"כשאני יוצא עם בחורה, אני הרי לא יכול לגור איתה ביחד, אז אני מנסה למצות איתה את כל שאר הדברים שאפשר לעשות - לבלות ביחד, לטייל, להכיר אותה לעומק, ולראות איך היא במצבי לחץ. אני רוצה לקחת את הזמן, ולה אין זמן. כל פגישה מקבלת מבט של 'נו נו נו', זה מאוד מרחיק. זו החלטה לכל החיים, והיום בנים לא מוכנים לקבל החלטות כאלו בחודש-חודשיים. אתה יכול להתחתן עם מישהי ופתאום לגלות שהכל היה הצגה, או שיש פערי ציפיות".

נכון, אתה עושה החלטה לכל החיים. משנה את החיים מקצה לקצה. מחיי מסיבות לחיי נישואין וזוגיות.

אולי עכשיו אתה לא מרגיש את זה, אבל עוד 4-5 שנים, במקום לצאת למסיבות עם החברים שלך, תגלה שכולם סביבך התחתנו ותתחיל לצאת עם חבר'ה בני 25. וזה יהיה הסימן שלך שאתה מנסה יותר מידי לבחון את הבחורות סביבך.

לא משנה כמה תצאו ותבלו, עד שלא תגורו יחד - לא תכירו אחד את השני לגמרי.

אבל אתה פשוט צריך להיות מוכן לקבל את החסרונות שבלגור איתה. כי ביחד עם כל החסרונות אתה מקבל את הייתרונות שבגללם התחתנת איתה.

בכל בית יש חינוך שונה ולכל אחד מבני הזוג יש הרגלים שונים.

יש מצב שהיא תהיה מושלמת מכל הבחינות אבל אח"כ תגלה שהיא מערבבת בכביסה את הכהים והלבנים וכל החולצות הלבנות שלך הפכו להיות ורודות.

זה דברים שמגלים רק אחרי החתונה. ולומדים לקבל אותם, לחיות איתם.

כי זו הבחורה שבחרת בה. והיא בחרה בך.

ויש לזה סיבה.

בהצלחה!

א. המקרה הראשון הינו של אוהד ושירה. 

1. אני מתרשם שלא מדובר בזוג אנשים מתוך המיינסטרים של העולם הדתי. 

לכל הפחות לא מדובר "בעולם הישיבות". 

2. הקשר נמשך כ-6 שנים, משהו שכל כך חריג, שמתאים יותר לעולם החילוני משאר הדתי. (ניתן לשים לב שהקשר הראשוני היה במשך שנה וחצי, גם תקופה מאוד מאוד ארוכה ביחס לנהוג במגזר הדתי). 

מה זה אומר שזוג נמצא בקשר 6 שנים?

אני עונה - בעיה מאוד מיוחדת בבני הזוג עצמם, ולא באף אחד אחר. 

ב . ד"ר אילת וידר כהן

1. הטענה שלה שבחורים חוששים מחתונה יותר מנשים, נראית לי תמוהה. מההיכרות שלי, איני מכיר שוני יחסי שמצביע על הדבר. ואולם, יכול להיות שהדבר נפוץ יותר במגזרים אחרים. 

2. הטענות האחרות אינן נכונות לדעתי לעולם הישיבות, ויכול להיות שהם נהיות יותר ויותר נכונות ככל שהאדם מתחנך ומושפע מהעולם החילוני. 

3. היא מעלה את הטענה שההלכה יוצרת חוויה טוטאליטרית - אני חושב שאומנם היא צודקת שזה מגיע "בבום", אבל זה מלווה בחינוך של קודש, בעולם רוחני עשיר ובגרות, שיכולים להפוך את זה לחווית קודש ואהבה.

4. היא טענה שבחורים לא מכירים את שפת הנשים - אני חושב שישנם מרחקים בין עולם הבחור לעולם הבחורה, שבעזרת עבודה ורצון, ורקע מתאים, ועולם רוחני, יביאו לצעידה יחד בדרך החיים להתקרבות להתגברות ובנייה של אהבה, קהילה. 

5. תפקיד הבחור לחזר - אני מסכים איתה שהעולם אינו נוהג כמו בסרטים. אבל מעניין לציין שבעולם השדכנות בני הזוג "שווים" לעניין החיזור. וסתם כך, טוב יעשה כל אחד שישתדל בתחום. ושכל אדם ימצא את האדם שמתאים לו. 

6. אני בטוח שיש אנשים שיש להם בעיות נפשיות כאלו או אחרות וצריכים עזרה. כל התנהגות שמצביעה על בעיה כזו או אחרת, כדאי לפנות לגורם עם הבנה (כמו רב, הורה, איש מקצוע, ולפחות חבר).

ג. מנחם שלנו

1. לגבי לקיחת הזמן ופערי ציפיות - כל אחד בזמנו. אני לא מוכן להכליל בזה עדיין. 

2. לגבי מצב סוציו אקונומי - אמרת דברים מעניינים שנראים לי.

ד. אלי שגיא

1. הוא צודק בכך שיש אנשים שלא בשלים עדיין לחתונה, אך איני מוכן להכליל.

למסקנה: יש כאן המון הכללות. 

לדעתי חלקם לא קשור למגזר שלנו, אלא למגזר החילוני, ולאלו שמושפעים מאוד ממנו. 

ובשאר הדברים, איני מוכן להכליל, אלא לטעון שיש תופעות שקיימות ולא יותר. 

שיהיה בהצלחה לכולם

מצורפת למטה הכתבה המלאה.. הבה נחסוך לעצמינו את המראות הנעימים פחות ופחות בוינט..

וכעת לתגובות העניניות-

א. מצטרפת לברוך שלא נשמע שהזוג שהוזכר שם הם בדיוק מרכז הזרם ( או שאולי הכתבה בכלליותה לא עוסקת בזרם שלנו..). אולי בציבור שלנו פחות מקובל שיוצאים לתקופות כ"כ כ"כ ארוכות.. וכגודל ההמתנה והזמן לפתח תקוות וחלומות כך גודל האכזבה וכאב הלב .

ב. בנוגע לטענה שבנים מפחדים יותר מחתונה- האמת, זה הגיוני!

 אחרי הכל לפחות בתפיסה ראשונית בנים עלולים להלחץ יותר כי בסופו של דבר עול הפרנסה נופל על כתפיהם.. גם אם הם סגרו עם הבחורה שהיא תהיה המפרנסת והם מתכננים לשבת לשחק סוליטר או ללמוד עד 120, הם אלו שבסופו של דבר חותמים על הכתובה שמחייבת אותם לפרנס - וזו, אחריות!

ואחריות- זה מפחיד!

זה לא הופך את דחיית החתונה לדבר לגטימי זה רק מסביר אולי למה בנים מפחדים כל כך מההתחיבות.

ג. בנוגע לכך שבחורים לא מכירים את שפת הבנות - נדמה לי כל כך הרבה שירשורים תחת פורום זה עסקו בכך.. אין מה לעשות בנים ובנות הם שונים. שונים מאוד. ולכן גם השפה שונה. אך המוני דורות שקדמו לנו יוכיחו שעם רצון טוב והשקעה ניתן לגשר על הפערים וללמוד לעבוד ביחד ולבנות זוגיות מוצלחת עם שפה אחידה!

ד. שאלה לברוך - מאיפה ההנחה שבני הזוג שווים בחיזור?

אני הכרתי את "דרכו של איש לחזר אחר אבדתו".

זה לא פוטר את העלמה הצעירה מלתרום ככל שתוכל לקשר, אבל תפקיד הגבר לחזר!

ה. אולי רק אני שמתי לב אבל נורא מצחיק שהפסיכולוגית היא הטוענת שלאנשים אלו יש צורך בטיפול פסיכולוגי..

יתכן שהיא צודקת וזה אכן הענין , רק לצומת הלב..

ו. נאמר שם שהבחור מנסה להכיר את הבחורה בהרבה זוויות בעוד שלבחורה אין זמן או סבלנות לכך.

ואני תמהה- 

האם עוד מסיבה תשנה את ההכרות, עוד קפיצה למעין? עוד טיול??

אם הטענה היא שכך הוא ילמד מי היא כי הוא עוד לא יכול לגור איתה,

הרי גם כשתגור איתה לא תלך כל הזמן למסיבות, מעיינות, ברים, הצגות ובתי קפה..

או שאולי רק אני לא מבינה..

בכל מקרה הדרך היחידה להכיר אותה באמת היא להתחתן איתה.

זה לא אומר שצריך להתנהג בפזיזות והדבר הראשון ממין נקבה שפוגשים - להתחתן, מידית. (למרות שיש שיטענו כך..)

אבל כבר הורנו רבותינו מה צריך לחפש בבן זוג,מה קריטי שיהיה ומה קריטי שלא יהיה,

והשאר- "השלך אל ה' יהבך" !

בסופו של דבר קראתי את הכתבה והרגשתי שלפחות ממני- 

היא ממש ממש ממש רחוקה!!

כרחוק מזרח ומערב.

אז גם אני למדתי בחינוך נפרד

אפילו הייתי בתנועת נוער נפרדת

לא הכרתי בנים בכלל ( טוב נו, כמעט) עד שהתחלתי לצאת

וגם בזה הנסיון שלי ב"ה לא עצום ( )

ובכל זאת - אני יודעת שכשאני נפגשת עם מישהו אני מאוד מכוונת מטרה-

אני מחפשת מישו להקים איתו בית של קדושה, בית של תורה.

אז בהתחלה יש פערים של שפה- אולי גם בהמשך

אבל עושים ניסיון משותף לגשר ביניהם

ולא, אני ממש לא מסכימה עם כותרת  המאמר שאי שמירת נגיעה תוריד את הפחד מחתונה..

לא זה יעזור ולא הטחת האשמות בבני המגזר השני..

אולי אם כל אחד יעשה קצת מאמץ, ילמד קצת על ויתור ועל שיתוף

אם כל אחד ינסה לתקן את הדברים בו שצריכים תיקון...

אולי...

בכל מקרה - אין ויכוח - לזוגיות, זה יתרום!

ואולי בעז"ה נשמע כבר בשורות טובות!

חודש של גאולה!

א. אני מכיר מקרה די מקביל לשירה רק שם זה קצת פחות זמן והפחד הוא מצד הבחורה וזה זוג מהזרם המרכזי (ביניש + בוגרת מדרשה) אבל אני מסכים שבד"כ פחד חתונות בציבור הבינישים יגמר די מהר בזה שאחד מהם יגיע למסקנה שמתאים השני יפחד  וידחה את ההחלטה אבל יחסית די מהר בן\בת הזוג יחתכו לגמרי. עדיין נשארה הבעיה המרכזית נשארה של פחד מחתונות.

ב. פחד חתונות לדעתי נובע מהבלבול יש כיום ממבנה המשפחה ומהאפשרויות הרבות שיש - חלק מהנשים היום עובדות משרה מלאה וחלק נשארות בבית עם שלל אופציות באמצע (כל מיני סוגים של משרה חלקית), חלק מהגברים שותפים מלאים בגידול הילדים וחלק כמעט ולא. כלומר גבר עלול למצוא עצמו מביא את רוב הכסף למשפחה ועדין אשתו מצפה ממנו להיות שותף מלא בבית, ומנגד אישה עלולה למצוא עצמה עובדת במשרה מלאה ועדין נושאת ברוב הנטל של גידול ילדים ותחזוקת הבית - חוסר הידיעה הזאת מפחיד.

נושא נוסף זה באמת התפיסה של מעבר חד מרווקות למשפחה - או שאדם רווק בלי מחויבות או שהוא מתחתן ואז די מהר יהיו לו ילדים והרבה מחויבות - לדעתי הרבה אנשים דוחים חתונה עד אחרי התואר בגלל שהם מפחדים לגדל ילדים תוך כדי לימודים בגלל שהכל נתפס כחבילה אחת (זוגיות-> תוך לא יותר משנה חתונה -> ~שנה ילדים).

ד. נושא השוויון - יש כאן היום הרבה בילבול מצד אחד נשים היום לומדות ויודעות הרבה, רווקות היום עובדות ומרויחות לא פחות מגברים. ישנם בנות שמצפות שישלמו עליהם וישנם כאלה שנעלבות מזה. ישנם בנות שמצפות ליוזמה מצד הגבר וישנם כאלה שחושבות שזה לא צנוע\שתלטני, גם הבנות מבולבלות כי יש בנים שמצפים ליוזמה מצד הבת ויש כאלה שיעלבו.

לסיום - הכיון של הפתרון לדעתי זה לרכוש כלים לחיות בעולם דינמי ולמצוא פתרונות גמישים - לדוגמה למרות שבחורה למדה מקצוע יתכן שחלק מהזמן היא לא תעבוד או תעבוד במשרה חלקית ולכן חשובה הגישה הדינמית של שניהם - ברגע שאחד משני הזוג עובד פחות אז הוא נושא יותר בנטל במקום אחר. לדעתי אפשר לבדוק את זה לדוגמה האם כשיש  לאחד מבני הזוג עומס השני יבוא לקראתו לדוגמה ויציע להיפגש קרוב אליו.

נושא שני הוא הנטיה לקחת את כל נושא הזוגיות והמשפחה כחבילה אחת - לדעתי אפשר להעלות את האופציה שזוגות צעירים יתחתנו ולא מיד יהיו להם ילדים - לדעתי קשה להחליט על חתונה או על נכונות לקשר רציני תוך ידיעה שזה בהכרח משנה את  החיים שלנו מקצה לקצה אבל במידה ואדם יודע שהוא יכול לעשות את זה בשלבים זה יקל על ההחלטה. גם כאן לדעתי חשובה הדינמיות - לדוגמה קשה לבחור תוך כדי לימודים להתחייב על גידול ילד אבל אם הוא יתחתן ואז הוא יראה שבעצם המשמעות מבחינתו זה שהוא צריך רק לקחת את הילד למטפלת (לדוגמה היא עובדת וזה מספיק לשניהם) אז הוא לא יפחד מהצעד הבא. מקסימום במקרה הכי גרוע יהיה להם ילד בסוף הלימודים ולא שאז הוא רק יתחיל לחפש אישה.

כתבת דברים יפים, והיה תענוג לקרוא את התגובה שלך.

לגבי השאלה שלך:

אני מצטט (את עצמי)

 5. תפקיד הבחור לחזר - אני מסכים איתה שהעולם אינו נוהג כמו בסרטים. אבל מעניין לציין שבעולם השדכנות בני הזוג "שווים" לעניין החיזור. וסתם כך, טוב יעשה כל אחד שישתדל בתחום. ושכל אדם ימצא את האדם שמתאים לו. 

כוונתי היתה, שבתוך עולם השדכנות , בני הזוג נוטים להיות שווים לעניין החיזור, והחלק העיקרי נופל על השדכן. השדכן עומד באמצע בתפקיד היוזם, ובצד אחד שלו בחור, ובצד השני שלו בחורה, שניהם חיים את החיים שלהם בתוך אותם עולמות רחוקים, לשניהם יש רצון להתחתן, וחלק גדול מהם בררן ועסוק. 

והשדכן בעל מאות השמות מנסה להתאים, מקבל אישור מאחד, אז הוא עובר לשני. 

ודווקא על עולם השדכנות דיברתי. שזה דבר מקובל מאוד בתוך עולם הישיבות. 

ואולם, כמה הבחור יוזם בתוך העולם האינטרנטי? ומהיכרותי, ואני מוכן להביע עמדה על סמך היכרות זו, במקרים רבים הבחורות פונות אל הבחור ויוזמות את הקשר ההתחלתי באינטרנט. ולכן גם באינטרנט אני מוכן להגיד שהעניין שווה. (ובשביל לתת כיוון למחשבה, אולם בחורים רבים מתחילים, אבל ככל שהם דוסים יותר הם פוחדים להתחיל כי הם חושבים שהבחורות יחשבו שהם לא דוסים, ולכן כשהבחורה מתחילה, אז זה בעצם מעניד לגיטימציה, ואלו רק אלמנטים במכלול). 

ובקשר עצמו? הכול תלוי באנשים, לפעמים הבחורה יותר דומיננטית ומובילה, ולפעמים הבחור. וכאשר זה מפריע לפעמים מוצאים פיתרון ולפעמים נפרדים, והעיקר שכל אחד ימצא מה שנכון ומתאים בשבילו. וכמובן שאין פה נכון או לא נכון, אלא אך ורק מתאים. (וזה מזכיר לי אנקדוטה מצחיקה שהרב אבינר סיפר פעם).

לגבי הפחד  - כפי שאמרתי, אני מכיר אחרת. 

בפועל יש אנשים שיותר מפחדים ואנשים שפחות, וקשה להגיע להכללה. 

וכמה בחורות יעידו על עצמן שהן שקשקו לאורך כל הדרך, והתקדמו מלאות ספקות. 

בעיתה - אני לא חושב שהאחריות זה הצד המרתיע.

תחילה, הכתובה זה דבר טקסי ולא בעל משמעות הכרתית. שום בעל לא מדמיין מינוס בבנק בחתונה ותופס רגליים קרות. במיוחד שבציבור הדתי לאומי, בחורי הישיבות אינם בעלי הכנסה, ואף אינם בעלי הבנה בסיסית או הכרתית עם כסף. בנוסף, הציבור הדתי לאומי (ושוב, בעיקר בחורי הישיבות), נכנסים לתוך חיי דוחק מרצון, מתוך עולם ערכים, ועולם רוחני ובגרות נפשי תואם. 

ולמסקנה - הצד הכלכלי אינו מהווה צד חשוב.

לעניין הפסיכולוגי של הפחד. לא ניתן להשוות את "עצמת הפחד" בין בחורים לבחורות, אלא את הפעולות שלהם. אם למשל תראי לי סטטיסטיקה של ביטולי חתונה של בחורים ובחורות, כאשר נדע את הסיבה העיקרית, נוכל להשוות. הרי גם אם הבחורה רגשנית יותר, אין זה אומר שהפחד שלה חזק יותר, ואין זה אומר שהיא בהכרח תבטל וכו. ואני מקווה שהנקודה הזו מובנת. 

אני חושב שעיקר הפחד נובע מהתחושה שנמצאת אצל בחורים ובחורות - שהנה הם עושים מעשה שלא ניתן להתיר שילווה אותם למשך כל חייהם, והם רוצים להיות בטוחים ב300% שזו הבחור\ה המושלמים והטובים ביותר ללא כל ספקות שהם רוצים לבלות את חייהם איתו. כאשר בצל 7 בתי קולנוע מריצים את כל הסרטים ההוליוודיים שהם אי פעם ראו או הושפעו מהם..

אני מסכים תחושתי בקריאת הכתבה שמדובר על פלנטה אחרת.

שומרים נגיעה, פוחדים מחתונה

"הרווקות המאוחרת" היא תופעה מדוברת במגזר, אבל מי אשם בכך? "הגברים במגזר פאסיבים, זו מכה", טוענת שירה, ולצידה פסיכולוגית שמספרת על יותר רווקים עם פוביה מנישואים. אבל הבנים בטוחים: "הבנות חיות בלה-לה לנד"
רחלי מלק-בודה

גברים ממאדים מול נשים מנוגה. המין החזק מול המין היפה. נכים רגשית מול רגשניות. כל-כך הרבה כבר נכתב ונאמר על ההבדלים בין המינים, ועל דרך החתחתים שמובילה אל החופה – וזה חוזר על עצמו בכל המגזרים. בשנים האחרונות עלתה ביתר שאת הבעיה של "בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו

"הכרתי את אוהד כשהייתי בת 21. נפגשנו באוניברסיטה", מספרת שירה (שני השמות בדויים). "יצאנו במשך שנה וחצי והכל היה נראה מושלם. היינו בקשר יומיומי, יצאנו וטיילנו ביחד, לא נפרדנו לרגע. כשראיתי שהקשר יציב ורציני התחלתי לשלוח רמזים עבים לכיוון חתונה. זה היה נראה לי ההמשך המתבקש לקשר שהוא ארוך הרבה מעל למה שמקובל במגזר. כבר בשלב הזה ראיתי היסוסים. בכל פעם שהעליתי את הנושא הוא אמר לי 'עוד 

שבוע, עוד שבועיים'. באיזשהו שלב הצבתי לו אולטימטום והוא התרצה. קבענו שנפגיש בין ההורים, אבל כשהם באו, הוא נעצר בחדר המדרגות".

הסאגה של שירה ואוהד נמשכה יותר משש שנים של און-אוף. פעם אחת ההורים שלה אפילו הודיעו בבית הכנסת על החתונה, אחרי שהוא קנה טבעת – אבל היא מעולם לא קיבלה אותה. כיום שניהם עדיין רווקים. שירה כבר בת 29 ומתקשה להשתקם: "אני מרגישה כמו אישה גרושה. הוא בזבז לי זמן יקר מהחיים. הוא היה כמו בן בית אצלנו, עשינו כבר חגים ביחד. היום כשאני יוצאת עם בחורים, אני מאוד חשדנית, מרוב טראומה שלא ליפול על עוד פחדן חתונות".

האשמים, לפי שירה, הם ללא ספק הבנים במגזר, שלדבריה מרגישים שיש להם זמן ומבחר: "אין להם שעון ביולוגי שמתקתק, ומבחינתם שהקשר ייגרר עד להודעה חדשה. יש להם הרבה יותר הצעות מלבנות הרווקות, והם שאננים. מה שקרה הוא שאנחנו הפכנו להיות המחזרות, והם הפכו להיות הפאסיביים. יצאתי לתקופות ממושכות עם בחורים שאפילו פרח לא קנו לי. לא נתנו שום סימן לכך שהכוונות שלהם רציניות. זו מכה במגזר, לא פחות מזה. מי ששואל את עצמו למה לא מכירים את השפה והתקשורת עם נשים, לא יודעים לעשות מחוות ולגלות את הרגישות הנדרשת.

"בכלל, אנחנו בדור של מעבר מבחינת תפקידים גבריים, וזה מקרין גם למגזר הדתי. אם בעבר היה ברור שתפקידו של הגבר לחזר, לפחות לפי הסרטים, היום, בעידן שוויוני יותר יש גברים שמרשים לעצמם להשתחרר מהתפקידים הגבריים המסורתיים ולא בהכרח לאמץ את החדשים, הג'נטלמניות פסה מן העולם, בעוד הבנות, מצידן, עדיין מצפות להרגיש מחוזרות".

על חודו של אף

לחרדת חתונות אין שם בפסיכולוגיה, אבל אל מול הפן החברתי בעיקרו שבו מתמקדת וידר-כהן, יש כאלו הנוטים לראות בהססנות הגברית לקראת החופה סימפטום שמקורו בבעיות פסיכולוגיות מוכרות.

"בדרך כלל כשבחור מפחד להתחתן באופן עקבי, מסתתרת מתחת בעיה פסיכולוגית מוכרת שלא טופלה", מסביר ד"ר צבי מוזס, ראש מכון שילה, המספק יעוץ פסיכולוגי לציבור הדתי. "זה יכול להיות קשור לתסביך אדיפלי, לחרדות למיניהן, ואפילו לליקויי למידה. לפעמים זה גם יכול לנבוע מ-OCD - הפרעה טורדנית כפייתית.

"נוכחתי לראות שלא מעט בחורים מתארים לי את הדייטים שלהם לפרטי פרטים, נצמדים לחודו של אף, ומתבוננים בבחורה בעיניים ביקורתיות כשהם מחפשים בה פגמים באופן אובססיבי. אצל בחורים מהסוג הזה טיפול תרופתי פשוט לצד שיחות עם פסיכולוג יכולים לפתור את הבעיה".

זה לא אנחנו, אלה הן

גברברי המגזר, מצידם, מתנערים מההאשמות הקשות כלפיהם, ומספקים הסברים אחרים לתופעה. "הבעיה של הבנות היא שהן יותר מדי לחוצות. הן פשוט חסרות סבלנות". מסביר בעל בלוג בנושא מסיבות לצעירים דתיים.

"כשאני יוצא עם בחורה, אני הרי לא יכול לגור איתה ביחד, אז אני מנסה למצות איתה את כל שאר הדברים שאפשר לעשות - לבלות ביחד, לטייל, להכיר אותה לעומק, ולראות איך היא במצבי לחץ. אני רוצה לקחת את הזמן, ולה אין זמן. כל פגישה מקבלת מבט של 'נו נו נו', זה מאוד מרחיק. זו החלטה לכל החיים, והיום בנים לא מוכנים לקבל החלטות כאלו בחודש-חודשיים. אתה יכול להתחתן עם מישהי ופתאום לגלות שהכל היה הצגה, או שיש פערי ציפיות".

גליק מצביע על כך שהבעיה היא לא בהכרח סקטוריאלית ואפילו לא פסיכולוגית, אלא קשורה למיקום גיאוגרפי ומצב סוציו-אקונומי. "שימי לב, איפה התמקמו ביצות הרווקים - באזורים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, כמו קטמון או גבעת שמואל. אני בטוח שבאזורי הפריפריה יש הרבה פחות רווקים דתיים. מדובר באנשים שחיים ברמה כלכלית גבוהה ,אקדמאים, עובדים במשרות נחשקות, מחזיקים רכב וגרים בשכירות גבוהה. סצינת הארוחות והמסיבות היא ממכרת. יש להם הרבה מה להפסיד אז פתאום חתונה לא נראית כל-כך א גרויסע מציאה. חתונה מבחינתם זה ירידה ברמת החיים. אנשים התבלבלו ושכחו לשם מה בכלל הגענו לביצה".

גם אלי שגיא, רווק דתי בן 29, תולה את האשמה בבנות המגזר. "אצל הרבה בחורות יש בעיה של חוסר בשלות. הן מציירות תמונה מאוד ורודה ואידיאית של נישואין, ויש תחושה שהן לא באמת מבינות את המשמעות של חתונה", הוא אומר. "הן חיות

ב'לה-לה לנד' ומדמיינות שמלה לבנה, והרבה חברות שרוקדות לך ואת במרכז המעגל, ובמקרה יש גם חתן בתמונה. בחורים נוטים לחטוף חום ולברוח כשהם קולטים שלבחורה יש קונספציה תינוקית כלפי החתונה. הרבה מהן בטוחות שכל בעיותיהן יפתרו על ידי נישואין, ולא מבינות שבשבילנו זו מחויבות עצומה, לפרנס, לעבוד קשה".

את השיחה עמה מסיימת שירה בשאלה הנצחית "יש לך מישהו להכיר לי?" שם שנזרק לחלל האוויר גורם לה להחוויר. "השתגעת?! הוא פחדן חתונות מפורסם. יצא עם כל הבנות. כל הזמן מציעים לי את אותם 30 בחורים קבועים שאני כבר יודעת שאסור להתעסק איתם. תמצאי לי אחד מהצפון, או מהדרום, כזה שעוד לא חלה בקדחת הביצה". 

לא קראתי פה את התגובות אבל אני חשוב שיש אמת בכתבה לכל הצדדים כלומר לבנים אין שעון ביאולוגי שדופק לכן אננחו פחות לחוצים לצאת לצאת לצאת [למטרה רצינית ] ולוקחים את הזמן ובאמת חלקינו עדיין לא ממשו את חיי הרווקות מבחינתנו וטוב לנו להיות לבד בגלל שהתרגלנו עכשיו כן כן תורכן הבנות חתונה זה באמת לא דבר וורוד וזה לא פותר הרבה דברים ואתם באות הרבה פעמים עם רשימות מכולת של מה שאתן מחפשות! וזה ממש יכול לשגע זה מתחיל בזה שהוא חייב להיות בייני"ש וממשיך לאיך שהוא צריך להתלבש ובמה לעבוד אני אומר את זה בגלל שיצאתי עם כאלה בנות ! ולכן אני בעד שהגברים יהיו קצת יותר רצייניים ושיבינו שאפשר להנות ביחד גם אחרי חתונה ושאתם הבנות תתחילו להתפשר על בקשות הזויות! ככה שבמחינתי גם הבנים וגם הבנות לא בסדר [זה כולל אותי שאני כיום לוקח את הזמן שלי בסבבה בגלל שבנינו נמאס לי מתתלבש ככה או על תעבוד בזה או אתה נמוך מדי אבל אני כנראה כן חוזר לצאת בשאיפה עם שפויות יותר ממה שיצאתי עם או יותר נכון בנות שלא עם רשימת מכולת חחחח ] אנחנו הולכים להתחתן לא לקניות בסופר דבר שני אני ממליץ לכולם לראות שיעורים בנושא של זוגיות כדי שידעו מה זה דורש לחיים ושידעו לגשר על הפערים! הייתי מאריך עוד המון בנושא! אבל זה מספיק לבנתיים!!

הרתיעה/ חשש של הגברים להתחייב בנישואין זה לא דבר חדש.

זו אחת הסיבות להיות האיש בד"כ זה שמציע נישואין לאישה.

האישה מטבעה רוצה להתחתן, לבנות בית. קל לה יותר להתחייב בבניית בית.

לעומת האיש, שלרוב לוקח לו זמן ממושך יותר..

בנושא הזה אני די מסכימה איתה.

אם הגבר קופץ משמחה ואושר ורץ לקנות טבעת אז משהו לא בסדר. (מסתיר איזה פגם נורא)
 

אם הגבר מתקפל מפחד וחששות ורץ בסיבובים סביב עצמו אז משהו לא בסדר. (כל הבנים דפוקים ופחדנים)
 

אם הגבר מחושב מתנהל לצליל חליל ה"נורמה" ומתקדם בקצב "מקובל" אז משהו לא בסדר. (עוד גבר משעמם)
 

אז מה ילדים? לאיזה מסקנה הגעתם?

מתסכל אותי מאוד.

אז ברור שהתשובה לא כאן ולא כאן, אבל כל פעם זה עולה מחדש!

מי אשם? מי לא בסדר? על מי האחריות? מי צריך להוביל?

זה עסק כל כך אינדיבידואלי, כל אחד מגיב אחרת, כל זוג נבנה אחרת...

אז למה צריך את כל מסע ההאשמות הזה? מה זה מקדם?

סיפור קטן ששמעתי בשם רבי נחמן-

מעשה שהיה (או לא היה)

מסופר על מלך אחד ישב ותכנן מלחמות, כשלפתע ניגש אליו בנו בן ה- 7, נחוש לעזור למלך בעבודתו.
המלך, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה לבקש מבנו שילך למקום אחר, אך כשראה שזה לא הולך,

חיפש משהו שיוכל לתת לילד תעסוקה. הוא תלש מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה לחתיכות ונתן לילד.
 

"אתה אוהב פאזלים" הוא אמר, "קח את העולם המפורק ונראה אם אתה יכול לתקנו בכוחות עצמך..."
המלך חשב שייקח לילד ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אם בכלל, אבל כמה שעות לאחר מכן שמע את קולו של הבן קורא לו "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל!!"
בהתחלה, לא האמין המלך "זה לא ייתכן שבגיל 7 יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!",

אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות את סין ובונלולו ויפן בברזיל...

להפתעתו, המפה הייתה מושלמת! מדינה מדינה עיר ועיר...
"איך עשית את זה? "שאל המלך את בנו "הרי לא ידעת איך נראה העולם..."

"אבא", ענה הילד, "אני באמת לא יודע איך נראה העולם, אבל כשתלשת את הדף מהחוברת,

ראיתי שבצד השני יש פרצוף של ילד, בהתחלה ניסיתי לתקן את העולם, ניסיתי אבל לא הצלחתי.

אז הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את הילד. כשהצלחתי לתקן את ילד, הפכתי את הדף

וראיתי שהצלחתי לתקן גם את העולם..."
 

והנמשל פשוט!!

למה ללכת רחוק?

תהיה הכי טוב שאתה יכול, תתקן את עצמך- תכין את עצמך לקשר זוגי בריא, טוב, קדוש ואמיתי...

ומימלא העולם כולו יהיה מקום טוב יותר...

תדעו שמאוד קשה לי עם כל התגובות השליליות שיש כאן!!!

השיר לא האמת קשור, אבל הוא מרגיע...

אז תהנו ותנו מחשב על כל השלילי שרץ פה

ועל מה בעצם אנחנו מחפשים בריקוד הדייטים שלנו...

אוהב מאוד! 

נכונה..

מקסימה.

ואמיתית!

תודה שהסבת את תשומת ליבי...

יעני-

בנים, בלי נדר אני אשתדל להכנס בכם פחות - 

סוף סוף, אהבתי ת'קטע שהילד קרא למלך "אבא!, אני באמת לא יודע איך נראה העולם".

תנו חיוך,

אם הגבת לתגובה שלי, כנראה שלא הדגשתי מספיק את זה שהמצב הוא נתון. הוא עובדה.

זה לא משהו שאפשר לתקן. וגם אם כן, לא תמיד זה נכון.

לגבר יש ראש שכלתני יותר מלאשה, לכן הוא מחפש התאמה שכלית בעיקר, שלזה לא תמיד יש סוף (כי תמיד אפשר לבדוק יותר..).

ולעומתו האשה נוטה יותר להתאמה ברגש, שזה מגיע לרוב יותר מוקדם.

כמובן שזה כוללני מידי. לא כולם כך.

בקיצור, אין על מה להצטער.

אני לא חושבת שגברים הוא עם בעייתי. הם גברים. בסופו של דבר מתחתנים- הגברים עם הנשים.

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

נקודה נוספת ששכחתי להתייחס אליה.

אפשר לומר שזה דייט ראשון שלך. זה יקל עליך את המשחק של 'המקצוען', וייקל עליה לקבל טעויות (אין כך כך דברים שהם טעות מוחלטת, שתם דברים קמת צוזרים/לא מקובלים. נגיד אם תציע לה נישואין בסוף הפגישה). היא תבין שהיא צריכה להיות שותפה פעילה יותר ממה שהיא רגילה כדי להמשיך אם אתה נתקע.

אני לא חושב שזה קריטי.

בדיאטה הראשון שלי לא סיפרתי. האמת שתכננתי ולא מצאתי מקום מתאים להכניס את זה. זרם מצויין גם בלי,ופשוט המשכתי. לפני שנפרדנו היא שאלה אותי אם זו היתה הפעם הראשונה. לא שהיא היתה מנוסה מאד, אבל מריחים.

אין עניין להסתיר את זה. אין גם חובה לספר, מה שנראה לך מתאים. העיקר לא לשק לעולם, קשר חייב להיות מבוסס על אמון.

ראיתי שכתבו אחריי שלדבר על אחים זה לא עיסוק באדם.

ראשית, אני חושב שאצל רוב האנשים האחים והסביבה הקרובה היא חלק משמעותי.

בנוסף, אין לי עניין לצאת מהפגישה הזו רק עם מידע יבש על הצד השני,  מה היא עושה בין 17:00 ל17:30 ביום שלישי שחל בשבת חול המועד צום גדליה. אני רוצה לנהל שיחה. לא משנה על מה.

כך גם בפגישות הבאות. אפשר לדבר על פוליטיקה, עכבישים והשפעת קרני האור על קרני התיש, המטרה היא לבנות קשר, וזה נעשה ע"י שיחה. נכון שהקשר מתחזק בעיסוק בנו, אך יסודו הוא פשוט תקשורת, יצירת שפה משותפת ותחומי עניין משותפים.

בפגישות הראשונות, ודאי הראשונה, זה יותר גישוש סביב הייתכנות הבסיסית להמשך הקשר (עד 'דרכינו לאן), ולכן הגיוני שיהיה יותר עיסוק בהיכרות טכנית, אך אפשר לסטות מהנושא ולעסוק בדברים אחרים, שהם לא סתם שיחה בטילה, בזבוז זמן וביטול תןרה, אלא בניית קשר בצורה בריאה.

ועוד נקודה חשובה.

פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.

אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.

אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך.

בברכת דרך צלחה.

אח לדרך. 

אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?

בחול המועד, אני מצפה שבן אדם ילבש את מה שהוא לובש בחול המועד.

לא בחול המועד, יש ציפייה ללבוש מכובד. תלוי גיל ושלב בחיים, חולצות גלופה לא נחשבות מכבדות - אבל אם אתה מרגיש שזה כל זהותך, לא הייתי אומרים לך לשנות. מה שכן, אולי זה כן השלב בחיים לעבור משלב 'נוער' שבו מקובל ללכת עם גלופה, לשלב 'מבוגר' שבו זה לא מקובל (באירועים רשמיים).

מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?

מה שהיא ואתה מעדיפים. בעקבות המצב הבטחוני - הייתי דואגת למקלט\ממ"ד נגיש. לגבי עוד אנשים - בהחלט. יש עניין הלכתי של ייחוד, אבל גם מעבר לזה - לא נפגשים בפינה אפילה שמבודדת מהציבור. כדאי לדעתי להיפגשת במקום שבו נוח לשניכם, שתרגישו בנוח להקשיב ולדבר - כלומר לא רועש מידי. אבל גם לא שקט מידי. לא מרכזי מידי, כי אתם רוצים להתמקד אחד בשני ולא בחבר שלך מהתיכון שבדיוק עובר בסביבה.

וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?

חובה! לדעתי, חובה עליך ליצור קשר איתה בתוך 24 שעות, ואנחנו מדברים על ערב חג. בהנחה שלא היה משהו קטסטרופלי, או שאתם ממש לא בכיוון, אמור להיות דייט שני. ולכן, בתור אתה, הייתי שולחת הודעה למחרת בבוקר, שמביעה את הרצון לדבר, אבל עם ההבנה שערב חג יכול להיות לחוץ - ולשאול אם יש לה זמן לשיחה קצרה בערב חג או במוצאי חג. אם היא לא זמינה לשיחה - אז להתכתב.

אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?

תציע לה. 

בסופו של דבר זוגיות זה תקשורת, ויש בנות שיעריכו את זה וירצו, ויש כאלו שזה דווקא ירתיע אותן, או שחושבות שזה שלב מוקדם מידי בקשר לדבר כזה.

באופן כללי, אל תניח דברים - אלא תשאל אותה להעדפותיה.

בעיני, הכי טוב לדבר -

לשתף שזה הדייט הראשון שלך. להגיד שאתה חושש. שאתה לא יודעים מה אמורים לעשות ועל מה אמורים לדבר. בעצם לדבר על החששות האלה. זה נראה לי מקום טוב להתחיל ממנו. לשאול אותה אם גם היא חוששת.

בניגוד למה שאחרים אמרו, אני לא אוהבת חקירות שב"כ בדייטים. מה אכפת לי כמה אחים יש לו ומה הם עושים? איך זה עוזר לי להכיר אותו? בעיני דייט ראשון זה לפתוח צוהר לעולם של השני. לראות אם הוא מקשיב, אם הוא פתוח לדעות אחרות, מה מעניין אותו, מה הוא עושה עם הזמן שלו - הרי בסופו של דבר אנחנו מספרים על עצמינו - מה ואיך אנחנו בוחרים לספר. האם הוא מתעניין בי ובעולם שלי? הוא מראה כבוד והערכה כלפיי?

כל בנאדם הוא עולם ומלואו, ואפשר לנהל שיחה מרתקת - אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים הדברים קצת יותר קשים ומורכבים, ויכול להיות צריך עוד זמן, ולכן לדעתי נכון לצאת מינימום לדייט נוסף.

בהצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.