קודם כל אני נמנעת מלקרוא ברים עצובים, אני משתדלת לשמוח וקוראת בהתאם.

אישית, כדי להתרגש מספר, זה צריך להיות ספר מ-מ-ש טוב! וכנראה שכבר זמןרב לא נזדמן לי אחד כזה...

נדמה לי שהפעם האחרונה שבכיתי מספר היה כשקראתי את 'אשה בורחת מבשורה' של דוד גרוסמן, שהוא טרגי וכואב בצורה שלא תתואר.

אומדן בכיינות כללי: סתם כך בחיי היומיום אני נחשבת לדי בכיינית....

ספר עצום! ועצוב! במיוחד שהוא נוגע במציאות...

אבל השיא שלי היה שבכיתי פעם גם מספר פעוטות של הבת שלי (קישתא)

אפשר לדעת על מה הספר? (של הבת שלך...)

הוא נקי יחסית?

איך הוא למשל ביחס ל"יש ילדים זיגזג"? (שזכור לי כנקי יחסית) או ביחס ל"מישהו לרוץ איתו"? (ספר מדהים אבל הצטערתי שקראתי אותו..)

ספר שהוא יצירת מופת! לצערי איני דוד גרוסמן, ואין לי מילים לתאר את העומק והרחב של הספר הזה!

לגבי רמת הנקיות-

לא כ"כ הבנתי אותך, כי עד כמה שזכור לי יש ילדים זיגזג פחות נקי ממישהו לרוץ איתו...

אבל בכל מקרה אשה בורחת מבשורה הוא ספר למבוגרים. וככזה הוא כולל כמה תיאורים לא ממש נקיים...

אבל אין בו גסויות, עד כמה שזכרוני מגיע.

אם את רוצה פרטים נוספים על העלילה וכו'.. אשמח להרחיב.. בטח גם שירק תשמח.

אם הייתי רוצה לצטט ממנו בשרשור של המשפטים החכמים שהיה פה לא מזמן, הייתי צריכה להעתיק את כולו! 

הוא אכן שמאלני אבל מה שאהבתי בו שהוא לא נחרץ יותר מדי, ולא משכנע, רק מראה לך כיוון שונה ויש גם איזון ימני (או שאולי לכן הוא עלול יותר לשכנע). 

נקי הוא לא, אבל לא גס וזול יחסית לספרים אחרים, ויותר ממילים ותיאורים מה שהפריע לי לאורך כל הספר הוא חוסר הבהירות בין ידידות לזוגיות, שזה דבר שנראה לי מאד מטריד את מי שרגיל ואוהב את החיים הברורים שיש לדתיים.

זה בין קורי העכביש ועטרות זה פשוט ספרים מרגשים!!!

זה כזה כיף .

יש ספרים שממש ישבתי ובכיתי שעווות.. נגיד בשומרת אחותי, או באסופית כשמתיו מת, או בערך בכל ספר טוב שאני נכנסת אליו..

אצל מתיו דווקא לא.

לרוב זאת איזו דמעה שתיים שצונחות,

לא התייפחויות..

דיי עצוב העסק^^

אני נכנסת לספר, אבל לא מצליחה ממש לבכות ממנו.

רוצים משהו מעניין?

גיליתי שאני מסוגלת לבכות מהזדהות יתר. למשל, אם הגיבור מחליט החלטה פשוט גרועה וטפשית. אם הוא הולך למקום שאני יודעת שיינזק בו. וכד'... ;)

וכמובן, כשדמבלדור מת, לפני 3 שנים או משהו בסגנון. ופעם ה-11 שקראתי את הארי פוטר 5, כשסריוס מת.

אתם יודעים מה? פתאום הבנתי למה אנשים כ"כ מזלזלים בהארי פוטר. הוא כמעט ולא נחשב "ספרות".. יש דברים כ"כ הרבה יותר טובים!

ועדיין הוא ספר טוב להירדם איתו בשבת משמימה במיוחד.. (מלבד הנקע ביד P;)

כל פעם שאני מגיעה לקטע שכבר לו נשאר לו כלום.אפילו לו הזכרון הקלוש מאבא שלו. פשוט ספר יפיפה!

ובספרים של דבורה עומר- "אני אתגבר", ו"הבכור לבית אבי"

אני אף פעם לא בוכה מספרים... זה רק ספר

איזה עצוב...

(לא קראתי מהארי פוטר 4 בערך)

גם אני, כמו ירושלמית , די מחפשת ספרים לא מדי עצובים.

אבל פעם- חופשי- חופשי.

שמתיו מת, ושרובי גיליס, ובספר הזה, "לאהוב עד מוות" ובספר שאני לא זוכרת איך קוראים לו, על טוביה משיירת הל"ה. ובעוד מיליון ואחת ספרים.

אה, ושלום מחודש, כי לא היתי כאן הרבה זמן

הייתי אז בת שמונה! משום מה דודתי החליטה שאני כבר בשלה לספר הזה וקנתה לי אותו מתנה ליום הולדתי השמיני... את התרגום הישן היפהפה, אך הכבד מד, לבת שמונה...

הטראומהמהאובדן של מתי גרמה לי לשוב מחדש לספר רק כעבור שלוש שנים ובגרות נוספת, בגיל אחת עשרה...גם אז מיררת בבכי, אלא שזה היה מסוג הבכי הכייפי /בכי מספר, ולא הטראומתי...

בבודדה במערכה- כשדוד מת.....

איזה עצוב זה!!!

 ואני בכיתי בספריה הקודמים של אורנה בורדמן

הם ממש מרגשים,עצובים

ואוו.. נראלי בזמן האחרון הפכתי רגישה מידי!! אין כמעט ספר שקראתי ולא בכיתי בו..

(או שאולי זה פשוט כי התאהבתי בספרים טראגיים??)

ובספרים שכתתבתם- באמת בכיתי.. בבודדה במערכה היה קטע ששיא הבכיתי.. ובאסופית.. והבכור לבית אב"י..

וב'וקראתם דרור' אני בוכה כל פעם מחדש.. וקראתי את זה כבר לפחות 6 פעמים, אם לא יותר...

אתמול קראתי את הספר 'אנפה לבנה' מי שמכיר..ובכיתי כל הספר בערך..

כל הספרים על הגיבורים שנפלו במלחמות ישראל- לכן אני מנסה לא לקרוא ספרים כאלה.

אבל יוצא לי לצחוק הרבה מספרים (זה יוצר פדיחות כמו בשיעורים אבל לא קשור.........)

אבל בספר הזה כנראה זה תופעה,

הספרנית שאלה אותי- "בכית?"

אז אולי אני לא היחידה..

קוראים לו "אנפה לבנה",

והוא ספר עצוב עצוב עצוב..

אבל מדהים!

"וקראתם דרור", "שומרת אחותי" - אבל סתם כי קראתי אותם בתקופה רגישה..

זה 'כלבת הרש' של דבורה עומר.

אני לא יודע למה, אבל זה סיפור קורע לב....

אם מישהו יוע איפה אפשר להשיג אותו, אני מאוד אשמח.

( =

גם אני מהאלה שלא בוכות מכלום, ואפילו הקטעים הכי הכי בסרטים - לא מזיזים לי. אבל, אחרי הרבה זמן בלי בכי - הכל התפרץ. הספר הזה כ"כ מדהים, במיוחד בגלל שהיא אשה מדהימה לגמרי! מומלץ!!

שמשפחת פוגל הי"ד נרצחה, ולא יכולתי להפסיק לבכות....

עכשיו, אני רוצה לקרוא את זה שוב יותר בנחת ולקחת מזה לחיים.

אבל בכללי אני די בוכה מספרים.

אבל בכיתי ב "הבכור לבית אבי" של דבורה עומר. ספר מדהיייייייייים!!!

של אסתר שטרייט וורצל...

בס"ד

יתכן מאד שזה יגרום לדמעות ליזול

(צוחקת צוחקת אבל זה אמיתי..)

אבל קטע על נאמנות, מוות,וכאב בלתי נסבלל- אכן יעלו בעיני דמעות.

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים

נדמה לי שניסיתי, אנסה חנות אחרת. זכי למצוות!

של דני ספרים, מרח' יפו, או גלריה לספרות רח' ש"ץ (מקינג ג'ורג) או סיפור חוזר ברח' שמואל הנגיד, ליד רח' בצלאל

או בבניין כלל - 2 חנויות - אחת קומת קרקע ליד רח' יפו והשניה כשסובבים את הבניין לרח' אגריפס - יש גם אחת

בכל אופן, פעם היתה.

גם ברחבה למעלה מהמשביר לצרכן הישן (היכן שהיה), יש חנות ספרים יד שניה.

ויש שם הכל, לא רק חצי ספר

טוב אז הנה קישורים לחלק מהספרים | ערוץ 7 

אני רוצה את התרגום המקורי של 'גילי בר הלל', זה תרגום איכותי שאפשר לקרוא איתו את הספר.

