לא אני ממש לא קשורה לפורום הזה. אני רק בכיתה ט'. אבל יש לי בעיה (לא יודעת אם לקרוא לזה בעיה כי זה דוקא אמור להיות שמח..) אחותי עומדת להתארס!! (לא מוצאת דרך אחרת להגדיר את זה.. ת'כלס היא ממש בהתחלה, עוד בפגישות הראשונות. אבל מבחינתי היא עמוק בתוך זה..) זה נשמע שמח, אני יודעת. אבל עצוב לי. וכואב.
תמיד היינו חברות. היינו מדברות הרבה. נמצאות הרבה ביחד. ופתאום כבר כמה שבועות שהרגשתי מצידה נתק קל. היא לא אמרה לי כלום אבל בדרכים עקיפות גיליתי שהיא בכיוון של אירוסין. (ושוב-רק ההתחלה לבנתיים) והיא לא אמרה לי כלום. ופה כבר התחילה להידלק לי הנורה האדומה- היא לא מספרת לי! אחותי היקרה שאיתה אני רגילה לדבר על הכל, לא מספרת לי דבר כ"כ משמעותי בחיים שלה, ועוד שעם החברות/דודות/בנות דודות/אבא אמא וכו' אני כן רואה אותה מדברת המון. וגם קולטת ע"י האוזניים שהיא מדברת איתם על נושא חשוב זה, אבל איתי כלום. כן, אני יודעת שאני קטנה, רק בכיתה ט'. אז מה?? אם אני קטנה היא לא יכולה כבר לדבר איתי ולספר לי קצת על זה?? וגם אמא שלי מבקשת שאני לא אדבר איתה על זה כי זה מלחיץ אותה הקטע שכל המשפחה יודעת על זה... מצטערת לומר אבל נפגעתי. אז מה אם את מתארסת?? זה כבר אומר שאת יכולה לשכוח אותי? -אחותך הקטנה. (ואני לא אחותה הכי קטנה דוקא.) ת'כלס אני יכולה להגיד לך שלום. כי אני יודעת שיותר לא יהיה לך זמן אלי ויותר לא נדבר כבר. ואז תתארסי. אז בכלל... המצב יהיה הרבה יותר גרוע ממה שעכשיו. כי אז לגמרי תהיי בתוך זה. (או שמא אז כן תדברי איתי על זה או לא רק על זה??)
אז תגידו לי אנשים= כל מי שפה. מי שמהצד של אחותי, מי שמהצד שלי ומעוד כל מיני צדדים אחרים.
א.זה נורמלי מצד אחותי?
ב.זה נורמלי מצידי שכך אני מגיבה?
ג.כמה זמן זה אמור להימשך ההרגשה הזאת שלי? (ועוד שאני לא יכולה לדבר על זה עם אף-אחד כי זה סוד ((עלאק סוד..עם כל העולם היא מדברת על זה..)) לבנתיים..)
ד. האם כשהיא תתארס אני כבר אשמח ולא ארגיש ככה יותר?
ותודה על הסבלנות להקשיב לילדה (?) בת 15 באמצע העיסוקים שלכם.
