אני כותבת לך בחוצות העיר, על שלטי הרחוב, בצמתים, בכיכרות,
סימני דרך. אות חיים.
אני מחפשת את הדרך שלך, הדרך אליך,
ובדרך,
מוצאת גם את עצמי.
זאת אומרת, בינתיים אני עוד מחפשת. אני לא בטוחה שמצאתי.
מתפללת.
מתפללת שכשנמצא, כשנפגש באמצע הדרך, אני אהיה ראויה לך.
כשנמצא, אני אוכל להגיד שזכיתי בך ביושר.
אבל עכשיו,
אני לא חושבת שעכשיו זה עוד מגיע לי. הדרך עוד לפני, והיא נמשכת מאליה.
מי אני בכלל? האם מישהו יודע? האם אני יודעת?
לדעתי עוד לא. אבל אני מקווה שכשריבונו של עולם יחליט שכן, אתה- תמצא, ואני- אהיה ראויה.
ועכשיו,
זה זמן לקשיים.
עכשיו הזמן לנסיונות. מהם גדלים הכי טוב, אם יודעים איך.
בשאיפה למעלה.
שם אתה.
אוהבת,