התרגום שיש שם לספר 7 זה 'תרגום מעריצים', משהו חלטורה כזה.

מתוך ההפיכה - פועה שטיינר (הרב מן ההר - בתו, נראה לי). הרובע היהודי לפני ובזמן שנפל לידי הערבים. אמיתי.

קתרין מנספילד, סיפורים. מצויין. בריטית.

למי שאוהב בעלי חיים:

-כל הספרים של ג'יימס הריוט. אמיתי. וטרינר בריטי. מקסים, רגיש ומשעשע.

-ג'ראלד דארל, חברברי הסוונה ; היער השיכור  - מסע צייד בעלי חיים, חלקם נדירים מאוד,לגני חיות בעולם.  רק שני הספרים האלה.

-חיות הבר אשר אהבתי. יפה.

-בית ברנ....(לא זוכרת) - תומאס מאן. גרמני. סופר מצוין.

-מאדאם בובארי - פלובר. צרפתי.

-לטובת הילד - בריטי.

-יד באפילה - אידה נודל. מסורבת עלייה. איזו אישה אמיצה! סיביר.

-יש סדרה של סיפורים של עמים שונים. לא פולקלור. סיפורי סופרים. משהו!

-מחפשים את אמא - קוריאה הדרומית.

-פצוע קל - אמיתי. אבי תמר.  מלחמת ששת הימים, אם איני טועה. ספר טוב.

-הביתה או החזרה הביתה - אמיתי. חייל שנפצע אנושות בראשו. השיקום שלו. מדהים.

-שרופה - אמיתי. בחורה ערביה מהגדה. רק לבעלי עצבים חזקים.

-ליל הבדולח. אמיתי. ההסטוריון היהודי מרטין גילברט.

-כחש. בן הכט. עיתונאי יהודי אמריקאי שסיקר את משפט קסטנר. לענ"ד - ספר חובה.

 - ספרים של הרב חיים סבטו. אהבתי את :תיאום כוונות" - מלחמת יום כיפור.

- אהרן מגד או אפלפלד, מחילה, לא זוכרת. סופר טוב. נוגע בשואה.

-נפשות מתות. גוגול. רוסי. סופר טוב.

-האיש שלא נכנע. אמיתי. ר' ננס. סיביר.  אחרי הספר הזה חשים (אני ), הערצה, השתאות, התפעלות וגם...חולשת דעת. לא יאומן.

-להיות יהודי. על הרב יצחק זילבר זצ"ל. סיביר.     "     "      "     "   "

 -מתנת המספרים - יוקו אוגאווה.  ספר יפני קטן,  יפהפה. יש קשר לאיזו נוסחה מתמטית. לא הבנתי את המתמטיקה, אבל הספר...משהו. היא סופרת מוערכת בכל העולם (AI) . ספרים נוספים באנגלית.

מן הרשימה? בכלל, מעניין אתכם? אם לא, שלחו אותה חזרה!

תודה....

יש המלצה לחנות טובה באזור ירושלים לקנות?

אם זה יד שניה בכלל טוב...

מוצ"ש.  הבאתי חנויות אחדות.

ושכחתי את השם האמיתי.

- המינגווי

-טולסטוי

- תומאס הארדי -יריד ההבלים. בריטי

קראתי את "והיום איננו כלה"

 נראה לי שאקרא את התפסן בשדה השיפון בהמשך

+ לבדו ימות אדם

רק שלא אשכח

אותך. אינדיורניס - ממליצה; כח החיות של האדם. המאבק להישאר בחיים ולשרוד. מאוד מיוחד.

לך לך בני - קראתי כחמש פעמים ומן הסתם אקרא עוד.... זה ספר הרפתקאות אם אפשר לקרוא

לו כך.....מדהים. לא מחנות ריכוז לא מחנות השמדה. סיביר. יש גם תיאור של מלחמה, מיוחד

למחבר. כדאי.

שבת שלום ומבורך לך ולכולם!!!!

כן אכזרי אבל גם מלא חמלה ותקווה נראה לי

מה לגבי הסיפור שאינו נגמר?

עזבי הכל ורוצי ברגע זה לחנות הספרים הקרובה

מומלץ בחום וגם נקי (למיטב זכרוני)

בהחלט עדיפה ספריה.

התפסן בשדה השיפון לקחתי

למרות שאני מעדיף לכתוב תפשן

בוא נראה

יעני אחלה ספר (לדעתי)