"כשאני יוצא עם בחורה, אני הרי לא יכול לגור איתה ביחד, אז אני מנסה למצות איתה את כל שאר הדברים שאפשר לעשות - לבלות ביחד, לטייל, להכיר אותה לעומק, ולראות איך היא במצבי לחץ. אני רוצה לקחת את הזמן, ולה אין זמן. כל פגישה מקבלת מבט של 'נו נו נו', זה מאוד מרחיק. זו החלטה לכל החיים, והיום בנים לא מוכנים לקבל החלטות כאלו בחודש-חודשיים. אתה יכול להתחתן עם מישהי ופתאום לגלות שהכל היה הצגה, או שיש פערי ציפיות".

נכון, אתה עושה החלטה לכל החיים. משנה את החיים מקצה לקצה. מחיי מסיבות לחיי נישואין וזוגיות.

אולי עכשיו אתה לא מרגיש את זה, אבל עוד 4-5 שנים, במקום לצאת למסיבות עם החברים שלך, תגלה שכולם סביבך התחתנו ותתחיל לצאת עם חבר'ה בני 25. וזה יהיה הסימן שלך שאתה מנסה יותר מידי לבחון את הבחורות סביבך.

לא משנה כמה תצאו ותבלו, עד שלא תגורו יחד - לא תכירו אחד את השני לגמרי.

אבל אתה פשוט צריך להיות מוכן לקבל את החסרונות שבלגור איתה. כי ביחד עם כל החסרונות אתה מקבל את הייתרונות שבגללם התחתנת איתה.

בכל בית יש חינוך שונה ולכל אחד מבני הזוג יש הרגלים שונים.

יש מצב שהיא תהיה מושלמת מכל הבחינות אבל אח"כ תגלה שהיא מערבבת בכביסה את הכהים והלבנים וכל החולצות הלבנות שלך הפכו להיות ורודות.

זה דברים שמגלים רק אחרי החתונה. ולומדים לקבל אותם, לחיות איתם.

כי זו הבחורה שבחרת בה. והיא בחרה בך.

ויש לזה סיבה.

בהצלחה!

א. המקרה הראשון הינו של אוהד ושירה. 

1. אני מתרשם שלא מדובר בזוג אנשים מתוך המיינסטרים של העולם הדתי. 

לכל הפחות לא מדובר "בעולם הישיבות". 

2. הקשר נמשך כ-6 שנים, משהו שכל כך חריג, שמתאים יותר לעולם החילוני משאר הדתי. (ניתן לשים לב שהקשר הראשוני היה במשך שנה וחצי, גם תקופה מאוד מאוד ארוכה ביחס לנהוג במגזר הדתי). 

מה זה אומר שזוג נמצא בקשר 6 שנים?

אני עונה - בעיה מאוד מיוחדת בבני הזוג עצמם, ולא באף אחד אחר. 

ב . ד"ר אילת וידר כהן

1. הטענה שלה שבחורים חוששים מחתונה יותר מנשים, נראית לי תמוהה. מההיכרות שלי, איני מכיר שוני יחסי שמצביע על הדבר. ואולם, יכול להיות שהדבר נפוץ יותר במגזרים אחרים. 

2. הטענות האחרות אינן נכונות לדעתי לעולם הישיבות, ויכול להיות שהם נהיות יותר ויותר נכונות ככל שהאדם מתחנך ומושפע מהעולם החילוני. 

3. היא מעלה את הטענה שההלכה יוצרת חוויה טוטאליטרית - אני חושב שאומנם היא צודקת שזה מגיע "בבום", אבל זה מלווה בחינוך של קודש, בעולם רוחני עשיר ובגרות, שיכולים להפוך את זה לחווית קודש ואהבה.

4. היא טענה שבחורים לא מכירים את שפת הנשים - אני חושב שישנם מרחקים בין עולם הבחור לעולם הבחורה, שבעזרת עבודה ורצון, ורקע מתאים, ועולם רוחני, יביאו לצעידה יחד בדרך החיים להתקרבות להתגברות ובנייה של אהבה, קהילה. 

5. תפקיד הבחור לחזר - אני מסכים איתה שהעולם אינו נוהג כמו בסרטים. אבל מעניין לציין שבעולם השדכנות בני הזוג "שווים" לעניין החיזור. וסתם כך, טוב יעשה כל אחד שישתדל בתחום. ושכל אדם ימצא את האדם שמתאים לו. 

6. אני בטוח שיש אנשים שיש להם בעיות נפשיות כאלו או אחרות וצריכים עזרה. כל התנהגות שמצביעה על בעיה כזו או אחרת, כדאי לפנות לגורם עם הבנה (כמו רב, הורה, איש מקצוע, ולפחות חבר).

ג. מנחם שלנו

1. לגבי לקיחת הזמן ופערי ציפיות - כל אחד בזמנו. אני לא מוכן להכליל בזה עדיין. 

2. לגבי מצב סוציו אקונומי - אמרת דברים מעניינים שנראים לי.

ד. אלי שגיא

1. הוא צודק בכך שיש אנשים שלא בשלים עדיין לחתונה, אך איני מוכן להכליל.

למסקנה: יש כאן המון הכללות. 

לדעתי חלקם לא קשור למגזר שלנו, אלא למגזר החילוני, ולאלו שמושפעים מאוד ממנו. 

ובשאר הדברים, איני מוכן להכליל, אלא לטעון שיש תופעות שקיימות ולא יותר. 

שיהיה בהצלחה לכולם

מצורפת למטה הכתבה המלאה.. הבה נחסוך לעצמינו את המראות הנעימים פחות ופחות בוינט..

וכעת לתגובות העניניות-

א. מצטרפת לברוך שלא נשמע שהזוג שהוזכר שם הם בדיוק מרכז הזרם ( או שאולי הכתבה בכלליותה לא עוסקת בזרם שלנו..). אולי בציבור שלנו פחות מקובל שיוצאים לתקופות כ"כ כ"כ ארוכות.. וכגודל ההמתנה והזמן לפתח תקוות וחלומות כך גודל האכזבה וכאב הלב .

ב. בנוגע לטענה שבנים מפחדים יותר מחתונה- האמת, זה הגיוני!

 אחרי הכל לפחות בתפיסה ראשונית בנים עלולים להלחץ יותר כי בסופו של דבר עול הפרנסה נופל על כתפיהם.. גם אם הם סגרו עם הבחורה שהיא תהיה המפרנסת והם מתכננים לשבת לשחק סוליטר או ללמוד עד 120, הם אלו שבסופו של דבר חותמים על הכתובה שמחייבת אותם לפרנס - וזו, אחריות!

ואחריות- זה מפחיד!

זה לא הופך את דחיית החתונה לדבר לגטימי זה רק מסביר אולי למה בנים מפחדים כל כך מההתחיבות.

ג. בנוגע לכך שבחורים לא מכירים את שפת הבנות - נדמה לי כל כך הרבה שירשורים תחת פורום זה עסקו בכך.. אין מה לעשות בנים ובנות הם שונים. שונים מאוד. ולכן גם השפה שונה. אך המוני דורות שקדמו לנו יוכיחו שעם רצון טוב והשקעה ניתן לגשר על הפערים וללמוד לעבוד ביחד ולבנות זוגיות מוצלחת עם שפה אחידה!

ד. שאלה לברוך - מאיפה ההנחה שבני הזוג שווים בחיזור?

אני הכרתי את "דרכו של איש לחזר אחר אבדתו".

זה לא פוטר את העלמה הצעירה מלתרום ככל שתוכל לקשר, אבל תפקיד הגבר לחזר!

ה. אולי רק אני שמתי לב אבל נורא מצחיק שהפסיכולוגית היא הטוענת שלאנשים אלו יש צורך בטיפול פסיכולוגי..

יתכן שהיא צודקת וזה אכן הענין , רק לצומת הלב..

ו. נאמר שם שהבחור מנסה להכיר את הבחורה בהרבה זוויות בעוד שלבחורה אין זמן או סבלנות לכך.

ואני תמהה- 

האם עוד מסיבה תשנה את ההכרות, עוד קפיצה למעין? עוד טיול??

אם הטענה היא שכך הוא ילמד מי היא כי הוא עוד לא יכול לגור איתה,

הרי גם כשתגור איתה לא תלך כל הזמן למסיבות, מעיינות, ברים, הצגות ובתי קפה..

או שאולי רק אני לא מבינה..

בכל מקרה הדרך היחידה להכיר אותה באמת היא להתחתן איתה.

זה לא אומר שצריך להתנהג בפזיזות והדבר הראשון ממין נקבה שפוגשים - להתחתן, מידית. (למרות שיש שיטענו כך..)

אבל כבר הורנו רבותינו מה צריך לחפש בבן זוג,מה קריטי שיהיה ומה קריטי שלא יהיה,

והשאר- "השלך אל ה' יהבך" !

בסופו של דבר קראתי את הכתבה והרגשתי שלפחות ממני- 

היא ממש ממש ממש רחוקה!!

כרחוק מזרח ומערב.

אז גם אני למדתי בחינוך נפרד

אפילו הייתי בתנועת נוער נפרדת

לא הכרתי בנים בכלל ( טוב נו, כמעט) עד שהתחלתי לצאת

וגם בזה הנסיון שלי ב"ה לא עצום ( )

ובכל זאת - אני יודעת שכשאני נפגשת עם מישהו אני מאוד מכוונת מטרה-

אני מחפשת מישו להקים איתו בית של קדושה, בית של תורה.

אז בהתחלה יש פערים של שפה- אולי גם בהמשך

אבל עושים ניסיון משותף לגשר ביניהם

ולא, אני ממש לא מסכימה עם כותרת  המאמר שאי שמירת נגיעה תוריד את הפחד מחתונה..

לא זה יעזור ולא הטחת האשמות בבני המגזר השני..

אולי אם כל אחד יעשה קצת מאמץ, ילמד קצת על ויתור ועל שיתוף

אם כל אחד ינסה לתקן את הדברים בו שצריכים תיקון...

אולי...

בכל מקרה - אין ויכוח - לזוגיות, זה יתרום!

ואולי בעז"ה נשמע כבר בשורות טובות!

חודש של גאולה!

א. אני מכיר מקרה די מקביל לשירה רק שם זה קצת פחות זמן והפחד הוא מצד הבחורה וזה זוג מהזרם המרכזי (ביניש + בוגרת מדרשה) אבל אני מסכים שבד"כ פחד חתונות בציבור הבינישים יגמר די מהר בזה שאחד מהם יגיע למסקנה שמתאים השני יפחד  וידחה את ההחלטה אבל יחסית די מהר בן\בת הזוג יחתכו לגמרי. עדיין נשארה הבעיה המרכזית נשארה של פחד מחתונות.

ב. פחד חתונות לדעתי נובע מהבלבול יש כיום ממבנה המשפחה ומהאפשרויות הרבות שיש - חלק מהנשים היום עובדות משרה מלאה וחלק נשארות בבית עם שלל אופציות באמצע (כל מיני סוגים של משרה חלקית), חלק מהגברים שותפים מלאים בגידול הילדים וחלק כמעט ולא. כלומר גבר עלול למצוא עצמו מביא את רוב הכסף למשפחה ועדין אשתו מצפה ממנו להיות שותף מלא בבית, ומנגד אישה עלולה למצוא עצמה עובדת במשרה מלאה ועדין נושאת ברוב הנטל של גידול ילדים ותחזוקת הבית - חוסר הידיעה הזאת מפחיד.

נושא נוסף זה באמת התפיסה של מעבר חד מרווקות למשפחה - או שאדם רווק בלי מחויבות או שהוא מתחתן ואז די מהר יהיו לו ילדים והרבה מחויבות - לדעתי הרבה אנשים דוחים חתונה עד אחרי התואר בגלל שהם מפחדים לגדל ילדים תוך כדי לימודים בגלל שהכל נתפס כחבילה אחת (זוגיות-> תוך לא יותר משנה חתונה -> ~שנה ילדים).

ד. נושא השוויון - יש כאן היום הרבה בילבול מצד אחד נשים היום לומדות ויודעות הרבה, רווקות היום עובדות ומרויחות לא פחות מגברים. ישנם בנות שמצפות שישלמו עליהם וישנם כאלה שנעלבות מזה. ישנם בנות שמצפות ליוזמה מצד הגבר וישנם כאלה שחושבות שזה לא צנוע\שתלטני, גם הבנות מבולבלות כי יש בנים שמצפים ליוזמה מצד הבת ויש כאלה שיעלבו.

לסיום - הכיון של הפתרון לדעתי זה לרכוש כלים לחיות בעולם דינמי ולמצוא פתרונות גמישים - לדוגמה למרות שבחורה למדה מקצוע יתכן שחלק מהזמן היא לא תעבוד או תעבוד במשרה חלקית ולכן חשובה הגישה הדינמית של שניהם - ברגע שאחד משני הזוג עובד פחות אז הוא נושא יותר בנטל במקום אחר. לדעתי אפשר לבדוק את זה לדוגמה האם כשיש  לאחד מבני הזוג עומס השני יבוא לקראתו לדוגמה ויציע להיפגש קרוב אליו.

נושא שני הוא הנטיה לקחת את כל נושא הזוגיות והמשפחה כחבילה אחת - לדעתי אפשר להעלות את האופציה שזוגות צעירים יתחתנו ולא מיד יהיו להם ילדים - לדעתי קשה להחליט על חתונה או על נכונות לקשר רציני תוך ידיעה שזה בהכרח משנה את  החיים שלנו מקצה לקצה אבל במידה ואדם יודע שהוא יכול לעשות את זה בשלבים זה יקל על ההחלטה. גם כאן לדעתי חשובה הדינמיות - לדוגמה קשה לבחור תוך כדי לימודים להתחייב על גידול ילד אבל אם הוא יתחתן ואז הוא יראה שבעצם המשמעות מבחינתו זה שהוא צריך רק לקחת את הילד למטפלת (לדוגמה היא עובדת וזה מספיק לשניהם) אז הוא לא יפחד מהצעד הבא. מקסימום במקרה הכי גרוע יהיה להם ילד בסוף הלימודים ולא שאז הוא רק יתחיל לחפש אישה.

כתבת דברים יפים, והיה תענוג לקרוא את התגובה שלך.

לגבי השאלה שלך:

אני מצטט (את עצמי)

 5. תפקיד הבחור לחזר - אני מסכים איתה שהעולם אינו נוהג כמו בסרטים. אבל מעניין לציין שבעולם השדכנות בני הזוג "שווים" לעניין החיזור. וסתם כך, טוב יעשה כל אחד שישתדל בתחום. ושכל אדם ימצא את האדם שמתאים לו. 

כוונתי היתה, שבתוך עולם השדכנות , בני הזוג נוטים להיות שווים לעניין החיזור, והחלק העיקרי נופל על השדכן. השדכן עומד באמצע בתפקיד היוזם, ובצד אחד שלו בחור, ובצד השני שלו בחורה, שניהם חיים את החיים שלהם בתוך אותם עולמות רחוקים, לשניהם יש רצון להתחתן, וחלק גדול מהם בררן ועסוק. 

והשדכן בעל מאות השמות מנסה להתאים, מקבל אישור מאחד, אז הוא עובר לשני. 

ודווקא על עולם השדכנות דיברתי. שזה דבר מקובל מאוד בתוך עולם הישיבות. 

ואולם, כמה הבחור יוזם בתוך העולם האינטרנטי? ומהיכרותי, ואני מוכן להביע עמדה על סמך היכרות זו, במקרים רבים הבחורות פונות אל הבחור ויוזמות את הקשר ההתחלתי באינטרנט. ולכן גם באינטרנט אני מוכן להגיד שהעניין שווה. (ובשביל לתת כיוון למחשבה, אולם בחורים רבים מתחילים, אבל ככל שהם דוסים יותר הם פוחדים להתחיל כי הם חושבים שהבחורות יחשבו שהם לא דוסים, ולכן כשהבחורה מתחילה, אז זה בעצם מעניד לגיטימציה, ואלו רק אלמנטים במכלול). 

ובקשר עצמו? הכול תלוי באנשים, לפעמים הבחורה יותר דומיננטית ומובילה, ולפעמים הבחור. וכאשר זה מפריע לפעמים מוצאים פיתרון ולפעמים נפרדים, והעיקר שכל אחד ימצא מה שנכון ומתאים בשבילו. וכמובן שאין פה נכון או לא נכון, אלא אך ורק מתאים. (וזה מזכיר לי אנקדוטה מצחיקה שהרב אבינר סיפר פעם).

לגבי הפחד  - כפי שאמרתי, אני מכיר אחרת. 

בפועל יש אנשים שיותר מפחדים ואנשים שפחות, וקשה להגיע להכללה. 

וכמה בחורות יעידו על עצמן שהן שקשקו לאורך כל הדרך, והתקדמו מלאות ספקות. 

בעיתה - אני לא חושב שהאחריות זה הצד המרתיע.

תחילה, הכתובה זה דבר טקסי ולא בעל משמעות הכרתית. שום בעל לא מדמיין מינוס בבנק בחתונה ותופס רגליים קרות. במיוחד שבציבור הדתי לאומי, בחורי הישיבות אינם בעלי הכנסה, ואף אינם בעלי הבנה בסיסית או הכרתית עם כסף. בנוסף, הציבור הדתי לאומי (ושוב, בעיקר בחורי הישיבות), נכנסים לתוך חיי דוחק מרצון, מתוך עולם ערכים, ועולם רוחני ובגרות נפשי תואם. 

ולמסקנה - הצד הכלכלי אינו מהווה צד חשוב.

לעניין הפסיכולוגי של הפחד. לא ניתן להשוות את "עצמת הפחד" בין בחורים לבחורות, אלא את הפעולות שלהם. אם למשל תראי לי סטטיסטיקה של ביטולי חתונה של בחורים ובחורות, כאשר נדע את הסיבה העיקרית, נוכל להשוות. הרי גם אם הבחורה רגשנית יותר, אין זה אומר שהפחד שלה חזק יותר, ואין זה אומר שהיא בהכרח תבטל וכו. ואני מקווה שהנקודה הזו מובנת. 

אני חושב שעיקר הפחד נובע מהתחושה שנמצאת אצל בחורים ובחורות - שהנה הם עושים מעשה שלא ניתן להתיר שילווה אותם למשך כל חייהם, והם רוצים להיות בטוחים ב300% שזו הבחור\ה המושלמים והטובים ביותר ללא כל ספקות שהם רוצים לבלות את חייהם איתו. כאשר בצל 7 בתי קולנוע מריצים את כל הסרטים ההוליוודיים שהם אי פעם ראו או הושפעו מהם..

אני מסכים תחושתי בקריאת הכתבה שמדובר על פלנטה אחרת.

שומרים נגיעה, פוחדים מחתונה

"הרווקות המאוחרת" היא תופעה מדוברת במגזר, אבל מי אשם בכך? "הגברים במגזר פאסיבים, זו מכה", טוענת שירה, ולצידה פסיכולוגית שמספרת על יותר רווקים עם פוביה מנישואים. אבל הבנים בטוחים: "הבנות חיות בלה-לה לנד"
רחלי מלק-בודה

גברים ממאדים מול נשים מנוגה. המין החזק מול המין היפה. נכים רגשית מול רגשניות. כל-כך הרבה כבר נכתב ונאמר על ההבדלים בין המינים, ועל דרך החתחתים שמובילה אל החופה – וזה חוזר על עצמו בכל המגזרים. בשנים האחרונות עלתה ביתר שאת הבעיה של "בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו

"הכרתי את אוהד כשהייתי בת 21. נפגשנו באוניברסיטה", מספרת שירה (שני השמות בדויים). "יצאנו במשך שנה וחצי והכל היה נראה מושלם. היינו בקשר יומיומי, יצאנו וטיילנו ביחד, לא נפרדנו לרגע. כשראיתי שהקשר יציב ורציני התחלתי לשלוח רמזים עבים לכיוון חתונה. זה היה נראה לי ההמשך המתבקש לקשר שהוא ארוך הרבה מעל למה שמקובל במגזר. כבר בשלב הזה ראיתי היסוסים. בכל פעם שהעליתי את הנושא הוא אמר לי 'עוד 

שבוע, עוד שבועיים'. באיזשהו שלב הצבתי לו אולטימטום והוא התרצה. קבענו שנפגיש בין ההורים, אבל כשהם באו, הוא נעצר בחדר המדרגות".

הסאגה של שירה ואוהד נמשכה יותר משש שנים של און-אוף. פעם אחת ההורים שלה אפילו הודיעו בבית הכנסת על החתונה, אחרי שהוא קנה טבעת – אבל היא מעולם לא קיבלה אותה. כיום שניהם עדיין רווקים. שירה כבר בת 29 ומתקשה להשתקם: "אני מרגישה כמו אישה גרושה. הוא בזבז לי זמן יקר מהחיים. הוא היה כמו בן בית אצלנו, עשינו כבר חגים ביחד. היום כשאני יוצאת עם בחורים, אני מאוד חשדנית, מרוב טראומה שלא ליפול על עוד פחדן חתונות".

האשמים, לפי שירה, הם ללא ספק הבנים במגזר, שלדבריה מרגישים שיש להם זמן ומבחר: "אין להם שעון ביולוגי שמתקתק, ומבחינתם שהקשר ייגרר עד להודעה חדשה. יש להם הרבה יותר הצעות מלבנות הרווקות, והם שאננים. מה שקרה הוא שאנחנו הפכנו להיות המחזרות, והם הפכו להיות הפאסיביים. יצאתי לתקופות ממושכות עם בחורים שאפילו פרח לא קנו לי. לא נתנו שום סימן לכך שהכוונות שלהם רציניות. זו מכה במגזר, לא פחות מזה. מי ששואל את עצמו למה לא מכירים את השפה והתקשורת עם נשים, לא יודעים לעשות מחוות ולגלות את הרגישות הנדרשת.

"בכלל, אנחנו בדור של מעבר מבחינת תפקידים גבריים, וזה מקרין גם למגזר הדתי. אם בעבר היה ברור שתפקידו של הגבר לחזר, לפחות לפי הסרטים, היום, בעידן שוויוני יותר יש גברים שמרשים לעצמם להשתחרר מהתפקידים הגבריים המסורתיים ולא בהכרח לאמץ את החדשים, הג'נטלמניות פסה מן העולם, בעוד הבנות, מצידן, עדיין מצפות להרגיש מחוזרות".

על חודו של אף

לחרדת חתונות אין שם בפסיכולוגיה, אבל אל מול הפן החברתי בעיקרו שבו מתמקדת וידר-כהן, יש כאלו הנוטים לראות בהססנות הגברית לקראת החופה סימפטום שמקורו בבעיות פסיכולוגיות מוכרות.

"בדרך כלל כשבחור מפחד להתחתן באופן עקבי, מסתתרת מתחת בעיה פסיכולוגית מוכרת שלא טופלה", מסביר ד"ר צבי מוזס, ראש מכון שילה, המספק יעוץ פסיכולוגי לציבור הדתי. "זה יכול להיות קשור לתסביך אדיפלי, לחרדות למיניהן, ואפילו לליקויי למידה. לפעמים זה גם יכול לנבוע מ-OCD - הפרעה טורדנית כפייתית.

"נוכחתי לראות שלא מעט בחורים מתארים לי את הדייטים שלהם לפרטי פרטים, נצמדים לחודו של אף, ומתבוננים בבחורה בעיניים ביקורתיות כשהם מחפשים בה פגמים באופן אובססיבי. אצל בחורים מהסוג הזה טיפול תרופתי פשוט לצד שיחות עם פסיכולוג יכולים לפתור את הבעיה".

זה לא אנחנו, אלה הן

גברברי המגזר, מצידם, מתנערים מההאשמות הקשות כלפיהם, ומספקים הסברים אחרים לתופעה. "הבעיה של הבנות היא שהן יותר מדי לחוצות. הן פשוט חסרות סבלנות". מסביר בעל בלוג בנושא מסיבות לצעירים דתיים.

"כשאני יוצא עם בחורה, אני הרי לא יכול לגור איתה ביחד, אז אני מנסה למצות איתה את כל שאר הדברים שאפשר לעשות - לבלות ביחד, לטייל, להכיר אותה לעומק, ולראות איך היא במצבי לחץ. אני רוצה לקחת את הזמן, ולה אין זמן. כל פגישה מקבלת מבט של 'נו נו נו', זה מאוד מרחיק. זו החלטה לכל החיים, והיום בנים לא מוכנים לקבל החלטות כאלו בחודש-חודשיים. אתה יכול להתחתן עם מישהי ופתאום לגלות שהכל היה הצגה, או שיש פערי ציפיות".

גליק מצביע על כך שהבעיה היא לא בהכרח סקטוריאלית ואפילו לא פסיכולוגית, אלא קשורה למיקום גיאוגרפי ומצב סוציו-אקונומי. "שימי לב, איפה התמקמו ביצות הרווקים - באזורים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, כמו קטמון או גבעת שמואל. אני בטוח שבאזורי הפריפריה יש הרבה פחות רווקים דתיים. מדובר באנשים שחיים ברמה כלכלית גבוהה ,אקדמאים, עובדים במשרות נחשקות, מחזיקים רכב וגרים בשכירות גבוהה. סצינת הארוחות והמסיבות היא ממכרת. יש להם הרבה מה להפסיד אז פתאום חתונה לא נראית כל-כך א גרויסע מציאה. חתונה מבחינתם זה ירידה ברמת החיים. אנשים התבלבלו ושכחו לשם מה בכלל הגענו לביצה".

גם אלי שגיא, רווק דתי בן 29, תולה את האשמה בבנות המגזר. "אצל הרבה בחורות יש בעיה של חוסר בשלות. הן מציירות תמונה מאוד ורודה ואידיאית של נישואין, ויש תחושה שהן לא באמת מבינות את המשמעות של חתונה", הוא אומר. "הן חיות

ב'לה-לה לנד' ומדמיינות שמלה לבנה, והרבה חברות שרוקדות לך ואת במרכז המעגל, ובמקרה יש גם חתן בתמונה. בחורים נוטים לחטוף חום ולברוח כשהם קולטים שלבחורה יש קונספציה תינוקית כלפי החתונה. הרבה מהן בטוחות שכל בעיותיהן יפתרו על ידי נישואין, ולא מבינות שבשבילנו זו מחויבות עצומה, לפרנס, לעבוד קשה".

את השיחה עמה מסיימת שירה בשאלה הנצחית "יש לך מישהו להכיר לי?" שם שנזרק לחלל האוויר גורם לה להחוויר. "השתגעת?! הוא פחדן חתונות מפורסם. יצא עם כל הבנות. כל הזמן מציעים לי את אותם 30 בחורים קבועים שאני כבר יודעת שאסור להתעסק איתם. תמצאי לי אחד מהצפון, או מהדרום, כזה שעוד לא חלה בקדחת הביצה". 

לא קראתי פה את התגובות אבל אני חשוב שיש אמת בכתבה לכל הצדדים כלומר לבנים אין שעון ביאולוגי שדופק לכן אננחו פחות לחוצים לצאת לצאת לצאת [למטרה רצינית ] ולוקחים את הזמן ובאמת חלקינו עדיין לא ממשו את חיי הרווקות מבחינתנו וטוב לנו להיות לבד בגלל שהתרגלנו עכשיו כן כן תורכן הבנות חתונה זה באמת לא דבר וורוד וזה לא פותר הרבה דברים ואתם באות הרבה פעמים עם רשימות מכולת של מה שאתן מחפשות! וזה ממש יכול לשגע זה מתחיל בזה שהוא חייב להיות בייני"ש וממשיך לאיך שהוא צריך להתלבש ובמה לעבוד אני אומר את זה בגלל שיצאתי עם כאלה בנות ! ולכן אני בעד שהגברים יהיו קצת יותר רצייניים ושיבינו שאפשר להנות ביחד גם אחרי חתונה ושאתם הבנות תתחילו להתפשר על בקשות הזויות! ככה שבמחינתי גם הבנים וגם הבנות לא בסדר [זה כולל אותי שאני כיום לוקח את הזמן שלי בסבבה בגלל שבנינו נמאס לי מתתלבש ככה או על תעבוד בזה או אתה נמוך מדי אבל אני כנראה כן חוזר לצאת בשאיפה עם שפויות יותר ממה שיצאתי עם או יותר נכון בנות שלא עם רשימת מכולת חחחח ] אנחנו הולכים להתחתן לא לקניות בסופר דבר שני אני ממליץ לכולם לראות שיעורים בנושא של זוגיות כדי שידעו מה זה דורש לחיים ושידעו לגשר על הפערים! הייתי מאריך עוד המון בנושא! אבל זה מספיק לבנתיים!!

הרתיעה/ חשש של הגברים להתחייב בנישואין זה לא דבר חדש.

זו אחת הסיבות להיות האיש בד"כ זה שמציע נישואין לאישה.

האישה מטבעה רוצה להתחתן, לבנות בית. קל לה יותר להתחייב בבניית בית.

לעומת האיש, שלרוב לוקח לו זמן ממושך יותר..

בנושא הזה אני די מסכימה איתה.

אם הגבר קופץ משמחה ואושר ורץ לקנות טבעת אז משהו לא בסדר. (מסתיר איזה פגם נורא)
 

אם הגבר מתקפל מפחד וחששות ורץ בסיבובים סביב עצמו אז משהו לא בסדר. (כל הבנים דפוקים ופחדנים)
 

אם הגבר מחושב מתנהל לצליל חליל ה"נורמה" ומתקדם בקצב "מקובל" אז משהו לא בסדר. (עוד גבר משעמם)
 

אז מה ילדים? לאיזה מסקנה הגעתם?

מתסכל אותי מאוד.

אז ברור שהתשובה לא כאן ולא כאן, אבל כל פעם זה עולה מחדש!

מי אשם? מי לא בסדר? על מי האחריות? מי צריך להוביל?

זה עסק כל כך אינדיבידואלי, כל אחד מגיב אחרת, כל זוג נבנה אחרת...

אז למה צריך את כל מסע ההאשמות הזה? מה זה מקדם?

סיפור קטן ששמעתי בשם רבי נחמן-

מעשה שהיה (או לא היה)

מסופר על מלך אחד ישב ותכנן מלחמות, כשלפתע ניגש אליו בנו בן ה- 7, נחוש לעזור למלך בעבודתו.
המלך, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה לבקש מבנו שילך למקום אחר, אך כשראה שזה לא הולך,

חיפש משהו שיוכל לתת לילד תעסוקה. הוא תלש מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה לחתיכות ונתן לילד.
 

"אתה אוהב פאזלים" הוא אמר, "קח את העולם המפורק ונראה אם אתה יכול לתקנו בכוחות עצמך..."
המלך חשב שייקח לילד ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אם בכלל, אבל כמה שעות לאחר מכן שמע את קולו של הבן קורא לו "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל!!"
בהתחלה, לא האמין המלך "זה לא ייתכן שבגיל 7 יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!",

אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות את סין ובונלולו ויפן בברזיל...

להפתעתו, המפה הייתה מושלמת! מדינה מדינה עיר ועיר...
"איך עשית את זה? "שאל המלך את בנו "הרי לא ידעת איך נראה העולם..."

"אבא", ענה הילד, "אני באמת לא יודע איך נראה העולם, אבל כשתלשת את הדף מהחוברת,

ראיתי שבצד השני יש פרצוף של ילד, בהתחלה ניסיתי לתקן את העולם, ניסיתי אבל לא הצלחתי.

אז הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את הילד. כשהצלחתי לתקן את ילד, הפכתי את הדף

וראיתי שהצלחתי לתקן גם את העולם..."
 

והנמשל פשוט!!

למה ללכת רחוק?

תהיה הכי טוב שאתה יכול, תתקן את עצמך- תכין את עצמך לקשר זוגי בריא, טוב, קדוש ואמיתי...

ומימלא העולם כולו יהיה מקום טוב יותר...

תדעו שמאוד קשה לי עם כל התגובות השליליות שיש כאן!!!

השיר לא האמת קשור, אבל הוא מרגיע...

אז תהנו ותנו מחשב על כל השלילי שרץ פה

ועל מה בעצם אנחנו מחפשים בריקוד הדייטים שלנו...

אוהב מאוד! 

נכונה..

מקסימה.

ואמיתית!

תודה שהסבת את תשומת ליבי...

יעני-

בנים, בלי נדר אני אשתדל להכנס בכם פחות - 

סוף סוף, אהבתי ת'קטע שהילד קרא למלך "אבא!, אני באמת לא יודע איך נראה העולם".

תנו חיוך,

אם הגבת לתגובה שלי, כנראה שלא הדגשתי מספיק את זה שהמצב הוא נתון. הוא עובדה.

זה לא משהו שאפשר לתקן. וגם אם כן, לא תמיד זה נכון.

לגבר יש ראש שכלתני יותר מלאשה, לכן הוא מחפש התאמה שכלית בעיקר, שלזה לא תמיד יש סוף (כי תמיד אפשר לבדוק יותר..).

ולעומתו האשה נוטה יותר להתאמה ברגש, שזה מגיע לרוב יותר מוקדם.

כמובן שזה כוללני מידי. לא כולם כך.

בקיצור, אין על מה להצטער.

אני לא חושבת שגברים הוא עם בעייתי. הם גברים. בסופו של דבר מתחתנים- הגברים עם הנשים.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

סליחה @הרמוניה 

בגדת ככה בשירי נשמה? (כן, ככה אני קוראת למזרחית😛) 

אהה אליסיה משהו מה שמה

כן?

נהייתי קצת אובססיבי לשירים שלה ולאחרונה התחלתי לשמוע את כל האלבומים שלה מהעבר, אפילו נרשמתי לTIDAL רק בשבילה.

היא ממש מיוחדת. למען האמת זה בעיקר בגלל הפרסונה... יש לה לב טוב והפרסום לא גרם לה לאבד את זה.

האמת שמאז הנערות לא שמעתי מזרחית קלאסית רק מזרח חסידי חח .. האייל גולן זה היה יותר נוסטלגיה בשבילי אז שמעתי תקופה מסוימת.

מה שאני שומע עכשיו זה בעיקר את אליסיה וחסידי קלאסי. (חח רק אני מסוגל לעשות את השילובים האלה 🤣🤣)

לבריאות

למה, זה הגיוני. אתה גם: יהודי, גם ישראלי, גם מזרחי, גם בן אדם בעולם, גם ילד לשעבר, גם .... הרבה זהויות.

TIDAL זה כמו ספוטייפי רק באיכות גבוהה יותר ...HiFi .. אני משלם רק 20 ומשהו שקל בחודש..

אשכול פריקה חושפני ופוטוגני לא יעזור לך לשחזר את הכבוד האבוד שלך. יש דברים שקשה מאוד לתקן. אפילו הייתי אומר ביזיון...

אני אחזור לי למוזיקה החביבה עלי ואתענג על החברה שאני מארח לעצמי

יום אחד גם אתה תחזור בתשובה

🍿

זה לא יפה אם את אומרת שמזרחית= שירי עגבים...

יש הרבה שירי עגבים וגם סתם שירים מטומטמים שהם לא מזרחיים

ולצערנו רוב המוזיקה היום (בין הפופ הרגיל ובין הפופ המזרחי) היא מטומטמת. בזכותה אתה מעריך יותר מוזיקה איכותית ונהנה ממנה...

השוני שיש בין הפופ המזרחי של היום לבין ימי תחילת ואמצע הז'אנר הזה- לפני עשרים שלושים שנה, בולט מאוד. כבר אין זכר היום למוזיקה שהיו עושים אז.
 

אבל גם היום מדי פעם יש הבלחות, אפילו מדהימות.

נניח פאר טסי הוא מאוד מוכשר, ומי שיסתכל מהצד לא יכול להבין איך מי שכתב והלחין את "מה יהיה מחר" מבזבז את הכשרון שלו על שירים טיפשיים.

אבל שמה הדור נמצא. תרבות רדודה ואנשים שנמצאים בבוץ רגשי, שצמאים לצאת משם ולהגיע לעומקים רגשיים ולקשר אמיתי, אבל הרבה פעמים לא באמת יודעים מה זה כי הם לא חוו את זה או לא מאמינים שיגיעו לזה.

השיר הראשון חסום לי🤭 והשני לא

נכון