בס"ד
דבר תורה לפרשת אחרי מות
מבוסס על הרב יעקב אריאל שליט"א
מאיפה נובעת קדושתה של ארץ ישראל? האם יש לה קדושתה עצמית משלה או היא נובעת מהיחס שלנו אליה?
רואים בסוף פרשתנו שיש לארץ ישראל קדושה עצמית משלה:
"ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם"
יש לארץ ישראל קדושה אפילו לפני כניסתו של עם ישראל לארץ ומוכחים לומר שיש לה קודשה עצמית משלה. קדושתה של ארץ ישראל כ"כ גדולה שהיא מקיאה כל מי שלא מתאים לה, כמו האדם הזורק כל גוף זר שאינו מסוגל לעכלו. ולכן שבעת העמים שדרכי החיים שלהם לא התאים לקדושתה של ארץ ישראל גם הוקאו.
יש שלוש עברות חמורות שאין הארץ סובלת אותן:
-
עבודה זרה
-
גילוי עריות
-
שפיכות דמים
המצוות נתנו לחיות בהם, אפילו יש מצווה לדחות שבת על מנת להציל נפש מישראל, לעומת זאת, שלוש העבירות הנ"ל הן ייהרג ובל יעבור: החיים הם ערך חשוב מאוד, אבל יש ערכים מעל לחיים, בלי הערכים האלו, אין החיים של האדם נחשבים לחיים.
שלוש העברות האלה גם קיימות אצל הקרבנות: מן הבהמה – להוציא את הרובע ואת הנרבע, מן הבקר – להוציא את הנעבד ומן הצאן – להוציא את הנוגח שהמית (ב”ק מ
. אעפ"י שהבהמה אינה בת דעת, העברות האלו פוסלות אותה, כי אין מקום לקדושה ולטומאה ביחד.
עבודה זרה היא סתירה לאחדות של הקב"ה, גילוי עריות זאת כניעה ליצר הגס ביותר של האדם ושפיכות דמים פגיע בחיי אנוש – שלמותו של עם ישראל – ובה' עצמו כי בצלם אלוקים נברא האדם. ולכן א"י אינה יכולה לסבול את ההעברות האלה כי היא מקור חיים של עם ישראל.
בפרשתנו נעים בים שני הקצוות האלה שהם הקדושה בעבודות הכהן הגדול ביום הכיפורים, והטומאה שיש בעבודה הזרה ובגילוי עריות שהתורה אוסרת לנו בסוף פרשתנו. גם ההרגלה של שני השעירים מייצגת אותן: השעיר לה' שייכנס לפני ולפנים בקודש הקדשים, שיא מקום הקדושה והשעיר לעזאזל שיישלח החוצה, רחוק מירושלים.
הכהן הגדול הוא הניגוד לשלושת העברות האלה:
-
ראשו נמשח בשמן המשחה המסמלת את מחשבותיו הקדושות – האמונה המושלמת לשי”ת.
-
הכהן הוא דוגמא של אהבת חנים: "אוהב שלום ורודף שלום”.
-
דוגמא של אהבה בן איש לאשתו.
הכהן הגדול צריך להיות נשוי: "וכיפר בעדו ובעד ביתו" – "ביתו זו אשתו" כפי שכתוב במסכת יומא. שבעת ימים קודם יום הכיפורים הכהן הגדול הוא מופרש מן אשתו, ובכן הקשר איתה הופך להיות קשר אך ורק רוחני. ובכן, יש לכהן הגדול קשר רוחני עם כל עם ישראל, וכשהוא נכנס בעיצומו של היום לקודש הקודשים הוא נושא איתו כל עם ישראל, כאילו כולנו איתו. הוא האיש הקדוש ביותר, בזמן הקדוש ביותר וביום הקדוש ביותר. הקדושה המשולשת של הזמן, המקום ושל האדם כולם תלויים זה בזה. יש בזמן אפשרות להשפיע על האדם – השבת הוא מעין עולם הבא, האדם מתעלה. המקום משפיע על האדם: ארץ ישראל הופכת עם ישראל לציבור, ובכך גם האדם יכול לקדש את הארץ. במעשיו, בהתנהגות בטובה שלו, כמו הכהן הגדול ביום הכיפורים, יש ביכולתו של האדם לקדש את הארץ מעל הקדושה הראשונה שלה.
שבת שלום!
