נשמע מאוד מודרני ,להאשים את ההורים בכל ,כך בדיוק הדמוקרטיה והפסיכולוגיה העמידו את זכויות הילד בצורה מוקצנת במרכז ועירערו את המושגים של כבוד הורים,הכרת הטוב ,סמכות, מה שמשאיר להורים רק לכרכר סביב הילדים כל היום,ועוד להשאר מלאים אשמה,והילדים גודלים בפינוק מקלקל ,בלי הכרת הטוב ומפסידים את הביטחון וההערכה  שאמורים להיות חלק מהיחס הבריא והנכון  להורים שלהם. 

וסליחה על הקטילה,יש שם גם דברים טובים ללמוד.

קודם תודה על ההתייחסות.

הייתי שמח אם תתייחסי בצורה עניינית לטענות הרמוזות מבין השיטין של ה"מאמר" במקום סתם להאשים את כותב המאמר בטענות "כלליות"- היכן את רואה כאן עירעור של מושגים של כיבוד הורים , הכרת הטוב וכו'?

אני אשמח לתקן אם צריך

בברכה

דני-יהונתן

חלק מהתובנות בו הן חביבות, חלקן קיטשיות ולא ממש מתוחכמות.

גם אני חושבת שהקטע הזה משדר משהו לא חיובי במיוחד.

למה לא לכתוב קטע שמתאר גם את המסירות של ההורים, הורים שיודעים להכיר בטעות ולהתנצל?

אתה כותב מה קורה כשילד חושב שהבטיחו לו לנסוע לסבא וסבתא, ובסוף לא נוסעים. למה לא להמשיך את הקטע, ולכתוב למשל כך:

...אוף, אתה שקרן!" כעסתי. אבא הרים לי את הסנטר ואמר לי: "לאבא לא אומרים שקרן". אחר כך הפנים שלו התרככו, והוא הסביר לי שהוא חשב שנוכל לנסוע אבל הוא מוכרח לקחת את האוטו למוסך. אבא אמר לי שניסע ביום אחר, ואז התקשרנו לסבתא וביקשתי ממנה שתקנה לי בועות סבון. זה יהיה כיף!

הקטע שכתבתי לא בא לשלול את מסירותם של ההורים אלא להאיר צדדים שההורים לא תמיד מודעים אליהם.

הקטע היחיד היוצא דופן (מה שאולי מראה שקטע זה מיועד ללמידה משותפת ולא לפרסום באופן כזה) שכתבתי הוא הקטע על ההורה שהבטיח לבן. מי שהבין כאילו האמירה של הבן "אתה שקרן" היא לגיטימית לא הביןן נכון. אך מי שהבין שכל מה שההורים יגידו - לא תמיד הילד יבין בצורה שהם כיוונו ולכן עליהם להשתדל לדבר בצורה הכי ברורה - הבין נכון.

וחבל שילדים רואים את ההורים בעינים שליליות,אם היינו יותר קשובים לדרכה של תורה ומשתדלים יותר לכבד ולהכיר טובה,היינו גם יותר שמחים בהורים שלנו ובילדות שלנו ולא רק מחפשים במה הם טעו (וברור שהם בני אדם ולא מלאכים) זה הכל.

ושוב סליחה,עם כל זה כתבת שם הרבה דברים חמודים וטובים

הנקודה היא, שאני חושבת שהדרך הנכונה היא להראות להורים מה כן לעשות, ולא רק מה קורה כשהם לא בסדר. כל הורה טועה לפעמים. מי שאף פעם לא הפר הבטחה לילד - שיקום. החכמה היא לדעת לתקן.

אז בחלק מהקטעים ה"לקח" להורים מספיק מובן, כמו עם השמיכות. אך בחלק אחר מהקטעים, כמו למשל עם הבייביסיטר, אני חושבת שהקורא לא ממש יוצא עם תובנה לגבי איך לנהוג. אוקיי, אז לא צריך לכעוס ולאיים, אבל מה כן?

אני חושבת שאולי הקטע מעורר אנטגוניזם מפני שהוא מאשים הורים, ולא בצדק. אנחנו הרי לא באמת כאלה! אני לא מכירה אפילו אמא אחת שמתנהגת כך. אנשים לא אוהבים להיות מואשמים, וזה גם לא מועיל.

במקום להאשים, תעצים.

במחילה, אך כבר אמרו חז"ל "כל הפוסל - במומו פוסל". במקום להאשים אותי בקיצוניות שימי לב באיזו דרך את מתנהגת-מגיבה.

לא התיימרתי בקטע זה לתמצת את כל תורת החינוך. לא התכוונתי לומר שזו הדרך היחידה לעורר הורים כיצד לנהוג עם ילדיהם. זו דרך אחת מיני רבות לעורר הורים לחשיבה. כמובן שמקבץ הדוגמאות נעשה רק לשם המאמר ולא שכל הורה נופל ונכשל בכל הדברים האמורים. זה שאת לא מכירה אימא אחת שמתנהגת כך לא אומר שאין הרבה מאוד אמהות שלא מתנהגות כך. אשרייך שאת לא מתנהגת כך.

מגמת הקטע היה תמצתיות, הארכה והסברים היו הופכים את המאמר ל"מגושם" (ואני חוזר לנקודה שאמרתי שכנראה קטע זה יש לפרסם בע"פ תוך כדי הערות). מי שלא יודע מה לעשות שישאל. למשל עם הבייביסיטר- לא שייך שההורה יאיים על הילד כשהילד בסה"כ רוצה קרבתו. עליו לחבק אותו ולשדר לו אהבה אלא שאין לו ברירה והוא חייב ללכת. אפשר גם לעשות פעילות מונעת ולהזמין את הבייביסיטר קצת לפני שההורים הולכים, ובכלל, שהילד יכיר הכרות מוקדמת את הבייביסיטר.

יש צד חיובי באי פירוט הלקחים כדי שהדבר יעורר דיון ושאלות ואנשים יעלו כמה דרכי תגובה. ומי שמתבלבל ומסתבך מוזמן לפנות אליי.

שוב תודה על ההערה. אני לא חולק על דברייך אלא רק מנסה להסביר שהארתי נקודה מסויימת בחינוך ולא התיימרתי להציג אותה כחזות הכל.

קיבלתי בהתחלה את הרושם שאתה מעוניין לשמוע הערות על הקטע, עכשיו קראתי שוב את תגובתך לדנדשית וראיתי שזה לא ממש מה שהתכוונת. אז סליחה.

פחות אהבתי את הקטע של ה"בן שמונה וחצי" אני חושבת שהיית צריך לנסח את אחרת או להשתמש במשהו יותר סביר כמו התעללות רגשית בביה"ס, כי מכות הורים כן רואים בדר"כ.

ודרך אגב, ההורים היום נגועים יותר בדבר ההפוך- האשמה עצמית בכל דבר לגבי הילד.

אמא שלי למשל (וגם אבא, אצלה יותר בולט) מצליחה להאשים את עצמה ב כל הבעיות של 11 ילדיה, איך היא השפיעה על ההוא להיות מסוגר יותר מידי, ועל ההוא פתוח מידי, וכו וכו.

זה מגיע לרמות מצחיקות (לדעתי)- היא אמרה לי פעם שהיא מאשימה את עצמה על זה שהיא לא החזיקה אותי מספיק בידיים כתינוקת כי היא הייתה בשמירת הריון עם אחותי שקנה ממני בשנתיים. שאלתי אותה בתגובה אם לא נראה לה שאחותי תרמה לי יותר בכך שהיא נולדה (אנחנו החברות הכי טובות בעולם) מאשר גזלה ממני ב-7 החודשים בהם הייתי פחות על הידיים....

בקיצור, אני אשמח אם עם הכישרון שלך תכתוב גם משהו מהסוג שאומר להורים לעשות כמיטב יכולתם, אבל לא להאשים את עצמם בהכל. זו פשוט מגמה בפסיכולוגיה נשמעצבנת אותי כבר.. יש בזה דברים נכונים, אבל כבר הגזימו, לא?

בחזרה לנושא- הקטע בגדול מצויין. מציג באור שונה וכתוב בצורה טובה.

וכל כך מתחברת למה שדנדשית כתבה.

תלמד קצת להכיר טובה, ואולי כדאי הרבה, זה ההורים שלך, לא סתם מישהו ברחוב.

אולי כשתהיה אבא, תבין.

כתוב בהתחלה שהוא יועץ נישואים, ואני לא בטוחה שהוא כתב את זה על ההורים שלו,

אלא בא לתאר תופעות שהוא נתקל בהן.

כי לילד ממשפחה סבירה יש גם רגעים טובים ויפים.

אתה מנסה לתאר מהלך שהוביל ילד להיות בעייתי?

אם כך- הצלחת...

למרות שכדאי לדעת- יש ילדים שהם בעייתיים בלי כל מה שתארת, יש ילדים שכמה שתהיה מוצלח איתם- להם זה לא יועיל, גם אם לאחים שלהם כן...

מה ניסית להעביר?

הקטע מגמתי - בכוונה (ודני יונתן, תקן אותי אם אני טועה..)

הוא בא להדגיש מקרים שבהם ההורים לא שמים לב לכל מיני דברים שהם עושים.

וכן.

אני מכירה הרבה הורים טובים מאוד, שגם להם "מתפקששים" דברים כאלה.

וברור לי שגם ילדים מבתים טובים מאוד, מרגישים ככה לפעמים...

אז זה לא יומן שמתאר כל מה שעובר על הילד,

אלא רק דברים מסוימים, שבהם הילד נפגע.

וכדאי להורים לשים לב לזה (ב"ה, כשאני אהיה אמא - אשתדל מאוד גם.. ממש עוד מעט. כמה חודשים..)

אני עוד לא אמא והאמת שאפילו עוד לא נשואה.

אבל הדיון שהיה פה נוגע בעניין שרגיש אצלי כבר הרבה זמן.

אי אפשר להגיד שהורים לא עושים טעויות. הם עושים וזה הגיוני ואנושי, וגם אני מן הסתם יעשה הרבה טעיות.

אבל יש מקום ללמוד. ואפשר ללמוד מכל אחד (כמו למשל ירוקה כמוני) ואני חושבת שדווקא בנושא של חינוך חשוב להקשיב למה שהילדים אומרים כדי ללמוד מזה. אם בחור/ה אומר שההורים שלו לא מתייחסים אליו אין עניין לצעוק עליו כמה שהם לא ישנים בלילה בגללו וכמה שהם משקיעים בו ושהיה לו הכרת טובה. זה לא נותן כלום, להפך- זה רק הורס. אי אפשר לצפות מילדים שתהיה להם הכרת טובה ברמה של מבוגרים. הכרת טובה זה דבר שצריך לקנות ולעמול עליו. נכון שאסור לנטות לצד השני, צריך כמו בכל דבר את דרך האמצע. הילדים צריכים לעשות עבודה אבל גם ההורים, שצריכים לזכור שהלדים אחרי הכל עדיין ילדים.

ומה שהכי מפריע לי שכשאומרים לכם את זה במקום להקשיב וללמוד ולהשתפר מייד מתחיל שרשור מגננות שההורים הם בסדר והלדים מפונקים.

הלו!! תקשיבו שניה! לא באנו להאשים אותכם אלא רק לנסות לעזור לכם להשתפר. במקום להסגר ולא להקשיב כי 'הילדים גודלים בפינוק מקלקל ,בלי הכרת הטוב' ו'חבל שילדים רואים את ההורים בעינים שליליות' ו'תלמד קצת להכיר טובה, ואולי כדאי הרבה, זה ההורים שלך, לא סתם מישהו ברחוב.' תנסו להקשיב ולהשתפר ואולי תצליחו קצת יותר בחינוך הילדים שלכם.

בהצלחה לכולכם עכשיו ולי בעוד כמה שנים בעז"ה.

יומטוב!

אני מבינה בהחלט וזה בסדר להאיר את עיני ההורים על כל מיני טעויות שהם בהחלט עלולים לעשות (ונראה לי שבסך הכל ,על זה הוא דיבר).ואת צודקת, ילד שמרגיש רע צריך להקשיב לו ,ברור.

אבל אישית, אני היום מצטערת שלא ידעתי להעריך מספיק את ההורים שלי ,במקום להתמקד במה שהם לא ,הייתי יכולה לשמוח הרבה יותר בכ"כ הרבה שהם כן היו ועשו למעני,ואני יודעת שככה זה בגדול,נדיר שילדים ידעו להעריך כראוי לפני שהם בעצמם גדלו והבינו על בשרם מה זה להרים בית ולגדל ילד.

האמת שזה נושא מאוד רחב ויש לי המונמון מה לומר אבל כרגע חייבת לטוס לאחד הילדים,סליחה.(וסליחה אם נשמע שתקפתי מישהוא-ממש לא התכוונתי)

שהכותב רצה להציע סוג של ייעוץ. 

אז הוא כתב "בכאילו" כל מיני מקרים, כדי שהורים יזהו וימצאו שם את עצמם וילדיהם, וידעו לפנות אליו לייעוץ. 

אבל זה יצא קצת עקום, כי יצא הורים מאוד שלומיאלים, וילד מאוד מסכן, וגם מאוד לא מכיר טובה 

בקיצור - כדאי לתת לאיש מקצוע לחבר מחדש (או למישהו שמבין - לעזור לנסח מחדש). 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות