נשמע מאוד מודרני ,להאשים את ההורים בכל ,כך בדיוק הדמוקרטיה והפסיכולוגיה העמידו את זכויות הילד בצורה מוקצנת במרכז ועירערו את המושגים של כבוד הורים,הכרת הטוב ,סמכות, מה שמשאיר להורים רק לכרכר סביב הילדים כל היום,ועוד להשאר מלאים אשמה,והילדים גודלים בפינוק מקלקל ,בלי הכרת הטוב ומפסידים את הביטחון וההערכה  שאמורים להיות חלק מהיחס הבריא והנכון  להורים שלהם. 

וסליחה על הקטילה,יש שם גם דברים טובים ללמוד.

קודם תודה על ההתייחסות.

הייתי שמח אם תתייחסי בצורה עניינית לטענות הרמוזות מבין השיטין של ה"מאמר" במקום סתם להאשים את כותב המאמר בטענות "כלליות"- היכן את רואה כאן עירעור של מושגים של כיבוד הורים , הכרת הטוב וכו'?

אני אשמח לתקן אם צריך

בברכה

דני-יהונתן

חלק מהתובנות בו הן חביבות, חלקן קיטשיות ולא ממש מתוחכמות.

גם אני חושבת שהקטע הזה משדר משהו לא חיובי במיוחד.

למה לא לכתוב קטע שמתאר גם את המסירות של ההורים, הורים שיודעים להכיר בטעות ולהתנצל?

אתה כותב מה קורה כשילד חושב שהבטיחו לו לנסוע לסבא וסבתא, ובסוף לא נוסעים. למה לא להמשיך את הקטע, ולכתוב למשל כך:

...אוף, אתה שקרן!" כעסתי. אבא הרים לי את הסנטר ואמר לי: "לאבא לא אומרים שקרן". אחר כך הפנים שלו התרככו, והוא הסביר לי שהוא חשב שנוכל לנסוע אבל הוא מוכרח לקחת את האוטו למוסך. אבא אמר לי שניסע ביום אחר, ואז התקשרנו לסבתא וביקשתי ממנה שתקנה לי בועות סבון. זה יהיה כיף!

הקטע שכתבתי לא בא לשלול את מסירותם של ההורים אלא להאיר צדדים שההורים לא תמיד מודעים אליהם.

הקטע היחיד היוצא דופן (מה שאולי מראה שקטע זה מיועד ללמידה משותפת ולא לפרסום באופן כזה) שכתבתי הוא הקטע על ההורה שהבטיח לבן. מי שהבין כאילו האמירה של הבן "אתה שקרן" היא לגיטימית לא הביןן נכון. אך מי שהבין שכל מה שההורים יגידו - לא תמיד הילד יבין בצורה שהם כיוונו ולכן עליהם להשתדל לדבר בצורה הכי ברורה - הבין נכון.

וחבל שילדים רואים את ההורים בעינים שליליות,אם היינו יותר קשובים לדרכה של תורה ומשתדלים יותר לכבד ולהכיר טובה,היינו גם יותר שמחים בהורים שלנו ובילדות שלנו ולא רק מחפשים במה הם טעו (וברור שהם בני אדם ולא מלאכים) זה הכל.

ושוב סליחה,עם כל זה כתבת שם הרבה דברים חמודים וטובים

הנקודה היא, שאני חושבת שהדרך הנכונה היא להראות להורים מה כן לעשות, ולא רק מה קורה כשהם לא בסדר. כל הורה טועה לפעמים. מי שאף פעם לא הפר הבטחה לילד - שיקום. החכמה היא לדעת לתקן.

אז בחלק מהקטעים ה"לקח" להורים מספיק מובן, כמו עם השמיכות. אך בחלק אחר מהקטעים, כמו למשל עם הבייביסיטר, אני חושבת שהקורא לא ממש יוצא עם תובנה לגבי איך לנהוג. אוקיי, אז לא צריך לכעוס ולאיים, אבל מה כן?

אני חושבת שאולי הקטע מעורר אנטגוניזם מפני שהוא מאשים הורים, ולא בצדק. אנחנו הרי לא באמת כאלה! אני לא מכירה אפילו אמא אחת שמתנהגת כך. אנשים לא אוהבים להיות מואשמים, וזה גם לא מועיל.

במקום להאשים, תעצים.

במחילה, אך כבר אמרו חז"ל "כל הפוסל - במומו פוסל". במקום להאשים אותי בקיצוניות שימי לב באיזו דרך את מתנהגת-מגיבה.

לא התיימרתי בקטע זה לתמצת את כל תורת החינוך. לא התכוונתי לומר שזו הדרך היחידה לעורר הורים כיצד לנהוג עם ילדיהם. זו דרך אחת מיני רבות לעורר הורים לחשיבה. כמובן שמקבץ הדוגמאות נעשה רק לשם המאמר ולא שכל הורה נופל ונכשל בכל הדברים האמורים. זה שאת לא מכירה אימא אחת שמתנהגת כך לא אומר שאין הרבה מאוד אמהות שלא מתנהגות כך. אשרייך שאת לא מתנהגת כך.

מגמת הקטע היה תמצתיות, הארכה והסברים היו הופכים את המאמר ל"מגושם" (ואני חוזר לנקודה שאמרתי שכנראה קטע זה יש לפרסם בע"פ תוך כדי הערות). מי שלא יודע מה לעשות שישאל. למשל עם הבייביסיטר- לא שייך שההורה יאיים על הילד כשהילד בסה"כ רוצה קרבתו. עליו לחבק אותו ולשדר לו אהבה אלא שאין לו ברירה והוא חייב ללכת. אפשר גם לעשות פעילות מונעת ולהזמין את הבייביסיטר קצת לפני שההורים הולכים, ובכלל, שהילד יכיר הכרות מוקדמת את הבייביסיטר.

יש צד חיובי באי פירוט הלקחים כדי שהדבר יעורר דיון ושאלות ואנשים יעלו כמה דרכי תגובה. ומי שמתבלבל ומסתבך מוזמן לפנות אליי.

שוב תודה על ההערה. אני לא חולק על דברייך אלא רק מנסה להסביר שהארתי נקודה מסויימת בחינוך ולא התיימרתי להציג אותה כחזות הכל.

קיבלתי בהתחלה את הרושם שאתה מעוניין לשמוע הערות על הקטע, עכשיו קראתי שוב את תגובתך לדנדשית וראיתי שזה לא ממש מה שהתכוונת. אז סליחה.

פחות אהבתי את הקטע של ה"בן שמונה וחצי" אני חושבת שהיית צריך לנסח את אחרת או להשתמש במשהו יותר סביר כמו התעללות רגשית בביה"ס, כי מכות הורים כן רואים בדר"כ.

ודרך אגב, ההורים היום נגועים יותר בדבר ההפוך- האשמה עצמית בכל דבר לגבי הילד.

אמא שלי למשל (וגם אבא, אצלה יותר בולט) מצליחה להאשים את עצמה ב כל הבעיות של 11 ילדיה, איך היא השפיעה על ההוא להיות מסוגר יותר מידי, ועל ההוא פתוח מידי, וכו וכו.

זה מגיע לרמות מצחיקות (לדעתי)- היא אמרה לי פעם שהיא מאשימה את עצמה על זה שהיא לא החזיקה אותי מספיק בידיים כתינוקת כי היא הייתה בשמירת הריון עם אחותי שקנה ממני בשנתיים. שאלתי אותה בתגובה אם לא נראה לה שאחותי תרמה לי יותר בכך שהיא נולדה (אנחנו החברות הכי טובות בעולם) מאשר גזלה ממני ב-7 החודשים בהם הייתי פחות על הידיים....

בקיצור, אני אשמח אם עם הכישרון שלך תכתוב גם משהו מהסוג שאומר להורים לעשות כמיטב יכולתם, אבל לא להאשים את עצמם בהכל. זו פשוט מגמה בפסיכולוגיה נשמעצבנת אותי כבר.. יש בזה דברים נכונים, אבל כבר הגזימו, לא?

בחזרה לנושא- הקטע בגדול מצויין. מציג באור שונה וכתוב בצורה טובה.

וכל כך מתחברת למה שדנדשית כתבה.

תלמד קצת להכיר טובה, ואולי כדאי הרבה, זה ההורים שלך, לא סתם מישהו ברחוב.

אולי כשתהיה אבא, תבין.

כתוב בהתחלה שהוא יועץ נישואים, ואני לא בטוחה שהוא כתב את זה על ההורים שלו,

אלא בא לתאר תופעות שהוא נתקל בהן.

כי לילד ממשפחה סבירה יש גם רגעים טובים ויפים.

אתה מנסה לתאר מהלך שהוביל ילד להיות בעייתי?

אם כך- הצלחת...

למרות שכדאי לדעת- יש ילדים שהם בעייתיים בלי כל מה שתארת, יש ילדים שכמה שתהיה מוצלח איתם- להם זה לא יועיל, גם אם לאחים שלהם כן...

מה ניסית להעביר?

הקטע מגמתי - בכוונה (ודני יונתן, תקן אותי אם אני טועה..)

הוא בא להדגיש מקרים שבהם ההורים לא שמים לב לכל מיני דברים שהם עושים.

וכן.

אני מכירה הרבה הורים טובים מאוד, שגם להם "מתפקששים" דברים כאלה.

וברור לי שגם ילדים מבתים טובים מאוד, מרגישים ככה לפעמים...

אז זה לא יומן שמתאר כל מה שעובר על הילד,

אלא רק דברים מסוימים, שבהם הילד נפגע.

וכדאי להורים לשים לב לזה (ב"ה, כשאני אהיה אמא - אשתדל מאוד גם.. ממש עוד מעט. כמה חודשים..)

אני עוד לא אמא והאמת שאפילו עוד לא נשואה.

אבל הדיון שהיה פה נוגע בעניין שרגיש אצלי כבר הרבה זמן.

אי אפשר להגיד שהורים לא עושים טעויות. הם עושים וזה הגיוני ואנושי, וגם אני מן הסתם יעשה הרבה טעיות.

אבל יש מקום ללמוד. ואפשר ללמוד מכל אחד (כמו למשל ירוקה כמוני) ואני חושבת שדווקא בנושא של חינוך חשוב להקשיב למה שהילדים אומרים כדי ללמוד מזה. אם בחור/ה אומר שההורים שלו לא מתייחסים אליו אין עניין לצעוק עליו כמה שהם לא ישנים בלילה בגללו וכמה שהם משקיעים בו ושהיה לו הכרת טובה. זה לא נותן כלום, להפך- זה רק הורס. אי אפשר לצפות מילדים שתהיה להם הכרת טובה ברמה של מבוגרים. הכרת טובה זה דבר שצריך לקנות ולעמול עליו. נכון שאסור לנטות לצד השני, צריך כמו בכל דבר את דרך האמצע. הילדים צריכים לעשות עבודה אבל גם ההורים, שצריכים לזכור שהלדים אחרי הכל עדיין ילדים.

ומה שהכי מפריע לי שכשאומרים לכם את זה במקום להקשיב וללמוד ולהשתפר מייד מתחיל שרשור מגננות שההורים הם בסדר והלדים מפונקים.

הלו!! תקשיבו שניה! לא באנו להאשים אותכם אלא רק לנסות לעזור לכם להשתפר. במקום להסגר ולא להקשיב כי 'הילדים גודלים בפינוק מקלקל ,בלי הכרת הטוב' ו'חבל שילדים רואים את ההורים בעינים שליליות' ו'תלמד קצת להכיר טובה, ואולי כדאי הרבה, זה ההורים שלך, לא סתם מישהו ברחוב.' תנסו להקשיב ולהשתפר ואולי תצליחו קצת יותר בחינוך הילדים שלכם.

בהצלחה לכולכם עכשיו ולי בעוד כמה שנים בעז"ה.

יומטוב!

אני מבינה בהחלט וזה בסדר להאיר את עיני ההורים על כל מיני טעויות שהם בהחלט עלולים לעשות (ונראה לי שבסך הכל ,על זה הוא דיבר).ואת צודקת, ילד שמרגיש רע צריך להקשיב לו ,ברור.

אבל אישית, אני היום מצטערת שלא ידעתי להעריך מספיק את ההורים שלי ,במקום להתמקד במה שהם לא ,הייתי יכולה לשמוח הרבה יותר בכ"כ הרבה שהם כן היו ועשו למעני,ואני יודעת שככה זה בגדול,נדיר שילדים ידעו להעריך כראוי לפני שהם בעצמם גדלו והבינו על בשרם מה זה להרים בית ולגדל ילד.

האמת שזה נושא מאוד רחב ויש לי המונמון מה לומר אבל כרגע חייבת לטוס לאחד הילדים,סליחה.(וסליחה אם נשמע שתקפתי מישהוא-ממש לא התכוונתי)

שהכותב רצה להציע סוג של ייעוץ. 

אז הוא כתב "בכאילו" כל מיני מקרים, כדי שהורים יזהו וימצאו שם את עצמם וילדיהם, וידעו לפנות אליו לייעוץ. 

אבל זה יצא קצת עקום, כי יצא הורים מאוד שלומיאלים, וילד מאוד מסכן, וגם מאוד לא מכיר טובה 

בקיצור - כדאי לתת לאיש מקצוע לחבר מחדש (או למישהו שמבין - לעזור לנסח מחדש). 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....