המטרה העיקרית היא לשתף בכל התהליך הזה שבדרך כלל הוא לא קצר ולא קל...

ולמצוא אוזן קשבת שמבינה,

שיודעת לייעץ מניסיון,

כל אחד כמה שיש לו, אם פחות ואם יותר...

לראות שדברים קורים לעוד אחרים ואת/ה לא לבד בסיטואציות מסויימות וכד'...

ועל הדרך, לשמוע גם אחרים, לייעץ ולתמוך...

ואולי גם [ולפי שרשורים קודמים הרוב לא =) ] להכיר פה את ה-אחד / אחת...

כל אחד וסיבותיו, אבל נראה לי שזה העיקרןון..

מה שיהיה- שיהיה לכולם בהצלה.. ו- תמיד ב

שצריך להיות מטרה מוגדרת למה הפורום קיים.

הפורום קיים כי יש אנשים שרוצים בהקמתו.

מה מטרת האנשים? לכל אחד מטרה שונה.

יש כאלה שרוצים תמיכה.

ויש כאלה שמחפשים את בן/בת זוגם.

ויש כאלה שרוצים לעזור.

וכן על זו הדרך, לכל אחד מטרה שונה לפי מה שקיים כבר.

לכן גם כלפייך כנ"ל. הפורום קיים, אם תצליחי למצוא בו מטרה עבורך, אז השתמשי בו.

ואם לאו את מוזמנך לעשות את השיקוליים שלך.

אני לא חושב שתשובה של אנשים אחרים צריכה לקבוע עבורך את המטרה.

כמובן שאפשר להעזר כדי לקבל דרכים לנצל את הפורום בצורה המיטבית. 

בהצלחה.

לפרוק לבטים של בוגרים וכאלה שרוצים להתחתן, וסתם להנות ממישהו שמקשיב ושומע

אני חושבת שמטרת פורום "לקראת נישואין וזוגיות"

אמור לדבר ולעזור אך ורק על מה שקשור,ל-"נישואין" ,"זוגיות" ומה שבינהם-(חברויות).

אף אחד לא צריך לבקש שירים בפורום הזה-בשביל זה נועד פורום "צלילים ומוסיקה" במיוחד לזה (או כמובן השרשור של השירים  בפורום "נוער וגיל ההתבגרות".(אני לא מדברת עכשיו על מישהו ספציפי,אלה בכללי.)

תקשיבו חבר'ה,עד שיש כאן או יותר נכון היה כאן פורום אחד -(או שיש עוד פורום שאני לא מכירה )שאמור היה להיות הפורום הרציני,ולגילאים הגדולים יותר,ולדברים רצינים יותר,

הוא נהפך לקירקס-(סליחה על המילה,אבל ממש נהפך לפורום של "נוער וגיל ההתבגרות 2"  וחבל )

באמת חבל,יש המון אנשים שאני אישית מכירה,שרצו לכתוב כאן דברים אישים ורצינים,אבל פחדו וחששו שיצחקו עליהם או שלא יקחו את מה שאמרו רציני,

                              יהיה טוב

                         - בשורות טובות -

אני חושבת שהפורום צריך להיות מיועד לכל השאלות ובעיסוקים של הגיל הזה

(לא מדברת על לבקש שירים אבל..)

כל התלבטות שיש לנ"ו בגיל שבו בין השאר מחפשים (ומחפשים, ומחפשים) את החצי האבוד....

בכל מקרה - צריך שיהיו כללים מה מתאים להיכנס לפה ומה לא

ואחרי שיש כללים כל אחד יחליט אם מתאים לו להיות פה או לא, ומה הוא רוצה להשיג מזה....

את כאילו נשארת כאן על סמך זה שאת יודעת מה מטרת הפורום??

כלומר את אומרת שתשארי כאן רק אם יסבירו לך מה מטרת הפורום!

אני מתקשה להבין!!

אם מעניין אותך מה שכותבים פה - תישארי!

  ואם לא - תפרחי "כמו ציפור"!!

פרטנית: סביר להניח שהציפור יישאר במידה וימצא לעצמו סיבה לכך, או יעזוב אם לא. 

כללית: אך יש פה שאלה עקרונית הרבה יותר, שנידונה בהרחבה בפורום עצמו ומאחרי הקלעים. ואני בטוח שהשאלה עצמה אף מקננת מידי פעם אצל כולם. 

השאלה היא על ציביון הפורום - מה ירכיב אותה ומה לא.

לכל פורום יש ציביון, יש ייחודיות. יש נושאים ששייכים, ויש נושאים שלא. 

פעמים רבות שאף יש סגנון מחייב לדיבור, ויש פורומים שיש בהם כללי תגובה ודיון.

יש עשרות פורומים בערוץ לבד (פתוחים וסגורים), ולכל אחד מהם יש עניין אחר ומיוחד. לדוגמא: מה שמתאים "לסופרים וספרים" אינו מתאים "לארץ מולדת" או "סטודנטים".

דעתי האישית (ואף תקוותי) - שנראה התגבשות של כללים וחוקים שיאכפו, סביב ציביון מיוחד לפורום לבדו שיעסוק אך ורק "לקראת נישואין וזוגיות". בלי כל דבר שלא קשור לנושא הזה. ואומנם יש אבחנות קלות סביב ההגדרה הזו, אך בקלות ניתן לצנזר ולמחוק את כל ההודעות שאפילו לא קרובות לנושא הפורום. 

ויש עוד לנושא. 

אותי ממש לא מעניין למה הפורום נועד...

אותי מעניין מה יש בו כעת.

אפשר ללמוד דבים מהפורום הזה- כן.

יש לי מה להגיב בשרשורים כאן- כן.

הנושאים כאן מעסיקים אותי כן.

אם הייתי חובב או מתעסק במכונאות רכב- מן הסתם הייתי מחפש פורום כזה.

כי יש פה גם כל מיני שירשורים אחרים שלא ממש קשורים לנושא הפורום... והשאלה היא -אם זה מתאים לפה- או שיותר מתאים לפתוח את זה בפורם-נושא המתאים

לפעמים לפני שבת יש לי הרגשה שהפכנו ל"פורום דברי תורה לשבת"

(שלא ישמע לא נכון- יישר כוח לכל הכותבים והמפרסמים!)

או שירשורים על נושאים אחרים- שאולי יתאימו לפורום חברתי....

השאלה איפה הגבול- מתי זה כר יהיה פרוע מידי או משעמם- כי יותר מידי סטינו מהנושא

בעלי....גם זה יכול להיות...

רוב האנשים כאן פורקים, מתייעצים, מקשיבים ומייעצים.

אז איכשהו כן נהיה קשר בינהם.

לכן יש גם מקום לנושאים אחרים שאולי יתאימו לפורום חברתי...

אני חושבת שכל עוד אין כאן פורום כזה אז אולי זה כן המקום....

בכל אופן- אני כאן כי האנשים טובים בעיני.

אני לא פותחת את כל השרשורים, אני גם לא מגיבה על הכל...

אבל לפעמים זה מנחם לדעת שיש עוד אנשים במצב שלך... לא ככה?!

למזלי אני רק נהנה מהפירות, בנתיים יש אנשים שצריכים לחשוב, למה הפורום נועד?

לדעתי האישית, יש כאן איזון בריא.

אע"פ שהבוס קובעת!

אנחנו קודחים בשכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

באמת שאלה איפה הגבול... במיוחד שזה אינטרנט וכול אחד כותב מה שבא לו גם אם זה מוגזם...

אני לא יודעת מה להגיד לך תכלס למהנלות יש הרבה עבודה לפעמים צריך להעיר לפעמים צריך לערוך ולפעמים באמת צריך לנעול...(ולפעמים זה ממש ממש נחמד )

אני חושבת שזה גם המקום להגיד שלכול אחד מאיתנו צריך להיות האריות לכתוב עם טאקט ולראות מה מתאים שכולם ישמעו ומה לא...

מירב, ננשמה, מסכימה. תודה!

גולני-  תשובה של אנשים אחרים ממש לא קובעת עבורי את המטרה. אני רק רוצה לשמוע מה הם אומרים.

דדי- כן. מטרת הפורום חשובה לי והיא תגרום לי להחליט אם להשאר כאן או לא. אם המטרה היא להתייעץ ולשתף אז אני בכיף אשאר, אבל אם המטרה היא פורום שידוכים כמו שהרבה כותבים כאן אז אין לי מה לחפש פה.

ברוךש- (באופן מפתיע) אני מסכימה איתך... (סתם... ההודעות שלך אחלה אבל יוצא לי הרבה לא להסכים...)

צדיקה- זה לא ממש סיבה....

סטיגידיש- יש בזה משהו

תודה לכל מי שהגיב!

יומטוב

אני מקפיצה את זה שוב-- הפעם- כמנהלת-

איזה שירשורים הייתם רוצים שינעלו- כי הם לא מתאימים לנושא?

איזה דברים הייתם מבקשים מחברים שפה- לכתוב בפורום אחר? (ואיזה)

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.