בבית, כמובן, יש אופציה אחרת? ולמה לשאול? מה לא בסדר בסדר בבית?
כשהייתי צעירה (לפני שנתיים), חשבתי שאין דבר כזה לא בבית, וחיפשתי ב"ז מקום להיות בו שלא יעליב את אמא.
מצאתי.
מרכז קליטה. אמא לא נעלבה, אולי אפילו שמחה קצת שהבת שלה עושה מצווה כל כך "גדולה".
הבטיחו לי גלאט קטניות, וקיימו. מלבד עוף היה גם חומוס, אפונה ואורז. אותו פסח ראשון נדמה היה לי כערב ט' באב,
אכלתי רק מצות שהזכירו לי את הפיתה השרופה שלפני הצום...
שנה אחר כך אמרתי לעצמי: הבית לא כזה נוראי. יש אוכל, יש איפה לישון. הייתי בבית ושרדתי יופי.
השנה הבנתי שאם בבית קשה, מותר גם לא להיות, גם בלי לערוך סדר בבסיס צבאי נידח או לטוס לבית חב"ד בטימבוקטו.
אמרתי לאבא ואמא שקשה לי בבית. בבית כנסת. בשכונה. 20 שנה אני שם, ואני רוצה משהו אחר.
לא, זה לא אישי. זה לא קשור אליכם. הקב"ה רוצה אותי כרגע ככה, ואני צריכה לשמוח. בבית קשה לי להיות בשמחה.
ר' נחמן אומר: "אי אפשר להיות בשמחה, כי אם על ידי מילי דשטותא"
אז השנה המילי דשטותא שלי יהיה, כנראה, לעשות סדר במקום אחר. או משהו כזה.
גאולה פרטית בתוך הכללית! ושמחה תמיד 
!!