"כשאני יוצא עם בחורה, אני הרי לא יכול לגור איתה ביחד, אז אני מנסה למצות איתה את כל שאר הדברים שאפשר לעשות - לבלות ביחד, לטייל, להכיר אותה לעומק, ולראות איך היא במצבי לחץ. אני רוצה לקחת את הזמן, ולה אין זמן. כל פגישה מקבלת מבט של 'נו נו נו', זה מאוד מרחיק. זו החלטה לכל החיים, והיום בנים לא מוכנים לקבל החלטות כאלו בחודש-חודשיים. אתה יכול להתחתן עם מישהי ופתאום לגלות שהכל היה הצגה, או שיש פערי ציפיות".

נכון, אתה עושה החלטה לכל החיים. משנה את החיים מקצה לקצה. מחיי מסיבות לחיי נישואין וזוגיות.

אולי עכשיו אתה לא מרגיש את זה, אבל עוד 4-5 שנים, במקום לצאת למסיבות עם החברים שלך, תגלה שכולם סביבך התחתנו ותתחיל לצאת עם חבר'ה בני 25. וזה יהיה הסימן שלך שאתה מנסה יותר מידי לבחון את הבחורות סביבך.

לא משנה כמה תצאו ותבלו, עד שלא תגורו יחד - לא תכירו אחד את השני לגמרי.

אבל אתה פשוט צריך להיות מוכן לקבל את החסרונות שבלגור איתה. כי ביחד עם כל החסרונות אתה מקבל את הייתרונות שבגללם התחתנת איתה.

בכל בית יש חינוך שונה ולכל אחד מבני הזוג יש הרגלים שונים.

יש מצב שהיא תהיה מושלמת מכל הבחינות אבל אח"כ תגלה שהיא מערבבת בכביסה את הכהים והלבנים וכל החולצות הלבנות שלך הפכו להיות ורודות.

זה דברים שמגלים רק אחרי החתונה. ולומדים לקבל אותם, לחיות איתם.

כי זו הבחורה שבחרת בה. והיא בחרה בך.

ויש לזה סיבה.

בהצלחה!

א. המקרה הראשון הינו של אוהד ושירה. 

1. אני מתרשם שלא מדובר בזוג אנשים מתוך המיינסטרים של העולם הדתי. 

לכל הפחות לא מדובר "בעולם הישיבות". 

2. הקשר נמשך כ-6 שנים, משהו שכל כך חריג, שמתאים יותר לעולם החילוני משאר הדתי. (ניתן לשים לב שהקשר הראשוני היה במשך שנה וחצי, גם תקופה מאוד מאוד ארוכה ביחס לנהוג במגזר הדתי). 

מה זה אומר שזוג נמצא בקשר 6 שנים?

אני עונה - בעיה מאוד מיוחדת בבני הזוג עצמם, ולא באף אחד אחר. 

ב . ד"ר אילת וידר כהן

1. הטענה שלה שבחורים חוששים מחתונה יותר מנשים, נראית לי תמוהה. מההיכרות שלי, איני מכיר שוני יחסי שמצביע על הדבר. ואולם, יכול להיות שהדבר נפוץ יותר במגזרים אחרים. 

2. הטענות האחרות אינן נכונות לדעתי לעולם הישיבות, ויכול להיות שהם נהיות יותר ויותר נכונות ככל שהאדם מתחנך ומושפע מהעולם החילוני. 

3. היא מעלה את הטענה שההלכה יוצרת חוויה טוטאליטרית - אני חושב שאומנם היא צודקת שזה מגיע "בבום", אבל זה מלווה בחינוך של קודש, בעולם רוחני עשיר ובגרות, שיכולים להפוך את זה לחווית קודש ואהבה.

4. היא טענה שבחורים לא מכירים את שפת הנשים - אני חושב שישנם מרחקים בין עולם הבחור לעולם הבחורה, שבעזרת עבודה ורצון, ורקע מתאים, ועולם רוחני, יביאו לצעידה יחד בדרך החיים להתקרבות להתגברות ובנייה של אהבה, קהילה. 

