לפעמים בני אדם מאבדים את הצפון ועושים שטויות.
אולי סיפרו לאותו אדם משהו רע(!) עלייך בדיוק באותן כמה דקות שלפני הפגישה?
אולי עדיף לכעוס על אותו אדם אלמוני-שאולי-עשה-משהו?
חוסר מחשבה לא פוגע פחות בגלל שלא הוקדשה למעשה מחשבה, אבל הוא כן סיבה שיכולה לעזור לצד השני להבין ולסלוח.
"נגלות מי יבין - מנסתרות נקני".

בגדול אני מבין מה שאת מרגישה...

לפעמים זה בהחלט יכול לתסכל איך זה "שהקב"ה הציל אותך ממנו" מצא את השלמתו לפנייך.

ועם כל ההבנה שאני באמת מבין את המקום שלך, חשוב מאוד לנסות לשפר את הראייה הנפשית שלנו

שתהיה אמיתית יותר. (ובורא עולם שלח לך אחלה אתגר שתצליחי לגלות מעצמך את הראייה הזאת).

תראי בגדול גם הוא בריה של הקב"ה וברור שגם לו הקב"ה דואג בצורה הכי טובה לו וזה שאתם לא ביחד ,

 כי זה לא מתאים לשניכם...

את נתקלת במקרה אחד שממנו הסקת על הבנאדם עד כמה הוא טוב או רע בלי לדעת מה היה מאחורי...יכול להיות

שהוא התחרפן מה יהיה הכי טוב בשבילך וזה מה שהיה נראה לו הכי טוב (ברור לי שכל אחד היה מעדיף לא לצאת אם הוא היה יודע מראש שלא יצא מזה כלום....לעניות דעתי יש בזה חילוקים כי לפעמים עדיף לצאת אפילו...... אלא אם כן להגיד לא לפני, עלול לפגוע יותר כמו במקרה שלך).

וגם אם הוא היה אז אדם מאוד לא נחמד שאהב לצער בנות (ואז אישתו בטח תהיה ממש מסכנה) יכול להיות שהוא חזר בתשובה מאז והוא עובד על עצמו כדי להשתנות.

כולנו אנשים שחלק מהטוב גנוז עמוק מידי בתוכנו והוא לא מתבטא מספיק אבל בשביל זה אנחנו עובדים כדי לגלות אותו לאט לאט והוא לא אמור להיות שונה..

בורא עולם נותן לכל אחד כל מיני מקרים בחיים כדי שנתעלה ונתקדם..

וגם לך בורא עולם חפץ בטובה הכי שלמה עבורך וחלק מזה זה המקרה הזה תשתמשי כדי להוציא מזה את כל מה 

שאת יכולה כדי לעזור לעצמיך להתקדם....את וכל העולם ירויחו מזה (מעצם העבודה הרוחנית...בגלל הקישור הפנימי).

כאמור המקרה שלך מאוד מובן והגיוני מאוד, שהייתי מגיב אותו דבר ואז את היית כותבת לי......

ואגב את יכולה להיות בטוחה שהבחור שלך שמור לך ואולי הוא מתוסכל למה לא הולך לו...והוא לא יודע שזה בגלל שאת הזיווג שלו, ובורא עולם שומר אתכם כדי שתפגשו בזמן הנכון ביותר שהבית שלכם יבנה בעולם.

בהצלחה..

רק "אם"(בסוגריים)

וגם יש איזה פסיק לא קשור למטה...

ואגב סליחה אם אמרתי קצת בסגנון פוגע...

(שוב ההודעה שלך מובנת מאוד...)

1. תפריד בין שני דברים: ברור שכולנו יצורים של הקב"ה, בכולנו יש טוב, אך  גם אם אדם אינו רע לחלוטין - הוא עלול לעשות משהו מאד פוגע - ולא תמיד יש לספוג ולעבור לסדר היום (גם באנשים אלימים, למשל, יש נקודות טוב, אז מה?)

2. מה שאני קולטת מדבריך הוא שאתה אומר לה "אני מבין אותך, אבל.....את לא בהכרח צודקת..." ולא נראה לי שלמישהו מאיתנו יש זכות לומר את זה. במיוחד שמדבריך אתה מודה שבמקומה גם אתה היית חושב כך. אז מדוע נראה לי שאתה עובד לפי פק"ל של "מי שמתלונן שפגעו בו צריך לספר לו שהוא לא צודק?"

3. ובכלל (מכוון לו דוקא ל-mosheg), לדון לכף זכות זה דבר חיובי, אבל:

     א. נראה לי שרק מי שפגעו בו רשאי להחליט לעשות זאת ואיש איננו יכול לעשות זאת בשבילו.

     ב. כאשר אדם כואב ופגוע (וזה מה שהיא עדיין)- אין בכלל מקום לנסות להקהות את חומרת הפגיעה. 

לדברי אינה נכונה.

לא אמרתי "מי שמתלונן שפגעו בו צריך לספר לו שהוא לא צודק" אלא התייחסתי למקרה הספציפי שהיא 

כתבה על פי ההודעה הראשונה שראיתי.

לרגע לא אמרתי שתעבור לסדר היום, עבר זמן מאז, וניסיתי להראות לה שאפשר להסתכל אחרת, יכול להיות שזה היה עוזר לה להעביר את הפגיעה.

לא כל אדם שמבטל חמש דקות לפני, זה מגיע ממניעים שליליים/אגואיסטיים. מוכר לי העניין מחברי ומעצמי עד כמה משתדלים שלא לפגוע ולפעמים בכל זאת נופלת טעות(ופה זה הגיוני כמו שכתבתי..).

לימוד זכות איננה הדחקה של האמת אלא אדרבה היא הסתכלות אמיתית יותר(לא צריך לשקר על עצמינו, כך נראה לי), והפגיעה עצמה נובעת לפעמים מההסתכלות הפחות טובה. 

דבר נוסף לימוד זכות זה טוב בעיקר לאדם המתבונן. אם אדם היה יודע ללמד זכות על כולם אז הוא היה הרבה יותר מאושר.

כמובן שיש מקרים יותר מורכבים מה שכבר היה נשמע גם ממנה בהודעת תגובה...וכבר אנשים אחרים הגיבו יותר טוב ממה שאני יכול להגיב.

ועדיין אפילו על המקרה שהיה נשמע לי בראשונה, הגיוני מאוד שהייתי נפגע.

בהצלחה!!

שיהיה פסח כשר ושמח.

ומה שכתבתי התייחס למקרה הספציפי, אבל קיבלתי את הרושם (ורק אתה יודע אם זה נכון או לא)  שמה שהיא כתבה הפעיל אצלך פק"ל של "סינגור על הפוגע".

אינני יודעת למה אתה מתכוון כשאתה כותה "עבר זמן". כתבת באותו היום בו היא פתחה את השרשור, והיא כתבה שעבר זמן וזה עדיין כואב לה.

"ניסיתי להראות לה שאפשר להסתכל אחרת"

אני במקום העין השניה הייתי קולטת את זה כהתנשאות. אף אחד מאיתנו איננו בעל הבית על האמת.

(ואגב, גם אם הבחור לא התכוון לפגוע - זה לא חשוב. חשוב שהוא פגע - ועל זה לא עוברים לסדר היום)

"יכול להיות שזה היה עוזר לה להעביר את הפגיעה"

- ויכול מאד להיות - שזה רק זורה לה מלח על הפצעים, ולכן עדיף לא לאמר זאת.

ומה שכתבת על לימוד זכות - עם כל הכבוד - זה לא רלוונטי. כי ללמד זכות יכולה רק העין השניה עם כל הכאב שלה. לא מי שמסתכל מהצד

האמת? אינני מכירה את האדם וגם לי נראה שהוא לא בהכרח התכוון לפגוע, אבל גם אם מישהו פוגע, ואומר להגנתו "לא התכוונתי" - זה לא מצדיק את המעשה. (תחשבי על תאונה שהנהג "לא התכוון לפגוע" - זה פוטר אותו מעונש?)

ומודה ומתוודה - דיברתי מהרהורי לבי. כשקראתי מה שכתבת נזכרתי בדברים שאני בזמנו נפגעתי מהם, ולצערי היו בסביבה "נשמות טובות" שלימדו זכות - ולאו דוקא במקום.

ולא - ממש לא נראה לי ש(המדויטים) התכוונו לפגוע, אבל הם התכוונו לעשות להם חיים קלים ולתור את הבעיה לעצמם בלי להתחשב בצד השני...

ואני (ונראה לי שגם את....) דוקא כן הייתי מנסה ללמד זכות, וזה היה די מתסכל שכאשר הלכתי לשפוך את הלב, היו  בעצם בלימוד זכות שלהם - "דנים אותי לכף חובה". מדוע אי אפשר ללמד זכות על הנפגע, ולצאת מנקודת הנחה שהוא כבר ניסה ללמד זכות על הפוגע?

ושכל אחד מאיתנו (גם אני!) יעשה את החשבון שלו אם בעת שהוא מלמד זכות, הוא באמת רוצה לתקן  משהו, או להראות "שיש לו מה ללמד...."

נראה לי שזה משהו שדורש המון זהירות...

ונכון, יש אנשים שעם כל הכוונות הטובות לא מצליחים בכך.

מבחינתי, במקרה שכזה הכוונה קובעת. כי העיקר זו ההשתדלות.

מה שהוא עשה (בסיפור שלי) לא נסלח אחרי "סליחה" אחת, וגם לא ע"י ארבע, וזה בגלל שמשנה כמה אתה מבין מה עשית, כמה ניסית למנוע וכן, גם קצת מה עשית. אבל בהחלט ייתכן שאם מישהו אחר היה עושה מעשה דומה הייתי מגיבה אחרת. במקרה הזה אני כן נוקטת בשיטת ה"העיקר הכוונה" (ואל תתפסי אותי במילה, היא לא נכונה בכל המקרים שיש), לטובה או לצערנו לרעה, ולפעמים, בשיטת ה"חוסר כוונה" (כמו שאמרה "רציתי")..

ובנוגע לאנשים שמנסים "לעזור"- לעיתים זה לא במרכאות, והם באמת מנסים לעזור! כמו שאמרתי כבר, לפעמים גם מי שבאמת  מנסה לא באמת מצליח. זה תלוי בך, בהם בדרך והרבה מאוד גם בתזמון של הניסיון. אצלי זה הזמן הנכון לדעתי... מקווה שגם הוא^^ סובר ככה...

אח...אינטילגנציה רגשית...מצרך יקר...

בהנחה שהבנתי אותך - (והבנתי שזה לא רלוונטי לבחור עליו כתבת) נכון שהקב"ה בוחן אנשים למי מעשים ולא לפי תוצאות (ומכאן חשיבותה של הכוונה מן הסתם) - אבל זה לא בדיעבד: אני התכוונתי לאלה שפגעו בלי כוונה, אבל ברגע שהעירו להם על זה - הגיבו ב"לא התכוונתי"  (כמו הנהג...) - וזה לא מקובל עלי.

וברור ששני אנשים יכולים לעשות אותו מעשה פוגע - ומאחד אנו נפגעים יותר ומהשני פחות - זה לא מפחית לדעתי את חומרת המעשה של השני.

אבל כאמור - איני יודעת במה מדובר, ומן הסתם זה לא עניני. אני פשוט בדיעה שאם משהו קורה לנו - אז הפתרון איננו לספוג ולהשלים. צריך לדעתי הרבה תפילה כדי לדעת מה לעשות עם זה, אבל לא לעבור לסדר היום כי "ככה זה, ככה אנשים מתנהגים ואין מה לעשות..."

קודם כל, תודה רבה לשניכם! קראתי וממש נהניתי.

אחרי קריאה של מה שכתבתם, ושוב קריאה, ושוב... נראה לי שזה עזר לי להבין משהו.

אני יכולה להעיד על עצמי שברוב המוחלט של הפעמים אני מנסה לדון לכף זכות, ואני לא בנאדם כעסן או נקמן מטבעו, אלא שמשום מה המקרה הזה שונה. לא קרה לי אף פעם לפני כן שכעסתי ככה על בנאדם, וגם לא שהתעלמתי ממנו והייתי קרה אליו. כנראה שפשוט , כמו שאמרתם, זה המקום שהקב"ה מנסה אותי אישית ומנסה ללמד אותי משהו. מסתבר שברגע שזה דבר שבאמת פוגע אישית זה יותר קשה, ודווקא פה זה המקום לעבוד. תודה.

