לפעמים בני אדם מאבדים את הצפון ועושים שטויות.
אולי סיפרו לאותו אדם משהו רע(!) עלייך בדיוק באותן כמה דקות שלפני הפגישה?
אולי עדיף לכעוס על אותו אדם אלמוני-שאולי-עשה-משהו?
חוסר מחשבה לא פוגע פחות בגלל שלא הוקדשה למעשה מחשבה, אבל הוא כן סיבה שיכולה לעזור לצד השני להבין ולסלוח.
"נגלות מי יבין - מנסתרות נקני".

בגדול אני מבין מה שאת מרגישה...

לפעמים זה בהחלט יכול לתסכל איך זה "שהקב"ה הציל אותך ממנו" מצא את השלמתו לפנייך.

ועם כל ההבנה שאני באמת מבין את המקום שלך, חשוב מאוד לנסות לשפר את הראייה הנפשית שלנו

שתהיה אמיתית יותר. (ובורא עולם שלח לך אחלה אתגר שתצליחי לגלות מעצמך את הראייה הזאת).

תראי בגדול גם הוא בריה של הקב"ה וברור שגם לו הקב"ה דואג בצורה הכי טובה לו וזה שאתם לא ביחד ,

 כי זה לא מתאים לשניכם...

את נתקלת במקרה אחד שממנו הסקת על הבנאדם עד כמה הוא טוב או רע בלי לדעת מה היה מאחורי...יכול להיות

שהוא התחרפן מה יהיה הכי טוב בשבילך וזה מה שהיה נראה לו הכי טוב (ברור לי שכל אחד היה מעדיף לא לצאת אם הוא היה יודע מראש שלא יצא מזה כלום....לעניות דעתי יש בזה חילוקים כי לפעמים עדיף לצאת אפילו...... אלא אם כן להגיד לא לפני, עלול לפגוע יותר כמו במקרה שלך).

וגם אם הוא היה אז אדם מאוד לא נחמד שאהב לצער בנות (ואז אישתו בטח תהיה ממש מסכנה) יכול להיות שהוא חזר בתשובה מאז והוא עובד על עצמו כדי להשתנות.

כולנו אנשים שחלק מהטוב גנוז עמוק מידי בתוכנו והוא לא מתבטא מספיק אבל בשביל זה אנחנו עובדים כדי לגלות אותו לאט לאט והוא לא אמור להיות שונה..

בורא עולם נותן לכל אחד כל מיני מקרים בחיים כדי שנתעלה ונתקדם..

וגם לך בורא עולם חפץ בטובה הכי שלמה עבורך וחלק מזה זה המקרה הזה תשתמשי כדי להוציא מזה את כל מה 

שאת יכולה כדי לעזור לעצמיך להתקדם....את וכל העולם ירויחו מזה (מעצם העבודה הרוחנית...בגלל הקישור הפנימי).

כאמור המקרה שלך מאוד מובן והגיוני מאוד, שהייתי מגיב אותו דבר ואז את היית כותבת לי......

ואגב את יכולה להיות בטוחה שהבחור שלך שמור לך ואולי הוא מתוסכל למה לא הולך לו...והוא לא יודע שזה בגלל שאת הזיווג שלו, ובורא עולם שומר אתכם כדי שתפגשו בזמן הנכון ביותר שהבית שלכם יבנה בעולם.

בהצלחה..

רק "אם"(בסוגריים)

וגם יש איזה פסיק לא קשור למטה...

ואגב סליחה אם אמרתי קצת בסגנון פוגע...

(שוב ההודעה שלך מובנת מאוד...)

1. תפריד בין שני דברים: ברור שכולנו יצורים של הקב"ה, בכולנו יש טוב, אך  גם אם אדם אינו רע לחלוטין - הוא עלול לעשות משהו מאד פוגע - ולא תמיד יש לספוג ולעבור לסדר היום (גם באנשים אלימים, למשל, יש נקודות טוב, אז מה?)

2. מה שאני קולטת מדבריך הוא שאתה אומר לה "אני מבין אותך, אבל.....את לא בהכרח צודקת..." ולא נראה לי שלמישהו מאיתנו יש זכות לומר את זה. במיוחד שמדבריך אתה מודה שבמקומה גם אתה היית חושב כך. אז מדוע נראה לי שאתה עובד לפי פק"ל של "מי שמתלונן שפגעו בו צריך לספר לו שהוא לא צודק?"

3. ובכלל (מכוון לו דוקא ל-mosheg), לדון לכף זכות זה דבר חיובי, אבל:

     א. נראה לי שרק מי שפגעו בו רשאי להחליט לעשות זאת ואיש איננו יכול לעשות זאת בשבילו.

     ב. כאשר אדם כואב ופגוע (וזה מה שהיא עדיין)- אין בכלל מקום לנסות להקהות את חומרת הפגיעה. 

לדברי אינה נכונה.

לא אמרתי "מי שמתלונן שפגעו בו צריך לספר לו שהוא לא צודק" אלא התייחסתי למקרה הספציפי שהיא 

כתבה על פי ההודעה הראשונה שראיתי.

לרגע לא אמרתי שתעבור לסדר היום, עבר זמן מאז, וניסיתי להראות לה שאפשר להסתכל אחרת, יכול להיות שזה היה עוזר לה להעביר את הפגיעה.

לא כל אדם שמבטל חמש דקות לפני, זה מגיע ממניעים שליליים/אגואיסטיים. מוכר לי העניין מחברי ומעצמי עד כמה משתדלים שלא לפגוע ולפעמים בכל זאת נופלת טעות(ופה זה הגיוני כמו שכתבתי..).

לימוד זכות איננה הדחקה של האמת אלא אדרבה היא הסתכלות אמיתית יותר(לא צריך לשקר על עצמינו, כך נראה לי), והפגיעה עצמה נובעת לפעמים מההסתכלות הפחות טובה. 

דבר נוסף לימוד זכות זה טוב בעיקר לאדם המתבונן. אם אדם היה יודע ללמד זכות על כולם אז הוא היה הרבה יותר מאושר.

כמובן שיש מקרים יותר מורכבים מה שכבר היה נשמע גם ממנה בהודעת תגובה...וכבר אנשים אחרים הגיבו יותר טוב ממה שאני יכול להגיב.

ועדיין אפילו על המקרה שהיה נשמע לי בראשונה, הגיוני מאוד שהייתי נפגע.

בהצלחה!!

שיהיה פסח כשר ושמח.

ומה שכתבתי התייחס למקרה הספציפי, אבל קיבלתי את הרושם (ורק אתה יודע אם זה נכון או לא)  שמה שהיא כתבה הפעיל אצלך פק"ל של "סינגור על הפוגע".

אינני יודעת למה אתה מתכוון כשאתה כותה "עבר זמן". כתבת באותו היום בו היא פתחה את השרשור, והיא כתבה שעבר זמן וזה עדיין כואב לה.

"ניסיתי להראות לה שאפשר להסתכל אחרת"

אני במקום העין השניה הייתי קולטת את זה כהתנשאות. אף אחד מאיתנו איננו בעל הבית על האמת.

(ואגב, גם אם הבחור לא התכוון לפגוע - זה לא חשוב. חשוב שהוא פגע - ועל זה לא עוברים לסדר היום)

"יכול להיות שזה היה עוזר לה להעביר את הפגיעה"

- ויכול מאד להיות - שזה רק זורה לה מלח על הפצעים, ולכן עדיף לא לאמר זאת.

ומה שכתבת על לימוד זכות - עם כל הכבוד - זה לא רלוונטי. כי ללמד זכות יכולה רק העין השניה עם כל הכאב שלה. לא מי שמסתכל מהצד

האמת? אינני מכירה את האדם וגם לי נראה שהוא לא בהכרח התכוון לפגוע, אבל גם אם מישהו פוגע, ואומר להגנתו "לא התכוונתי" - זה לא מצדיק את המעשה. (תחשבי על תאונה שהנהג "לא התכוון לפגוע" - זה פוטר אותו מעונש?)

ומודה ומתוודה - דיברתי מהרהורי לבי. כשקראתי מה שכתבת נזכרתי בדברים שאני בזמנו נפגעתי מהם, ולצערי היו בסביבה "נשמות טובות" שלימדו זכות - ולאו דוקא במקום.

ולא - ממש לא נראה לי ש(המדויטים) התכוונו לפגוע, אבל הם התכוונו לעשות להם חיים קלים ולתור את הבעיה לעצמם בלי להתחשב בצד השני...

ואני (ונראה לי שגם את....) דוקא כן הייתי מנסה ללמד זכות, וזה היה די מתסכל שכאשר הלכתי לשפוך את הלב, היו  בעצם בלימוד זכות שלהם - "דנים אותי לכף חובה". מדוע אי אפשר ללמד זכות על הנפגע, ולצאת מנקודת הנחה שהוא כבר ניסה ללמד זכות על הפוגע?

ושכל אחד מאיתנו (גם אני!) יעשה את החשבון שלו אם בעת שהוא מלמד זכות, הוא באמת רוצה לתקן  משהו, או להראות "שיש לו מה ללמד...."

נראה לי שזה משהו שדורש המון זהירות...

ונכון, יש אנשים שעם כל הכוונות הטובות לא מצליחים בכך.

מבחינתי, במקרה שכזה הכוונה קובעת. כי העיקר זו ההשתדלות.

מה שהוא עשה (בסיפור שלי) לא נסלח אחרי "סליחה" אחת, וגם לא ע"י ארבע, וזה בגלל שמשנה כמה אתה מבין מה עשית, כמה ניסית למנוע וכן, גם קצת מה עשית. אבל בהחלט ייתכן שאם מישהו אחר היה עושה מעשה דומה הייתי מגיבה אחרת. במקרה הזה אני כן נוקטת בשיטת ה"העיקר הכוונה" (ואל תתפסי אותי במילה, היא לא נכונה בכל המקרים שיש), לטובה או לצערנו לרעה, ולפעמים, בשיטת ה"חוסר כוונה" (כמו שאמרה "רציתי")..

ובנוגע לאנשים שמנסים "לעזור"- לעיתים זה לא במרכאות, והם באמת מנסים לעזור! כמו שאמרתי כבר, לפעמים גם מי שבאמת  מנסה לא באמת מצליח. זה תלוי בך, בהם בדרך והרבה מאוד גם בתזמון של הניסיון. אצלי זה הזמן הנכון לדעתי... מקווה שגם הוא^^ סובר ככה...

אח...אינטילגנציה רגשית...מצרך יקר...

בהנחה שהבנתי אותך - (והבנתי שזה לא רלוונטי לבחור עליו כתבת) נכון שהקב"ה בוחן אנשים למי מעשים ולא לפי תוצאות (ומכאן חשיבותה של הכוונה מן הסתם) - אבל זה לא בדיעבד: אני התכוונתי לאלה שפגעו בלי כוונה, אבל ברגע שהעירו להם על זה - הגיבו ב"לא התכוונתי"  (כמו הנהג...) - וזה לא מקובל עלי.

וברור ששני אנשים יכולים לעשות אותו מעשה פוגע - ומאחד אנו נפגעים יותר ומהשני פחות - זה לא מפחית לדעתי את חומרת המעשה של השני.

אבל כאמור - איני יודעת במה מדובר, ומן הסתם זה לא עניני. אני פשוט בדיעה שאם משהו קורה לנו - אז הפתרון איננו לספוג ולהשלים. צריך לדעתי הרבה תפילה כדי לדעת מה לעשות עם זה, אבל לא לעבור לסדר היום כי "ככה זה, ככה אנשים מתנהגים ואין מה לעשות..."

קודם כל, תודה רבה לשניכם! קראתי וממש נהניתי.

אחרי קריאה של מה שכתבתם, ושוב קריאה, ושוב... נראה לי שזה עזר לי להבין משהו.

אני יכולה להעיד על עצמי שברוב המוחלט של הפעמים אני מנסה לדון לכף זכות, ואני לא בנאדם כעסן או נקמן מטבעו, אלא שמשום מה המקרה הזה שונה. לא קרה לי אף פעם לפני כן שכעסתי ככה על בנאדם, וגם לא שהתעלמתי ממנו והייתי קרה אליו. כנראה שפשוט , כמו שאמרתם, זה המקום שהקב"ה מנסה אותי אישית ומנסה ללמד אותי משהו. מסתבר שברגע שזה דבר שבאמת פוגע אישית זה יותר קשה, ודווקא פה זה המקום לעבוד. תודה.

