שאותם ערב רב מקוריים התערבבו בתוכנו.

האויבים שמסתובבים איתנו וקשה לזהות אותם - הרבה יותר מסוכנים מהאויבים הרשמיים.

ואין טעם בכלל להכנס לדיוני סרק ומספיק נכתב כבר. הגיע הזמן להתעסק באור ולא בחושך, להפסיק לפרשן ולתת הגדרות למיניהם ולהגביר את האור והחיובי בלבד. וחלק מזה זה אהבת חינם שבגללה היתה גלות כ"כ ארוכה וכשתהיה אהבה כמו שצריך והגברת האור וההתעסקות בו בלבד - כל הרוחות השליליות יעלמו מעצמן!

• גיבוש דעה נכונה ביחס לפעולה במציאות. באופן כללי, כשניגשים לגבש דעה לגבי כל דבר שקורה ואיך צריך להגיב אליו - חשוב מאוד לראות את כל המכלול. היחס מתגבש כתוצאה משיכלול של כמה וכמה נתונים. ככל שהנתון משמעותי יותר, כך הוא תופס משקל גדול יותר במסקנה הסופית. הלומד את הנושא רואה, שהנושא של הערב-רב (עד כמה שזה עלול להרתיע), הוא חלק מאוד משמעותי בפאזל. וברגע שחסר אותו - שיקול הדעת הכללי בהבנת המציאות, חוטא לאמת, שכן לעומת התפיסה הרגילה שרואה בהנהגה את התשקיף של העם, תורת הקבלה מגלה שבגאולת "בעתה" - "הדג מסריח מהראש" - ההנהגה הרשעה היא זו שמביאה את העם למצבו. ולכן השאלה האם לייחס לאותה הנהגה כוונות טובות וטעויות בכיוון, או כוונות זדוניות ורשעה - היא שאלה משמעותית מאוד בנקודת ההתייחסות למציאות, באמון שנותנים במערכת, באמונה שאפשר להשפיע מבפנים ועוד. אפילו בשאלות הלכתיות כמו סירוב פקודה, ניתן לראות שיש השלכה רצינית לשאלה הזו.
• לימוד זכות. דווקא ההכרה באמת זו, היא לימוד זכות גדול על עם ישראל. בלי הכרה זו עלולים להתייאש מהעם שנמצא בשפל המדרגה, מתדרדר לפשעים חמורים ובוגד בכל ערכיו. דווקא ההפרדה הברורה בין אותם מעטים שיצאו מכלל ישראל ומחטיאים את הכלל בזדון, לבין רובו המוחלט של העם שנגרר אחריהם מחמת בלבול ובגלל השקרים שהם מאכילים אותו השכם והערב - היא המפתח ללימוד זכות אמיתי. עם ישראל פשוט שבוי רוחנית ע"י גרעין רקוב ש"חדר" לתוכו, ותפקידנו לנתק אותו מההנהגה הסוררת והעריצה, ולחבר אותו לערכי הנצח של עם ישראל. ברור לנו שהעם הקדוש שלנו ראוי וזכאי לגאולה מצד עצמו, לולא המסיתים והמדיחים אשר עומדים בראשו. זו היתה גם כוונת חז"ל בהשליכם את כל חטאי המדבר על הערב רב, ועיין רמב"ן על פרשת קורח בפסוק "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" – שזו דרך הצדיקים – להשליך את כל החטאים על היחידים וכך להציל את הכלל, וכן עשה משה כשירד מן ההר והרג את כל 3,000 מחטיאי העם בעגל ועל ידי כך ניצל כל העם.
• עצם ההתייחסות הנכונה היא העיקר. אהבה לרשעה מחזקת אותה, ושנאה לה מחלישה אותה ונוטלת את כוחה. זו הסיבה שמציין הראשית חכמה, לטעם של מצוות שנאת הרשעים (שער היראה פט"ו). והוסיף (שער הענווה פ"ד): "ואף-על-פי ששנאת חנם עוון גדול הוא, חייב אדם לשנוא את הרשעים כשם שהוא חייב לאהוב את החברים ההולכים על דרך הישרה, שנאמר הלא משנאיך ה' אשנא".
• זירוז הגאולה ברחמים. מן המקורות שלהלן נראה שעצם הבירור זוהי המטרה עצמה. שכן אחת המטרות המרכזיות של הצרות והייסורים כעת, היא לברר מעם ישראל את הקליפה הקשה והחיצונית שדבקה בו. וככל שנקדים לעשות זאת בהכרתנו, כך יחסך מאיתנו הצורך לברר זאת על ידי ייסורים, חלילה.
• לא לסייע לאויב. אם אינך מזהה את האויב כאויב ממש, אינך נלחם נגדו, ואתה אף מתפתה בטעות ללכת אחריו שולל, לקבל את כזביו והטעיותיו, ולא להיערך כנגדו כיאות. מי שלא מבין שהוא במלחמה, וחושב שהאויב מתכוון לטובתו, אינו נלחם, ובסופו של דבר מפסיד את המערכה, ואף מסייע במו ידיו לאויב. לדאבוננו ניתן לראות זאת מתממש במציאות בשנים האחרונות.

אף פעם לא חשבתי שיהודים לא נוסעים משם.

אשמח למידע

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)