ורק דבר קטן- "רציתי"- באמת כל הכבוד על הניסיון, אבל ברור לי שגם אם זה כן מה שקרה, זה לא מתאים לעשות את מה שעשה. זה כבר עניין של פרטי המקרה, ובשבילו, עדיף שלא לפרסם יותר מדי... אני בטוחה שהוא לא מתגאה בזה, זה היה ממש מעשה מטופש, וכמו שאמרת "חסר מחשבה". אני מניחה שפשוט ציפיתי ממנו ליותר (הכרתי אותו קודם), והתאכזבתי לגלות שיש אנשים כאלה, ושהוא אחד מהם.

אני יודעת שלמדתי הרבה מכל המקרה הזה, על עצמי ועל אחרים, והאמת? מקווה שגם הוא למד משהו. מקווה בשביל שניהם...

מעניין שבשתי התגובות ממש אהבתי את המשפט האחרון! רציתי- "חוסר מחשבה לא פוגע פחות...", ו-moshg- "את יכולה להיות בטוחה..." באמת יפה! ונכון!

שוב המון תודה!

לפני כמה זמן יצאתי עם בחור שסוף סוף הרגשתי שהנה, אחרי מלא בחורים שיצאתי איתם והרגשתי בזבוז זמן,

מצאתי את האחד..

והפלא ופלא- הוא לא חשב ככה, וזה נגמר..

היו לי 2 אפשרויות- 

להיכנס לדיכאון ולשאול את ה'- למה??? למה צריך לסבול כל הזמן? למה צריך את מסכת הייסורים הזה בסה"כ בשביל להתחתן?..

או להתגבר.. 

וב"ה, התגברתי...

ואת יודעת מה? אחרי כמה חודשים הגיעה אלי שמועה לא כ"כ נחמדה על אותו בחור, ושמחתי.

שמחתי שב"ה לא נכנסתי לקשר איתו, ושמחתי כי גיליתי כמה ה' מגלגל דברים כדי שיהיה לי טוב..

אמנם עדיין קשה לי העובדה של הדייטים שאנחנו צריכים לעבור בשביל זה, לדעתי כל העניין הזה מעוות לגמרי בציבור שלנו, כמה אנשים צריכים להיפגע בשביל זה- כמו שגם את עברת..

זה שנפגעת ממנו זה לא נעים, אבל את יכולה גם לבחור שלא להיפגע ממנו, לנסות להבין את הצד האחר, או לראות את חצי הכוס המלאה- שהכל לטובתך, ולא לשקוע..

צריך תמיד לזכור- את הכל ה' מגלגל לטובתנו!

ועכשיו קשה לראות את זה, אבל יום יבוא ותגלי זאת, ותודי לה' על הטוב שהוא נותן לנו.. 

אין לי אלא רק לאחל לך את הטוב ביותר, ובע"ה שתזכי במהרה להכיר את הזיווג שלך ולהקים בית נאמן בישראל!

לק"י.

'המטה להשבת כבודן של בנות ישראל '- צריך לפעול בעניין הזה!!!

קשה מידי זה רק מחריף עוד יותר ,

תני לעצמך את המקום הזה שבו את כועסת עליו ,

כי אנחנו לא מלאכים אלא בני אדם.

מקווה שהובנתי

וזה מה שאמרתי לעצמי בהתחלה. והייתה גם תקופה שלא דיברתי איתו, גם כשהוא פנה אליי, וזה לא היה נעים לא לי ולא לו אבל היה נצרך.

פשוט, כמה זמן אפשר להמשיך ככה? עברו חודשיים כמעט! א"א להישאר כועס כל הזמן, ואני מנסה לסלוח לו כבר.. גם בני אדם צריכים לדעת לסלוח.

משל קטן-

את עומדת בטרמפידה (שקיעה כתומה-ורודה מדהימה, ציפורי דרור מעופפות וכו'..) עוד מעט חושך,

אין טרמפים אבל לעצמך את חושבת "לפחות אני לא לבד, יש פה עוד כמה בנות, בטח עוד רגע נתחפף",

אבל מה? רכב אחרי רכב שורק ועובר ואת עוד בטרמפידה עוברות דקות וכלום, ייבש מת...

