וגם מאוד מעוררת מחשבה לגבי הדרך שהוא מציע- אם זה האידיאל או לא.

נראה לי שלפני שמגבשים דעה צריך לקרוא גם חומר מהצד השני שתומך בהפרדה מוחלטת- לדוג'- חסד נעורייך של הרב אבינר שליט"א.

מה שכן,

לפני שיוצאים וזועקים ש"הרב שרלו אומר שצריך חברה מעורבת! וזה האידיאל!!"- הלוואי, אבל ממש הלוואי שנזכה קודם להגיע לדרגות הבסיסיות של חברה שהוא מדבר עליה- עם שמירה והקפדה על כל סעעיפי הצניעות בשו"ע, בלי ייחוד ובלי שום מגע בין המינים. [שזה עוד דבר שממש הסכמתי איתו- שצריך להוציא את המושג 'שמירת נגיעה' מהלקסיקון- כי ברגע שיש את המושג הזה, זה נותן לגיטימציה לאנשים לא לשמור נגיעה. הוא אומר שפשוט צריך להיות ברור שלא נוגעים.]

בכ"א- הופתעתי לטובה מהחוברת. אני עדיין לא יודעת מה העמדה שלי בעניין, אבל הרב בהחלט נתן כיווני מחשבה חדשים.

אז צעקות נשמעו ברחבי בית המדרש על החוברת.

ב"ה, אחריי שהצלחנו להרגיע את את הרוחות ולקיים דיון תרבותי (שבנושא הזה זה מאוד קשה)

חשבנו על כמה נקודות. אחת מרכזית הייתה -

הרב מתבסס הרבה על כך שהפוסקים מעולם לא דיברו על "חברה" אלא על היחיד.

אבל לא היה ברור לגמריי כיצד מסביר הרב את אשר על היחיד לעשות.

בדיוק כמו שאת תיארת, הגענו למסקנה שעל היחיד בחברה מעורבת יש לעבוד טוב על עצמו,

להיות אמיתי וטהור כדי שיוכל להיע למצב בו הוא חיי בחברה מעורבת, אבל מצד שני לא מסתכל על בנות

בחיבה וכדו'. אבל אחריי הדיון הגענו למסקנה שהיה צריך להדגיש את זה יותר. איך בת'כלס, אדם

שחי בחברה מעורבת צריך לעבוד על עצמו, עד שזה יהפוך לדברר טבעי שלא מצריך כל הזמן מחשבה של

"רגע, אני צריך עכשיו ללכת\אוי, אני שומע אותה שרה\אני שומר נגיעה" כי ע'ד שמגיעים למצב בו זה טבעי -

יש על מה לעבוד.

נראלי עם כל הכבוד לחבר'ה מהפורום שרוצים לדון בנושא שצריך לתת לרבנים להביע דעתם על התוכן.

אם אני מסכים או לא מסכים זו לא השאלה ודאי שאפשר להביע דעה ולדון בנושא אבל בכ"ז נראלי שיש רבנים שמכירים קצת יותר את המקורות ואת ההלכות בעניין וראוי לשמוע את דעתם על החוברת... ולא ישר לפסול\לקבל את החוברת.

אני עצמי ראיתי את החוברת אבל לא יצא לי לקרוא אותה עדיין אבל חבר שלי אמר שהוא קרא והרעיון מאוד יפה אבל לא ריאלי... יכול להיות שהאידיאל נכון וראוי אבל בפועל זה לא המצב.

דרך אגב יש עוד כמה חוברות באותו סגנון בנושאים אחרים.

אבל יש לך ראש על הכתפיים, לא?

וב"ה ספרי ההלכה מונחים לפניך. אתה זה שחי את המציאות הזו ביום-יום.

לא חשוב לך לדעת מהי הדרך הנכונה לחיות על פי ההלכה?

אני ח"ו ולא מתכוון להיות חוצפן (ואם כך אני נשמע אז קבלו ביטול) כלפיי גדולי עולם.

אבל אפשר ללמוד את החוברת, אח"כ ללמוד את חסד נעורייך של הרב אבינר, את הפניני הלכה

של הרב אליעזר מלמד, את ספרו של הרב כ"ץ, להסתכל בשו"ע, בספר שכתב הרב ד"ר אמנון שפירא (מזכ"ל התנועה לפני 20 וקצת שנה) על חברה מעורבת לתכחילה שאגב, קיבל את הסכמתו של הרב גורן).

להבין את הנושא, אז לחיות את חיינו בידיעה שאנחנו לא "חוטאים" או במצב של בדיעבד,

או לחילופין - להרגיש בנוח שהמציאות בה אנו חיים של חברה נפרדת היא המציאות הנכונה והטובה לאור ההלכה.

ח"ו לא ישר לפסול או לקבל את החוברת, אבל הייתי שמח לדעת אם לאנשים יש קושיות עליהן לא חשבתי -אני אישית- או שיש להם נקודות שהיו מעניינות ונכונות שהם מרגישים שבפועל היום הרב צודק לגביהם. כמו למשל מה שחבר שלך אמר שזה לא ריאלי. אני רוצה לדעת למה.

לפי מה שהבנתי, ולפי מה שאני מכיר, הרב שרלו בטח אומר שיש מציאות של חברה מעורבת, אם מקפידים על כל הבעיות של בינו לבינה, נכון?

אז ככה. דבר ראשון, אני לא יודע אם אני יכול להביע דעה על החוברת.

זה שלרב שרלו יצא לצערנו שם רע, זה לא אומר שאני יותר טוב ממנו.

מישהו מוכן להביע דעה על "פניני הלכה" של הרב אליעזר מלמד? האם הספרים האלו נכונים או לא נכונים?

דבר שני.

הרב שרלו טוען דבר הגיוני. ממקומי הנמוך וחסר מרחב ידיעות כמו שלו, אני חושב שיותר פשוט להשקיע בהפרדת החברה, כמובן שלא בצורה מוגזמת יותר מידי, מאשר להשקיע בתיקון חברה מעורבת בריאה.

קשה מאוד מאוד להיות בחברה מעורבת, ולא להיות שונה. מאוד קשה. אולי אפילו בלתי אפשרי.

אבל מן הסתם החוברת מלמדת הרבה מאוד, את מי שכרגע נמצא בחברה מעורבת, מה הוא צריך לעשות כדי להיות בסדר. אם הוא לא יכול להפריד, כדעת רבנים אחרים, איך הוא מתמודד עם החברה המעורבת, המצב הקיים.

הרבה רבנים מתעסקים בחברה נפרדת, ולא מספיק מדברים על מציאות קיימת, של מקומות עבודה וכד'...

אבל רק להבהיר משו שלא הובן כהלכה,

אני ח"ו לא הכוונתי לבוא ולבקר את הטענות, או את הוצאת הספר ללא כל סיבה.

אבל כשמדובר בהלכה, ב"ה יש לכל "תלמיד" (או תלמידה בימים אלו) יכולת להביע

דעה הלכתית.

כמובן שאם אנחנו לא מבינים או יודעים, אין טעם להגיב. אבל דברים שנכתבו בחוברת

וצרמו, או חילופין ממש חיזקו - במיוחד כשמדובר בספר הלכתי בהרבה מובנים לע"ד,

נראה לי אפילו דבר מבורך לכתוב ולהביע.

השאלה שלי על מה שאמרת היא -

למה יותר פשוט להשקיע בהפרדת החברה?

אתה רואה את חברת המבוגרים נפרדת? למה אנחנו כל פעם צריכים להיכנס למעגל הזה של -אךלהסתדרעםבנות, האםמותרלילדבראיתה, איזופאדיחההואאמרלישלום, וכהנה וכהנה.

למה שלא נפתור את הבעיה מהשורש?

מז"א להיות בחברה מעורבת ולא להיות שונה (לא הבנתי כ"כ), למה צריך להיות שונה אם נעשה את השינוי? כל אחד במקומו יתחיל להביא את השינוי, בשלב מסוים - כולנו נהיה עמו וצאן מרעיתו הקדושים.

לפריד את חברת המבוגרים- זה אפשרי..

אבל לקחת בני נוער, שהם בשיא כוחם (כוח מסוים..) ולשים אותם בחברה מעורבת, כדי לנסות שתהיה כשרה...

זה לא הגיוני.

כאילו, אולי זה אפשרי, אבל עד שהם יתאפסו על עצמם, ורק יתחילו לנסות להיות כשרים בחברה מעורבת, ייקח כמה שנים.

אני אישית רואה את זה בסניף, שכולם יודעים שבנים בנות זה לא בסדר, אבל בגלל שיש כל מיני היתירים, אז הם קופצים על ההזדמנות, ולא תמיד אפשר לקרוא להתנהגות שלהם "כשרה".

שבאמת אפשר להפריד את חברת המבוגרים?

אפילו החרדים כיום מתחילניס נשים לעבודות ואע"פ שמשתדלים ומנסים

שיהיה מינימום ל אינטרקציה בין עובדות לעובדים - עדיין יש דיבורים,

ועבודה יחד.

מה שהן מנסים לעשות שבחברה הדתית לאומית שמים פחות דגש (ברוב  המקומות)-

זה לצמצם את המגע כמה שאפשר לכדי מינימום.

רק מה שנצרך.

מה זה עד שייתאפסו?

כרגע המצב  הוא שרוב החבר'ה בציבור שמוגדר "דתי לאומי" חיים בחברה מעורבת - מה שיוצר בעיות.

אבל אם אתה לוקח קבוצת מיינסטרים (או בעברית - קבוצה מובילה, מרכזית בסניף\שבט)

ומסביר את הבעיות, אפילו לומד איתם את החוברת, בנים ובנות כאחד.

מסביר להם את הבעיות - הם יוכלו להתחיל ולתקן את המצב.

כל אחד לחוד, וכולם יחד כמשפיעים על החברה. זה לא אבסורד, וזה עוד יותר מזה, זה מציאותי.

עם לומדים את זה, מבינים שהתעסקות עם זה רק מחללת אותנו ומבינים שהתעסקות עם זה מונעת מאיתנו להתרכז בהרבה נושאים חשובים לא פחות - אז לאט לאט מגיעים לחברה הצנועה הזו.

נדמה לי שרש"י אומר שעשו להם עגל כדי להתיר לעצמם "עריות"...

גם אם תקח קבוצה מובילה - ותסביר ותלמד וכו... עדיין תמיד יהיו אנשים שונים או אותם אנשים בזמנים שונים, שלא יקבלו את זה - כי זה חלק מיצר הקיום...

זה שאצל המבוגרים לא מפרידים את החברה - זה מפני שרוב המבוגרים - נשואים!

ואגב - גם שם אם לא נזהרים - יש בעיות...

הבעיה חמורה פי כמה כשאנשים נשואים.

מז"א חלק מיצר הקיום?

ובזמן המקדש זה לא היה חלק מהקיום?

-ואעפ"כ בביהמ"ק היו האנשים והנשים יחד למעט בזמן שמחת בית השואבה-

ישנם מצבים, אתה צודק, בהם באמת יש צורך בהפרדה.

מצבים קיצוניים כמו שמחה גדולה, או במצבי אבל קשים בהם הרגשות הכי חזקים וקשים לשליטה.

אבל בחיי היום יום?

מז"א חלק מיצר הקיום? הייצר יכול להיות יצר טוב ויצר רע. אתה זה שמנתב אותו. 

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.