כמה את מוכנה להקריב בשביל תואר...

כיום אפשר לעשות הרבה דברים בלי ת.בגרות...אז למה לא?

א. לצורך העניין יש פורום סטודנטים.

ב. אף אחד לא אמר שחייבים תואר. תחשבי מה את באמת רוצה לעשות בחיים ולפי זה תחליטי אם ומה את רוצה ללמוד.

ג. כיום אפשר ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ללא בגרות - זה לא כ"כ קשה כמו שזה נשמע (אשמח לעזור בכיוון הזה אם יש לך שאלות נוספות מעל גבי הפורום או באישי)

ד. אם את רוצה דווקא מקצוע מסויים ואין אותו בפתוחה או שהחלטת שהפתוחה לא מתאימה לך - אז אין ברירה תפשילי שרוולים ותשלימי את המתמטיקה המגעילה.

בשביל לקשר את זה בכל זאת לפורום - את לא חייבת תואר בשביל להתחתן

בהצלחה

יפה עקיבא על הקשר בין זה לחתונה ;) 

אחר כך  תחשבי על איך מגיעים לשם.

אין עניין ב"סתם תואר במשהו" אלא אם כן את רוצה לרצות את אבא ואמא...

ללמוד "סתם", זה לזרוק כסף ולבזבז זמן (שגם הוא שווה כסף), וסבל מיותר. למה להעניש את עצמך? חכי כמה שנים, עד שתגלי את עצמך אני גיליתי את עצמי אחרי גיל 30 (ואחרי שני ילדים). בעלי למד "סתם" כי היה צריך, התענה רוב זמן הלימודים, ורק בשנים האחרונות מצא לעצמו את המקצוע שבאמת מתאים לו, והוא לומד באושר. זה היה אחרי גיל 35. אין סיבה להכריח את עצמך ללמוד סתם משהו. מי שלא נעים לו שאין לך בגרות (או מקצוע רשמי) - שלא יסתכל... 

400 ש"ח ויש לך אחלה איבחון מקצועי, מהמסטר שהמציא את שיטת הכירולוגיה בארץ ובעולם

ד"ר ארנולד הולצמן ביהוד, היינו אצלו מדהים, את גם יוצאת עם קלטת, נטו אבחון מקצועי וגם קצת אישיותי. מומלץ, 

לא אין לי דיוידנדים, הגעתי לזה בסייעתא דשמייא אז למה לא להנות אחרים.

בברכה ובהצלחה בני.

אלו "כל בוקר"

אין דבר העומד בפני הרצון!

אל תעשי לעצמך הנחות כי זה רק יותר יקר!

וגם אם לא עכשיו אמתי?

שיהיה לך בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לדעתי, אם אנחנו עושים משהו עם הכישרון שלנו , גם במישור הלימודי והכלכלי- זה ממש דבר טוב. את כותבת שאת אוהבת לצייר, אז אולי את אוהבת אומנות?

אפשר לעשות היום הרבה עם אומנות. גרפיקה וכו'.

מה את אוהבת לעשות?

ללמוד זה לאו דווקא תואר...

את צריכה לחשוב עם עצמך מה מתאים לך. ואם את רוצה ומוכנה נפשית לתואר שזה נע בדר"כ בין 3-4. אם יש רצון, אז מעולה. אם אין, אז לחשוב למה כן יש רצון.

את יכולה לאייר ציורי ילדים. לאט לאט, וזה גם כסף.. וגם כיף גדול..

יש המון אפשרות. העיקר זה באמת לחשוב מה נכון בשבילך! וזה בעצם הכי קשה! כי לפעמים הבחירה היא לא מה שרובם עושות... וזה לא כיף להיות שונה. מניסיון. אבל זה באמת הכי טוב. לעצמך.

אם את חושבת על חתונה בזמן הקרוב... [השנה-שנה הבאה..] אז גם כדאי לקחת בחשבון. אם את באמת רואה את עצמך לומדת, וזה לימודים, הרוב, אינטסבים, מבחנים, עבודות. כמה ימים בשבוע. בחלק מהמקומות עד מאוחר. צריך גם לשקול את זה.

זהו.. מקווה שקצת הועלתי..

שיהיה לך ממש הרבה סיוע ועזרה מה' יתברך, ושינחה את המחשבות שלך למקום שבאמת בעתיד, בע"ה, יהיה לך טוב ותרגישי שהחלטת נכון.

תמיד בשאלה של מה לללמוד

יש לנו שני סעיפים-

א. מה מעניין אותי? מה מרתק? מה אני רוצה להעמיק ולהרחיב את הידע שלי?

מה יעשה אותי אדם עשיר ומאושר יותר? (מבחינה נפשית רגשית רוחנית כמובן)

ב. אני צריכה כסף

מלאכה קלה נחמדה ומפרנסת בכבוד

מה יעשה אותי אדם עשיר בדרך של חיים מאושרים?

לא בהכרח ששני הדברים האלו- יהיו זהים

בימינו לא כל מקצוע חייבים תואר- יש הרבה מקצועות יפים שלומדים אותם לתעודה

אולי תפרטי קצת יותר מה התחביבים שלך מה מעניין אותך מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה

או מה דרישות המקצוע שלך (למשל- כמה היקף משרה- את הסוג שתהיי אמא בבית או קרייריסטית?)

שבקושי דורשים משהו.

מניסיון הם קורסים ממש מושקעים.

בשביל להיות עובדת ניקיון לא צריך תואר

המוני אנשים היום מוציאים את הנשמה במשך מס' שנים, אין להם ימים ואין להם לילות ואחרי כן הולכים לעסוק במשו שלא קשור לתואר ובטח שלא קשור לתחום התואר.

ומדובר באנשים שבאמת יודעים מה הם רוצים בחיים.

אז בנאדם שאין לו מושג במה להתמחות אז למה לו ללכת להשלים בגרות ולעשות תואר כשיש סיכוי טוב שלא ייצא מזה משו?

כמו שכתבו קודמי, קיימים היום משרות  בהרבה תחומים מעניינים ומגוונים שלא מצריכים השכלה מיוחדת (אולי חוץ מ12 שנות לימוד).

בהצלחה!

ב"ה שיש אנשים כמוכם שאכפת לכם ואתם מגיבים!! תודה רבה רבה רבה!! אני יחשוב על מה שאמרת מבטיחה לספר כשאני יחליט על מה ללמוד שנה הבאה!! 

לק"י.

אין לי מושג מה ללמוד...

זה מתחיל מזה שרציתי כמה דברים, ולאט לאט ירד מהם החשק, 

אם זה בגלל השכר העתידי מהמקצוע, ואם זה השכיחות בשוק העבודה.

אז, יש לי עוד איזה חודש להתלבט.. עד ההרשמה..

בתקווה שעד אז יעלה לי איזה רעיון נורמלי ללימודים.

בעזהי"ת.

וזה בכלל בכללל לא יעיל.

הם ממליצים לך לעשות את מה שאתה רוצה.

תודה באמת, המטרה היא שאני אדע מה אני רוצה, לא?

התלתי ללמוד במכללה מחשבים ופרשתי כעבור שנה עם הרבה אומץ והבנה שאני ממש לא הולכת לעבוד בזה וגם סתם היה סיוט .

היום, אני ב"ה נשואה עם ילד, לומדת משהו שממש לא מצריך תעודת בגרות ועושה אותי מאושרת...

הקיצר, תתעודדי ואל תתחילי ללמוד מלחץ זמן כמו שאני עשיתי בהתחלה, תחשבי על זה טוב טוב ותחסכי הרבה זמן וכסף...

בהצלחה!!!

חסרות לי כמה בגרויות,וגם תואר אני לא אעשה..אבל יש לי ב"ה כיוונים למקצועות שלא צריך תואר.המון בהצלחה בעז"ה ,אשמח שתכתבי בסוף מה החלטת ללמוד.

שרון, אנסה לדבר מדעתי, ותראי אם יש לזה מקום. 

איננו בוחרים את עתידנו, אלא מקבלים החלטות, איננו יודעים לאן נגיע בעוד שנה או בעוד עשור. מה נרגיש או נחשוב בעתיד, או על מה נדמיין או נחלום או נחפוץ. 

אבל אנחנו כן נדרשים לקבל החלטות, לקבל החלטות שהיום נראות לנו נכונות, ולאן זה יוביל, מי יודע?

כל אחד שיסתכל על החיים שלו, על איפה שהוא היה לפני 5 שנים, על מה הוא חשב או חלם, ואיפה הוא היום, באיזו מציאות הוא חי? האם היום הוא נמצא כפי שהוא דמיין אז?

כל מקרה ומקרה שעברנו, כל אדם שפגשנו, חוויות חוויות שהצטברו בזיכרונות שכבר שכחנו מזמן, כל אלו מצטרפים יחד בספר החיים ומתייחדים לשקלול של הפרק הבא. אבל רק הפרק הבא. 

והחוויות החדשות, האנשים החדשים שנכיר, ההתנסויות, - לחיות, כל אלו יביאו אותנו לקראת סיומו של פרק נוסף, של תקופה נוספת בחיים, וממנו מי יודע לאן נחליט להתקדם. 

אולי נמשיך באותו מסלול אחר מטרה שקבענוה לפני שנים רבות, ואולי נשנה. כשנגיע... נחליט

אנו לא צריכים לעשות בחירות מושלמות, לנסות ולהתאים את עצמנו למעין תסריט של "נורמה" או "הורים" או כל דבר אחר..

עלינו לקבל החלטות, לנסות ולהחליט על סמך מה שידוע לנו היום (וכן לעשות השתדלות, לנסות ולהחליט את החלטה הנכונה ביותר על סמך כל הנתונים), וללכת איתו. ולהתקדם איתו, כל עוד אנחנו מאמינים שזו עדיין ההחלטה הנכונה.

ואם נגיע למסקנה שאין זו עוד הדרך הנכונה, אז לעזוב אותה, כפי שרשע עוזב את דרכו. ואין לפחד מהנורמות או המלעיזים, תמיד לחפש את האמת, וללכת אחריו.

דומה הדבר להשתדלות של האדם. חכמי המוסר לימדונו שאין הקב"ה דורש מאיתנו לתוצאות, אין הוא משווה בין האנשים ופעולותיהם, אלא הוא מודד את ההשתדלות שלהם, את ההליכה היחסית שלהם למציאות שממנה התחילו, ואיפה הם סיימו. 

ההליכה היא רוחנית, אין המבין אותה מלבד הקב"ה. כל אדם מנסה להתקדם, ללכת. והוא בוחר שבילים כפי שנראה לו כאשר הוא מגיע לצמתים, מנסה לעשות סדר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. ואין כאן הצלחה או כישלון כמדד, אלא את ההליכה הנצחית, וההשתדלות בכל זמן נתון ללכת בשביל האמת וחסד. 

וכל חוויה וחוויה תורמת את חלקה לאדם שאנחנו ולדרך שבה אנו הולכים, לא תמיד אנו מבינים את התרומה, ולפעמים עובר המון זמן עד שאנחנו מתחילים להבין קצת מהתרומה אבל כל דבר ודבר תורם לדבר הגדול ונשגב הנקרא חיים. 

לכשאדם יעמוד מול ריבונו של עולם בבית דין של מעלה, מה ישאלוהו?

האם את מה שיכל לעשות, עשה?

האם הוא נצמד למידת הנצח של ההשתדלות?

ולא יותר. 

ולכן תשתדלי להחליט מה נכון וטוב בשבילך. תתייעצי עם אלו שאת מעריכה את דעתם. תלמדי בעצמך את האופציות השונות, ותבחרי על סמך זה את האופציה הטובה ביותר. 

ואם לאחר זמן תחליטי שאת מעדיפה משהו אחר, אז תעברי למשהו אחר. 

ואין כאן שום הפסד, אל של כסף או זמן, אלא קיבלת המון המון דברים מהחוויה הזו, הרי היא הביאה אותך לבחירה מתאימה יותר עבורך, היא הביאה אותך לגיל אחר, להבנה אחרת, להיות אדם אחר. וזה כל האדם. 

שיהיה לך המון המון בהצלחה!!

לק"י

דברים נכונים. אני מניחה.

הם כיוונו אותי מה מתאים לי ומה אני רוצה, ועזרו לי להבין ולהכיר את עצמי טוב יותר!ובסוף גם החלטנו ביחד על משהו שאני רוצה, שמתאים לי מבחינת אישיות ומבחינה טכנית (בלי תואר נגיד...)

אפשר ללמוד  בקורסים שלא צריך בשבילם בגרות/ פסיכו'.

יש לי כאן הרבה מחשבות ב"ה ב"ה!!! איזה טוב שיש אנשים כמוכם בעולם ברצינות!!

כמו שברוך כתב אי אפשר לדעת מה יקרה בסוף אבל לדעתי כדאי לחשוב איך את רוצה לראות את העתיד שלך ולפי זה להחליט.

לדעתי כדאי לקחת בחשבון - מה מעניין אותך, במה את טובה,  כמה שעות ביום את מעונינת לעבוד, מה רמת השכר שאת מעונינת בו.

אם לדוגמה את מעוניינת לעבוד בשעות קבועות מראש אל תכינסי למקצוע שיש בו משמרות, אם חשוב לך שכר סביר אל תלמדי מקצוע שמקבלים בו שכר נמוך.

עוד דבר בקשר לתואר\הסמכה מקצועית - יש הרבה דוגמאות שאפשר ללמוד לבד ולהצליח גם בלי זה אבל הרבה פעמים זה עוזר למצוא עבודה ומשפיע על השכר ולכן כדאי לפעמים  לעשות תואר\הסמכה רק בשביל זה.

לדוגמא, יש את בית ספר חשיפה שהוא חלק מהאונבירסיטה הפתוחה, את יכולה ללמוד שם אנימציה למשל, או משהו שקשור לגרפיקה או קולנוע...

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.