ורק דבר קטן- "רציתי"- באמת כל הכבוד על הניסיון, אבל ברור לי שגם אם זה כן מה שקרה, זה לא מתאים לעשות את מה שעשה. זה כבר עניין של פרטי המקרה, ובשבילו, עדיף שלא לפרסם יותר מדי... אני בטוחה שהוא לא מתגאה בזה, זה היה ממש מעשה מטופש, וכמו שאמרת "חסר מחשבה". אני מניחה שפשוט ציפיתי ממנו ליותר (הכרתי אותו קודם), והתאכזבתי לגלות שיש אנשים כאלה, ושהוא אחד מהם.

אני יודעת שלמדתי הרבה מכל המקרה הזה, על עצמי ועל אחרים, והאמת? מקווה שגם הוא למד משהו. מקווה בשביל שניהם...

מעניין שבשתי התגובות ממש אהבתי את המשפט האחרון! רציתי- "חוסר מחשבה לא פוגע פחות...", ו-moshg- "את יכולה להיות בטוחה..." באמת יפה! ונכון!

שוב המון תודה!

לפני כמה זמן יצאתי עם בחור שסוף סוף הרגשתי שהנה, אחרי מלא בחורים שיצאתי איתם והרגשתי בזבוז זמן,

מצאתי את האחד..

והפלא ופלא- הוא לא חשב ככה, וזה נגמר..

היו לי 2 אפשרויות- 

להיכנס לדיכאון ולשאול את ה'- למה??? למה צריך לסבול כל הזמן? למה צריך את מסכת הייסורים הזה בסה"כ בשביל להתחתן?..

או להתגבר.. 

וב"ה, התגברתי...

ואת יודעת מה? אחרי כמה חודשים הגיעה אלי שמועה לא כ"כ נחמדה על אותו בחור, ושמחתי.

שמחתי שב"ה לא נכנסתי לקשר איתו, ושמחתי כי גיליתי כמה ה' מגלגל דברים כדי שיהיה לי טוב..

אמנם עדיין קשה לי העובדה של הדייטים שאנחנו צריכים לעבור בשביל זה, לדעתי כל העניין הזה מעוות לגמרי בציבור שלנו, כמה אנשים צריכים להיפגע בשביל זה- כמו שגם את עברת..

זה שנפגעת ממנו זה לא נעים, אבל את יכולה גם לבחור שלא להיפגע ממנו, לנסות להבין את הצד האחר, או לראות את חצי הכוס המלאה- שהכל לטובתך, ולא לשקוע..

צריך תמיד לזכור- את הכל ה' מגלגל לטובתנו!

ועכשיו קשה לראות את זה, אבל יום יבוא ותגלי זאת, ותודי לה' על הטוב שהוא נותן לנו.. 

אין לי אלא רק לאחל לך את הטוב ביותר, ובע"ה שתזכי במהרה להכיר את הזיווג שלך ולהקים בית נאמן בישראל!

לק"י.

'המטה להשבת כבודן של בנות ישראל '- צריך לפעול בעניין הזה!!!

קשה מידי זה רק מחריף עוד יותר ,

תני לעצמך את המקום הזה שבו את כועסת עליו ,

כי אנחנו לא מלאכים אלא בני אדם.

מקווה שהובנתי

וזה מה שאמרתי לעצמי בהתחלה. והייתה גם תקופה שלא דיברתי איתו, גם כשהוא פנה אליי, וזה לא היה נעים לא לי ולא לו אבל היה נצרך.

פשוט, כמה זמן אפשר להמשיך ככה? עברו חודשיים כמעט! א"א להישאר כועס כל הזמן, ואני מנסה לסלוח לו כבר.. גם בני אדם צריכים לדעת לסלוח.

משל קטן-

את עומדת בטרמפידה (שקיעה כתומה-ורודה מדהימה, ציפורי דרור מעופפות וכו'..) עוד מעט חושך,

אין טרמפים אבל לעצמך את חושבת "לפחות אני לא לבד, יש פה עוד כמה בנות, בטח עוד רגע נתחפף",

אבל מה? רכב אחרי רכב שורק ועובר ואת עוד בטרמפידה עוברות דקות וכלום, ייבש מת...

את השלב הבא כולם מכירים, השלב שבו מתחילים לחפש סימני ישועה, מנסים לראות מי נוהג ברכב כדי

לקבל כיוון על הסיכוים שהוא יעצור,רוב הנהגים יוצאים ידי חובה בתרוץ ש"הוא חילוני, מוצדק שהוא לא עוצר בכלל", חלקם מעצבנים "מה? אתה חרדי אז יש לך פטור מלעצור?" יש עוד שלל מחשבות והגיגים

"הוא בדיוק מרחף", "הוא ממהר לשיעור, זה לצורך מצווה", "הוא בכלל ערבי! מזל שהוא לא עצר לי!"

אבל זה לא מפריע לך, כי להם יש תרוצים והצדקות [בעינייך] שבזכותם את "מרשה" להם לא לעצור,

אבל עם עובר רכב של מתנחלי ריק או רכב עם סרט כתום? וואי וואי!! חבל לו על הזמן! במקום את הורגת אותו!

"מה? איך הוא יכל בכלל לחשוב על לא לעצור לי? הוא הרי מהציבור שלנ(")ו, שיתבייש! עלק מתנחל.. בנים..."

ובינתיים כבר מתחיל להחשיך עלי עולמך, מתי?! מתי הוא יגיע? אממ.. סליחה, מתי יעצור לי טרמפ...

עד כאן הכל עוד סביר, כי אפחד לא עוצר, צרת גברים נחמת נשים...

אבל אז עוצר מישהו! חמוד-נחמד-מחייך, "אני מגיע לאריאל, לאן את צריכה?"

מה? אבל הוא היא כזה נחמד! למה הוא לא בכיוון שלי? אפילו לא קרוב..

אז מישהוא אחרת עולה ואת שמחה בשבילה, לפחות לה יהיה טוב!!

עוד אחד עוצר, אבל גם הוא לא בכיוון שלך, את צועקת לחברה שתבוא בריצה!

מדהים! בדיוק עד הבית שלה! הם אפילו שכנים! איך הם לא תיאמו את זה קודם?

ממש סיעתא דישמיא! אם לא היית אומרת מילה חברה שלך הייתה נשארת עוד שעה..

ועוד אחד עוצר, לחוץ-ממהר, "לאן? לשם?! לא.. לא מגיע.. ביי"

ועוד אלף עוצרים, לא בשבילך אבל את לא כועסת, "זה רצון ה', ב"ה שטוב להן, הכל מה'.."

ואז הוא עצר, רק ממה שאת יודעת את קובעת שזה הוא, המדבקות על ברכב, שנת היצור,

הבלאגן בספסל האחורי, הבדבקה בקטנה "אני גר ב____", פשוט מושלם!!

שניה אחת, את לא היחידה בכיוון הזה, יש עוד מישהי.. והוא "מצטער, רק מקום אחד.."

אז מי תעלה? מה? לוותר עליו? ממש מה שהיית צריכה..  אבל אתן 2!!

ואז בלי לשאול היא עולה לרכב ונוסעת אל עבר מה שנשאר מהשקיעה שלך...

איך? איך הוא יכל לברוח לי? ועוד הייתי עם יד על הדלת.. למממה???

שלא היה עוצר! אבל לעצור-לחייך-להיות חמוד ואז להתחפף עם טרמפיסטית אחרת?

והקולות בראש שלך חלוקים "שיהיה להם ב"הצלחה", "שימותו!! זה ברור שיהיה להם נסיעה רעה!!

עוד 40 ק"מ הוא יעצור לאחרת ויוריד אותה, הוא בטח מחבל בתחפושת של דוס.."

אבל כואב לך ואת פגועה, מילא שלא היה עוצר לי, מילא שלא היה בכיוון, אבל למה הוא עשה לי את זה??

"אולי אני לא בסדר? אולי הוא ראה את התיק הענק שאני נגררת איתו ולא רצה בלאגן באוטו?"

והמחשבות רצות הוכאב לא מרפה.. למה הוא היה כזה רע אלי? למה?

ואת עדיין בטרמפידה...

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

טוב, המשל מובן, אבל השאלה נשארת- למה הוא היה רע אלי?

השלבים בהכלה (מלשון להכיל) של "טרמפ" כזה הם שונים מאוד מבן אדם לחברו.

כן, חלק להתהליך הוא לכעוס עליו! וחלק ממנו הוא להיות עצובה...

אין עניין לשמור את הכל בבטן, "להיות חזקה" כלשון החיילים...

אבל מכאן (כמו מכל משבר) צריך לדעת לעלות!!

קל לדבר קשה לעשות? על זה כבר אמרו "הזמן עושה את שלו" (שוטי הנבואה מפורש)

אל תשקרי לעצמך שאסור לך לכעוס, מותר וצריך!

זה לא בריא ולא יייתן לך כוח להמשך, אבל זה יחתום את הסיפור, ירגיע אותך...

כן לדעת שאת הסדר והוא לא זה חלק חשוב שאסור לדלג עליו!!

השלב הבא (אחרי הכעס-כאב ושלל "ברכות פרדה") הוא לראות איך זה בונה אותך!!

לראות איך זה מחזק את האישיות שלך...

אומרים "מי שעשה לך את זה לא ראוי לדמעות של ומי שראוי לא יעשה דבר כזה..."

זה מנחם רק בקושי, כי בפועל קשה ואת עוד בטרמפידב וכבר ממש ממש נהיה חושך...

בפשטות נראה לי שמאוד חשוב שתחזקי את האגו שלך בתקופה הקרובה (כן, את האגו!)

שתעישי דברים שמראים לך עד כמה את טובה, איכותית, מוכשרת ומדהימה!!

אחרי בתרגישי שוב את הביטחון שהיה לך לפני ה"תאונת דרכים" הזו את תהיי הרבה יותר חזקה!!

חשוב לא להפך אדישה ל"טרמפים רעים", לא היות קשוחה-קרה-לא מזיז לי,

את מעידה על עצמך (ואנחנו מסכימים!!) שאת לבבית ואוהבת, לא כועסת ולא נקמנית...

אז קחי לך את הזמן להתרפא, תעשי דברים שכיף לך! חברות-קניות-מוזיקה-פיקניק-מדרשה-____!!!

זה יחזק אותך ויתן לך כוח להמשיך!!

ואת יודעת שהטרמפ שלך עוד יגיע,

צדיק-חתייך-חכם-מושלם-עם רכב לבן!

תמשיכי להאמין בה' ובכוחות שהוא נותן לך!!

מאמינים בך,

המטה להשבת כבודן של בנות ישראל

נו גלוקית, מה את אומרת על פעילות המטה בימים אלה?

לא תמיד יש זמן, אבל כשיש משתדלים... בחייאט! ת!

(באמת אחת הרכישות המוצלחות של הפורום... )

שכוייח ענק

אהבתי....

ממש תודה!

לק"י.

לא מסכימה עם הפיתרון..

אבל אם זה נתן פיתרון לבעלת הבעיה.. אז זה מספק. יישר כוח. 

להעין השניה שפחתה את השרשור ונתנה לחוויה מקום להגיב...

תגיד, אתה קורא מחשבות?...

עודדת והעלת חיוך

תודה!

שבוע טוב

וואו!!

על פרגון כזה אפילו לא חלמתי...

אתם פשוט מדהימים!!

תאמת, מגיע לגלוק17 תודה, אם היא לא הייתה יורדת עלי לא הייתי מגיב (פסח, נקיונות וכאלא...)

וגם תוך כדי קצת פחדתי להארכתי יותר מידי, בעיקר במשל, למרות שממש היה לי מלא "נהגים" וסיטואציות

שרציתי להוסיף, אבל קצת פחדתי שהמשל ימרח יותר מידי ויפספס את הפואנטה... (אולי אני אכתוב שוב...)

אילה שלוחה, צדיקה אחותך, Curious, וופל אמריקאי, אלירז, חשבשבת וחלקלקה- תודה על הפרגון!!!

כמו ציפור- תודה ענקית! אני עובד על זה, לוקח שיעורים פרטיים אצל קוסם ידוע

גלוק17- לא כתבת אם  בסוף או לא?!

           אחרי הכל אם לא היית "מתגרה" בי לא הייתי מגיב...

עין השנייה- אני שמח שמה שכתבתי דיבר אליך, זו הייתה המטרה!!

               ולגבי הקליעה למטרה, אני באמת חושב (,מתפלל ומשתדל) להתמקצע בתחום...

ושוב תודה לכל הנשמות הטובות על הפרגון המדהים!!!

מה אתם אומרים, לשכתב את זה למשהו פחות ראשוני ולשלוח לעולם קטן?

(פעם ראשונה שחשבתי לעשות דבר כזה.. אולי הפרגון שלכם עלה לי ח"ו לראש?!  )

לא מפרגנים לנו הרבה בעוה"ז

צריך לשמור את זה בשקית כשזה קורה ולחיות מזה במנות קטנות בהמשך!

ח"ח שנית!!

באמת לא מפרגנים הרבה...

אז דבר ראשון בואו אנחנו נפרגן יותר,

ודבר שני, כמו שאלירז אמרה, כשמפרגנים תשמור את זה

נקודה למחשבה- הקב"ה נתן בך את הכישרון ואת ה"מוזה" (אין מילה אחרת...) לכתוב את הקטע הזה. אני חושבת שלשמור אותו לעצמך זה לא ענווה אלא בדיוק להפך. אבא ביקש ממני להגיד משהו לבנים שלו ואני לא אעשה את זה?? נכון רק בלי גאווה כי זה הורס הכל... אבל כן. תפרסם! למה לא? אם זה יכול לעזור ואנשים, ואמרו לך פה שזה עזר, אז זה כבר בגדר חובה לפרסם...

מחכה לראות את זה בעולםקטן!

הרי היא כותבת כי היא מחפשת פתרון, כי קשה לה מדי והיא רוצה לצאת מזה...

אתם בטח חושבים עלי :"מה היא מתערבת? הרי לא לה זה קרה...." אז ת'אמת? לדעתי "אל תקח/י את זה קשה" זו קלישאה שמאד קל להגיד... וזו אמירה שממש אינה מוסיפה משהו, ובוודאי אינה עוזרת....

אז כשראיתי את זה כתוב - הרגשתי צורך להגיב.

כנראה שמשמים הוא לא בשבילך, יהיה לך מישו שמתאים לך בעז"ה!!!

תמשיכי להתפלל, ובעז"ה ה' אפעם לא עזב!!! יהיה טוב! קבלי חיבוק עידוד!

שתבשרי לנו בשורות טובות!! (:

(מנסה לשים את עצמי במקומך)

את ממש לא חייבת לשמוח בשבילו, ונראה לי שמה שקשה לך שאת מרגישה פגועה (ממש ממש בצדק!!!!)

מה אני עושה במקומך? יכול להיות שהייתי מנסה לדבר איתו - תוך כדי הדגשה שאת ממש לא רוצה לחדש את הקשר(את ממש לא צריכה אחד כזה!) אלא להסביר לו שגם אם הגיע למסקנה שזה לא זה, ותהיה מוצדקת ככל שתהיה - לא מבטלים פגישה 5 דקות לפני שהיא התקיימה (או מה שבדיוק היה).

את  יכולה לנסות לומר לו שאת ממש לא מוכנה שהוא יפגע כך באחרות  כמו שפגע בך (זה ייתן לו לחשוב שאת מסוגלת לספר להן... ואז הוא אולי ייקח את זה יותר בתשומת לב).

ות'אמת? אני מאמינה שאם הקב"ה מזמן לנו עלבון ממישהו - ממש לא נראה לי שתפקידנו זה לספוג ולהבליג, אלא צריך למצוא מה לעשות (וכמובן להתפלל על זה!)

ומאחלת לך התאוששות מיידית וחג שמח!

בעה"י

הבן אדם עשה שגיאה חמורה.

לא עושים דבר כזה לבחורה

ואת עוד אומרת שהוא לא הבין מה הוא עשה..

אני באמת מרחם על מי שתתחתן עם אחד כזה!

את לא צריכה להרגיש רע.

את בסדר גמור!

הוא לא.

אגב, לדעתי הצדיקות יתר הזאת וההרגשה כאילו עשית דבר רע ממש לא בריאות בכללי ובטח שלא לקשר זוגי...

...אני לא חושבת שעשיתי משהו רע. ממש לא.

הוא היה פה לא בסדר, אני יודעת את זה וגם טרחתי להגיד לו כמה פעמים אפילו.

עכשיו ההרגשה שלי היא ביחס לעצמי. אני לא נהנית (בלשון המעטה) להיות במצב כזה. הוא? שיבושם לו. אבל למה אני צריכה להמשיך ולסבול מזה, מבחינה אישיותית? אני לא. וכן, זה לא נעים לי להיות במצב של כעס על מישהו. אני שוב רוצה להבהיר שאני יודעת שאני לא אשמה בכלום! אני פשוט רוצה להפסיק עם זה! כרגע הכעס שלי כבר קר, אז שלא יהיה יותר מזה...

אז נכון שאני לא נראה לי מחדשת למישהו, אבל הפעם ממבט אישי...ע"י מקרה כזה, שאני לא מאחלת לאף אחד (!), אפשר ללמוד המון! זה בהחלט נותן הסתכלות מעניינת וחדשה, שלא חשבתי שאזכה לראות. חשבתי פעם אפילו להגיד לו תודה שלימד אותי את השיעור הזה, אבל בעצם אף אחד לא רוצה להיות שליח, גם לדבר כזה. (לא להתפרץ עליי עכשיו! אני לא הולכת להגיד לו תודה!!)

בסופו של דבר, זה כמו לפחד מכ%u0

...בסופו של דבר, זה כמו לפחד מזריקה. את לא מאחל לעצמך, או לאף-אחד אחר, את הכאב, אבל אחרי שזה עבר קצת אתה יכול לראות שזה בעצם עזר. או אם להשתמש במילים של "חוויה"- עוד מעט יגיע טרמפ שמגיע בדיוק לאן שאני צריכה!! אפילו יותר קרוב! (אפשר לראות גם שמאז שזה קרה, אני רואה מדי פעם דברים שמבהירים לי יותר שהוא ממש לא בשבילי...נכון, אני לא ממש אובייקטיבית, אבל ככה זה..)

אז לסיכום, אנשים ואנשים צדיקים- המון תודה על כל העצות, העידוד והתמיכה! אם זה עזר לעוד מישהו מלבדי זה יהיה אפילו יותר טוב, אבל גם אם לא- תודה! אל דאגה, אני בסדר, חוץ מהעניין הקטן הזה.. את עיקר העצבים הוצאתי עוד באותו יום, ובחודש שלאחר מכן. מה עכשיו? רק הוא^^ יודע...

פסח שמייח וכשר!

מהשם אישה לאיש, והרבה שליחים למקום,

מה, את כזו מושלמת!!?

דובה!

להקפיד על אחרים?

תמיד כשיצאת, רצית אותו? את הצד השני?

למה להקפיד!?

תשמחי שזה נגמר מהר, בלי עיקובים והתאהבות וזמן ורגשות.

חישבי על חברות, למי יכול הוא להתאים, קרובות, ואל תתביישי לנסות להציע לאחרים. גםאת זה רושמיםלמעלה.

ואולי בעצמךפעםהבאה כשתיצאי?  לא תמהרי לפסול כ"כ מהר כמוהו.

איןיישאוש בעולםכלל

ואףעלפי שיתמהמה עםכל זה אחכה לו  בכל יוםשיבוא

בהצלחה,

וחג פהסח כשר ושמאאאח להיהודים

בלי שום קשר למקרה הספציפי הזה, שקשה להגיב עליו מבלי לדעת את כל הפרטים, יש דפוסי התנהגות שחייבים לשמור עליהם.

וכן לפעמים צריך לבלוע כמה צפרדעים (כשרות), ולא להתנהג כמו צפרדע... אתה לא יכול להשלות אנשים.

וזה עוד בלי לדעת את פרטי המקרה...

אילו הוא היה יודע, הוא היה סותר עוד כמה משפטים אצלך (כמעט את כולם, בעצם...).

יומטוב.

לעניות דעתי צריך לדון לכף זכות.

אבל צריך לדון אותו לכף זכות.... שתזכי לזיווג הגון במהרה בימינו אמןן!!

הייתה לי אקסית שכמה פעמים דחתה לי דייטים שעתיים 3 לפני פגישה!

יש כאלה אנשים! בכל אופן תעבדי על המידות ותגידי לעצמך שלא איכפת לך והכל לטובה!

אנשים לא חושבים על המהלכים שלהם תמיד!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.