5. תפקיד הבחור לחזר - אני מסכים איתה שהעולם אינו נוהג כמו בסרטים. אבל מעניין לציין שבעולם השדכנות בני הזוג "שווים" לעניין החיזור. וסתם כך, טוב יעשה כל אחד שישתדל בתחום. ושכל אדם ימצא את האדם שמתאים לו. 

6. אני בטוח שיש אנשים שיש להם בעיות נפשיות כאלו או אחרות וצריכים עזרה. כל התנהגות שמצביעה על בעיה כזו או אחרת, כדאי לפנות לגורם עם הבנה (כמו רב, הורה, איש מקצוע, ולפחות חבר).

ג. מנחם שלנו

1. לגבי לקיחת הזמן ופערי ציפיות - כל אחד בזמנו. אני לא מוכן להכליל בזה עדיין. 

2. לגבי מצב סוציו אקונומי - אמרת דברים מעניינים שנראים לי.

ד. אלי שגיא

1. הוא צודק בכך שיש אנשים שלא בשלים עדיין לחתונה, אך איני מוכן להכליל.

למסקנה: יש כאן המון הכללות. 

לדעתי חלקם לא קשור למגזר שלנו, אלא למגזר החילוני, ולאלו שמושפעים מאוד ממנו. 

ובשאר הדברים, איני מוכן להכליל, אלא לטעון שיש תופעות שקיימות ולא יותר. 

שיהיה בהצלחה לכולם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

א. אני מכיר מקרה די מקביל לשירה רק שם זה קצת פחות זמן והפחד הוא מצד הבחורה וזה זוג מהזרם המרכזי (ביניש + בוגרת מדרשה) אבל אני מסכים שבד"כ פחד חתונות בציבור הבינישים יגמר די מהר בזה שאחד מהם יגיע למסקנה שמתאים השני יפחד  וידחה את ההחלטה אבל יחסית די מהר בן\בת הזוג יחתכו לגמרי. עדיין נשארה הבעיה המרכזית נשארה של פחד מחתונות.

ב. פחד חתונות לדעתי נובע מהבלבול יש כיום ממבנה המשפחה ומהאפשרויות הרבות שיש - חלק מהנשים היום עובדות משרה מלאה וחלק נשארות בבית עם שלל אופציות באמצע (כל מיני סוגים של משרה חלקית), חלק מהגברים שותפים מלאים בגידול הילדים וחלק כמעט ולא. כלומר גבר עלול למצוא עצמו מביא את רוב הכסף למשפחה ועדין אשתו מצפה ממנו להיות שותף מלא בבית, ומנגד אישה עלולה למצוא עצמה עובדת במשרה מלאה ועדין נושאת ברוב הנטל של גידול ילדים ותחזוקת הבית - חוסר הידיעה הזאת מפחיד.

נושא נוסף זה באמת התפיסה של מעבר חד מרווקות למשפחה - או שאדם רווק בלי מחויבות או שהוא מתחתן ואז די מהר יהיו לו ילדים והרבה מחויבות - לדעתי הרבה אנשים דוחים חתונה עד אחרי התואר בגלל שהם מפחדים לגדל ילדים תוך כדי לימודים בגלל שהכל נתפס כחבילה אחת (זוגיות-> תוך לא יותר משנה חתונה -> ~שנה ילדים).

ד. נושא השוויון - יש כאן היום הרבה בילבול מצד אחד נשים היום לומדות ויודעות הרבה, רווקות היום עובדות ומרויחות לא פחות מגברים. ישנם בנות שמצפות שישלמו עליהם וישנם כאלה שנעלבות מזה. ישנם בנות שמצפות ליוזמה מצד הגבר וישנם כאלה שחושבות שזה לא צנוע\שתלטני, גם הבנות מבולבלות כי יש בנים שמצפים ליוזמה מצד הבת ויש כאלה שיעלבו.

לסיום - הכיון של הפתרון לדעתי זה לרכוש כלים לחיות בעולם דינמי ולמצוא פתרונות גמישים - לדוגמה למרות שבחורה למדה מקצוע יתכן שחלק מהזמן היא לא תעבוד או תעבוד במשרה חלקית ולכן חשובה הגישה הדינמית של שניהם - ברגע שאחד משני הזוג עובד פחות אז הוא נושא יותר בנטל במקום אחר. לדעתי אפשר לבדוק את זה לדוגמה האם כשיש  לאחד מבני הזוג עומס השני יבוא לקראתו לדוגמה ויציע להיפגש קרוב אליו.

נושא שני הוא הנטיה לקחת את כל נושא הזוגיות והמשפחה כחבילה אחת - לדעתי אפשר להעלות את האופציה שזוגות צעירים יתחתנו ולא מיד יהיו להם ילדים - לדעתי קשה להחליט על חתונה או על נכונות לקשר רציני תוך ידיעה שזה בהכרח משנה את  החיים שלנו מקצה לקצה אבל במידה ואדם יודע שהוא יכול לעשות את זה בשלבים זה יקל על ההחלטה. גם כאן לדעתי חשובה הדינמיות - לדוגמה קשה לבחור תוך כדי לימודים להתחייב על גידול ילד אבל אם הוא יתחתן ואז הוא יראה שבעצם המשמעות מבחינתו זה שהוא צריך רק לקחת את הילד למטפלת (לדוגמה היא עובדת וזה מספיק לשניהם) אז הוא לא יפחד מהצעד הבא. מקסימום במקרה הכי גרוע יהיה להם ילד בסוף הלימודים ולא שאז הוא רק יתחיל לחפש אישה.

כתבת דברים יפים, והיה תענוג לקרוא את התגובה שלך.

לגבי השאלה שלך:

אני מצטט (את עצמי)

 5. תפקיד הבחור לחזר - אני מסכים איתה שהעולם אינו נוהג כמו בסרטים. אבל מעניין לציין שבעולם השדכנות בני הזוג "שווים" לעניין החיזור. וסתם כך, טוב יעשה כל אחד שישתדל בתחום. ושכל אדם ימצא את האדם שמתאים לו. 

כוונתי היתה, שבתוך עולם השדכנות , בני הזוג נוטים להיות שווים לעניין החיזור, והחלק העיקרי נופל על השדכן. השדכן עומד באמצע בתפקיד היוזם, ובצד אחד שלו בחור, ובצד השני שלו בחורה, שניהם חיים את החיים שלהם בתוך אותם עולמות רחוקים, לשניהם יש רצון להתחתן, וחלק גדול מהם בררן ועסוק. 

והשדכן בעל מאות השמות מנסה להתאים, מקבל אישור מאחד, אז הוא עובר לשני. 

ודווקא על עולם השדכנות דיברתי. שזה דבר מקובל מאוד בתוך עולם הישיבות. 

ואולם, כמה הבחור יוזם בתוך העולם האינטרנטי? ומהיכרותי, ואני מוכן להביע עמדה על סמך היכרות זו, במקרים רבים הבחורות פונות אל הבחור ויוזמות את הקשר ההתחלתי באינטרנט. ולכן גם באינטרנט אני מוכן להגיד שהעניין שווה. (ובשביל לתת כיוון למחשבה, אולם בחורים רבים מתחילים, אבל ככל שהם דוסים יותר הם פוחדים להתחיל כי הם חושבים שהבחורות יחשבו שהם לא דוסים, ולכן כשהבחורה מתחילה, אז זה בעצם מעניד לגיטימציה, ואלו רק אלמנטים במכלול). 

ובקשר עצמו? הכול תלוי באנשים, לפעמים הבחורה יותר דומיננטית ומובילה, ולפעמים הבחור. וכאשר זה מפריע לפעמים מוצאים פיתרון ולפעמים נפרדים, והעיקר שכל אחד ימצא מה שנכון ומתאים בשבילו. וכמובן שאין פה נכון או לא נכון, אלא אך ורק מתאים. (וזה מזכיר לי אנקדוטה מצחיקה שהרב אבינר סיפר פעם).

לגבי הפחד  - כפי שאמרתי, אני מכיר אחרת. 

בפועל יש אנשים שיותר מפחדים ואנשים שפחות, וקשה להגיע להכללה. 

וכמה בחורות יעידו על עצמן שהן שקשקו לאורך כל הדרך, והתקדמו מלאות ספקות. 

בעיתה - אני לא חושב שהאחריות זה הצד המרתיע.

תחילה, הכתובה זה דבר טקסי ולא בעל משמעות הכרתית. שום בעל לא מדמיין מינוס בבנק בחתונה ותופס רגליים קרות. במיוחד שבציבור הדתי לאומי, בחורי הישיבות אינם בעלי הכנסה, ואף אינם בעלי הבנה בסיסית או הכרתית עם כסף. בנוסף, הציבור הדתי לאומי (ושוב, בעיקר בחורי הישיבות), נכנסים לתוך חיי דוחק מרצון, מתוך עולם ערכים, ועולם רוחני ובגרות נפשי תואם. 

ולמסקנה - הצד הכלכלי אינו מהווה צד חשוב.

לעניין הפסיכולוגי של הפחד. לא ניתן להשוות את "עצמת הפחד" בין בחורים לבחורות, אלא את הפעולות שלהם. אם למשל תראי לי סטטיסטיקה של ביטולי חתונה של בחורים ובחורות, כאשר נדע את הסיבה העיקרית, נוכל להשוות. הרי גם אם הבחורה רגשנית יותר, אין זה אומר שהפחד שלה חזק יותר, ואין זה אומר שהיא בהכרח תבטל וכו. ואני מקווה שהנקודה הזו מובנת. 

אני חושב שעיקר הפחד נובע מהתחושה שנמצאת אצל בחורים ובחורות - שהנה הם עושים מעשה שלא ניתן להתיר שילווה אותם למשך כל חייהם, והם רוצים להיות בטוחים ב300% שזו הבחור\ה המושלמים והטובים ביותר ללא כל ספקות שהם רוצים לבלות את חייהם איתו. כאשר בצל 7 בתי קולנוע מריצים את כל הסרטים ההוליוודיים שהם אי פעם ראו או הושפעו מהם..

אני מסכים תחושתי בקריאת הכתבה שמדובר על פלנטה אחרת.

שומרים נגיעה, פוחדים מחתונה

"הרווקות המאוחרת" היא תופעה מדוברת במגזר, אבל מי אשם בכך? "הגברים במגזר פאסיבים, זו מכה", טוענת שירה, ולצידה פסיכולוגית שמספרת על יותר רווקים עם פוביה מנישואים. אבל הבנים בטוחים: "הבנות חיות בלה-לה לנד"
רחלי מלק-בודה

גברים ממאדים מול נשים מנוגה. המין החזק מול המין היפה. נכים רגשית מול רגשניות. כל-כך הרבה כבר נכתב ונאמר על ההבדלים בין המינים, ועל דרך החתחתים שמובילה אל החופה – וזה חוזר על עצמו בכל המגזרים. בשנים האחרונות עלתה ביתר שאת הבעיה של "בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו

"הכרתי את אוהד כשהייתי בת 21. נפגשנו באוניברסיטה", מספרת שירה (שני השמות בדויים). "יצאנו במשך שנה וחצי והכל היה נראה מושלם. היינו בקשר יומיומי, יצאנו וטיילנו ביחד, לא נפרדנו לרגע. כשראיתי שהקשר יציב ורציני התחלתי לשלוח רמזים עבים לכיוון חתונה. זה היה נראה לי ההמשך המתבקש לקשר שהוא ארוך הרבה מעל למה שמקובל במגזר. כבר בשלב הזה ראיתי היסוסים. בכל פעם שהעליתי את הנושא הוא אמר לי 'עוד 

שבוע, עוד שבועיים'. באיזשהו שלב הצבתי לו אולטימטום והוא התרצה. קבענו שנפגיש בין ההורים, אבל כשהם באו, הוא נעצר בחדר המדרגות".

הסאגה של שירה ואוהד נמשכה יותר משש שנים של און-אוף. פעם אחת ההורים שלה אפילו הודיעו בבית הכנסת על החתונה, אחרי שהוא קנה טבעת – אבל היא מעולם לא קיבלה אותה. כיום שניהם עדיין רווקים. שירה כבר בת 29 ומתקשה להשתקם: "אני מרגישה כמו אישה גרושה. הוא בזבז לי זמן יקר מהחיים. הוא היה כמו בן בית אצלנו, עשינו כבר חגים ביחד. היום כשאני יוצאת עם בחורים, אני מאוד חשדנית, מרוב טראומה שלא ליפול על עוד פחדן חתונות".

האשמים, לפי שירה, הם ללא ספק הבנים במגזר, שלדבריה מרגישים שיש להם זמן ומבחר: "אין להם שעון ביולוגי שמתקתק, ומבחינתם שהקשר ייגרר עד להודעה חדשה. יש להם הרבה יותר הצעות מלבנות הרווקות, והם שאננים. מה שקרה הוא שאנחנו הפכנו להיות המחזרות, והם הפכו להיות הפאסיביים. יצאתי לתקופות ממושכות עם בחורים שאפילו פרח לא קנו לי. לא נתנו שום סימן לכך שהכוונות שלהם רציניות. זו מכה במגזר, לא פחות מזה. מי ששואל את עצמו למה לא מכירים את השפה והתקשורת עם נשים, לא יודעים לעשות מחוות ולגלות את הרגישות הנדרשת.

"בכלל, אנחנו בדור של מעבר מבחינת תפקידים גבריים, וזה מקרין גם למגזר הדתי. אם בעבר היה ברור שתפקידו של הגבר לחזר, לפחות לפי הסרטים, היום, בעידן שוויוני יותר יש גברים שמרשים לעצמם להשתחרר מהתפקידים הגבריים המסורתיים ולא בהכרח לאמץ את החדשים, הג'נטלמניות פסה מן העולם, בעוד הבנות, מצידן, עדיין מצפות להרגיש מחוזרות".

על חודו של אף

לחרדת חתונות אין שם בפסיכולוגיה, אבל אל מול הפן החברתי בעיקרו שבו מתמקדת וידר-כהן, יש כאלו הנוטים לראות בהססנות הגברית לקראת החופה סימפטום שמקורו בבעיות פסיכולוגיות מוכרות.

"בדרך כלל כשבחור מפחד להתחתן באופן עקבי, מסתתרת מתחת בעיה פסיכולוגית מוכרת שלא טופלה", מסביר ד"ר צבי מוזס, ראש מכון שילה, המספק יעוץ פסיכולוגי לציבור הדתי. "זה יכול להיות קשור לתסביך אדיפלי, לחרדות למיניהן, ואפילו לליקויי למידה. לפעמים זה גם יכול לנבוע מ-OCD - הפרעה טורדנית כפייתית.

"נוכחתי לראות שלא מעט בחורים מתארים לי את הדייטים שלהם לפרטי פרטים, נצמדים לחודו של אף, ומתבוננים בבחורה בעיניים ביקורתיות כשהם מחפשים בה פגמים באופן אובססיבי. אצל בחורים מהסוג הזה טיפול תרופתי פשוט לצד שיחות עם פסיכולוג יכולים לפתור את הבעיה".

זה לא אנחנו, אלה הן

גברברי המגזר, מצידם, מתנערים מההאשמות הקשות כלפיהם, ומספקים הסברים אחרים לתופעה. "הבעיה של הבנות היא שהן יותר מדי לחוצות. הן פשוט חסרות סבלנות". מסביר בעל בלוג בנושא מסיבות לצעירים דתיים.

"כשאני יוצא עם בחורה, אני הרי לא יכול לגור איתה ביחד, אז אני מנסה למצות איתה את כל שאר הדברים שאפשר לעשות - לבלות ביחד, לטייל, להכיר אותה לעומק, ולראות איך היא במצבי לחץ. אני רוצה לקחת את הזמן, ולה אין זמן. כל פגישה מקבלת מבט של 'נו נו נו', זה מאוד מרחיק. זו החלטה לכל החיים, והיום בנים לא מוכנים לקבל החלטות כאלו בחודש-חודשיים. אתה יכול להתחתן עם מישהי ופתאום לגלות שהכל היה הצגה, או שיש פערי ציפיות".

גליק מצביע על כך שהבעיה היא לא בהכרח סקטוריאלית ואפילו לא פסיכולוגית, אלא קשורה למיקום גיאוגרפי ומצב סוציו-אקונומי. "שימי לב, איפה התמקמו ביצות הרווקים - באזורים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, כמו קטמון או גבעת שמואל. אני בטוח שבאזורי הפריפריה יש הרבה פחות רווקים דתיים. מדובר באנשים שחיים ברמה כלכלית גבוהה ,אקדמאים, עובדים במשרות נחשקות, מחזיקים רכב וגרים בשכירות גבוהה. סצינת הארוחות והמסיבות היא ממכרת. יש להם הרבה מה להפסיד אז פתאום חתונה לא נראית כל-כך א גרויסע מציאה. חתונה מבחינתם זה ירידה ברמת החיים. אנשים התבלבלו ושכחו לשם מה בכלל הגענו לביצה".

גם אלי שגיא, רווק דתי בן 29, תולה את האשמה בבנות המגזר. "אצל הרבה בחורות יש בעיה של חוסר בשלות. הן מציירות תמונה מאוד ורודה ואידיאית של נישואין, ויש תחושה שהן לא באמת מבינות את המשמעות של חתונה", הוא אומר. "הן חיות

ב'לה-לה לנד' ומדמיינות שמלה לבנה, והרבה חברות שרוקדות לך ואת במרכז המעגל, ובמקרה יש גם חתן בתמונה. בחורים נוטים לחטוף חום ולברוח כשהם קולטים שלבחורה יש קונספציה תינוקית כלפי החתונה. הרבה מהן בטוחות שכל בעיותיהן יפתרו על ידי נישואין, ולא מבינות שבשבילנו זו מחויבות עצומה, לפרנס, לעבוד קשה".

את השיחה עמה מסיימת שירה בשאלה הנצחית "יש לך מישהו להכיר לי?" שם שנזרק לחלל האוויר גורם לה להחוויר. "השתגעת?! הוא פחדן חתונות מפורסם. יצא עם כל הבנות. כל הזמן מציעים לי את אותם 30 בחורים קבועים שאני כבר יודעת שאסור להתעסק איתם. תמצאי לי אחד מהצפון, או מהדרום, כזה שעוד לא חלה בקדחת הביצה". 

לא קראתי פה את התגובות אבל אני חשוב שיש אמת בכתבה לכל הצדדים כלומר לבנים אין שעון ביאולוגי שדופק לכן אננחו פחות לחוצים לצאת לצאת לצאת [למטרה רצינית ] ולוקחים את הזמן ובאמת חלקינו עדיין לא ממשו את חיי הרווקות מבחינתנו וטוב לנו להיות לבד בגלל שהתרגלנו עכשיו כן כן תורכן הבנות חתונה זה באמת לא דבר וורוד וזה לא פותר הרבה דברים ואתם באות הרבה פעמים עם רשימות מכולת של מה שאתן מחפשות! וזה ממש יכול לשגע זה מתחיל בזה שהוא חייב להיות בייני"ש וממשיך לאיך שהוא צריך להתלבש ובמה לעבוד אני אומר את זה בגלל שיצאתי עם כאלה בנות ! ולכן אני בעד שהגברים יהיו קצת יותר רצייניים ושיבינו שאפשר להנות ביחד גם אחרי חתונה ושאתם הבנות תתחילו להתפשר על בקשות הזויות! ככה שבמחינתי גם הבנים וגם הבנות לא בסדר [זה כולל אותי שאני כיום לוקח את הזמן שלי בסבבה בגלל שבנינו נמאס לי מתתלבש ככה או על תעבוד בזה או אתה נמוך מדי אבל אני כנראה כן חוזר לצאת בשאיפה עם שפויות יותר ממה שיצאתי עם או יותר נכון בנות שלא עם רשימת מכולת חחחח ] אנחנו הולכים להתחתן לא לקניות בסופר דבר שני אני ממליץ לכולם לראות שיעורים בנושא של זוגיות כדי שידעו מה זה דורש לחיים ושידעו לגשר על הפערים! הייתי מאריך עוד המון בנושא! אבל זה מספיק לבנתיים!!

הרתיעה/ חשש של הגברים להתחייב בנישואין זה לא דבר חדש.

זו אחת הסיבות להיות האיש בד"כ זה שמציע נישואין לאישה.

האישה מטבעה רוצה להתחתן, לבנות בית. קל לה יותר להתחייב בבניית בית.

לעומת האיש, שלרוב לוקח לו זמן ממושך יותר..

בנושא הזה אני די מסכימה איתה.

