע מנהג ישראל- דין)

מכוח נצחיותם של ישראל

שימי הפורים- לעד ישמרו, לא יחדלו ימים מחגיגות יום זה

יד לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

טו כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לַאֲבוֹתָם.  (ירמיהו טז)

יציאת מצרים- היא יציאה בחיפזון- כהרף עין ממש- כמו שביקשת אתה- עין הקורא

אבל- חמושים עלו בני ישראל

יציאת גלות אדום- היא יציאה קמעה קמעה- יש בה צער וייסורים- יש בה כאב

יש בה מי שמנהיג את כל המהלך - לאסוף כל נידחי וכל נדכאי ישראל.

פורים הוא חג המסכות. חג שבו מסיכת העולם- מלשון העלם, סתר- נגלל ומתגלה-

מתגלה שכל העולם באמת מונהג ע"י השם. שבאמת יש מי שעושה "ניגון" מכל המאורעות!

יום כיפור הוא בסוד- כ-פורים

בפורים אנחנו מתוודים- "טראנטע- אבל- לפנייך"

גם בפורים-

המצב- טראנטע -חושך-- אבל- אנחנו לפני השם!

ועל זה שמחים

זה התחלה של הגיגים, כמה מחשבות

בעיקר זה לא לחשוב את זה- אלא לחוות את זה ממש באורו של פורים שיאיר לנו לכל השנה

ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן

תדעי שמורדכי השביע את לילי-ת בשביל שתתחפש לאסתר ורק בסוף היא הלכה בעצמה לחשוורוש בגלל זה כתוב כאשר אבדתי אבדתי

לא יודעת אם הצלחתי לגמרי להבין את המהלך... אבל שכוייעח...

נחבא הדרך,

איה גאון עוזך

הנפלא ברועים-

המיטיב עם ברואים

צאנך דואב,

כיתום סובב

תוהה, גועה, כבכית אומה.

ובהיסתר האור,הייתי כשה עיוור

מתקשה לחוש את זוועת ההיעדר.

וגעייתי לא נשמעה פשוט כי לא היתה.

וכאבתי לצערי רק את כהות החושים...

*****

כן, זו התחושה שלי. כהות חושים.

כמו לב אטום שאפילו לא קולט את הזוועה.

הלוואי וכאבתי עם כל עמ"י.

אני יודעת שקשה בכלל לשמוע שקיים דבר כזה, אז כמו שאתם רואים זה מפריע גם לי.

אשמח לתגובותיכם. (אין צורך בביקורתיות- יש מספיק מזה גם בלי שתוסיפו)

יש עיניין גם ברצון- לרצות

אני עייפה מידי לחשוב יותר על הרחבה לנושא הזה....

אבל בקיערון זה ככה

(גם לי יש והיו תקופות של כהות כזו- שלא הזיז לי כבר..... צריך לקבל גם את זה כתגובה- שהנפש ממגנת את עצמה- כדי להצליח להמשיך- אז כלום לא חודר... ככה נראה לי)

אולי עיצומו של יום פורים יעשה לך בלגאן- שיפרוץ את הסכר ויתן ללב להרגיש....

אבל אני עדיין מוטרד....

דבר ראשון, גם בגאולת מצרים היתה נסיגה.

ודבר שני - גם בגאולת מצרים זה כאב ובני ישראל צעקו!

וזה מה שמפריע לי.

יש כאן חילופי תפקידים לדעתי.

רבש"ע מנהיג את העולם.

הוא רואה את המהלך הכללי מלמעלה, ושום דבר הוא לא רע באמת.

אבל,

משה רבנו, אדון הנביאים, שראה מה שלא ראה בן אנוש לפניו ואחריו,

יודע שהתפקיד שלו הוא לא להגיד

"זה המהלך האלוקי ואנחנו לא מבינים."

אלא לצעוק "למה הרעות לעם הזה!!!"

ורבש"ע מודה לו בסופו של דבר!

לעומת זאת,

במקום אחר בתנ"ך,

יש ויכוח בין רבש"ע ואליהו.

רבש"ע שואל "מה לך פה אליהו?"

ואליהו עונה "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ."

וחוזר על זה עוד פעם.

ואז רבש"ע אומר לו - "לך ומשחת..ואת אלישע בן שפט

תמשח לנביא תחתיך".

