הערב (ב') יפתחו במוזיאון גוש קטיף בירושלים האירועים לציון שנת השלושים לפינוי העיר ימית ויישובי חבל סיני.
נווה מדבר שהפך לחול. ימית (ויקיפדיה)
האירוע שמתקיים הערב, הוא היחידי כמעט, המציין את תחילת שנת השלושים לנסיגה מסיני. עד היום מדינת ישראל לא ציינה בשום מקום באופן רשמי, את עובדת קיומו בעבר של חבל ארץ מיושב ישראלי בסיני. רק לאחרונה נחנך ביישוב דקל, המאוכלס ברובו על ידי מגורשי ימית, "המרכז לחבל ימית", מעין מוזיאון לחבל הארץ הפורח שפונה.
המקום היחיד בו הוקמה אנדרטה לזכר חבל ימית, היה בישיבת נוה דקלים, ישיבה שפונתה מימית והתיישבה בגוש קטיף. עם הגירוש מנווה דקלים במסגרת תוכנית ההתנתקות, פונתה גם הישיבה והיא מוקמת בימים אלו באשדוד. במבנה הישיבה החדש מתכוננות שתי אנדרטאות שיציינו את חבל ימית וגוש קטיף.
הפריחו את השממה
על הקמת היישובים בסיני החליטה ממשלת שמאל. כחצי שנה לאחר מלחמת ששת הימים, בספטמבר 1967 החליטה הממשלה בראשות לוי אשכול, להקים בפתחת רפיח, האזור שמדרום לעיר רפיח, רצף של יישובים יהודיים, שיהוו חיץ בין צפון סיני לרצועת עזה. היישובים הוקמו הן מדרום וממזרח לעיר רפיח ולאורך חוף הים התיכון בין רפיח לאל עריש.
התוכנית הממשלתית דיברה על הקמת יישוב עירוני שמסביבו עשרה יישובים חקלאיים, שיתבססו בעיקר על גידולי ירקות חורף ופרחי חממות. המרכז העירוני, שכונה ימית, הפך ליישוב פורח בתוך המדבר, כשתושביו הטרוגניים מכל חלקי האוכלוסיה. במקום הוקמה כאמור ישיבה, שבראשה עמד הרב ישראל אריאל, בוגר ישיבת מרכז הרב.
כרזה ובה תצלום של העיר ימית ממעוף הציפור, בצד שמות יישובי חבל ימית (ויקיפדיה)
פינוי ימית כמודל לגוש קטיף
עם חתימת הסכמי "קמפ דייויד", התחייבה ישראל לסגת מכל השטחים שהחזיקה בסיני. כנגד ההחלטה קמה תנועת התנגדות של צעירים חילונים ודתיים. בעוד ברוב יישובי סיני הייתה ההתנגדות לפינוי מינורית, בעיר סיני נרשמה ההתנגדות הרצינית ביותר, כשאליה זורמים תלמידים מישיבת 'מרכז הרב' כתגבורת לתושבי המקום.
כרזה של ועד הפעולה להתנגדות לנסיגה
צחי הנגבי, שהיה אז סטודנט, התבצר במרומי האנדרטה לזכר חללי עוצבת הפלדה בכניסה לימית, ובתוך העיר התבצרו התושבים בתוך הבתים ועל הגגות. כוחות הצבא והמשטרה שהובאו לעיר, חסמו בשלב ראשון את הגישה לעיר ולאחר מכן החלו להשתלט על הבתים, כשהם משתמשים בכלובי ברזל, שרשראות, זרנוקי מים וקצף מסמא כדי להשתלט על המתבצרים.
לאחר מאבק של ימים אחדים, הצליחו כוחות צה"ל לפנות את הבתים מישוביהם והחלו להרוס את הבתים. בסופו של דבר נהרסו כל בתי העיר למעט בתי הכנסת. בג' באייר תשמ"ב, 25 באפריל 82' נמסר השטח למצרים, שעל פי הסכם השלום, לא יישבו אותו מאז. במשך השנים כוסו בתי העיר בחול הדיונות המדבריות והם כמעט ואינם בולטים מעל פני השטח.
בגין,אריק, זבולון הצטרפו אלינו לסיני. פלייר של מתנגדי הנסיגה
מי ששם לב לקווי הדמיון שבין פינוי ימית לבין פינוי גוש קטיף, לא התבלבל. שר הבטחון בזמן פינוי סיני היה לא אחר מאשר אריאל שרון, שהשתמש בתוכניות דומות כדי לפנות את רצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות.
תושבים רבים ממפוני סיני, התיישבו בגוש קטיף, יישובים כמו אלי סיני ועצמונה יושבו על ידי מפונים, שגורשו בשנית בשנת 2005. חלק מהמפונים התיישבו מחדש ביישובי חבל שלום והבשור הסמוכים זה לזה, כשהם נמצאים ממש מעבר לגדר הגבול עם מצרים.
האירוע הפותח את אירועי השלושים
הערב כאמור, בשעה 19:00, יתקיים במוזיאון גוש קטיף בירושלים, ערב המציין את פתיחת שנת שנת השלושים לפינוי ימית ולעקירתה, עם האנשים שעשו את ההיסטוריה בימית.
גורש מימית ומאלי סיני. אבי פארחן באנדרטת עוצבת הפלדה (פלאש90)
בפאנל מיוחד יתאגדו יחד, הרב ישראל אריאל, שהיה רב העיר ימית, צחי הנגבי שהיה מן המתבצרים על האנדרטה, אמו – גאולה כהן, שהובילה בתור חברת כנסת את המאבק נגד הנסיגה בכנסת, ח"כ מיכאל בן ארי, שהיה תלמיד בישיבת ימית, אבי פרחן, שגורש מימית ומאלי סיני ועוד.
את הערב ינחה העיתונאי חגי סגל, מחבר הספר "ימית, סוף" ובו תיעוד של הקלטות רשת הקשר של "התנועה לעצירת הנסיגה בסיני".
מנהל מוזיאון גוש קטיף שלמה וסרטייל אמר ל"סרוגים", הסביר מדוע המוזיאון מארגן את האירועים לזכר חורבן סיני: "למרות שאין זה מתפקדינו, החלטנו להרים את הדגל לציון חורבן סיני, כי הסתכלנו מסביב וראינו שכולם שכחו את המאורע."
"ימית נשכחה, מי זוכר את פריאל? גדות? פרי גן? די זהב? כולם היו ישובים פורחים שנמחקו והפכו למדבר. זוכרים קצת את ימית, קצת את אופירה ואת נביעות בגלל חברת המים." מקונן וסרטייל.
האם המחיר לא היה שווה?
"ימית הייתה צריכה להיות עיר בת רבע מיליון תושבים, מודרנית ומפותחת, עם נמל מים עמוקים. היא הוקמה בשביל לפתח ולהגן על מדינת ישראל, והוחרבה לחלוטין."
"אנחנו במוזיאון, רוצים להזכיר את חבל הארץ הנפלא הזה, שנתנו אותו בתמורה לשלום עם הגדולה שבאויבנו. אני לא מזלזל בהסכם השלום, אבל חודשים אחרי כיכר תחריר, זה מעלה מחשבות על מה נתנו, מה קיבלנו בתמורה והמחיר שנשלם חס ושלום בעתיד."
==
הערב יתקיים במוזיאון גוש קטיף, רחוב שערי צדק 5, ירושלים.
לסיפור המלא
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל