בס"ד
שבוע טוב לכולם,
רציתי לשתף ולשמוע את דעתכם.
אני בת תשע עשרה, כלומר לקראת סיום שנת שירות ראשונה.
מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי להתחתן. רציתי להיכנס לתוך זוגיות, מחוייבות, לתוך משהו שממסגר את החיים. כמובן, לאורך השנים הרצון הלך והדייק, עד היום. רובן הגדול של החברות שלי כבר נשואות, וגם כשהיו רווקות קיבלו כל הזמן הצעות ובכלל היו בסביבה שהייתה כר לשידוכים וכל זה.
אני מרגישה שאני נופלת בין הכיסאות.
מצד אחד, המשפחה שלי ממש לא בסגנון שתסדר לי מישהו או בכלל תתערב, הם נורא סומכים ותומכים, אבל אני בעצמאות מוחלטת. החברות שלי... למרות הבקשות המפורשות אין שום דבר שמתקדם.
זה נורא מוזר לי.
במקום בו למדתי, ובאופן כללי בסביבה שלי, אני רגילה להערכה ולהאהבה. אפילו להצטיינות, תמיד, מבחינה חברתית ורגשית והישגית. תמיד במקומות הגבוהים. ופתאום, בנושא הזה- אין כלום. וזה קשה, כי מצד אחד אני יודעת שאני אדם לא קלאסי, ולא ששייך באוטומט לאיזה דגם ספיציפי או זרם- אבל יש לי כיוון די ברור. איך כל כך קשה לי בתחום הזה? זה גורם לי לחשוב שאולי מעריכים אותי ואוהבים אותי, אבל שבשלב גורלי כמו נישואין הייחודיות שלי הופכת לנכות.
טכנית, אני לא כל כך פאסיבית. אני מדברת עם אנשים, וכששואלים אותי אני עונה שאני רוצה. אבל בפועל, לא מציעים לי כמעט שום הצעה. באמת שאני רוצה להתחתן בקדושה, להכיר את האיש שלי בדגם הזה, למרות שהמשפחה שלי לא מזדהה איתו במיוחד. אני רוצה בזה כל כך שאני לא מוותרת, וממתינה בסבלנות שמישהו ירים איזו כפפה.
אבל קשה לי. מרגישה שהשם מבקש ממני להרפות, לחיות את החיים היפים ומלאים שלי בלי לחץ. מנגד, אני באמת כבר רוצה במחוייבות הזאת של הנישואין. מרגישה נורא בשלה לזוגיות, מה שגם משדרת לי הסביבה. אז אני מרפה, לא 'מחפשת' ברחוב ובדרכים. עוצרת את השוטטות של העיניים שלי, ומחכה ומחכה ומחכה.
אתם מכירים תופעות כמוני? מה הייתם עושים במקומי?
]
