קודם כל אני נמנעת מלקרוא ברים עצובים, אני משתדלת לשמוח וקוראת בהתאם.

אישית, כדי להתרגש מספר, זה צריך להיות ספר מ-מ-ש טוב! וכנראה שכבר זמןרב לא נזדמן לי אחד כזה...

נדמה לי שהפעם האחרונה שבכיתי מספר היה כשקראתי את 'אשה בורחת מבשורה' של דוד גרוסמן, שהוא טרגי וכואב בצורה שלא תתואר.

אומדן בכיינות כללי: סתם כך בחיי היומיום אני נחשבת לדי בכיינית....

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אפשר לדעת על מה הספר? (של הבת שלך...)

הוא נקי יחסית?

איך הוא למשל ביחס ל"יש ילדים זיגזג"? (שזכור לי כנקי יחסית) או ביחס ל"מישהו לרוץ איתו"? (ספר מדהים אבל הצטערתי שקראתי אותו..)

ספר שהוא יצירת מופת! לצערי איני דוד גרוסמן, ואין לי מילים לתאר את העומק והרחב של הספר הזה!

לגבי רמת הנקיות-

לא כ"כ הבנתי אותך, כי עד כמה שזכור לי יש ילדים זיגזג פחות נקי ממישהו לרוץ איתו...

אבל בכל מקרה אשה בורחת מבשורה הוא ספר למבוגרים. וככזה הוא כולל כמה תיאורים לא ממש נקיים...

אבל אין בו גסויות, עד כמה שזכרוני מגיע.

אם את רוצה פרטים נוספים על העלילה וכו'.. אשמח להרחיב.. בטח גם שירק תשמח.

אם הייתי רוצה לצטט ממנו בשרשור של המשפטים החכמים שהיה פה לא מזמן, הייתי צריכה להעתיק את כולו! 

הוא אכן שמאלני אבל מה שאהבתי בו שהוא לא נחרץ יותר מדי, ולא משכנע, רק מראה לך כיוון שונה ויש גם איזון ימני (או שאולי לכן הוא עלול יותר לשכנע). 

נקי הוא לא, אבל לא גס וזול יחסית לספרים אחרים, ויותר ממילים ותיאורים מה שהפריע לי לאורך כל הספר הוא חוסר הבהירות בין ידידות לזוגיות, שזה דבר שנראה לי מאד מטריד את מי שרגיל ואוהב את החיים הברורים שיש לדתיים.

זה בין קורי העכביש ועטרות זה פשוט ספרים מרגשים!!!

זה כזה כיף .

יש ספרים שממש ישבתי ובכיתי שעווות.. נגיד בשומרת אחותי, או באסופית כשמתיו מת, או בערך בכל ספר טוב שאני נכנסת אליו..

אצל מתיו דווקא לא.

לרוב זאת איזו דמעה שתיים שצונחות,

לא התייפחויות..

דיי עצוב העסק^^

אני נכנסת לספר, אבל לא מצליחה ממש לבכות ממנו.

רוצים משהו מעניין?

גיליתי שאני מסוגלת לבכות מהזדהות יתר. למשל, אם הגיבור מחליט החלטה פשוט גרועה וטפשית. אם הוא הולך למקום שאני יודעת שיינזק בו. וכד'... ;)

וכמובן, כשדמבלדור מת, לפני 3 שנים או משהו בסגנון. ופעם ה-11 שקראתי את הארי פוטר 5, כשסריוס מת.

אתם יודעים מה? פתאום הבנתי למה אנשים כ"כ מזלזלים בהארי פוטר. הוא כמעט ולא נחשב "ספרות".. יש דברים כ"כ הרבה יותר טובים!

ועדיין הוא ספר טוב להירדם איתו בשבת משמימה במיוחד.. (מלבד הנקע ביד P;)

כל פעם שאני מגיעה לקטע שכבר לו נשאר לו כלום.אפילו לו הזכרון הקלוש מאבא שלו. פשוט ספר יפיפה!

ובספרים של דבורה עומר- "אני אתגבר", ו"הבכור לבית אבי"

אני אף פעם לא בוכה מספרים... זה רק ספר

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

הייתי אז בת שמונה! משום מה דודתי החליטה שאני כבר בשלה לספר הזה וקנתה לי אותו מתנה ליום הולדתי השמיני... את התרגום הישן היפהפה, אך הכבד מד, לבת שמונה...

הטראומהמהאובדן של מתי גרמה לי לשוב מחדש לספר רק כעבור שלוש שנים ובגרות נוספת, בגיל אחת עשרה...גם אז מיררת בבכי, אלא שזה היה מסוג הבכי הכייפי /בכי מספר, ולא הטראומתי...

בבודדה במערכה- כשדוד מת.....

איזה עצוב זה!!!

 ואני בכיתי בספריה הקודמים של אורנה בורדמן

הם ממש מרגשים,עצובים

ואוו.. נראלי בזמן האחרון הפכתי רגישה מידי!! אין כמעט ספר שקראתי ולא בכיתי בו..

(או שאולי זה פשוט כי התאהבתי בספרים טראגיים??)

ובספרים שכתתבתם- באמת בכיתי.. בבודדה במערכה היה קטע ששיא הבכיתי.. ובאסופית.. והבכור לבית אב"י..

וב'וקראתם דרור' אני בוכה כל פעם מחדש.. וקראתי את זה כבר לפחות 6 פעמים, אם לא יותר...

אתמול קראתי את הספר 'אנפה לבנה' מי שמכיר..ובכיתי כל הספר בערך..

כל הספרים על הגיבורים שנפלו במלחמות ישראל- לכן אני מנסה לא לקרוא ספרים כאלה.

אבל יוצא לי לצחוק הרבה מספרים (זה יוצר פדיחות כמו בשיעורים אבל לא קשור.........)

אבל בספר הזה כנראה זה תופעה,

הספרנית שאלה אותי- "בכית?"

אז אולי אני לא היחידה..

קוראים לו "אנפה לבנה",

והוא ספר עצוב עצוב עצוב..

אבל מדהים!

"וקראתם דרור", "שומרת אחותי" - אבל סתם כי קראתי אותם בתקופה רגישה..

זה 'כלבת הרש' של דבורה עומר.

אני לא יודע למה, אבל זה סיפור קורע לב....

אם מישהו יוע איפה אפשר להשיג אותו, אני מאוד אשמח.

( =

גם אני מהאלה שלא בוכות מכלום, ואפילו הקטעים הכי הכי בסרטים - לא מזיזים לי. אבל, אחרי הרבה זמן בלי בכי - הכל התפרץ. הספר הזה כ"כ מדהים, במיוחד בגלל שהיא אשה מדהימה לגמרי! מומלץ!!

שמשפחת פוגל הי"ד נרצחה, ולא יכולתי להפסיק לבכות....

עכשיו, אני רוצה לקרוא את זה שוב יותר בנחת ולקחת מזה לחיים.

אבל בכללי אני די בוכה מספרים.

אבל בכיתי ב "הבכור לבית אבי" של דבורה עומר. ספר מדהיייייייייים!!!

של אסתר שטרייט וורצל...

בס"ד

יתכן מאד שזה יגרום לדמעות ליזול

(צוחקת צוחקת אבל זה אמיתי..)

אבל קטע על נאמנות, מוות,וכאב בלתי נסבלל- אכן יעלו בעיני דמעות.

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר