"כשאני יוצא עם בחורה, אני הרי לא יכול לגור איתה ביחד, אז אני מנסה למצות איתה את כל שאר הדברים שאפשר לעשות - לבלות ביחד, לטייל, להכיר אותה לעומק, ולראות איך היא במצבי לחץ. אני רוצה לקחת את הזמן, ולה אין זמן. כל פגישה מקבלת מבט של 'נו נו נו', זה מאוד מרחיק. זו החלטה לכל החיים, והיום בנים לא מוכנים לקבל החלטות כאלו בחודש-חודשיים. אתה יכול להתחתן עם מישהי ופתאום לגלות שהכל היה הצגה, או שיש פערי ציפיות".

נכון, אתה עושה החלטה לכל החיים. משנה את החיים מקצה לקצה. מחיי מסיבות לחיי נישואין וזוגיות.

אולי עכשיו אתה לא מרגיש את זה, אבל עוד 4-5 שנים, במקום לצאת למסיבות עם החברים שלך, תגלה שכולם סביבך התחתנו ותתחיל לצאת עם חבר'ה בני 25. וזה יהיה הסימן שלך שאתה מנסה יותר מידי לבחון את הבחורות סביבך.

לא משנה כמה תצאו ותבלו, עד שלא תגורו יחד - לא תכירו אחד את השני לגמרי.

אבל אתה פשוט צריך להיות מוכן לקבל את החסרונות שבלגור איתה. כי ביחד עם כל החסרונות אתה מקבל את הייתרונות שבגללם התחתנת איתה.

בכל בית יש חינוך שונה ולכל אחד מבני הזוג יש הרגלים שונים.

יש מצב שהיא תהיה מושלמת מכל הבחינות אבל אח"כ תגלה שהיא מערבבת בכביסה את הכהים והלבנים וכל החולצות הלבנות שלך הפכו להיות ורודות.

זה דברים שמגלים רק אחרי החתונה. ולומדים לקבל אותם, לחיות איתם.

כי זו הבחורה שבחרת בה. והיא בחרה בך.

ויש לזה סיבה.

בהצלחה!

א. המקרה הראשון הינו של אוהד ושירה. 

1. אני מתרשם שלא מדובר בזוג אנשים מתוך המיינסטרים של העולם הדתי. 

לכל הפחות לא מדובר "בעולם הישיבות". 

2. הקשר נמשך כ-6 שנים, משהו שכל כך חריג, שמתאים יותר לעולם החילוני משאר הדתי. (ניתן לשים לב שהקשר הראשוני היה במשך שנה וחצי, גם תקופה מאוד מאוד ארוכה ביחס לנהוג במגזר הדתי). 

מה זה אומר שזוג נמצא בקשר 6 שנים?

אני עונה - בעיה מאוד מיוחדת בבני הזוג עצמם, ולא באף אחד אחר. 

ב . ד"ר אילת וידר כהן

1. הטענה שלה שבחורים חוששים מחתונה יותר מנשים, נראית לי תמוהה. מההיכרות שלי, איני מכיר שוני יחסי שמצביע על הדבר. ואולם, יכול להיות שהדבר נפוץ יותר במגזרים אחרים. 

2. הטענות האחרות אינן נכונות לדעתי לעולם הישיבות, ויכול להיות שהם נהיות יותר ויותר נכונות ככל שהאדם מתחנך ומושפע מהעולם החילוני. 

3. היא מעלה את הטענה שההלכה יוצרת חוויה טוטאליטרית - אני חושב שאומנם היא צודקת שזה מגיע "בבום", אבל זה מלווה בחינוך של קודש, בעולם רוחני עשיר ובגרות, שיכולים להפוך את זה לחווית קודש ואהבה.

4. היא טענה שבחורים לא מכירים את שפת הנשים - אני חושב שישנם מרחקים בין עולם הבחור לעולם הבחורה, שבעזרת עבודה ורצון, ורקע מתאים, ועולם רוחני, יביאו לצעידה יחד בדרך החיים להתקרבות להתגברות ובנייה של אהבה, קהילה. 

5. תפקיד הבחור לחזר - אני מסכים איתה שהעולם אינו נוהג כמו בסרטים. אבל מעניין לציין שבעולם השדכנות בני הזוג "שווים" לעניין החיזור. וסתם כך, טוב יעשה כל אחד שישתדל בתחום. ושכל אדם ימצא את האדם שמתאים לו. 

6. אני בטוח שיש אנשים שיש להם בעיות נפשיות כאלו או אחרות וצריכים עזרה. כל התנהגות שמצביעה על בעיה כזו או אחרת, כדאי לפנות לגורם עם הבנה (כמו רב, הורה, איש מקצוע, ולפחות חבר).

ג. מנחם שלנו

1. לגבי לקיחת הזמן ופערי ציפיות - כל אחד בזמנו. אני לא מוכן להכליל בזה עדיין. 

2. לגבי מצב סוציו אקונומי - אמרת דברים מעניינים שנראים לי.

ד. אלי שגיא

1. הוא צודק בכך שיש אנשים שלא בשלים עדיין לחתונה, אך איני מוכן להכליל.

למסקנה: יש כאן המון הכללות. 

לדעתי חלקם לא קשור למגזר שלנו, אלא למגזר החילוני, ולאלו שמושפעים מאוד ממנו. 

ובשאר הדברים, איני מוכן להכליל, אלא לטעון שיש תופעות שקיימות ולא יותר. 

שיהיה בהצלחה לכולם

מצורפת למטה הכתבה המלאה.. הבה נחסוך לעצמינו את המראות הנעימים פחות ופחות בוינט..

וכעת לתגובות העניניות-

א. מצטרפת לברוך שלא נשמע שהזוג שהוזכר שם הם בדיוק מרכז הזרם ( או שאולי הכתבה בכלליותה לא עוסקת בזרם שלנו..). אולי בציבור שלנו פחות מקובל שיוצאים לתקופות כ"כ כ"כ ארוכות.. וכגודל ההמתנה והזמן לפתח תקוות וחלומות כך גודל האכזבה וכאב הלב .

ב. בנוגע לטענה שבנים מפחדים יותר מחתונה- האמת, זה הגיוני!

 אחרי הכל לפחות בתפיסה ראשונית בנים עלולים להלחץ יותר כי בסופו של דבר עול הפרנסה נופל על כתפיהם.. גם אם הם סגרו עם הבחורה שהיא תהיה המפרנסת והם מתכננים לשבת לשחק סוליטר או ללמוד עד 120, הם אלו שבסופו של דבר חותמים על הכתובה שמחייבת אותם לפרנס - וזו, אחריות!

ואחריות- זה מפחיד!

זה לא הופך את דחיית החתונה לדבר לגטימי זה רק מסביר אולי למה בנים מפחדים כל כך מההתחיבות.

ג. בנוגע לכך שבחורים לא מכירים את שפת הבנות - נדמה לי כל כך הרבה שירשורים תחת פורום זה עסקו בכך.. אין מה לעשות בנים ובנות הם שונים. שונים מאוד. ולכן גם השפה שונה. אך המוני דורות שקדמו לנו יוכיחו שעם רצון טוב והשקעה ניתן לגשר על הפערים וללמוד לעבוד ביחד ולבנות זוגיות מוצלחת עם שפה אחידה!

ד. שאלה לברוך - מאיפה ההנחה שבני הזוג שווים בחיזור?

אני הכרתי את "דרכו של איש לחזר אחר אבדתו".

זה לא פוטר את העלמה הצעירה מלתרום ככל שתוכל לקשר, אבל תפקיד הגבר לחזר!

ה. אולי רק אני שמתי לב אבל נורא מצחיק שהפסיכולוגית היא הטוענת שלאנשים אלו יש צורך בטיפול פסיכולוגי..

יתכן שהיא צודקת וזה אכן הענין , רק לצומת הלב..

ו. נאמר שם שהבחור מנסה להכיר את הבחורה בהרבה זוויות בעוד שלבחורה אין זמן או סבלנות לכך.

ואני תמהה- 

האם עוד מסיבה תשנה את ההכרות, עוד קפיצה למעין? עוד טיול??

אם הטענה היא שכך הוא ילמד מי היא כי הוא עוד לא יכול לגור איתה,

הרי גם כשתגור איתה לא תלך כל הזמן למסיבות, מעיינות, ברים, הצגות ובתי קפה..

או שאולי רק אני לא מבינה..

בכל מקרה הדרך היחידה להכיר אותה באמת היא להתחתן איתה.

זה לא אומר שצריך להתנהג בפזיזות והדבר הראשון ממין נקבה שפוגשים - להתחתן, מידית. (למרות שיש שיטענו כך..)

אבל כבר הורנו רבותינו מה צריך לחפש בבן זוג,מה קריטי שיהיה ומה קריטי שלא יהיה,

והשאר- "השלך אל ה' יהבך" !

בסופו של דבר קראתי את הכתבה והרגשתי שלפחות ממני- 

היא ממש ממש ממש רחוקה!!

כרחוק מזרח ומערב.

אז גם אני למדתי בחינוך נפרד

אפילו הייתי בתנועת נוער נפרדת

לא הכרתי בנים בכלל ( טוב נו, כמעט) עד שהתחלתי לצאת

וגם בזה הנסיון שלי ב"ה לא עצום ( )

ובכל זאת - אני יודעת שכשאני נפגשת עם מישהו אני מאוד מכוונת מטרה-

אני מחפשת מישו להקים איתו בית של קדושה, בית של תורה.

אז בהתחלה יש פערים של שפה- אולי גם בהמשך

אבל עושים ניסיון משותף לגשר ביניהם

ולא, אני ממש לא מסכימה עם כותרת  המאמר שאי שמירת נגיעה תוריד את הפחד מחתונה..

לא זה יעזור ולא הטחת האשמות בבני המגזר השני..

אולי אם כל אחד יעשה קצת מאמץ, ילמד קצת על ויתור ועל שיתוף

אם כל אחד ינסה לתקן את הדברים בו שצריכים תיקון...

אולי...

בכל מקרה - אין ויכוח - לזוגיות, זה יתרום!

ואולי בעז"ה נשמע כבר בשורות טובות!

חודש של גאולה!

א. אני מכיר מקרה די מקביל לשירה רק שם זה קצת פחות זמן והפחד הוא מצד הבחורה וזה זוג מהזרם המרכזי (ביניש + בוגרת מדרשה) אבל אני מסכים שבד"כ פחד חתונות בציבור הבינישים יגמר די מהר בזה שאחד מהם יגיע למסקנה שמתאים השני יפחד  וידחה את ההחלטה אבל יחסית די מהר בן\בת הזוג יחתכו לגמרי. עדיין נשארה הבעיה המרכזית נשארה של פחד מחתונות.

ב. פחד חתונות לדעתי נובע מהבלבול יש כיום ממבנה המשפחה ומהאפשרויות הרבות שיש - חלק מהנשים היום עובדות משרה מלאה וחלק נשארות בבית עם שלל אופציות באמצע (כל מיני סוגים של משרה חלקית), חלק מהגברים שותפים מלאים בגידול הילדים וחלק כמעט ולא. כלומר גבר עלול למצוא עצמו מביא את רוב הכסף למשפחה ועדין אשתו מצפה ממנו להיות שותף מלא בבית, ומנגד אישה עלולה למצוא עצמה עובדת במשרה מלאה ועדין נושאת ברוב הנטל של גידול ילדים ותחזוקת הבית - חוסר הידיעה הזאת מפחיד.

נושא נוסף זה באמת התפיסה של מעבר חד מרווקות למשפחה - או שאדם רווק בלי מחויבות או שהוא מתחתן ואז די מהר יהיו לו ילדים והרבה מחויבות - לדעתי הרבה אנשים דוחים חתונה עד אחרי התואר בגלל שהם מפחדים לגדל ילדים תוך כדי לימודים בגלל שהכל נתפס כחבילה אחת (זוגיות-> תוך לא יותר משנה חתונה -> ~שנה ילדים).

ד. נושא השוויון - יש כאן היום הרבה בילבול מצד אחד נשים היום לומדות ויודעות הרבה, רווקות היום עובדות ומרויחות לא פחות מגברים. ישנם בנות שמצפות שישלמו עליהם וישנם כאלה שנעלבות מזה. ישנם בנות שמצפות ליוזמה מצד הגבר וישנם כאלה שחושבות שזה לא צנוע\שתלטני, גם הבנות מבולבלות כי יש בנים שמצפים ליוזמה מצד הבת ויש כאלה שיעלבו.

לסיום - הכיון של הפתרון לדעתי זה לרכוש כלים לחיות בעולם דינמי ולמצוא פתרונות גמישים - לדוגמה למרות שבחורה למדה מקצוע יתכן שחלק מהזמן היא לא תעבוד או תעבוד במשרה חלקית ולכן חשובה הגישה הדינמית של שניהם - ברגע שאחד משני הזוג עובד פחות אז הוא נושא יותר בנטל במקום אחר. לדעתי אפשר לבדוק את זה לדוגמה האם כשיש  לאחד מבני הזוג עומס השני יבוא לקראתו לדוגמה ויציע להיפגש קרוב אליו.

נושא שני הוא הנטיה לקחת את כל נושא הזוגיות והמשפחה כחבילה אחת - לדעתי אפשר להעלות את האופציה שזוגות צעירים יתחתנו ולא מיד יהיו להם ילדים - לדעתי קשה להחליט על חתונה או על נכונות לקשר רציני תוך ידיעה שזה בהכרח משנה את  החיים שלנו מקצה לקצה אבל במידה ואדם יודע שהוא יכול לעשות את זה בשלבים זה יקל על ההחלטה. גם כאן לדעתי חשובה הדינמיות - לדוגמה קשה לבחור תוך כדי לימודים להתחייב על גידול ילד אבל אם הוא יתחתן ואז הוא יראה שבעצם המשמעות מבחינתו זה שהוא צריך רק לקחת את הילד למטפלת (לדוגמה היא עובדת וזה מספיק לשניהם) אז הוא לא יפחד מהצעד הבא. מקסימום במקרה הכי גרוע יהיה להם ילד בסוף הלימודים ולא שאז הוא רק יתחיל לחפש אישה.

כתבת דברים יפים, והיה תענוג לקרוא את התגובה שלך.

לגבי השאלה שלך:

אני מצטט (את עצמי)

 5. תפקיד הבחור לחזר - אני מסכים איתה שהעולם אינו נוהג כמו בסרטים. אבל מעניין לציין שבעולם השדכנות בני הזוג "שווים" לעניין החיזור. וסתם כך, טוב יעשה כל אחד שישתדל בתחום. ושכל אדם ימצא את האדם שמתאים לו. 

כוונתי היתה, שבתוך עולם השדכנות , בני הזוג נוטים להיות שווים לעניין החיזור, והחלק העיקרי נופל על השדכן. השדכן עומד באמצע בתפקיד היוזם, ובצד אחד שלו בחור, ובצד השני שלו בחורה, שניהם חיים את החיים שלהם בתוך אותם עולמות רחוקים, לשניהם יש רצון להתחתן, וחלק גדול מהם בררן ועסוק. 

והשדכן בעל מאות השמות מנסה להתאים, מקבל אישור מאחד, אז הוא עובר לשני. 

ודווקא על עולם השדכנות דיברתי. שזה דבר מקובל מאוד בתוך עולם הישיבות. 

ואולם, כמה הבחור יוזם בתוך העולם האינטרנטי? ומהיכרותי, ואני מוכן להביע עמדה על סמך היכרות זו, במקרים רבים הבחורות פונות אל הבחור ויוזמות את הקשר ההתחלתי באינטרנט. ולכן גם באינטרנט אני מוכן להגיד שהעניין שווה. (ובשביל לתת כיוון למחשבה, אולם בחורים רבים מתחילים, אבל ככל שהם דוסים יותר הם פוחדים להתחיל כי הם חושבים שהבחורות יחשבו שהם לא דוסים, ולכן כשהבחורה מתחילה, אז זה בעצם מעניד לגיטימציה, ואלו רק אלמנטים במכלול). 

ובקשר עצמו? הכול תלוי באנשים, לפעמים הבחורה יותר דומיננטית ומובילה, ולפעמים הבחור. וכאשר זה מפריע לפעמים מוצאים פיתרון ולפעמים נפרדים, והעיקר שכל אחד ימצא מה שנכון ומתאים בשבילו. וכמובן שאין פה נכון או לא נכון, אלא אך ורק מתאים. (וזה מזכיר לי אנקדוטה מצחיקה שהרב אבינר סיפר פעם).

לגבי הפחד  - כפי שאמרתי, אני מכיר אחרת. 

בפועל יש אנשים שיותר מפחדים ואנשים שפחות, וקשה להגיע להכללה. 

וכמה בחורות יעידו על עצמן שהן שקשקו לאורך כל הדרך, והתקדמו מלאות ספקות. 

