בס"ד
יום אחרי הפיגוע ישבנו לשיר שירי נשמה כל השכבה. היה ממש חזק. ואז התחילו לשיר את "טוב להודות" השקט והיה לי כ"כ קשה לשיר- טוב להודות?! עכשו?! לא הגזמתם?!ש
אחרי זה המורה שלי דיברה, בדמעות היא הסבירה את המשפט "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". בבוקר, כשרואים את החסד, אז באמת טוב להודות. טוב לי! טוב להודות! אבל מה שקשה זה בלילה, רע לי! אתם לא רואים?! היה פיגוע/ תאונה קטלנית/סתם משהו מעצבן ומעציב בטירוף עכשו אתם מצפים שאני אודה?! כן. עכשו, כשכואב וקשה עכשו זו האמונה האמיתית. עכשו לא טוב אבל טוב להודות. כנראה.
ועוד דבר, היה לי קשה והייתי בדיכאון ובעצב עמוק אבל רק ביום ראשון. המחבלים עשו את הפיגוע המזעזע הזה דווקא באדר. דווקא! כדי שנבטל את התוכניות השמחות שלנו, שנשב ונבכה ועמ"י יישבר! אבל לא!!!!! אנחנו ממשיכים! דווקא! אנחנו לא ניתן להם להשבית את השמחה! הלב שותת דם ודמעות אבל ממשיכים! הכרחתי את עצמי לשמוח, לחייך, לעשות את הפעילויות בשיא השמחה וכו'. ת'אמת, שהתלבטתי אם להתחפש בפורים ואחרי הפיגוע החלטתי שדווקא כן! ולדבר הכי שמח שיעלה לי לראש!
אבל אני לא שופטת ובאמת שהכי מתאים לי (להתנהגות הרגילה), לבכות שבועיים ואני הכי רוצה לעשות את זה עכשו. השי"ת
נתן לי כוחות מופלאים שלא היו קיימים בי קודם והכרחתי את עצמי. וזה מה שמניע אותי עכשו לעשות להם "נה נה בננה" ולמרות הכל אנחנו ממשיכים.
לגמרי מובן לא לעשות כך. לדעתי זה פשוט בעקבות ההתמודדות עם הפיגועים הקודמים מן קטע כזה שהלב מתחזק ופועל בצורה נכונה יותר.
תודה על ההקשבה...