כביכול רבש"ע אומר לנו:

אני לא צריך נביאים שיגידו לי מה האמת, או מה צריך להיות.

את זה אני יודע מספיק טוב בעצמי.

אני רוצה נביאים שיבינו בני צריכים, איפה הם נמצאים!

נביאים שידפקו לי על השולחן ויגידו

"רבש"ע, לא כך הבטחתנו בתורתך?"

נביאים שיגידו "רחם על עמך ישראל צאן מרעיתך!"

אבל כאשר יש בלבול,

ובמקום לעשות את התפקיד שלנו

אנחנו מנסים לעשות את התפקיד של רבש"ע,

ובמקום לצעוק אנחנו מסבירים למה זה טוב,

אז למה שרבש"ע יגאל אותנו?

טוב לנו!

אז נמשוך עוד קצת!

לא נפחד מדרך ארוכה!

ויהיה עוד רצח

ועוד פיגוע

ועוד פינוי

ואת כולם נסביר מאוד יפה....

ורבש"ע בסה"כ מחכה שנגיד

"אבא! א"א יותר ככה!"

בלי מהלכים גדולים ובלי נסיגות מתוכננות.

פשוט גאולה שלמה.

זה כמו בשידוכים.

ברור שהכל מכוון מלמעלה.

ברור שכל אחד מתחתן בדיוק מתי שה' רוצה,

ויש פעמים שזה נראה כמו נסיגה או אכזבה נוראה.

אבל האם רבש"ע רוצה שנגיד "טוב נו, אז היום לא נתחתן"?

ברור שלא!

הוא רוצה את התפילה והזעקה שלנו!

מי שטוב לו ברווקות  - נשאר רווק בד"כ,

והגאולה לא ממהרת להגיע אליו.

גם מי שמתפלל יכול להתעכב כמובן, אבל זה לא מרגיע אותו,

להפך,

זה רק מגדיל את הזעקה

"אי שמים! מה נשתנינו מכל אומה ולשון...."

זהו, חפרתי.

2 האמירות האלו לא סותרות.

כשאדם "מסביר" לעצמו כביכול את חשבונות שמיים-

זה במצב שהוא פוחד ליפול לעצבות, ליאוש מכלה.

כשאדם זועק זה ממקום של כאב ושברון לב..ושם זה נכון!

וזה קורה שניהם בו זמנית.

כי אנחנו חייבים להרגיע את עצמנו מצד אחד שהכל טוב, כדי לא לשקוע לבור תחתיות,

ומצד שני- אנחנו זועקים לאבא מהקושי!! שיציל אותנו!

חידשת לי. הצלחת להסעיר אותי- במיקוד שלך

מה הקולות שעולים מתוכנו

 ואיזה עבודה עלינו לעבוד

די לנו

זה מתבטא במישור הארצי-

רוצים מלחמה , רוצים יום נקם, רוצים שכל באי עולם ידעו ויפחדו- שדם יהודי אינו הפקר

רוצים להרחיב את ההתישבות- לא לפחד לשבת בארצנו, להיאחז בה היתר תוקף

די לנו לשקוט

ובמישור הרוחני- מה שאתה מחדד

לבוא לפני המלך- ולומר לו

במידת אברהם אבינו ומשה רבינו

די לנו מהצרות!

(לעיון נוסף- דניאל פרק ט- אני לא מצטטת פה כדי לא להאריך..

 http://www.kirjasilta.net/tanakh/Dan.9.html 

"אני לדודי ודודי לי"

אם אנחנו מדברים את מה שהריבונו אמור לאמר- אולי הוא יאמר את מה שאנחנו לא אומרים

בני יקירי אהובי- די לכם מהצרות, נחמו נחמו עמי

(תתפנקי על אנטר נשממי- אני לא הצלחתי לקרוא...)

לק"י .

הוא אבד לי במעמקי הפלא' כשאני מנסה למצוא אותו בהתחברות למחשב.

בכ"א חצרוני מדבר על זה שבכל חודשי השנה הקב"ה מביא לנו 100% שמחה לאותו החודש,

חוץ מבחודש אדר שבו הוא נותן לנו 80% ובחודש אב 120% שמחה.

לכן בחודש אדר אנחנו מצווים להרבות בשמחה, להגיע ל100% ובחודש אב אנחנו צריכים להמעיט, גם כדי להיות ב100%.

וזה למה? מעיקרם של החודשים חודש אדר הוא חודש מועד לפורענות, חודש לא כ"כ טוב לעמ"י, בניגוד לחודש אב, שבו יש הרבה יותר טוב לישראל [וידוע שיבוא יום שיהפוך את ט' באב ליום חג ושמחה גדולה!]. מה שכן, באותם אירועים שהפכו את החודשים הנ"ל לההיפך ממה שהם, הם שינו את העניין של החודש. אבל לא את מקורו ממש.

אני מתנצלת אם דבריי לא היו ברורים מספיק, אני אשתדל להעלות את ההקלטה בקרוב.

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

נקודה נוספת ששכחתי להתייחס אליה.

אפשר לומר שזה דייט ראשון שלך. זה יקל עליך את המשחק של 'המקצוען', וייקל עליה לקבל טעויות (אין כך כך דברים שהם טעות מוחלטת, שתם דברים קמת צוזרים/לא מקובלים. נגיד אם תציע לה נישואין בסוף הפגישה). היא תבין שהיא צריכה להיות שותפה פעילה יותר ממה שהיא רגילה כדי להמשיך אם אתה נתקע.

אני לא חושב שזה קריטי.

בדיאטה הראשון שלי לא סיפרתי. האמת שתכננתי ולא מצאתי מקום מתאים להכניס את זה. זרם מצויין גם בלי,ופשוט המשכתי. לפני שנפרדנו היא שאלה אותי אם זו היתה הפעם הראשונה. לא שהיא היתה מנוסה מאד, אבל מריחים.

אין עניין להסתיר את זה. אין גם חובה לספר, מה שנראה לך מתאים. העיקר לא לשק לעולם, קשר חייב להיות מבוסס על אמון.

ראיתי שכתבו אחריי שלדבר על אחים זה לא עיסוק באדם.

ראשית, אני חושב שאצל רוב האנשים האחים והסביבה הקרובה היא חלק משמעותי.

בנוסף, אין לי עניין לצאת מהפגישה הזו רק עם מידע יבש על הצד השני,  מה היא עושה בין 17:00 ל17:30 ביום שלישי שחל בשבת חול המועד צום גדליה. אני רוצה לנהל שיחה. לא משנה על מה.

כך גם בפגישות הבאות. אפשר לדבר על פוליטיקה, עכבישים והשפעת קרני האור על קרני התיש, המטרה היא לבנות קשר, וזה נעשה ע"י שיחה. נכון שהקשר מתחזק בעיסוק בנו, אך יסודו הוא פשוט תקשורת, יצירת שפה משותפת ותחומי עניין משותפים.

בפגישות הראשונות, ודאי הראשונה, זה יותר גישוש סביב הייתכנות הבסיסית להמשך הקשר (עד 'דרכינו לאן), ולכן הגיוני שיהיה יותר עיסוק בהיכרות טכנית, אך אפשר לסטות מהנושא ולעסוק בדברים אחרים, שהם לא סתם שיחה בטילה, בזבוז זמן וביטול תןרה, אלא בניית קשר בצורה בריאה.

ועוד נקודה חשובה.

פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.

אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.

אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך.

בברכת דרך צלחה.

אח לדרך. 

יש לי מטרה להכיר קצת יותר אם מי שעומד מולי. בד"כ פרטים טכניים ידועים מראש.

כשחוזרים בפגישה על פרט טכני, נגיד אני לומד בישיבה X - אשאל שאלות על הבחירה שלו בישיבה הזו. למה בחרת דווקא בה? האם התלבטת בינה לבין ישיבות אחרות? וכו'.

במשפחה אנחנו לא בוחרים, ולכן זה בעיני פחות משקף את האישיות. אם המשפחה רלוונטית לדברים אחרים - נניח בחרתי בישיבה כי אבא שלי\אח שלי למד בה - אז זה כבר לא משהו טכני, וזה שייך לשאלה אחרת.

בעצם - אני מנסה להעמיק את השיח. ולהעמיק לכיוון של יחס עם ההורים\אחים - לא נראה לי מתאים בהכרח בשלב הראשון.

גם כך שני הצדדים מרגישים ריחוק בגלל שזו פגישה ראשונה. קשה להיפתח, ורגש משמעותי כנראה לא יצא מזה.

אני מייצר בסיס להעמקת השיח בעתיד. אם אכיר את סביבתו של השני אוכל להבין טוב יותר את עולמו ואת התנהלותו בו. נוכל לנהל שיח שוטף, בו לא כל מושג שיוזכר, בתוך סיפור פשוט של חוויה, מה היה אתמול או לפני שנה, יצריך לעצור בשביל הבנת המושג, האישיות או המסגרת.

שפה משותפת.

כשהיא אומרת 'שמואל' זה אחיה הגדול, והוא באילת לא כי הוא בחופשה אלא כי הוא במילואים. כשהוא אומר 'שושי' ומספר מה היה לה בבית חולים, היא לא קיבלה התקף לב אלא ילדה.

נראה לי בסיסי.

אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?

בחול המועד, אני מצפה שבן אדם ילבש את מה שהוא לובש בחול המועד.

לא בחול המועד, יש ציפייה ללבוש מכובד. תלוי גיל ושלב בחיים, חולצות גלופה לא נחשבות מכבדות - אבל אם אתה מרגיש שזה כל זהותך, לא הייתי אומרים לך לשנות. מה שכן, אולי זה כן השלב בחיים לעבור משלב 'נוער' שבו מקובל ללכת עם גלופה, לשלב 'מבוגר' שבו זה לא מקובל (באירועים רשמיים).

מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?

מה שהיא ואתה מעדיפים. בעקבות המצב הבטחוני - הייתי דואגת למקלט\ממ"ד נגיש. לגבי עוד אנשים - בהחלט. יש עניין הלכתי של ייחוד, אבל גם מעבר לזה - לא נפגשים בפינה אפילה שמבודדת מהציבור. כדאי לדעתי להיפגשת במקום שבו נוח לשניכם, שתרגישו בנוח להקשיב ולדבר - כלומר לא רועש מידי. אבל גם לא שקט מידי. לא מרכזי מידי, כי אתם רוצים להתמקד אחד בשני ולא בחבר שלך מהתיכון שבדיוק עובר בסביבה.

וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?

חובה! לדעתי, חובה עליך ליצור קשר איתה בתוך 24 שעות, ואנחנו מדברים על ערב חג. בהנחה שלא היה משהו קטסטרופלי, או שאתם ממש לא בכיוון, אמור להיות דייט שני. ולכן, בתור אתה, הייתי שולחת הודעה למחרת בבוקר, שמביעה את הרצון לדבר, אבל עם ההבנה שערב חג יכול להיות לחוץ - ולשאול אם יש לה זמן לשיחה קצרה בערב חג או במוצאי חג. אם היא לא זמינה לשיחה - אז להתכתב.

אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?

תציע לה. 

בסופו של דבר זוגיות זה תקשורת, ויש בנות שיעריכו את זה וירצו, ויש כאלו שזה דווקא ירתיע אותן, או שחושבות שזה שלב מוקדם מידי בקשר לדבר כזה.

באופן כללי, אל תניח דברים - אלא תשאל אותה להעדפותיה.

בעיני, הכי טוב לדבר -

לשתף שזה הדייט הראשון שלך. להגיד שאתה חושש. שאתה לא יודעים מה אמורים לעשות ועל מה אמורים לדבר. בעצם לדבר על החששות האלה. זה נראה לי מקום טוב להתחיל ממנו. לשאול אותה אם גם היא חוששת.

בניגוד למה שאחרים אמרו, אני לא אוהבת חקירות שב"כ בדייטים. מה אכפת לי כמה אחים יש לו ומה הם עושים? איך זה עוזר לי להכיר אותו? בעיני דייט ראשון זה לפתוח צוהר לעולם של השני. לראות אם הוא מקשיב, אם הוא פתוח לדעות אחרות, מה מעניין אותו, מה הוא עושה עם הזמן שלו - הרי בסופו של דבר אנחנו מספרים על עצמינו - מה ואיך אנחנו בוחרים לספר. האם הוא מתעניין בי ובעולם שלי? הוא מראה כבוד והערכה כלפיי?

כל בנאדם הוא עולם ומלואו, ואפשר לנהל שיחה מרתקת - אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים הדברים קצת יותר קשים ומורכבים, ויכול להיות צריך עוד זמן, ולכן לדעתי נכון לצאת מינימום לדייט נוסף.

בהצלחה!

פחות עקרוני. אפשר גם חצי שעה או שלוש שעות.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.