מעולם לא עמד אדם בראש ממשלה כה ימנית-לאומנית ואחידה בישראל, בלי שום כתם של ליברליזם או רבב של שמאל. מעולם הוא גם לא זכה לרוח גבית כה אוהדת של הציבור, גם הוא ימני-לאומני ברובו המכריע. לימין הישראלי אין אופוזיציה של ממש. לכן, זוהי הזדמנות חייו לומר את דברו ולממש את רעיונותיו.

"בר-אילן 2" או "קונגרס 1", אסור שנתניהו יחמיץ את השעה. בעוד חודש עליו לעמוד על בימת בית הנבחרים האמריקאי ולשטוח את משנתו האמיתית המלאה. די לפזול לשמאל, די לפסול את השמאל, די להפחיד, די לשמוע מה לא, הגיעה העת לשמוע מה כן. די גם לנסות לשאת חן בעיני ארה"ב, היא בלאו הכי שבויה נרצעת של ישראל והלובי הכוחני שלה. די לנסות לשאת חן בעיני אירופה, בלאו הכי אנחנו לא סופרים אותה. הבה ונשמע סוף סוף את רעיונותיו של הימין הישראלי, בלא כחל ושרק.

אידיאולוגיה אינה משחקי חסמב"ה ולא תעלולי שו-שו. יש להציגה בראש חוצות, בלי טשטוש ובלי תעתוע. יש מעט מדי אנשים, אם בכלל, שיודעים לאן פניה של הממשלה הזאת ושל העומד בראשה. זהו מצב בלתי נסבל. אם יש לימין תוכנית פעולה, תופע נא מיד; זה גם הזמן לממשה. בלאו הכי נפשו של העולם, לא כולל אמריקה, קצה מתעלוליה של ישראל, לכן יש מעט מאוד מה להפסיד בזירה הבינלאומית; הזירה הפנימית רוטטת מבשלות למימוש תוכניות הימין. לכן על נתניהו לומר ב-24 במאי את אשר על לבו, בלי ספינים וגימיקים - נאום חייו.

שיגיד לנו: נשארים בכל שטחי הכיבוש; את ההתנחלויות נמשיך לבנות; זכויות האדם ימשיכו להיות נחלת הישראלים בלבד; נמשיך לשלוט לנצח בכוח הנשק על מיליוני פלסטינים, בזמן ששאר עמי ערב נלחמים על חירותם; החרם על החמאס והמצור על עזה יימשכו עד קץ הדורות. שיגיד לנו. שיגיד לנו למה בעצם לא לספח רשמית וחוקית את כל השטחים, אם בלאו הכי הכוונה להישאר בהם לעד. ואם הכוונה לצאת ממקצתם, למה לא עכשיו ולמה לא לספח מיד את הבקעה ואת "גושי ההתנחלויות", כולל אריאל, שלגביהם יש הרי "קונסנסוס". למה לחכות, הרי הזדמנות פז שכזאת לא תחזור.

שיגיד לנו גם איזו דמוקרטיה הוא רוצה להנחיל לנו: עם שמאל, בלי שמאל? עם ערבים, בלי ערבים? עם "בוגדים", בלי "בוגדים"? למה להמשיך ללכת סחור סחור, לפעול טיפין טיפין, למה לא לומר אמת ולממשה. יעמוד נא נתניהו על דוכן הנואמים ויציג בגאווה את חזונו, לא תהיה לו עוד הזדמנות שכזאת לממשו. די לימין הנגרר-כביכול אחרי השמאל, די לדיבור על שתי מדינות, בלה-בלה-בלה, ועל מו"מ-שמום. אין בהם כל צורך. כמו כל אמת, סופה שתוערך יותר מתעתועי עיוועים.

וצריך גם להתחיל לפעול. אחרי שנתיים בשלטון הגיעה העת גם לשלוט, נתניהו חב זאת למצביעיו. לא הקפאת בנייה במסווה ולא סיפוח במסיכה, אלא בנייה וסיפוח לאור היום, בזקיפות קומה. הציבור הישראלי, שמריע לכל פעולה אלימה של ממשלתו ושהכיבוש כלל לא מעניין אותו, יידע להעריך ראש ממשלה ימני נחוש. לישראל הזאת מגיע לדעת לאן היא הולכת, איך היא תיראה, למשל, בעוד 20 שנה, על פי חזון מנהיגה.

אני, הקטון, לא הצבעתי לנתניהו, כנראה גם לא אעשה זאת בעתיד הקרוב, אבל מעולם לא ציפיתי שנתניהו יממש את האידיאולוגיה שלי. הוא נבחר כדי לממש את האידיאולוגיה שלו, שבעיני היא כמובן הרת אסון - וחובתו לעשות זאת. הרי איש כמעט לא יעצור בעדו, אז למה זה לא קורה?