את השלב הבא כולם מכירים, השלב שבו מתחילים לחפש סימני ישועה, מנסים לראות מי נוהג ברכב כדי

לקבל כיוון על הסיכוים שהוא יעצור,רוב הנהגים יוצאים ידי חובה בתרוץ ש"הוא חילוני, מוצדק שהוא לא עוצר בכלל", חלקם מעצבנים "מה? אתה חרדי אז יש לך פטור מלעצור?" יש עוד שלל מחשבות והגיגים

"הוא בדיוק מרחף", "הוא ממהר לשיעור, זה לצורך מצווה", "הוא בכלל ערבי! מזל שהוא לא עצר לי!"

אבל זה לא מפריע לך, כי להם יש תרוצים והצדקות [בעינייך] שבזכותם את "מרשה" להם לא לעצור,

אבל עם עובר רכב של מתנחלי ריק או רכב עם סרט כתום? וואי וואי!! חבל לו על הזמן! במקום את הורגת אותו!

"מה? איך הוא יכל בכלל לחשוב על לא לעצור לי? הוא הרי מהציבור שלנ(")ו, שיתבייש! עלק מתנחל.. בנים..."

ובינתיים כבר מתחיל להחשיך עלי עולמך, מתי?! מתי הוא יגיע? אממ.. סליחה, מתי יעצור לי טרמפ...

עד כאן הכל עוד סביר, כי אפחד לא עוצר, צרת גברים נחמת נשים...

אבל אז עוצר מישהו! חמוד-נחמד-מחייך, "אני מגיע לאריאל, לאן את צריכה?"

מה? אבל הוא היא כזה נחמד! למה הוא לא בכיוון שלי? אפילו לא קרוב..

אז מישהוא אחרת עולה ואת שמחה בשבילה, לפחות לה יהיה טוב!!

עוד אחד עוצר, אבל גם הוא לא בכיוון שלך, את צועקת לחברה שתבוא בריצה!

מדהים! בדיוק עד הבית שלה! הם אפילו שכנים! איך הם לא תיאמו את זה קודם?

ממש סיעתא דישמיא! אם לא היית אומרת מילה חברה שלך הייתה נשארת עוד שעה..

ועוד אחד עוצר, לחוץ-ממהר, "לאן? לשם?! לא.. לא מגיע.. ביי"

ועוד אלף עוצרים, לא בשבילך אבל את לא כועסת, "זה רצון ה', ב"ה שטוב להן, הכל מה'.."

ואז הוא עצר, רק ממה שאת יודעת את קובעת שזה הוא, המדבקות על ברכב, שנת היצור,

הבלאגן בספסל האחורי, הבדבקה בקטנה "אני גר ב____", פשוט מושלם!!

שניה אחת, את לא היחידה בכיוון הזה, יש עוד מישהי.. והוא "מצטער, רק מקום אחד.."

אז מי תעלה? מה? לוותר עליו? ממש מה שהיית צריכה..  אבל אתן 2!!

ואז בלי לשאול היא עולה לרכב ונוסעת אל עבר מה שנשאר מהשקיעה שלך...

איך? איך הוא יכל לברוח לי? ועוד הייתי עם יד על הדלת.. למממה???

שלא היה עוצר! אבל לעצור-לחייך-להיות חמוד ואז להתחפף עם טרמפיסטית אחרת?

והקולות בראש שלך חלוקים "שיהיה להם ב"הצלחה", "שימותו!! זה ברור שיהיה להם נסיעה רעה!!

עוד 40 ק"מ הוא יעצור לאחרת ויוריד אותה, הוא בטח מחבל בתחפושת של דוס.."

אבל כואב לך ואת פגועה, מילא שלא היה עוצר לי, מילא שלא היה בכיוון, אבל למה הוא עשה לי את זה??

"אולי אני לא בסדר? אולי הוא ראה את התיק הענק שאני נגררת איתו ולא רצה בלאגן באוטו?"

והמחשבות רצות הוכאב לא מרפה.. למה הוא היה כזה רע אלי? למה?

ואת עדיין בטרמפידה...

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

טוב, המשל מובן, אבל השאלה נשארת- למה הוא היה רע אלי?

השלבים בהכלה (מלשון להכיל) של "טרמפ" כזה הם שונים מאוד מבן אדם לחברו.

כן, חלק להתהליך הוא לכעוס עליו! וחלק ממנו הוא להיות עצובה...

אין עניין לשמור את הכל בבטן, "להיות חזקה" כלשון החיילים...

אבל מכאן (כמו מכל משבר) צריך לדעת לעלות!!

קל לדבר קשה לעשות? על זה כבר אמרו "הזמן עושה את שלו" (שוטי הנבואה מפורש)

אל תשקרי לעצמך שאסור לך לכעוס, מותר וצריך!

זה לא בריא ולא יייתן לך כוח להמשך, אבל זה יחתום את הסיפור, ירגיע אותך...

כן לדעת שאת הסדר והוא לא זה חלק חשוב שאסור לדלג עליו!!

השלב הבא (אחרי הכעס-כאב ושלל "ברכות פרדה") הוא לראות איך זה בונה אותך!!

לראות איך זה מחזק את האישיות שלך...

אומרים "מי שעשה לך את זה לא ראוי לדמעות של ומי שראוי לא יעשה דבר כזה..."

זה מנחם רק בקושי, כי בפועל קשה ואת עוד בטרמפידב וכבר ממש ממש נהיה חושך...

בפשטות נראה לי שמאוד חשוב שתחזקי את האגו שלך בתקופה הקרובה (כן, את האגו!)

שתעישי דברים שמראים לך עד כמה את טובה, איכותית, מוכשרת ומדהימה!!

אחרי בתרגישי שוב את הביטחון שהיה לך לפני ה"תאונת דרכים" הזו את תהיי הרבה יותר חזקה!!

חשוב לא להפך אדישה ל"טרמפים רעים", לא היות קשוחה-קרה-לא מזיז לי,

את מעידה על עצמך (ואנחנו מסכימים!!) שאת לבבית ואוהבת, לא כועסת ולא נקמנית...

אז קחי לך את הזמן להתרפא, תעשי דברים שכיף לך! חברות-קניות-מוזיקה-פיקניק-מדרשה-____!!!

זה יחזק אותך ויתן לך כוח להמשיך!!

ואת יודעת שהטרמפ שלך עוד יגיע,

צדיק-חתייך-חכם-מושלם-עם רכב לבן!

תמשיכי להאמין בה' ובכוחות שהוא נותן לך!!

מאמינים בך,

המטה להשבת כבודן של בנות ישראל

נו גלוקית, מה את אומרת על פעילות המטה בימים אלה?

לא תמיד יש זמן, אבל כשיש משתדלים... בחייאט! ת!

(באמת אחת הרכישות המוצלחות של הפורום... )

שכוייח ענק

אהבתי....

ממש תודה!

לק"י.

לא מסכימה עם הפיתרון..

אבל אם זה נתן פיתרון לבעלת הבעיה.. אז זה מספק. יישר כוח. 

להעין השניה שפחתה את השרשור ונתנה לחוויה מקום להגיב...

תגיד, אתה קורא מחשבות?...

עודדת והעלת חיוך

תודה!

שבוע טוב

וואו!!

על פרגון כזה אפילו לא חלמתי...

אתם פשוט מדהימים!!

תאמת, מגיע לגלוק17 תודה, אם היא לא הייתה יורדת עלי לא הייתי מגיב (פסח, נקיונות וכאלא...)

וגם תוך כדי קצת פחדתי להארכתי יותר מידי, בעיקר במשל, למרות שממש היה לי מלא "נהגים" וסיטואציות

שרציתי להוסיף, אבל קצת פחדתי שהמשל ימרח יותר מידי ויפספס את הפואנטה... (אולי אני אכתוב שוב...)

אילה שלוחה, צדיקה אחותך, Curious, וופל אמריקאי, אלירז, חשבשבת וחלקלקה- תודה על הפרגון!!!

כמו ציפור- תודה ענקית! אני עובד על זה, לוקח שיעורים פרטיים אצל קוסם ידוע

גלוק17- לא כתבת אם  בסוף או לא?!

           אחרי הכל אם לא היית "מתגרה" בי לא הייתי מגיב...

עין השנייה- אני שמח שמה שכתבתי דיבר אליך, זו הייתה המטרה!!

               ולגבי הקליעה למטרה, אני באמת חושב (,מתפלל ומשתדל) להתמקצע בתחום...

ושוב תודה לכל הנשמות הטובות על הפרגון המדהים!!!

מה אתם אומרים, לשכתב את זה למשהו פחות ראשוני ולשלוח לעולם קטן?

(פעם ראשונה שחשבתי לעשות דבר כזה.. אולי הפרגון שלכם עלה לי ח"ו לראש?!  )

לא מפרגנים לנו הרבה בעוה"ז

צריך לשמור את זה בשקית כשזה קורה ולחיות מזה במנות קטנות בהמשך!

ח"ח שנית!!

באמת לא מפרגנים הרבה...

אז דבר ראשון בואו אנחנו נפרגן יותר,

ודבר שני, כמו שאלירז אמרה, כשמפרגנים תשמור את זה

נקודה למחשבה- הקב"ה נתן בך את הכישרון ואת ה"מוזה" (אין מילה אחרת...) לכתוב את הקטע הזה. אני חושבת שלשמור אותו לעצמך זה לא ענווה אלא בדיוק להפך. אבא ביקש ממני להגיד משהו לבנים שלו ואני לא אעשה את זה?? נכון רק בלי גאווה כי זה הורס הכל... אבל כן. תפרסם! למה לא? אם זה יכול לעזור ואנשים, ואמרו לך פה שזה עזר, אז זה כבר בגדר חובה לפרסם...

מחכה לראות את זה בעולםקטן!

הרי היא כותבת כי היא מחפשת פתרון, כי קשה לה מדי והיא רוצה לצאת מזה...

אתם בטח חושבים עלי :"מה היא מתערבת? הרי לא לה זה קרה...." אז ת'אמת? לדעתי "אל תקח/י את זה קשה" זו קלישאה שמאד קל להגיד... וזו אמירה שממש אינה מוסיפה משהו, ובוודאי אינה עוזרת....

אז כשראיתי את זה כתוב - הרגשתי צורך להגיב.

כנראה שמשמים הוא לא בשבילך, יהיה לך מישו שמתאים לך בעז"ה!!!

תמשיכי להתפלל, ובעז"ה ה' אפעם לא עזב!!! יהיה טוב! קבלי חיבוק עידוד!

שתבשרי לנו בשורות טובות!! (:

(מנסה לשים את עצמי במקומך)

את ממש לא חייבת לשמוח בשבילו, ונראה לי שמה שקשה לך שאת מרגישה פגועה (ממש ממש בצדק!!!!)

מה אני עושה במקומך? יכול להיות שהייתי מנסה לדבר איתו - תוך כדי הדגשה שאת ממש לא רוצה לחדש את הקשר(את ממש לא צריכה אחד כזה!) אלא להסביר לו שגם אם הגיע למסקנה שזה לא זה, ותהיה מוצדקת ככל שתהיה - לא מבטלים פגישה 5 דקות לפני שהיא התקיימה (או מה שבדיוק היה).

את  יכולה לנסות לומר לו שאת ממש לא מוכנה שהוא יפגע כך באחרות  כמו שפגע בך (זה ייתן לו לחשוב שאת מסוגלת לספר להן... ואז הוא אולי ייקח את זה יותר בתשומת לב).

ות'אמת? אני מאמינה שאם הקב"ה מזמן לנו עלבון ממישהו - ממש לא נראה לי שתפקידנו זה לספוג ולהבליג, אלא צריך למצוא מה לעשות (וכמובן להתפלל על זה!)

ומאחלת לך התאוששות מיידית וחג שמח!

בעה"י

הבן אדם עשה שגיאה חמורה.

לא עושים דבר כזה לבחורה

ואת עוד אומרת שהוא לא הבין מה הוא עשה..

אני באמת מרחם על מי שתתחתן עם אחד כזה!

את לא צריכה להרגיש רע.

את בסדר גמור!

הוא לא.

אגב, לדעתי הצדיקות יתר הזאת וההרגשה כאילו עשית דבר רע ממש לא בריאות בכללי ובטח שלא לקשר זוגי...

...אני לא חושבת שעשיתי משהו רע. ממש לא.

הוא היה פה לא בסדר, אני יודעת את זה וגם טרחתי להגיד לו כמה פעמים אפילו.

עכשיו ההרגשה שלי היא ביחס לעצמי. אני לא נהנית (בלשון המעטה) להיות במצב כזה. הוא? שיבושם לו. אבל למה אני צריכה להמשיך ולסבול מזה, מבחינה אישיותית? אני לא. וכן, זה לא נעים לי להיות במצב של כעס על מישהו. אני שוב רוצה להבהיר שאני יודעת שאני לא אשמה בכלום! אני פשוט רוצה להפסיק עם זה! כרגע הכעס שלי כבר קר, אז שלא יהיה יותר מזה...

אז נכון שאני לא נראה לי מחדשת למישהו, אבל הפעם ממבט אישי...ע"י מקרה כזה, שאני לא מאחלת לאף אחד (!), אפשר ללמוד המון! זה בהחלט נותן הסתכלות מעניינת וחדשה, שלא חשבתי שאזכה לראות. חשבתי פעם אפילו להגיד לו תודה שלימד אותי את השיעור הזה, אבל בעצם אף אחד לא רוצה להיות שליח, גם לדבר כזה. (לא להתפרץ עליי עכשיו! אני לא הולכת להגיד לו תודה!!)

בסופו של דבר, זה כמו לפחד מכ%u0

...בסופו של דבר, זה כמו לפחד מזריקה. את לא מאחל לעצמך, או לאף-אחד אחר, את הכאב, אבל אחרי שזה עבר קצת אתה יכול לראות שזה בעצם עזר. או אם להשתמש במילים של "חוויה"- עוד מעט יגיע טרמפ שמגיע בדיוק לאן שאני צריכה!! אפילו יותר קרוב! (אפשר לראות גם שמאז שזה קרה, אני רואה מדי פעם דברים שמבהירים לי יותר שהוא ממש לא בשבילי...נכון, אני לא ממש אובייקטיבית, אבל ככה זה..)

אז לסיכום, אנשים ואנשים צדיקים- המון תודה על כל העצות, העידוד והתמיכה! אם זה עזר לעוד מישהו מלבדי זה יהיה אפילו יותר טוב, אבל גם אם לא- תודה! אל דאגה, אני בסדר, חוץ מהעניין הקטן הזה.. את עיקר העצבים הוצאתי עוד באותו יום, ובחודש שלאחר מכן. מה עכשיו? רק הוא^^ יודע...

פסח שמייח וכשר!

מהשם אישה לאיש, והרבה שליחים למקום,

מה, את כזו מושלמת!!?

דובה!

להקפיד על אחרים?

תמיד כשיצאת, רצית אותו? את הצד השני?

למה להקפיד!?

תשמחי שזה נגמר מהר, בלי עיקובים והתאהבות וזמן ורגשות.

חישבי על חברות, למי יכול הוא להתאים, קרובות, ואל תתביישי לנסות להציע לאחרים. גםאת זה רושמיםלמעלה.

ואולי בעצמךפעםהבאה כשתיצאי?  לא תמהרי לפסול כ"כ מהר כמוהו.

איןיישאוש בעולםכלל

ואףעלפי שיתמהמה עםכל זה אחכה לו  בכל יוםשיבוא

בהצלחה,

וחג פהסח כשר ושמאאאח להיהודים

בלי שום קשר למקרה הספציפי הזה, שקשה להגיב עליו מבלי לדעת את כל הפרטים, יש דפוסי התנהגות שחייבים לשמור עליהם.

וכן לפעמים צריך לבלוע כמה צפרדעים (כשרות), ולא להתנהג כמו צפרדע... אתה לא יכול להשלות אנשים.

וזה עוד בלי לדעת את פרטי המקרה...

אילו הוא היה יודע, הוא היה סותר עוד כמה משפטים אצלך (כמעט את כולם, בעצם...).

יומטוב.

לעניות דעתי צריך לדון לכף זכות.

אבל צריך לדון אותו לכף זכות.... שתזכי לזיווג הגון במהרה בימינו אמןן!!

הייתה לי אקסית שכמה פעמים דחתה לי דייטים שעתיים 3 לפני פגישה!

יש כאלה אנשים! בכל אופן תעבדי על המידות ותגידי לעצמך שלא איכפת לך והכל לטובה!

אנשים לא חושבים על המהלכים שלהם תמיד!

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו