אני לא יכולה שלא נפתרות הבעיות שבספר, אין מה לעשות.

אני אזכר בסוף בכל הבעיות והן חייבות להיפטר כי אם לא זה פשוט כאילו לא גמרתי לקרוא את הספר...

לא דווקא בגלל מה שאמרת ,(כאילו , גם ..)תמיד יש לי הרגשה שזה כזה , אממ... מתחנף... והכל עם אותה צורת מחשבה. כאילו את כל הספרים כתב אדם אחד !!!!!!!!!!מעצבן!!!ולרוב הספרים הדוסיים חסרי רמה!!!!!!!!!!!!!!

ויש קטע כזה שכל ספר שכתהב מישו דתי , אז כל הדוסים ירוצו לקנות בלי שום קשר לרמה של הספר ופתאום כל ספר נהיה רב מכר..מפתיע!!!

עזבו , יש לי עוד מלא על זה ואינלי כח לכתוב ..אולי מחר...

לילה טוב!!

[נגיד את "בודדה במערכה" לא קראתי..]

אבל ספרים של חרדים-

הכל אותו נושא.

השידוך שנדפק בגלל הייחוס.

ראבק!!!

יש עוד סיפורים חוץ מרוחמה-גולדה שרחמנא ליצלן נולדה לאבא מנקה רחובות ולאמא חוזרת בתשובה שעוד קשה לה להתפלל בבקרים, ולכן היא לא יכולה להינשא לבן האדמו"ר שליט"א- יעקב-יוסף-חיים, אע"פ שהם מאוד מתאימים [כך השדכנית טוענת...]

מה כ"כ קשה להם לא להכניס לכל ספר טוב ונחמד את עסקי השידוכים ואיך שזה הולך אצלם בסוג של מסחר בבחורים ובבחורות??

שסוף ורוד הוא הגדרה דתית לספר. אולי זה סוגת ספרי שמואל ארגמן:

ואז הם התחבאו מאחורי הסירה הגדולה שאור הפרוז'קטור הטיל צל חד על המים.

אחד ממעקה הספינה הוציא פנס והפנה אותו אל הצל שהחל להתבהר,

הם נצמדו, מממשים את הירוקת הכבר שחורה,

אין לנו ברירה שרוליק, אמר מוישי, וראה את שרוליק מלמל פסוקי תהילים,

הוא הצטרף אליו בלחש, הקדוש ברוך הוא, תעזור לנו לצאת מפה בשלום,

אנחנו צריכים להציל את עם ישראל, ויש לנו אבא ואמא בבית, ואחים,

וכשאמר נזכר ברחלקה אחותו האהובה ודמעות טפטפו בגלים,

הפנס התקרב,

שימעלה הניח את ידו על עיניו וקרא בלחש קריאת שמע, שרוליק ומוישי החרו אחריו,

ואז נשמעה קריאה בסיפון, אחמד עזוב שטויות בא (="פא", עם ...) לאכול משהו,

והצל חזר להיות שחור.

הם נשמו לרווחה.

וחוזר חלילה...

זה לא קשור לדת, זו רמת כתיבה. אולי בגלל שאין לנו סופרים טובים וגדולים, לאט לאט צומחים, לעת עתה רק אלה מוכרים.

וזה הרבה יותר קשה לכתוב סוף חד, להתמסר אליו, ולא להפיל עליו קיטשיות מצחינה. לא פשוט.

עד כיתה י' אהבתי לקרוא את שמואל ארגמן. הוא לא היה מי יודע מה אבל סייע לי לשרוף זמן פה ושם כשזה היה נחוץ.

אני אישית מאוד אוהבת את הסיפורים של החרדים גם את האלה עם השידוכים

וחוץ מזה שיש ספרי מתח שהם של סופרים חרדים אבל הם פשוט ספרים יפים שלא קשורים לשידוכים בכלל!!

למשל: בלתי הפיך של מ. ארבל, כל ספריה של דבורה רוזן ועוד

כל החילונים רעים, כל הרופאים רוצים לפגוע בחרדים- 

ואם, בטעות, התפשל לסופר ויש חילוני טוב, הוא בסוף חוזר בתשובה בוודאות!

וגם הדתיים לאומיים, צריכים לחזור בתשובה (אם ל"ע הם מוזכרים בספר רחמנא לצלן!)

בכלל, לרוב הסגנון של הסופרים הדתיים, עושה לי בחילה (להוציא את הספר שהזכרת- בודדה במערכה שהוא ספר טוב ממש!)

זוהי דעתי...

שיעמם אותי ממש! והגעתי עד 3/4 הספר- לרוב אני לא מפסיקה ספרים באמצע, אבל לא יכלתי להמשיך!

ניסיתי שוב ושוב ו.... לא הצלחתי

בס"ד

אחד הספרים! פשוט אחד הספרים!

אפילו אי אפשר להגיד שהוא מדהים/מהמם/... כי זה כבר מקטין אותו...

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.