בעיתה - אני לא חושב שהאחריות זה הצד המרתיע.

תחילה, הכתובה זה דבר טקסי ולא בעל משמעות הכרתית. שום בעל לא מדמיין מינוס בבנק בחתונה ותופס רגליים קרות. במיוחד שבציבור הדתי לאומי, בחורי הישיבות אינם בעלי הכנסה, ואף אינם בעלי הבנה בסיסית או הכרתית עם כסף. בנוסף, הציבור הדתי לאומי (ושוב, בעיקר בחורי הישיבות), נכנסים לתוך חיי דוחק מרצון, מתוך עולם ערכים, ועולם רוחני ובגרות נפשי תואם. 

ולמסקנה - הצד הכלכלי אינו מהווה צד חשוב.

לעניין הפסיכולוגי של הפחד. לא ניתן להשוות את "עצמת הפחד" בין בחורים לבחורות, אלא את הפעולות שלהם. אם למשל תראי לי סטטיסטיקה של ביטולי חתונה של בחורים ובחורות, כאשר נדע את הסיבה העיקרית, נוכל להשוות. הרי גם אם הבחורה רגשנית יותר, אין זה אומר שהפחד שלה חזק יותר, ואין זה אומר שהיא בהכרח תבטל וכו. ואני מקווה שהנקודה הזו מובנת. 

אני חושב שעיקר הפחד נובע מהתחושה שנמצאת אצל בחורים ובחורות - שהנה הם עושים מעשה שלא ניתן להתיר שילווה אותם למשך כל חייהם, והם רוצים להיות בטוחים ב300% שזו הבחור\ה המושלמים והטובים ביותר ללא כל ספקות שהם רוצים לבלות את חייהם איתו. כאשר בצל 7 בתי קולנוע מריצים את כל הסרטים ההוליוודיים שהם אי פעם ראו או הושפעו מהם..

אני מסכים תחושתי בקריאת הכתבה שמדובר על פלנטה אחרת.

שומרים נגיעה, פוחדים מחתונה

"הרווקות המאוחרת" היא תופעה מדוברת במגזר, אבל מי אשם בכך? "הגברים במגזר פאסיבים, זו מכה", טוענת שירה, ולצידה פסיכולוגית שמספרת על יותר רווקים עם פוביה מנישואים. אבל הבנים בטוחים: "הבנות חיות בלה-לה לנד"
רחלי מלק-בודה

גברים ממאדים מול נשים מנוגה. המין החזק מול המין היפה. נכים רגשית מול רגשניות. כל-כך הרבה כבר נכתב ונאמר על ההבדלים בין המינים, ועל דרך החתחתים שמובילה אל החופה – וזה חוזר על עצמו בכל המגזרים. בשנים האחרונות עלתה ביתר שאת הבעיה של "בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו

"הכרתי את אוהד כשהייתי בת 21. נפגשנו באוניברסיטה", מספרת שירה (שני השמות בדויים). "יצאנו במשך שנה וחצי והכל היה נראה מושלם. היינו בקשר יומיומי, יצאנו וטיילנו ביחד, לא נפרדנו לרגע. כשראיתי שהקשר יציב ורציני התחלתי לשלוח רמזים עבים לכיוון חתונה. זה היה נראה לי ההמשך המתבקש לקשר שהוא ארוך הרבה מעל למה שמקובל במגזר. כבר בשלב הזה ראיתי היסוסים. בכל פעם שהעליתי את הנושא הוא אמר לי 'עוד 

שבוע, עוד שבועיים'. באיזשהו שלב הצבתי לו אולטימטום והוא התרצה. קבענו שנפגיש בין ההורים, אבל כשהם באו, הוא נעצר בחדר המדרגות".

הסאגה של שירה ואוהד נמשכה יותר משש שנים של און-אוף. פעם אחת ההורים שלה אפילו הודיעו בבית הכנסת על החתונה, אחרי שהוא קנה טבעת – אבל היא מעולם לא קיבלה אותה. כיום שניהם עדיין רווקים. שירה כבר בת 29 ומתקשה להשתקם: "אני מרגישה כמו אישה גרושה. הוא בזבז לי זמן יקר מהחיים. הוא היה כמו בן בית אצלנו, עשינו כבר חגים ביחד. היום כשאני יוצאת עם בחורים, אני מאוד חשדנית, מרוב טראומה שלא ליפול על עוד פחדן חתונות".

האשמים, לפי שירה, הם ללא ספק הבנים במגזר, שלדבריה מרגישים שיש להם זמן ומבחר: "אין להם שעון ביולוגי שמתקתק, ומבחינתם שהקשר ייגרר עד להודעה חדשה. יש להם הרבה יותר הצעות מלבנות הרווקות, והם שאננים. מה שקרה הוא שאנחנו הפכנו להיות המחזרות, והם הפכו להיות הפאסיביים. יצאתי לתקופות ממושכות עם בחורים שאפילו פרח לא קנו לי. לא נתנו שום סימן לכך שהכוונות שלהם רציניות. זו מכה במגזר, לא פחות מזה. מי ששואל את עצמו למה לא מכירים את השפה והתקשורת עם נשים, לא יודעים לעשות מחוות ולגלות את הרגישות הנדרשת.

"בכלל, אנחנו בדור של מעבר מבחינת תפקידים גבריים, וזה מקרין גם למגזר הדתי. אם בעבר היה ברור שתפקידו של הגבר לחזר, לפחות לפי הסרטים, היום, בעידן שוויוני יותר יש גברים שמרשים לעצמם להשתחרר מהתפקידים הגבריים המסורתיים ולא בהכרח לאמץ את החדשים, הג'נטלמניות פסה מן העולם, בעוד הבנות, מצידן, עדיין מצפות להרגיש מחוזרות".

על חודו של אף

לחרדת חתונות אין שם בפסיכולוגיה, אבל אל מול הפן החברתי בעיקרו שבו מתמקדת וידר-כהן, יש כאלו הנוטים לראות בהססנות הגברית לקראת החופה סימפטום שמקורו בבעיות פסיכולוגיות מוכרות.

"בדרך כלל כשבחור מפחד להתחתן באופן עקבי, מסתתרת מתחת בעיה פסיכולוגית מוכרת שלא טופלה", מסביר ד"ר צבי מוזס, ראש מכון שילה, המספק יעוץ פסיכולוגי לציבור הדתי. "זה יכול להיות קשור לתסביך אדיפלי, לחרדות למיניהן, ואפילו לליקויי למידה. לפעמים זה גם יכול לנבוע מ-OCD - הפרעה טורדנית כפייתית.

"נוכחתי לראות שלא מעט בחורים מתארים לי את הדייטים שלהם לפרטי פרטים, נצמדים לחודו של אף, ומתבוננים בבחורה בעיניים ביקורתיות כשהם מחפשים בה פגמים באופן אובססיבי. אצל בחורים מהסוג הזה טיפול תרופתי פשוט לצד שיחות עם פסיכולוג יכולים לפתור את הבעיה".

זה לא אנחנו, אלה הן

גברברי המגזר, מצידם, מתנערים מההאשמות הקשות כלפיהם, ומספקים הסברים אחרים לתופעה. "הבעיה של הבנות היא שהן יותר מדי לחוצות. הן פשוט חסרות סבלנות". מסביר בעל בלוג בנושא מסיבות לצעירים דתיים.

"כשאני יוצא עם בחורה, אני הרי לא יכול לגור איתה ביחד, אז אני מנסה למצות איתה את כל שאר הדברים שאפשר לעשות - לבלות ביחד, לטייל, להכיר אותה לעומק, ולראות איך היא במצבי לחץ. אני רוצה לקחת את הזמן, ולה אין זמן. כל פגישה מקבלת מבט של 'נו נו נו', זה מאוד מרחיק. זו החלטה לכל החיים, והיום בנים לא מוכנים לקבל החלטות כאלו בחודש-חודשיים. אתה יכול להתחתן עם מישהי ופתאום לגלות שהכל היה הצגה, או שיש פערי ציפיות".

גליק מצביע על כך שהבעיה היא לא בהכרח סקטוריאלית ואפילו לא פסיכולוגית, אלא קשורה למיקום גיאוגרפי ומצב סוציו-אקונומי. "שימי לב, איפה התמקמו ביצות הרווקים - באזורים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, כמו קטמון או גבעת שמואל. אני בטוח שבאזורי הפריפריה יש הרבה פחות רווקים דתיים. מדובר באנשים שחיים ברמה כלכלית גבוהה ,אקדמאים, עובדים במשרות נחשקות, מחזיקים רכב וגרים בשכירות גבוהה. סצינת הארוחות והמסיבות היא ממכרת. יש להם הרבה מה להפסיד אז פתאום חתונה לא נראית כל-כך א גרויסע מציאה. חתונה מבחינתם זה ירידה ברמת החיים. אנשים התבלבלו ושכחו לשם מה בכלל הגענו לביצה".

גם אלי שגיא, רווק דתי בן 29, תולה את האשמה בבנות המגזר. "אצל הרבה בחורות יש בעיה של חוסר בשלות. הן מציירות תמונה מאוד ורודה ואידיאית של נישואין, ויש תחושה שהן לא באמת מבינות את המשמעות של חתונה", הוא אומר. "הן חיות

ב'לה-לה לנד' ומדמיינות שמלה לבנה, והרבה חברות שרוקדות לך ואת במרכז המעגל, ובמקרה יש גם חתן בתמונה. בחורים נוטים לחטוף חום ולברוח כשהם קולטים שלבחורה יש קונספציה תינוקית כלפי החתונה. הרבה מהן בטוחות שכל בעיותיהן יפתרו על ידי נישואין, ולא מבינות שבשבילנו זו מחויבות עצומה, לפרנס, לעבוד קשה".

את השיחה עמה מסיימת שירה בשאלה הנצחית "יש לך מישהו להכיר לי?" שם שנזרק לחלל האוויר גורם לה להחוויר. "השתגעת?! הוא פחדן חתונות מפורסם. יצא עם כל הבנות. כל הזמן מציעים לי את אותם 30 בחורים קבועים שאני כבר יודעת שאסור להתעסק איתם. תמצאי לי אחד מהצפון, או מהדרום, כזה שעוד לא חלה בקדחת הביצה". 

לא קראתי פה את התגובות אבל אני חשוב שיש אמת בכתבה לכל הצדדים כלומר לבנים אין שעון ביאולוגי שדופק לכן אננחו פחות לחוצים לצאת לצאת לצאת [למטרה רצינית ] ולוקחים את הזמן ובאמת חלקינו עדיין לא ממשו את חיי הרווקות מבחינתנו וטוב לנו להיות לבד בגלל שהתרגלנו עכשיו כן כן תורכן הבנות חתונה זה באמת לא דבר וורוד וזה לא פותר הרבה דברים ואתם באות הרבה פעמים עם רשימות מכולת של מה שאתן מחפשות! וזה ממש יכול לשגע זה מתחיל בזה שהוא חייב להיות בייני"ש וממשיך לאיך שהוא צריך להתלבש ובמה לעבוד אני אומר את זה בגלל שיצאתי עם כאלה בנות ! ולכן אני בעד שהגברים יהיו קצת יותר רצייניים ושיבינו שאפשר להנות ביחד גם אחרי חתונה ושאתם הבנות תתחילו להתפשר על בקשות הזויות! ככה שבמחינתי גם הבנים וגם הבנות לא בסדר [זה כולל אותי שאני כיום לוקח את הזמן שלי בסבבה בגלל שבנינו נמאס לי מתתלבש ככה או על תעבוד בזה או אתה נמוך מדי אבל אני כנראה כן חוזר לצאת בשאיפה עם שפויות יותר ממה שיצאתי עם או יותר נכון בנות שלא עם רשימת מכולת חחחח ] אנחנו הולכים להתחתן לא לקניות בסופר דבר שני אני ממליץ לכולם לראות שיעורים בנושא של זוגיות כדי שידעו מה זה דורש לחיים ושידעו לגשר על הפערים! הייתי מאריך עוד המון בנושא! אבל זה מספיק לבנתיים!!

הרתיעה/ חשש של הגברים להתחייב בנישואין זה לא דבר חדש.

זו אחת הסיבות להיות האיש בד"כ זה שמציע נישואין לאישה.

האישה מטבעה רוצה להתחתן, לבנות בית. קל לה יותר להתחייב בבניית בית.

לעומת האיש, שלרוב לוקח לו זמן ממושך יותר..

בנושא הזה אני די מסכימה איתה.

אם הגבר קופץ משמחה ואושר ורץ לקנות טבעת אז משהו לא בסדר. (מסתיר איזה פגם נורא)
 

אם הגבר מתקפל מפחד וחששות ורץ בסיבובים סביב עצמו אז משהו לא בסדר. (כל הבנים דפוקים ופחדנים)
 

אם הגבר מחושב מתנהל לצליל חליל ה"נורמה" ומתקדם בקצב "מקובל" אז משהו לא בסדר. (עוד גבר משעמם)
 

אז מה ילדים? לאיזה מסקנה הגעתם?

מתסכל אותי מאוד.

אז ברור שהתשובה לא כאן ולא כאן, אבל כל פעם זה עולה מחדש!

מי אשם? מי לא בסדר? על מי האחריות? מי צריך להוביל?

זה עסק כל כך אינדיבידואלי, כל אחד מגיב אחרת, כל זוג נבנה אחרת...

אז למה צריך את כל מסע ההאשמות הזה? מה זה מקדם?

סיפור קטן ששמעתי בשם רבי נחמן-

מעשה שהיה (או לא היה)

מסופר על מלך אחד ישב ותכנן מלחמות, כשלפתע ניגש אליו בנו בן ה- 7, נחוש לעזור למלך בעבודתו.
המלך, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה לבקש מבנו שילך למקום אחר, אך כשראה שזה לא הולך,

חיפש משהו שיוכל לתת לילד תעסוקה. הוא תלש מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה לחתיכות ונתן לילד.
 

"אתה אוהב פאזלים" הוא אמר, "קח את העולם המפורק ונראה אם אתה יכול לתקנו בכוחות עצמך..."
המלך חשב שייקח לילד ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אם בכלל, אבל כמה שעות לאחר מכן שמע את קולו של הבן קורא לו "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל!!"
בהתחלה, לא האמין המלך "זה לא ייתכן שבגיל 7 יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!",

אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות את סין ובונלולו ויפן בברזיל...

להפתעתו, המפה הייתה מושלמת! מדינה מדינה עיר ועיר...
"איך עשית את זה? "שאל המלך את בנו "הרי לא ידעת איך נראה העולם..."

"אבא", ענה הילד, "אני באמת לא יודע איך נראה העולם, אבל כשתלשת את הדף מהחוברת,

ראיתי שבצד השני יש פרצוף של ילד, בהתחלה ניסיתי לתקן את העולם, ניסיתי אבל לא הצלחתי.

אז הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את הילד. כשהצלחתי לתקן את ילד, הפכתי את הדף

וראיתי שהצלחתי לתקן גם את העולם..."
 

והנמשל פשוט!!

למה ללכת רחוק?

תהיה הכי טוב שאתה יכול, תתקן את עצמך- תכין את עצמך לקשר זוגי בריא, טוב, קדוש ואמיתי...

ומימלא העולם כולו יהיה מקום טוב יותר...

תדעו שמאוד קשה לי עם כל התגובות השליליות שיש כאן!!!

השיר לא האמת קשור, אבל הוא מרגיע...

אז תהנו ותנו מחשב על כל השלילי שרץ פה

ועל מה בעצם אנחנו מחפשים בריקוד הדייטים שלנו...

אוהב מאוד! 

נכונה..

מקסימה.

ואמיתית!

תודה שהסבת את תשומת ליבי...

יעני-

בנים, בלי נדר אני אשתדל להכנס בכם פחות - 

סוף סוף, אהבתי ת'קטע שהילד קרא למלך "אבא!, אני באמת לא יודע איך נראה העולם".

תנו חיוך,

אם הגבת לתגובה שלי, כנראה שלא הדגשתי מספיק את זה שהמצב הוא נתון. הוא עובדה.

זה לא משהו שאפשר לתקן. וגם אם כן, לא תמיד זה נכון.

לגבר יש ראש שכלתני יותר מלאשה, לכן הוא מחפש התאמה שכלית בעיקר, שלזה לא תמיד יש סוף (כי תמיד אפשר לבדוק יותר..).

ולעומתו האשה נוטה יותר להתאמה ברגש, שזה מגיע לרוב יותר מוקדם.

כמובן שזה כוללני מידי. לא כולם כך.

בקיצור, אין על מה להצטער.

אני לא חושבת שגברים הוא עם בעייתי. הם גברים. בסופו של דבר מתחתנים- הגברים עם הנשים.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו