זה ברור שזב קשה מאוד, וברור שזה כנגד ההיגיון. אבל אנו חייבים לשמוח בפורים, כי לא משנה מה החיות אדם האלה יעשו לנו, הם לא יעלימו לנו את השמחה שעם ישראל שמח בה במשך כ-2000 שנה. גם בגלות היו פוגרומים, גם בגלות היו לצערינו רציחות ועלילות דם, חטיפות ועינוי יהודים סתם כי הם יהודים.

ובכול זאת היהודים שם חגגו את פורים כל שנה, עשו משתה ושמחו על הנס שהתרחש בשושן, על זה שהמן ביקש להשמיד את העם היהודי ולא עלה בידו.

גם הם רוצים להשמיד את העם היהודי ולא יעלה בידם.

נכון שזה כואב נכון שצועקים למה עד לב השמים ולא בטוחים שנקבל תשובה.

אבל אנחנו נשמח, כי אנחנו צריכים לשמוח על זה שיש בורא עולם שלא יתן לנו ליפול לעולם. ואני יודע מה חלק מה"פנאטים" יגידו, אבל כן, גם צריך לשמוח על זה שיש לנו מדינה. ונכון שכרע אנחנו לא במצב האידיאלי של המדינה אבל אנחנו בדרך. עם ישראל הוא תינוק עכשיו אחרי הגלות, יקח לו זמן עד שהוא יגדל ויהיה עצמאי ממש בלי התחשבות בדעותיהם של ה"מבוגרים", עד שתהיה לו תפיסת עולם משלו. אבל בסוף זה יקרה.

וכמו שאומרים: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" 

יש עוד הרבה מה לכתוב בעניין. בהצלחה לכולנו.

והוא אולי מסתיר את פניו כרגע

אבל אנחנו יודעים שכל מה שהוא עושה- זה טוב!! טוב צרוף!!

רק אנחנו עיוורים לראות את זה..

רק להאמין שיבוא יום - נסתכל אחורה ונראה כמה זה היה טוב..

בס"ד לק"י

לצערנו, קרוב לפורים קרו פיגועים רבים.

וכשראו את הרב אלי סדן שמח שמחה אמיתית של פורים ומחזיק 'ספר' מסוים לאחר פיגוע זה היה תמוה בעינהם.

וכששאלו אותו מה פשר מעשיו אמר: אני מחזיק בידי ספר קינות ושמח שמחה אמיתית.

והסביר: עמישראל תמיד יהיה מלווה בצער וכאב אך מצד אחר, בשמחה ובטוב.

אך חובה עלינו לזכור, שגם כשקורה משהו רע, עצוב, משהו שאנו איננו יכולים להבין, צריכים לקחת את הצער, העצב הזה, להחזיק אותו בשתיי ידיים, לחבק אותו.

ולשמוח. לשמוח.

אבא שם למעלה יודע מה הוא עושה. ולנו רק נשאר לחבק את הצרה

ולהאמין..

למה עמישראל יהיה תמיד מלווה בכאב ובצער?

למה לחבק את הצער בשתי ידיים?

למה קמעא קמעא?

איזה הנאה מזוכיסטית יש לכם מלהתענג על זה?

כל יהודי נורמלי היה אומר לאבא שם בשמיים שיודע מה הוא עושה:

אבא!!!!!!!!!!!!!

אנחנו לא רוצים את זה יותר!

רוצים רק שמחה, רק גאולה!

אין לנו אפילו שניה לחכות!

עם הנצח עוד רגע מנוצח!

ובמקום זה, מה הם אומרים?

לא נורא, נחכה עוד קצת, אחרי החושך יהיה אור, נחבק את הכאב.....

אז לא.

לא נצדיק יותר חורבן יישובים ורצח יהודים

בתורות גאולה גלותיות וסכיזופרניות שלא ברור מאיפה הם צצו.

את הקושיות נוכל להסביר אח"כ.

אחרי התרוצים.

בס"ד לק"י

אני יכולה לענות לך בשני אופנים;
אענה באופן אחד:

עם ישראל לאורך כל מהלך קיומם חווים מכות כמו שחווים שמחות.

ויש לציין שבמיוחד הוא. אך למרות כל זאת,

אנחנו לא אלה שניתן דין וחשבון אבל הוא יתן. והוא יחליט מתי ואיך.

אנחנו, הבני אדם כאן בארץ, כואב לנו לקבל את המכה ואפילו את הסטירות לחי,

זה כואב. כל כך.

ברור שאנחנו לא רוצים את זה יותר,

וברור שאנחנו רוצים רק שמחה וגאולה,

וברור שאנחנו לא רוצים אפילו שניה לחכות.

אבל הופ. הופ. רגע.

מי אתה שתחליט תגיד לי?

לכולנו זה זועק. זה כואב.

אני רוצה גאולה. אתה רוצה גאולה.

אבל אם הכאב כאן, כנראה שהוא צריך להיות כאן.

וכאן יש לך 2 בחירות:

- לבכות. להישבר.

- לזעוק מהלב אך לחבק אותו, את הכאב.

זה חלק מהתהליך, זה חלק מהמהות.

זו הגדולה שלנו, של עם ישראל.

כשקורה פיגוע, אסון (ח"ו),עם ישראל כואב את זה. בכל גופו.

אך כאב עם אמונה. כאב שמחבק. כאב שיודע שככה, רק ככה נגיע לגאולה.

זה לא חלק מהתהליך.

זה לא צריך להיות ככה.

זה שיש לנו הרבה אמונה, לא אומר שככה צריך להיות.

לחבק את הכאב?

מה זה השטויות האלה?

מפני חטאינו גלינו מארצנו

מה יש לחבק בזה?

זה בדיוק מה שהתכוונתי תורות גלותיות.

רק מי שעדיין מרגיש בגלות מחבק כל זפטה.

מי שמרגיש שהגאולה מעבר לדלת מגיב כמו משה רבנו:

"למה הרעות???"

ומי שחושב שהוא בורא עולם, מרשה לעצמו להגיד לאנשים משפטים כמו:

"בואו נחכה, נקבל בהבנה, נחבק את המוות, השכול, הדם, הסבל והכאב...."

בס"ד לק"י

אולי תספר לכולנו איך זה צריך להיות?

שנדע להתאים את עצמנו, ומי יודע, אולי בסוף היום יגיע המשיח..

אם כבר יש כאב- לנסות לקבל בהבנה ובאמונה.

קטנותו של האדם שהוא בא בטענות כלפי הקב"ה.

ברור שאפשר לזעוק מכאב, זה מותר, אך מצד האחר גם להאמין במצב.

שכן, אם כבר דיברת על משה, אז כמו שנאמר לו; "המקום שאתה דורך עליו- קודש הוא".

פירושו;

שכרגע, המקום שעמישראל נמצא בו- הוא קדוש.

גם אם קורה משהו טוב וגם אם קורה משהו רע. זה קודש. למה? כי זה חלק מהתהליך.

זה קרה כי זה היה צריך לקרות. זו גדולה לקבל את הכאב באהבה.

וזה לא סותר את זה שכמובן צריך לעשות מעשים ו'לדרוש' גאולה.

לפעול כנגד הרשעה, ולנקום - בגאווה יהודית!! בתחושת מלכות! -

לא סותר לדעת בתור אדם פרטי לעמוד מול שמיא ולומר

"ריבונו של עולם אני לא מבין/ה את המהלך הכואב הזה שלך אבל אני יודע/ת שהוא טוב!"

כשאני מפספסת את האוטובוס- אפשרי.

כשמרצה מתעצבנת עלי מול כל הכיתה- ואני מובכת- זה גם אפשרי.

כשנקרעת לי חצאית חדשה - זה גם אפשרי.

כשאני מתכנננת לסוע ... וזה מתבטל כי .... זה גם אפשרי.

כשאני לא מרגישה טוב דווקא בימים שכבר אני לא יכולה להחסיר בהם- זה גם אפשרי...

וכו' וכו'...

כל אלה שטויות.

אבל להרים את הראש לקב"ה ולהגיד לו על חמשת הנרצחים - "אבא, לא מבינה את זה בכלל!! בכלל לא!! ואני מבולבלת!! וקשה לי!! ואני לא מבינה למה עשית את זה! ואני כנראה גם לא אבין אף פעם......"
אני אתפלל על המשפחה שנשארה וכו'...

אבל אני לא מסוגלת להמשיך- "אני יודעת שזה טוב..."

אני יכולה להגיד שאני לא מבינה כלום.

וכמו שאחד המספידים אמרו בלוויה- יש מוסר אלוקי- שאותו אנחנו לא מבינים.

אבל בעיניים שלי זה רע-רע-רע-רע מאד!!!!

זה שהקב"ה תמיד יודע מה עושה- נכון.

אבל זה לא מסתדר לי עם כלום.

וזה נגמר בזה ש- אני לא מבינה כלום, ואני מקבלת את זה.

כתבתי לך אתמול תגובה- משום מה אני רואה שהיא לא פה.

אני כ"כ מזדהה.

אני לא יודעת לגמרי מה נכון פה.

אבל יש לי כמה הארות ( בכוונה ב"א" )-

מי שמחבק את החיים- זה מי שמכיל- נראה לי. - זה שאי אפשר להכיל דברים כאלה- זה משו אחר.

גם אם טוענים שאפשר - זה שמכילים- לא סותר את הצעקה (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) לקב"ה!!!!

והאמירה ש"תמיד עמ"י יהיה עם...." - לא מבינה אותה בכלל.

לא כך למדתי.

אבל יאללה- יש מספיק דברים אחרים שמטרידים אותי עכשיו מאשר מה - איזה -רב- אמר. 

אבל אני מבינה שזה הסתר פנים!!

וכן- אני מסוגלת לומר את זה! [גם על רצח של קרובים יותר שנרצחו באכזריות]

מה שאני לא מסוגלת לעשות-

הוא לבכות בבית כל היום כמו יהודי בגלות שאין לו אפשרות לפעול תחת הפריץ!!

אני מנתבת את זה לעשייה אחרת.

כול תקווה שהכאב הנכון האמיתי והעמוק פה של כולם-

לא יישאר בגדר כאב ובלבול- אלא יתורגם לעשייה אמיתית!

ולא רק להפגנות מטופשות ולבזבוז כוחות לריק.

לחבק את הכאב וכו', זה נשמע קלישאות.

כשאין מה להגיד, כמו במקרה נורא כזה - עדיף לשתוק מאשר להתפלסף על חיבוקים וכאבים.

בס"ד לק"י

אתם לוקחים את ההגדרה למצב אחר, מצב שאינו אידיאלי, מצב רע.

יודעים מה, יותר מזה, שמענו על "חיבוק כאב" אצל יהונתן פולארד ועדיין;

"קמו כמה יהודים טובים, יקרים, שהתחילו לחבק את הכאב שלו, שהתחילו לדמיין מה עובר עליו בכלא. הרב שלמה אבינר כתב מספר מאמרים שהחלו להביא אנשים לשאול "מה קורה פה?". על ידי זה שכמה אנשים מחבקים את הכאב, זה הסוד. הסוד זה לחבק את הכאב של אחיך כמו שהוא חיבק את הכאב שלך. אפילו שהכאב עוד לא קרה לך, הוא רק דמיין מה יקרה אם ישראל תופצץ. הוא חיבק את הכאב. ברגע שאנחנו מחבקים את הכאב שלו, אנחנו מגלים שנבראנו בצלם אלוקים, שנבראנו עם כוחות, שנבראנו עם עוצמות. ואז אותו כוח מתפשט באומה. ובעז"ה ע"י שעוד אחד ועוד אחד ועוד אחד יחבק את הכאב – זה יתפשט. אז ברוך ה' עכשיו התחלנו להתעורר."

וכך, כך נתעורר.

יודעים מה? זו גדולה. 

מי שחי במציאות שרואה רק דרך השכל- אני מבינה למה הוא טוען שזו קלישאה.

מי שחי במציאות יותר אמונית, יותר נרחבת- יבין, מהי מהות "חיבוק הכאב"..

"לחבק את הכאב", זה באמת היה המוטו של אלי יוסף,

שהוא העלה את המודעות לנושא של יהונתן פולארד,

כידוע לכם יהונתן היה בכלא איזה 19 שנה ככה, ולא כ"כ דיברו על זה.

ואז אלי יוסף הי"ו, התחיל לפעול בעניינו ולעורר את הציבור ובאמת אין מה לומר הוא הצליח

להחיות את הנושא, ולהפוך אותו לנושא שבוער לכולנו.

וכן הרב אבינר, עורר את הנושא הזה הרבה ב"אהבה ובאמונה" שלו. וכל הכבוד להם באמת.

עכשיו באמת לפי התורה משמע שהאדם אם באו עליו יסורים מהקב"ה,

הוא אמור לקבל אותם באהבה, ולא לבעט בהם.

ואם הוא אפילו שמח ביסורים עוד יותר..

"הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים,

עושים מאהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

לענ"ד כל זה בשיחה הפרטית של בן אדם עם בוראו, על הייסורים הפרטיים שלו.

אבל האם זה שייך בצער הכלל?

אני יכול לשמוח ביסורים שבאים על מישהו אחר?

אני יכול לשמוח ביסורים שעם ישראל קיבל?

הרי ה' בעצמו מצטער מאוד מאוד, שזה יקרה "בשעה שאדם מישראל בצער, שכינה צווחת קלני מראשי קלני מזרועי"

עכשיו תשאלי, אם ה' כ"כ מצטער אז איך זה קרה, הרי הוא לא מנע את הרוצחים..

טוב, זה שאלה שבאמת אני לא כ"כ יודע..

אני חושב שכשבאים יסורים על עם ישראל בכללותו, וכן על אדם אחר, לא שייך לשמוח,

ולאהוב את הייסורין?

את הכאב שלך, את יכולה לאהוב, ולשמוח שה' מזכך אותך, ואת מתקרבת לה', וזה מדרגה גדולה ורצויה.

אבל לשמוח בייסורים של מישהו אחר?

והנושא שמדובר עליו כאן הוא היחס לה' על הכאב של הצרה.

הנושא הוא לא היחס למציאות,

ומה אני פועל, למניעת כאב עתידי,

ולהרבות כבוד ישראל וכבוד שמים..

נא לא לערבב.

(לא להציע פתרונות תג-מחיר למינהם.. - זה נושא אחר, "איך פועלים")

דרך אגב מישהו הבין?

בס"ד לק"י

איני חושבת שדברייך סתרו את שלי.

את הייסורים שלי כמו שאמרתי אני מקבלת,

וגם אני לפעמים מרימה ידיים לשמיים ואומרת "קטונתי". 

אך את יסוריי חברי? אני לא שמחה ח"ו, אפילו לא קרוב.

אך אני רוצה להראות לך צד בנושא זה, קצת עמוק.

אנחנו עם אחד. עם- ישראל.

שמעת פעם על המושג "מהכלל אל הפרטים"? (הרב קוק) בכ"מ, 

לעולם שלנו יש נטיה לראות כל דבר כפרטו, ואז לחבר דבר ועוד דבר וכך נוצר מצב כלשהוא.

(לדוג' ספר, איך אנחנו קוראים? דף ועוד דף ועוד דף, ורק בסוף אומרים "סיימנו את הספר")

מהפרט ---> אל הכלל.

אך ההפך הוא הנכון. צריך ללכת מהכלל אל הפרטים הרב קוק אומר ומדבר על עליונות.

להבין שהכלל היא הסיבה שתתגלה בסוף הפרטים. (כלל- תמצית של כל הפרטים שיצאו ממנו הפרטים)

הסבר:

כשקורה מקרה בעם ישראל, אם פיגוע ח"ו,

אם נביט בו כמנהגו של עולם נביט עליו כפרטו, נכאב עליו. נזעק עליו ואפילו נתקומם.

אך אם נביט עליו "מלמעלה ללמטה" כמו שהרב קוק אומר, זו גדולה.

צריך להבין שהפרטים הקטנים שקורים יוצאים מתמצית כלל אחד ולכן יש קשר בין כל המקרים, והפרטים.

ולכן, המדרגה העליונה כאן: אם אביט למבט מעמיק - כל מקרה שקורה הוא רצף שמחובר ל'כלל' ולכן הוא קשור גם אלי. ואם אמרנו שעל מציאות רעה שבאה אליי אני יכולה לקבל באהבה אז הגדולה הנסערת היא לקבל גם את מקרה של חברי באהבה.

תראה, 

זה לא אומר שלא בכיתי, כי אשקר אם אכחיש זאת.

לא אשקר שהיו לי זעקות וקריאות.

לא אגיד שהיה לי קל לשמוע על זה.

לא אכחיש שפחדתי כמעט למוות.

בכיתי. זעקתי. קראתי. פחדתי.

אבל כן, אני אנושית.

אני קטנה. קשה לתפוס. קשה לעכל. 

צריך לזעוק. צריך למחות. צריך לעשות.

אבל הכל, עם הרבה אמונה..

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" -  וכי עלה על דעתנו שמא אולי לא להרבות בשמחה ?!

בוודאי! כשעם ישראל מוקף בצרות ואיננו במצבו האידיאלי בא"י וקל וחומר בגלות- מה הסיבה לשמוח על הצלה זמנית אם עדיין נשארנו עבדי אחשורוש?!

משל לאדם ששהה בבור ובזמן שהותו בבור גם ניצל מחיה רעה, - כשיוצא מן הבור האם הוא עושה יום שמחה על אותו יום שניצל מחיה רעה ?! הוא שמח על היציאה מן הבור וכל מה שזה כולל.

כך נס פורים הוא רק אור שמאיר בחושך גדול , אלא שסיבת הריבוי בשמחה היא על נצח ישראל, שאף שהגענו לשפלות וכמעט לאבדון מוחלט, נצח ישראל תמיד עולה ומאיר. עם ישראל ניצח , ממשיך וימשיך לנצח וכעם הנצח שהניצחון מובטח לו , גם זמנים של שפל וסתר המדרגה בסופו של דבר מתהפכים לטובה , מאפלה לאורה, מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ! (הרעיון בשם הרב שרקי)

האדמו"ר בעל 'מי השילוח' כותב ש"נס" מורכב מנ' – נפילה וס' – סמיכה, "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים"- תכף לנפילה יש סמיכה וחלילה לנו ליפול ברוחנו יותר ממה שאויבנו מנסים להפילנו ומה שסוברים אויבנו לשלוט בנו "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" - אם כך בחו"ל בשיא השפל, על אחת כמה וכמה בא"י השמחה עם בניה ! 

כאשר הוא נפגש עם מזכיר ממשלת המנדט לאחר פרעות תרפ"ט -

סרב ללחוץ את ידו באומרו "ידך מגואלת בדם"....

הרב קוק דבר הרבה על כלל - אבל ידע שהכלל לא מוחק את הפרט...

את יודעת איך קוראים לאנשים שחושבים שהכלל מבטל את הפרט?

פאשיסטים.

בשם הפאשיזם הקדוש הזה, מוחקים אנשים מסוימים כל כאב,

כל מחאה, כל התנגדות שיכולה להועיל משהו.

ואני לא מתכוון לחיילים או שוטרים.

החשבון הצדקני הזה בו עם ישראל שווה יותר מסך נרצחיו,

או צבא קדשנו שווה יותר מסך האנשים אותם הוא מגרש,

חצה מזמן כל שיקול דעת וכל הגיון סביר.

אולי, ממש אולי, פעם אחת לא יהיו לאנשים האלה חיזוקים חסרי תועלת

בסגנון 'אתם סובלים למען הכלל'?

אולי פעם אחת, נשמע אותם פשוט זועקים מדם ליבם,

בלי להסביר לצאן מרעיתם את החשבון הגדול והאמיתי

המסתתר מאחורי המציאות אותה רק הם הצליחו להבין....

יענו אתה יוצא מהכלל ועושה את הפרטים בשביל הכלל.

ולא להפך- "פרט וכלל ופרט", שזה שאתה עושה את הכלל שליח בשביל הפרט המצומצם שלך.

וזה הסבר ,למרות שבשעה כזו כושר הביטוי שלי לא במיטבו..

השבוע- בתחילת שבוע- הרגשתי כאילו

אין לי שמץ מוזג מה זה פורים באמת

יש פה תופעה- כמעט כל שנה בסביבות פורים- יש איזה אסון לעמ"י

אז כנראה יש פה משו שהוא לא מקרה- אלא חלק מהמשמעות של פורים- יש פה משו עמוק מאוד להבין אותו

(לא שאני אומרת ח"ו!! שפורים שאין לפני בלגאן- הוא לא.. חלילה- אבל זה קורה מספיק ממילא- שיש מה להתבונן)

אחרי כמה ימים והכוונה של  כמה אנשים ואנשות מלומדים וצדיקים-

נראה לי התשובה זה תענית אסתר (כלומר מחר!- יום חמישי)

אולי אנסה לסדר את זה עפ"י מובאות מהגמרא מגילה-  (כל המובאות מפרק ראשון- אני לא מציינת דפים עמ"נ לא להטריח את עצמי...)

אולי זה גם יתחיל לעזור לי סדר בעצמי- מה קורה פה... מה למדתי בעצם

 ויהי בימי אחשורוש ...ושמואל אמר (ויקרא כו) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם

לא מאסתים בימי יוונים ולא געלתים בימי אספסיינוס לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי
<פרסיים> {רומיים} כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג במתניתא תנא... לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר

להפר בריתי אתם בימי <פרסיים> {רומיים} שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם

אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא ... .כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו

בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי

אנחנו מדברים על תק' שהיא ראשית צמיחת גאולה- כבר בא כורש והכריז על התחלת בניית הבית, כבר עלו לארץ כמה אנשים

ואז- נסיגה נוראית בגאולה

כשעמ"י מצטרפים לסעודתו של אותו רשע ונהנים שם- הם נותנים הסכמה למהלך שאותו רשע מוביל- של ייאוש מהגאולה!

לא תהיה שיבה לציון- אין סיבה לא להשתמש בכלי המקדש לשתיה ומסיבות ראווה

ונתחייבו כליה

זה יותר נורא מהשואה- זה יותר נורא מגזרות השמד- זה יותר נורא מפרעות תח-תט, זה יותר נורא מגירוש ספרד

זה יותר נורא מחורבן בית שני

ז-ה האיום הנוראי שמרחף על ראשי עמ"י בתק' מרדכי ואסתר

אחר הדברים האלה <אחר מאי> [מאי אחר] אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה דאמר
ר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה שנאמר (הושע ז) כרפאי לישראל- ונגלה עון אפרים

ומה היא אותה רפואה שהשם בורא?

אני חשבתי-

זה שאסתר נבחרה למלכה.

האם אמנם זו היא רפואה?!?!?!?!?!

אונס בת ישראל צדיקה בידי גוי רשע- זה רפואה לצרה?!?!? זו צרה בפני עצמה!

אלא יש פה משו להתבונן -----

אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל
לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים  

מגיד מראשית -אחרית- סידר שכבר במעשה המשכן- יהיה לעמ"י תשובה לשקליו של אותו עמלקי

כבר אי אז מתחילת מלחמת מחיית עמלק- עוד במדבר- הקב"ה תכנן לנו רפואה

לך כנוס את כל היהודים וגו' עד אשר לא כדת אמר רבי אבא שלא כדת היה שבכל יום ויום
עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון וכאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך
ויעבור מרדכי אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית ...

למה תענית?

שלא יאמרו -אחות לנו בבית המלך- היא כבר תסדר לנו... היא כבר תעשה השתדלות

לא!  תרגישו -שאין לכם מנדטים מספיקים בממשלה כדי להשפיע באמת, שאין לכם דרך של שתדלנות\ לובינג פרלמנטארי- לא!

רק על השם יש לנו להשען

ויהי ביום השלישי ....ותעמד בחצר בית המלך הפנימית א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה
אמרה (תהילים כב)

  לַמְנַצֵּחַ עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר    מִזְמוֹר לְדָוִד.

ב  אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי  ????????????  רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. ג  אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה !!   וְלַיְלָה וְלֹא-דֻמִיָּה לִי.

ד  וְאַתָּה קָדוֹשׁ   יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. ה  בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ    בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ. ו  אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ    בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ.

ז  וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ    חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. ח  כָּל-רֹאַי יַלְעִגוּ לִי    יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ.

ט  גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ    יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ.

י  כִּי-אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן    מַבְטִיחִי עַל-שְׁדֵי אִמִּי. יא  עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם    מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה.

יב  אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי-צָרָה קְרוֹבָה    כִּי-אֵין עוֹזֵר.

יג  סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים    אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. יד  פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם    אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג. טו  כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי   וְהִתְפָּרְדוּ כָּל-עַצְמוֹתָיהָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג    נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי. טז  יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי    וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. יז  כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים    עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי. יח  אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי    הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ-בִי. יט   יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם    וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל.

כ  וְאַתָּה יְהוָה אַל-תִּרְחָק    אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. כא  הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי    מִיַּד-כֶּלֶב יְחִידָתִי. כב  הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה    וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי. כג  אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי    בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ. כד  יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ   כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּוְגוּרוּ מִמֶּנּוּ    כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל.

כה  כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי   וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּוּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו    שָׁמֵעַ.

כו  מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי    בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו. כז  יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ   יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיויְחִי לְבַבְכֶם    לָעַד. כח  יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל-יְהוָה   כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץוְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ    כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם. כט  כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה    וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם. ל  אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ   לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵי עָפָרוְנַפְשׁוֹ    לֹא חִיָּה. לא  זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ    יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר. לב  יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ    לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה.

ואז -הגיע הישועה

רשות- להלחם על נפשם

לא בוטלה הגזרה- רק ניתנה ליהודים רשות- לאסוף נשק, להתאמן, להיות מוכנים ליום קרב

  בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ
הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.  ב נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם; וְאִישׁ
לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים. ...  ה וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל-אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת-חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן; וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם, כִּרְצוֹנָם.

על זה העירה הרבנית שלי- ולא כתוב- כמה יהודים נהרגו במהלך הקרבות!!!

ולא כתוב- האם באמת כל היהודים חזרו בשלום מהקרב?

ובכל אופן- לא נמנעו היהודים לחגוג למחרת יום טוב

ולשנה אחרת- לחגוג יום טוב זכר לנס

איזה נס?

שהקב"ה בורא רפואה למכה

שהוא מביט בכל הדורות- וכל המהלכים המדיניים ארציים- הכל גזור מלפניו

שלא יכול להיות יהודי רחוק מידי מהקב"ה- אי אפשר להיות מושלך מלפני השם!

שכל מי שמפנה פניו וליבו אל השם- השם איתו!!!  (זה משמעות רוח הקודש שלבשבה את אסתר המלכה -היא סייתא דשמיא)

ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה
שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה
ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כל שכן ... רבא אמר בשלמא התם (תהילים קיג)
הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן!!

ואנחנו?

עבדי אחשוורוש אנחנו?

כל פעם שאני קוראת את המילים האלו של האמורא רבא- אני כולי מתרגשת- רוצה לצעוק- בסערת נפש גדולה

אבל אנחנו לא!!!!!!!!!!!

אנחנו לא עבדי אחשוורוש! אנחנו  תחת ממשלה של יהודים!

מה שלא זכו לו מרדכי ואסתר- מה שלא זכה לו רבא- אנחנו זוכים!

תניא ר' אליעזר אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר ....

אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו שנאמר קימו וקבלו קימו למעלה מה שקיבלו למטה

אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא ...

רב יוסף אמר מהכא (אסתר ט) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים

רב נחמן בר יצחק אומר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם

מה מקור קדושתה של מגילת אסתר? מדוע היא זכתה להכנס לכתבי הקודש?

מכוח קדושתם של ישראל

מה שקיבלו על עצמם יהידים בעולם הזה- הסכימו למעלה עימהם

(ע"ע מנהג ישראל- דין)

מכוח נצחיותם של ישראל

שימי הפורים- לעד ישמרו, לא יחדלו ימים מחגיגות יום זה

יד לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

טו כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לַאֲבוֹתָם.  (ירמיהו טז)

יציאת מצרים- היא יציאה בחיפזון- כהרף עין ממש- כמו שביקשת אתה- עין הקורא

אבל- חמושים עלו בני ישראל

יציאת גלות אדום- היא יציאה קמעה קמעה- יש בה צער וייסורים- יש בה כאב

יש בה מי שמנהיג את כל המהלך - לאסוף כל נידחי וכל נדכאי ישראל.

פורים הוא חג המסכות. חג שבו מסיכת העולם- מלשון העלם, סתר- נגלל ומתגלה-

מתגלה שכל העולם באמת מונהג ע"י השם. שבאמת יש מי שעושה "ניגון" מכל המאורעות!

יום כיפור הוא בסוד- כ-פורים

בפורים אנחנו מתוודים- "טראנטע- אבל- לפנייך"

גם בפורים-

המצב- טראנטע -חושך-- אבל- אנחנו לפני השם!

ועל זה שמחים

זה התחלה של הגיגים, כמה מחשבות

בעיקר זה לא לחשוב את זה- אלא לחוות את זה ממש באורו של פורים שיאיר לנו לכל השנה

ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן

תדעי שמורדכי השביע את לילי-ת בשביל שתתחפש לאסתר ורק בסוף היא הלכה בעצמה לחשוורוש בגלל זה כתוב כאשר אבדתי אבדתי

לא יודעת אם הצלחתי לגמרי להבין את המהלך... אבל שכוייעח...

נחבא הדרך,

איה גאון עוזך

הנפלא ברועים-

המיטיב עם ברואים

צאנך דואב,

כיתום סובב

תוהה, גועה, כבכית אומה.

ובהיסתר האור,הייתי כשה עיוור

מתקשה לחוש את זוועת ההיעדר.

וגעייתי לא נשמעה פשוט כי לא היתה.

וכאבתי לצערי רק את כהות החושים...

*****

כן, זו התחושה שלי. כהות חושים.

כמו לב אטום שאפילו לא קולט את הזוועה.

הלוואי וכאבתי עם כל עמ"י.

אני יודעת שקשה בכלל לשמוע שקיים דבר כזה, אז כמו שאתם רואים זה מפריע גם לי.

אשמח לתגובותיכם. (אין צורך בביקורתיות- יש מספיק מזה גם בלי שתוסיפו)

יש עיניין גם ברצון- לרצות

אני עייפה מידי לחשוב יותר על הרחבה לנושא הזה....

אבל בקיערון זה ככה

(גם לי יש והיו תקופות של כהות כזו- שלא הזיז לי כבר..... צריך לקבל גם את זה כתגובה- שהנפש ממגנת את עצמה- כדי להצליח להמשיך- אז כלום לא חודר... ככה נראה לי)

אולי עיצומו של יום פורים יעשה לך בלגאן- שיפרוץ את הסכר ויתן ללב להרגיש....

אבל אני עדיין מוטרד....

דבר ראשון, גם בגאולת מצרים היתה נסיגה.

ודבר שני - גם בגאולת מצרים זה כאב ובני ישראל צעקו!

וזה מה שמפריע לי.

יש כאן חילופי תפקידים לדעתי.

רבש"ע מנהיג את העולם.

הוא רואה את המהלך הכללי מלמעלה, ושום דבר הוא לא רע באמת.

אבל,

משה רבנו, אדון הנביאים, שראה מה שלא ראה בן אנוש לפניו ואחריו,

יודע שהתפקיד שלו הוא לא להגיד

"זה המהלך האלוקי ואנחנו לא מבינים."

אלא לצעוק "למה הרעות לעם הזה!!!"

ורבש"ע מודה לו בסופו של דבר!

לעומת זאת,

במקום אחר בתנ"ך,

יש ויכוח בין רבש"ע ואליהו.

רבש"ע שואל "מה לך פה אליהו?"

ואליהו עונה "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ."

וחוזר על זה עוד פעם.

ואז רבש"ע אומר לו - "לך ומשחת..ואת אלישע בן שפט

תמשח לנביא תחתיך".

כביכול רבש"ע אומר לנו:

אני לא צריך נביאים שיגידו לי מה האמת, או מה צריך להיות.

את זה אני יודע מספיק טוב בעצמי.

אני רוצה נביאים שיבינו בני צריכים, איפה הם נמצאים!

נביאים שידפקו לי על השולחן ויגידו

"רבש"ע, לא כך הבטחתנו בתורתך?"

נביאים שיגידו "רחם על עמך ישראל צאן מרעיתך!"

אבל כאשר יש בלבול,

ובמקום לעשות את התפקיד שלנו

אנחנו מנסים לעשות את התפקיד של רבש"ע,

ובמקום לצעוק אנחנו מסבירים למה זה טוב,

אז למה שרבש"ע יגאל אותנו?

טוב לנו!

אז נמשוך עוד קצת!

לא נפחד מדרך ארוכה!

ויהיה עוד רצח

ועוד פיגוע

ועוד פינוי

ואת כולם נסביר מאוד יפה....

ורבש"ע בסה"כ מחכה שנגיד

"אבא! א"א יותר ככה!"

בלי מהלכים גדולים ובלי נסיגות מתוכננות.

פשוט גאולה שלמה.

זה כמו בשידוכים.

ברור שהכל מכוון מלמעלה.

ברור שכל אחד מתחתן בדיוק מתי שה' רוצה,

ויש פעמים שזה נראה כמו נסיגה או אכזבה נוראה.

אבל האם רבש"ע רוצה שנגיד "טוב נו, אז היום לא נתחתן"?

ברור שלא!

הוא רוצה את התפילה והזעקה שלנו!

מי שטוב לו ברווקות  - נשאר רווק בד"כ,

והגאולה לא ממהרת להגיע אליו.

גם מי שמתפלל יכול להתעכב כמובן, אבל זה לא מרגיע אותו,

להפך,

זה רק מגדיל את הזעקה

"אי שמים! מה נשתנינו מכל אומה ולשון...."

זהו, חפרתי.

2 האמירות האלו לא סותרות.

כשאדם "מסביר" לעצמו כביכול את חשבונות שמיים-

זה במצב שהוא פוחד ליפול לעצבות, ליאוש מכלה.

כשאדם זועק זה ממקום של כאב ושברון לב..ושם זה נכון!

וזה קורה שניהם בו זמנית.

כי אנחנו חייבים להרגיע את עצמנו מצד אחד שהכל טוב, כדי לא לשקוע לבור תחתיות,

ומצד שני- אנחנו זועקים לאבא מהקושי!! שיציל אותנו!

חידשת לי. הצלחת להסעיר אותי- במיקוד שלך

מה הקולות שעולים מתוכנו

 ואיזה עבודה עלינו לעבוד

די לנו

זה מתבטא במישור הארצי-

רוצים מלחמה , רוצים יום נקם, רוצים שכל באי עולם ידעו ויפחדו- שדם יהודי אינו הפקר

רוצים להרחיב את ההתישבות- לא לפחד לשבת בארצנו, להיאחז בה היתר תוקף

די לנו לשקוט

ובמישור הרוחני- מה שאתה מחדד

לבוא לפני המלך- ולומר לו

במידת אברהם אבינו ומשה רבינו

די לנו מהצרות!

(לעיון נוסף- דניאל פרק ט- אני לא מצטטת פה כדי לא להאריך..

 http://www.kirjasilta.net/tanakh/Dan.9.html 

"אני לדודי ודודי לי"

אם אנחנו מדברים את מה שהריבונו אמור לאמר- אולי הוא יאמר את מה שאנחנו לא אומרים

בני יקירי אהובי- די לכם מהצרות, נחמו נחמו עמי

(תתפנקי על אנטר נשממי- אני לא הצלחתי לקרוא...)

לק"י .

הוא אבד לי במעמקי הפלא' כשאני מנסה למצוא אותו בהתחברות למחשב.

בכ"א חצרוני מדבר על זה שבכל חודשי השנה הקב"ה מביא לנו 100% שמחה לאותו החודש,

חוץ מבחודש אדר שבו הוא נותן לנו 80% ובחודש אב 120% שמחה.

לכן בחודש אדר אנחנו מצווים להרבות בשמחה, להגיע ל100% ובחודש אב אנחנו צריכים להמעיט, גם כדי להיות ב100%.

וזה למה? מעיקרם של החודשים חודש אדר הוא חודש מועד לפורענות, חודש לא כ"כ טוב לעמ"י, בניגוד לחודש אב, שבו יש הרבה יותר טוב לישראל [וידוע שיבוא יום שיהפוך את ט' באב ליום חג ושמחה גדולה!]. מה שכן, באותם אירועים שהפכו את החודשים הנ"ל לההיפך ממה שהם, הם שינו את העניין של החודש. אבל לא את מקורו ממש.

אני מתנצלת אם דבריי לא היו ברורים מספיק, אני אשתדל להעלות את ההקלטה בקרוב.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..