אם הגבר קופץ משמחה ואושר ורץ לקנות טבעת אז משהו לא בסדר. (מסתיר איזה פגם נורא)
 

אם הגבר מתקפל מפחד וחששות ורץ בסיבובים סביב עצמו אז משהו לא בסדר. (כל הבנים דפוקים ופחדנים)
 

אם הגבר מחושב מתנהל לצליל חליל ה"נורמה" ומתקדם בקצב "מקובל" אז משהו לא בסדר. (עוד גבר משעמם)
 

אז מה ילדים? לאיזה מסקנה הגעתם?

מתסכל אותי מאוד.

אז ברור שהתשובה לא כאן ולא כאן, אבל כל פעם זה עולה מחדש!

מי אשם? מי לא בסדר? על מי האחריות? מי צריך להוביל?

זה עסק כל כך אינדיבידואלי, כל אחד מגיב אחרת, כל זוג נבנה אחרת...

אז למה צריך את כל מסע ההאשמות הזה? מה זה מקדם?

סיפור קטן ששמעתי בשם רבי נחמן-

מעשה שהיה (או לא היה)

מסופר על מלך אחד ישב ותכנן מלחמות, כשלפתע ניגש אליו בנו בן ה- 7, נחוש לעזור למלך בעבודתו.
המלך, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה לבקש מבנו שילך למקום אחר, אך כשראה שזה לא הולך,

חיפש משהו שיוכל לתת לילד תעסוקה. הוא תלש מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה לחתיכות ונתן לילד.
 

"אתה אוהב פאזלים" הוא אמר, "קח את העולם המפורק ונראה אם אתה יכול לתקנו בכוחות עצמך..."
המלך חשב שייקח לילד ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אם בכלל, אבל כמה שעות לאחר מכן שמע את קולו של הבן קורא לו "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל!!"
בהתחלה, לא האמין המלך "זה לא ייתכן שבגיל 7 יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!",

אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות את סין ובונלולו ויפן בברזיל...

להפתעתו, המפה הייתה מושלמת! מדינה מדינה עיר ועיר...
"איך עשית את זה? "שאל המלך את בנו "הרי לא ידעת איך נראה העולם..."

"אבא", ענה הילד, "אני באמת לא יודע איך נראה העולם, אבל כשתלשת את הדף מהחוברת,

ראיתי שבצד השני יש פרצוף של ילד, בהתחלה ניסיתי לתקן את העולם, ניסיתי אבל לא הצלחתי.

אז הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את הילד. כשהצלחתי לתקן את ילד, הפכתי את הדף

וראיתי שהצלחתי לתקן גם את העולם..."
 

והנמשל פשוט!!

למה ללכת רחוק?

תהיה הכי טוב שאתה יכול, תתקן את עצמך- תכין את עצמך לקשר זוגי בריא, טוב, קדוש ואמיתי...

ומימלא העולם כולו יהיה מקום טוב יותר...

תדעו שמאוד קשה לי עם כל התגובות השליליות שיש כאן!!!

השיר לא האמת קשור, אבל הוא מרגיע...

אז תהנו ותנו מחשב על כל השלילי שרץ פה

ועל מה בעצם אנחנו מחפשים בריקוד הדייטים שלנו...

אוהב מאוד! 

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

סוף סוף, אהבתי ת'קטע שהילד קרא למלך "אבא!, אני באמת לא יודע איך נראה העולם".

תנו חיוך,

אם הגבת לתגובה שלי, כנראה שלא הדגשתי מספיק את זה שהמצב הוא נתון. הוא עובדה.

זה לא משהו שאפשר לתקן. וגם אם כן, לא תמיד זה נכון.

לגבר יש ראש שכלתני יותר מלאשה, לכן הוא מחפש התאמה שכלית בעיקר, שלזה לא תמיד יש סוף (כי תמיד אפשר לבדוק יותר..).

ולעומתו האשה נוטה יותר להתאמה ברגש, שזה מגיע לרוב יותר מוקדם.

כמובן שזה כוללני מידי. לא כולם כך.

בקיצור, אין על מה להצטער.

אני לא חושבת שגברים הוא עם בעייתי. הם גברים. בסופו של דבר מתחתנים- הגברים עם הנשים.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.