שם הספר הוא "היינו כחולמים", לא "כחולים"... (יחי ההבדל =)

ואכן, הרצת הדמויות בו לא משהו, כי כבר שוכחים מי היתה כל דמות...

והספר באמת מאוד חינוכי ודתי.

אגב, יצא לה השנה עוד ספר חדש (במהירות מסחררת! השנה יצא גם היינו כחולמים!) "מלכה בעל כורחה, נדמה לי.

אכן, יחי ההבדל..

אני גם הרגשתי את העניין הזה, בכלל, לטעמי היא גלשה (כפי שכתבתי כאן כבר כמה פעמים) ליותר מידי סיפורי "משפחתולוגיות".. יותר מידי אילנות יוחסין, זה היה מבלבל, מיותר, ובאמת לטעמי חבל..

ההרגשה שלי היא שהיא מוציאה ספרים מהר - מהר מידי.

בקשר לספר החדש שלי, משהו שאימי הדוסית העירה לגבי "ספרים שדוסים כותבים" (היא דיברה בצחוק כמובן, אבל זה היה משעשע.. ), זה שדתיים משום מה נמנעים מלכתוב "אלוהים", וכותבים "אלוקים". עכשיו, שיבושם לכולם, אבל לטעמי (ולטעמה) זה גורע קצת כשמשרתת גויה אומרת "אלוקי ישראל". קצת מעלה גיחוך, קצת טיפשי.

תכל'ס...

[עוד סיבה למה אין הרבה ספרים של דוסים- נורא קשה להוציא ספרים דוסים, יש מלא בעיות כמו אלה...]

הפריע לי שהוא קיטשי קצת..

הכל מושלם מדי..

והספר החדש שלה ממש יפה..הוא עזר לי להתחבר לפורים קצת יותר.

מה שהפריע לי בספר זה שהיא הציגה את אחשורוש באור חיובי מדי ואחשורוש בהחלט לא היה צדיק גדול..

במערכה" ממש לא נהניתי, הוא היה קיטשי ומוזר מידי ונגמר מושלם מידי) ואתם צודקים בהיינו כחולמים כל הדמויות באמת צדיקות מידי....

-זהו לעכשיו, "יום שישי, יום קצר היום!" (הגשש החיוור, שם, שם)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.