ב"ה
מוצאי שבת, כולם קפצו. היה פיגוע באיתמר. הרוגים. כולם עם דמעות בעיניים. מנסים לעכל. מה צריך לעשות עכשיו.
בניה, הקמת ישובים, האחזות בארץ. זו תשובה ראויה.
אבל, משהו צורם לי. מדברים המון על הרגש. על האכזריות של המחבלים. להרוג תינוקת. אבל, משהו כאן לא נכון. משהו כאן חורק. ו--מה? להרוג חייל זה בסדר? מפה, מתחילה הכפירה. הכאב שלי על הפיגוע הוא לא כאב אישי שלי. לא זכיתי להכיר אותם ובאמת שיש לי המון מה ללמוד ולהעריך לו רק מכך שהם ממש לא ירדו מסדר היום פה ב"בשבע". הכאב שלי מתוך החיבור הישראלי שלנו. וצריך דבר על זה. זה חסר לי מאוד.
רגש בא רגש הולך. דברו בשכל. תפעלו בשכל. רגש לא יכול לפעול לבד.
אנחנו רוצים חיים של נצח. בואו נצא מזה!
על המשפט הראשון שלך.
) לבחורה שנאנסת, שתנסה לראות את הצד שלו. אסור! אסור! ושוב פעם אסור! אדם שנדרס ממשהו שנהג תחת השפעת סמים - אלכוהול- שגם ינסה לראות את הצד השני?? (אם הוא עדיין חי בכלל.
