זה מצחיק להגיד את זה, אבל אני משערת שיום אחד התכונה הזו דווקא תמצא חן בעינייך.

לנשים יש נטייה יותר לפזרנות, צריך מישהו שישמור שלא יגמר לכם הכסף.

לדעתי את רק צריכה לבדוק שהוא מוכן להוציא את כספו על דברים שצריך, ולא מתקמצן עליהם. 

מעבר לזה, אני קוראת לזה חסכנות.

ואז ניתן לחזק את השורש החיובי ולנטרל את הסיגים השליליים

על מה הוא מתקמצן... אם כל דבר זה מותרות ואי אפשר לחיות זה לא חיים...

בשביל מה ומי הוא שומר את הכסף? סתם שיהיה הרבה? הוא מנסה לחסוך בשביל לקנות בית/ מניות/ אוטו/ מחשב או כל דבר אחר?

לצערי אני מכירה מקרוב מאוש זוג שהיו נשואים 10 שנים עם 7 ילדים בלי עין הרע והם התגרשו כי הבעל היה מ-א-ו-ד קמצן. (אני מכירה יותר טוב את הבעל, הוא אדם נחמד אבל הקמצנות מורגשת אצלו בכל דבר וזה קשה מאוד).

הוא לא נתן לאישתו לקנות כלום רק הוא החליט מה ומתי (וזה היה בערך כלום) אין מתנות, אין בגדים חדשים.. וכל מה שמעניין אותו זה איך הוא עושה עוד כסף מהקצת שיש לו.

זה מקרה קיצוני של קמצנות, אבל את צריכה לנסות לבחון אצל הבחור עד כמה זה מתבטא בכל דבר.

(אולי משהו שיכול לעבוד בימים חמים כאלו- לצאת לדייט ביום חם ולרצות לקנות ארטיקים ולראות אם בכלל יש סיכוי ואז איזה..)

ומצרפת ללהבת כוח לגבי זה שזה יכול להיות תכונה טובה במיוחד אם את פזרנית (ואז הגיוני שהתכונה הזו מפריעה לך יותר מאשר לאחרים).

בהצלחה רבה!

נזכרתי בסיפור שסיפרה מכרה שלי, שכרווקה התארחה לארוחת שבת אצל חברתה ובעלה. לאחר שחולקה המנה העיקרית (שכללה פשטידה) נשארה תבנית הפשטידה על השולחן (כמנת הגשה). היא ניסתה לקחת לעצמה תוספת ובאותו רגע אמר בעל הבית "חשבנו לשמור את זה להמשך השבוע..." היא מייד הפסיקה ולדבריה מאד מאד ריחמה על בעלת הבית (חברתה). - גם אני....

השאלה היא, (כמו שאמרו פה לפני) ממה זה נובע, במה זה מתבטא, ומה הוא בעצמו מוכן לעשות למען להשתנות בכוון...

אני בספק אם הוא אמר את זה ברצינות, אבל אם כן...

ה' ירחם...

מעניין אם גם מהילדים שלו הוא יחסוך ככה...

אם הוא באמת כ"כ קמצן, תצטרכי פשוט להחליט האם ועד כמה זה מפריע לך.

אולי אפילו תוכלו להחליט לאזן, אני מכיר זוג שהבעל קמצן, לכן אשתו דאגה שיהיה לה חשבון בנק פרטי, והיא עושה עם הכסף שהיא מרוויחה מה שהיא רוצה- כולל לקנות לעצמה רכב.

כי למשל מבחינתי זה לא חיסרון-

יש אידאולוגיה מאחרוי חסכנות, כך שזה לא נובע מרוע לב

בפרט אם אתה לא עשיר גדול

(וגם לכאלה שמרוויחים טוב- בפעמונים יש סיפורים על מש' ששני ההורים עובדים

והגיעו לחוב של 100 אלך ש"ח!!)

אצלי זה יתרון- אני חשוב לי לא לבזבז (קמצנית) מטבעי,

אבל זה לא כיף לי

ואם הבעל קמצן, דווקה אני אוכל לקנות בחופשיות

-זו אחת התכונות היותר גרועות)-

אישה צריכה שיפנקו אותה? לא מחייב בית קפה.

בעל שעוזר בבית המון- זה אחלה פינוק

בעל שמקשיב לאישתו, שמגלה כלפייה הערכה במילים-מחמאות- מה יותר פינוק מזה?

יש דרכים רבות לגלות הערכה ולפנק את אישתך בלי כסף-

וחוץ מזה כמו שנאמר פה,

קמצנים זה פשוט אנשים שמגדירים כמותרות כלמיני דברים שמוגדרים אצלך כצורך,

אם יש לו לב טוב (הוא אוהב את אשתו), אדם לא יגדיר את מה שחשוב לאישתו כמותרות.

חוץ מזה יש הרבה אנשים שקמצנים מאוד על עצמם אבל לא על אחרים!!!

בהצלחה רבה בהחלטה!

מה גם שיש את העניין של 'עולה עמו ואינה יורדת'

ואין לי כוח להאריך כאן למרות שיש לי טונות מה לומר בנושא..

בהנחה שזו באמת קמצנות, תברחי ומהר.

אבל- כדאי לך קודם כל לבדוק אם זו באמת קמצנות, ולא שזה בגלל שאת ממש ההפך.

ולא קראתי מה שאמרו מעלי לגמרי, אז מצטערת אם חזרתי על דברים.

ואני כותבת כ"כ חד משמעי כי זה אכן חד משמעי.

את לא רוצה לחיות עם קמצן.

קמצנות לפני החתונה הוא באמת זה.

יש לי חבר שחשבתי שהוא (קצת) קמצן לפני שהוא התחתן

והוא התגלה כבעל מפנק חבל"ז, כולל תכשיטים יקרים וכו'.

זה לא שהוא נהיה בזבזן, הוא פשוט למד את הצרכים של אשתו.

בקיצור, צריך לבדוק היטב, אם זה באמת קמצנות,

או סתם חוסר הבנה לצרכים מסויימים וכתוצאה מכך חוסר רצון לבזבז עליהם כסף.

על דברים שהוא רוצה הוא כן מוציא?

תבדקי את זה.

קמצן קדוש...

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.