יצאתי עם מישהו ,בחור ממש ממש טוב..אבל הרגשתי שזה לא זה כבר בפגישה הראשונה,הרגשה פנימית כזאת..אין לי סיבה ברורה למה לא.
אז חתכתי אחרי פגישה ראשונה כי לא רציתי למרוח סתם..והוא אמר שהוא רצה להמשיך אבל הוא קיבל את זה ואני מרגישה מן פספוס וייסורי מצפון שעשיתי את זה ולא אמרתי שננסה עוד פעם..
מה לעשות?אם עכשיו אני אגיד שננסה שוב זה יהיה בכלל לא נעים אם אני אחליט עוד פעם שלא.
אני אומר בלי לחשוב יותר מידי "ואם"...אם את מרגישה פספוס אז אולי כן היה משהו.. אבל אם לא אז לפי דעתי אין טעם לנסות...
נראה לי שהיה לך הרבה יותר קל להמשיך, מאשר לחתוך.
ובכל זאת- חתכת.
אז למה חתכת?
עם כל הכבוד והערכה, את צריכה לנסות להגדיר לעצמך, ואז לעמוד מול הראי, ולהגיד אם זה מצדיק או לא.
לדעתי- תני נסיון נוסף
פגישה ראשונה לא אומרת כלום כלום כלום!
כ"כ הרבה משתנה עם הזמן וההיכרות..
אם אני רואה שזה לא זה, אני בדרך כלל חותך, מה שנכון זה שלפעמים עשויים להתחרט על זה...
בכל אופן, אני עדיין טוען שלא ייתכן שהיא חתכה בלי שום סיבה.
וקודם כדאי לה לנסות להגדיר למה, ורק אז להבין אם יש סיכוי.
שחשבת שלא שייך להמשיך, אבל אחרי שהוא אמר מה שאמר את מעונייננת להמשיך בנתיים..
רק כי לא נעים לסיים שוב אז תנסי.
לדעתי שווה לתת צ'אנס.
תתקשרי אליו ותגידי לו שהחלטת לנסות שוב, ו.. בעז"ה.. !
ה' מסדר לנו ה כ ל מלמעלה!!!!
לטפח ציפיות ואשליות, להתכונן פיזית ונפשית..
וחוץ מזה שהבחור עלול להיפגע בפעם השנייה בצורה הרבה יותר עזה.
לא חותכים סתם, תמיד יש סיבה לזה, השאלה האם מוכנים להתגמש או לא, ואם לא מצליחים להגדיר על מה זה נחתך, אז המצב יותר גרוע.
ייתכן מאד שההרגשה הפנימית שאת מתארת נבעה מזה שהתת מודע שלך ראה משהו לא טוב אך במודע לא הצלחת להביע את המילים המדויקות מה לא נראה לך.
עצתי לך - אל תתיסרי ותמשיכי הלאה תוך כדי המון(!) תפילה והמון לבדוק את עצמך שהמידות יהיו בסדר.
אם זה שלך, אני מאמינה שהקב"ה יזמן לך אותו בדרך אחרת (ועוד הפעם: ישנו סיכוי מצויין שאכן צדקת וחתכת).
שתהיה שלמה עם עצמה. לא התכוונת ילברורי שתי וערב מוגזמים כולל ברור דרך המורה שלו מהתיכון. אלא אנשי םשמכירי םאותו ואותך. מי הכיר ביניהם? אול ייש פוטנציאל? אול יזה בחור מאוד טוב? ואולי האינטואיציה צדקה. לפעמים היא צודקת ולפעמים לא. לפעמים האינטואיציה צודקת במאה אחוז אך היו מקרים שהוכיחו שזוגו תשבהתחלה בפגישה ראשונה לא היה נראה אך המשיכו כי "לא חותכים בפגישה ראשונה אם אי ןסיבה ממשית שלא מתאים". ולבסוף נישאו וחיו באושר ואומרים: "מזל שלא הפסקתי מיד".
בקיצור: ל ב ר ר מה היא רוצה ואם הוא עונה לציפיות. שתברר על המידות שלו ועל הכיוון שלו .אם בכלל כדאי להתחיל (לחדש פגישות)
ב"ה
אולי כדאי להתייעץ עם מי שהכיר לך אותו. לברר עליו יותר לעומק. ב"הצלחה בכל
שאין כימיה- אין כימיה.
ואם היא לא החליטה להמשיך "עוד קצת" בגלל ההתלבטות- אלא חתכה את זה באופן מהיר.
לא נראה שיש לזה אופק...
אני חושבת שבפגישה ראשונה אי אפשר לדעת כ"כ.. אם ממש זוועה אז לחתוך אבל אם לא תמיד כדאי לנסות ולהמשיך לראות.. צריך 2-3 פגישות כדי לקבל תמונה יותר ברורה איך הולך..
הכי קל תמיד לחתוך וחשוב שהבא יהיה יותר טוב.. אך צריך לנסות ולהמשיך ורק כשעולים דברים ברורים שמפריעים ונראה לי שהם קריטים מבחינתי ושלא אסתדר עם זה אז להפרד..
אני חושבת שכדאי לתת עוד צאנס לקשר הזה.. תגידי לו שחשבת על זה שוב.. ונראה לך שאת כרגע רוצה להמשיך לנסות..
המון בהצלחה!!!
הם לא התמונה המלאה עד שמתראים (וגם אחרי החתונה רואי םשתמיד מכירי םדברי םחדשים לטוב ולפחות טוב) אבל-- זה גם תלוי בכמות הברורי םשהיא בררה לפני .שכבר עןשי םאת ה"סינון הראשוני". אולי מי שהכיר ביניהם הכיר את שניהם היטב וחושב שיש התאמה ואול יזו היתה עצה של מישהו ש"נראה לו" בלי סיבה ממש מיוחדת.(אול יהוא השליח ,אי אפשר לדעת) האם היא שאלה מישהו שמכיר אותו? ויוכל לתת לה מידע על ההתאמה ביניהם? הרי לא נפגשים ,גם לא "רק" 2-3 פגישות מבלי לברר נתונים מתאימים.
שתאמר לו מראש שמטרת הפגישה לבדוק מחדש התאמה ביניהם יותר לעומק, אך תבהי רשאין זה אומר שפגישה מחודשת כבר מראה על כוונת נישואין אלא על ברור מחודש של ההתאמה ביניהם .כך הוא לא ייפגע אם לבסוף היא תחשוב שלא .ולפחות היא תהיה שלמה עם עצמה(ואול יגם הוא אם לדעתו לא היתה סיבה השאלה היא אם הוא עדיין פנו יעד שהיא תיצור קשר וזה כבר לא בידה..)יתכן שהברורי םהנוספים יראו שהאטינטואיציה צדקה ואז מראש היא לא תיצור עם הבחור קשר לפגישה נוספת אך יתכן שלהפך. למה לעשו תספקולציות ו"להתבכבש" עם עצמך?!?!? ו ל ה ת י ע ץ עם איש מקצוע או אדם קרוב ונבו ןשאת מכירה אות ווסומכת עלי וומבין בעניין וכו'. אין לי ספק שאתם מכירי םכאלו. ושוב, הרב שמחה כהן מ ע ו ל ה אפשר לשאול ברדיו ישיר או בפקס או במסרו ןבימי א ברדי ו",קול-חי" בשעה 11-12 בלילה. אפשר לטלפן לביתו לייעוץ. אני התלהבתי ורבי םמכירי םאת וולכן אני משתפת
אין שמחה כהתרת הספקות" כדברי חז"ל הגאונים(אגב, מה המקור לציטטה? גמרא?)בהצלחה לך ושתהיי מאושרת
שאין סיבה שלא..(וזה מוכר..) אך לא הגדרת מדוע כן. כלומר, אול יתבררי עם עצמך ואז איתו מה יכולי םלהיות הדברי םהמשותפים שבשלהם כדאי להיפגש לברור התאמה. האם את והוא רואי םסיבה שכן. אול יהכיר ביניכם מישהו שמכיר את שניכם מפני שהוא ראה שיש סיכו ישאתם מתאימים? המלצה טובה לכל גולש בפורום הזה. אנ יב"ה נשואה כבר אך הרב שמחה כהן הוא מומחה מומחה בתחום הזה ,מבין לנפש האיש והאישה באופן מדהים. תענוג להאזין לו ברדיו והוא מסכי םגם לייעץ בטלפון בימי שיש בי ןהשעות אחת לשלוש בצהריים. (שמעתי ברדיו ,אך זה הי המזמן אם תרצי אכתוב לך המס' טלפון דלו בבית )הוא מייעץ גם לרווקי םוגם לנשואים והתוכני תשלו ברדי וקול-חי בימי ראשון מ11-12. מצליחה ומרתקת. והוא גם נעי םהליכו תמאוד. הוא ממש מומחה ומבין בנפש. הן צעירי םבפגישות מתקשרי םוהן זוגות נשואים ותשובות יו חכמות ומרתקות. הם מתיעצים בכל עניני הפגישות כולל התלבטויות כשלך. כדאי לך להאזין ולכל מי שב"תהליך ההכרות"
החלטת נכון, עם הבחור הבא זה יצליח בעזי"ת!
לעלמה,
אם תבררי ותגדירי נושאים אלה עם עצמך ביסודיות,ותמפי את עצמך מבחינת מי מתאים ומהם הגבולות הברורים הסבירים,ורק לאחר מכן תתחילי בע"ה לתור,אז לעניות דעתי ייקל עלייך לבצע החלטות ובחירות נכונות.אז תדעי ביתר קלות מי מתאים באופן בסיסי ומשם להמשיך.הרגש למשל לא יתעתע בך בקלות,ומנגד-אם קיימות אצלו תכונות חשובות הדרושות לבניית זוגיות כדת משה וישראל יהיה להם משקל נכבד ומאזן.
בכלל כדאי לזכור כי בחיים בדרך כלל החלטות טובות מקבלים בראש ולא בלב או באינטואיציה.
הרגש חשוב מאוד אך הוא מחייב בסיס מציאותי כלשהוא.מעשית-צרי עימו קשר -ואם הוא בחור ראוי -ואני אומר זאת מנסיון-הוא יעריך זאת ויכבד זאת מאוד-ומכאן להתמקד בעיקר ואם בכל זאת עדיין הרגש לא מתפתח במידה סבירה ייתכן שאתם מיועדים לאחרים והקשר הזה הוא שלב חשוב בדרך.אך לדעתי ההשתדלות כעת חיונית.מאחל לכם הצלחה ושנשמע בשורות טובות בקרוב,
זו כזו מילה יפה!!!
האמת אני בכלל לא בטוח אם הפורומים פה עדיין פעילים😂
אבל ככה, ביום שני הבעל"ט דייט ראשון בחיים ואני חייב טיפה עזרה
לא מצפה שתגידו לי בדיוק מה לעשות, בסוף העניין הוא להיות אני, אבל קצת...
אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?
מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?
וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?
אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?
תודה מראש לכולם!!
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
אין לך חברות / קרובי משפחה שאת אוהבת למרות שהן לא הכי מוצלחות?
או בכיוון השני, בעזרת ה' כשיוולדו לך ילדים, כנראה שמאוד תאהבי אותם למרות שאין שום דבר להעריך בהם. חוץ מזה שלילדים אין מה למכור בכללי, הם יותר הצד של הקונים.
בכללי, לעניות דעתי מספיק מידה אחת או הרגל בעייתי אחד בשביל שיהיה לזוג מוקד משמעותי לחיכוך. מהרושם שאני קיבלתי זה מה שקורה בפועל כי בין היתר בשביל זה מתחתנים…
עוד סירוב ועוד התעלמות עוד היעלמות ועוד "גוסטינג".
"מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה"
ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.
אין מה לעשות יש אנשים שמקשים
מורידים את הרמה בשביל כולם.
אין נאמנות.
מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.
בבוקר והנה היא נעלמה.
אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..
אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...
התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...
ואז גיליתי שיש שם לדבר הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...
הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו
לומר פשוט שלא מתאים?
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,
שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון
להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.
שלום לחברות הפורום היקרות!
כן, זה רק לנשים.
הייתי פעם פה...
עברתי לפני 10 שנים מסע של גירושין
וחג הפסח היה מורכב עבורי באותו זמן.
ב"ה בסוף זכיתי ליציאת מצרים
וקריעת ים סוף
והתחתנתי ב"ה
(לולא המסלול הזה - לא הייתי יודעת שבעלי הוא מה שאני צריכה)
ובסוף - הפכתי לאמא בחול המועד פסח!
כתבתי ספרון על המסע
מילים שה' שלח לי להתמודד
וקיבצתי לקובץ מתנה עבורכן.
מקווה שישמח ויחזק!
20260331102053.pdf (תלחצי על זה)
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).
אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.
אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -
שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.
אם אין לה סיבה ..
תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב
אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור
והיא לא ראויה להיחשף בציבור
זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.
בטח לא אם שילמת מראש.
לק"י
ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.
(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).
הניסוח אכן די פוגע...
ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)
את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)
והאוסידי היה ידוע לשדכן.
הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל
ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.
לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.
ומאושרים. ואשרי השדכן!
אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).
מה עושים.
זה זמני
בשם הבחורה
טיפות של אורב. אינם באים בחשבון
ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי
מצד אחד, עוגן משפחתי הוא דבר ששומר על אורח חיים יציב, גם בעניין הדתי.. זה הגיוני לחלוטין.
מצד שני, החלטה של אדם לשמור על אורח חיים דתי ועל חיבור לקב"ה לכאורה לא אמורה להיות תלויה במה יקרה או לא יקרה לו. אם הוא יתחתן או לא.
הרהורים בנושא..
ת'אמת שהנושא יותר קשור ב"דתיות" מאשר "רווקות".
דתיות לפעמים נתפסת מאוד טכנית או תלוית הקשר, לכן מובן שאם אדם ממשיך להיות רווק בגיל מבוגר יותר שהגיוני שהוא יהיה פחות דתי.
לעומת זאת, התמסרות לדת, שוב היא לא תלוית הקשר. גם בשלום גם במלחמה, גם באתגר כזה גם באתגר אחר - יש סיבה לשנות את החוזה מול הקב"ה? זה לא הגיוני.
השוני הוא יותר הסטטוס, פחות התכלס של השגרה והמצב הזוגי (כלומר- יש פער תהומי בין לחיות בזוגיות ובאותו הבית ולנהל חיים משותפים- אך ללא נישואין, לבין דתי שאינו נשוי וגם אינו בזוגיות)
לשאלתך הראשונה- לפחות לגבי שמירת נגיעה אני חושבת שיש בזה קושי גדול יותר. לא מחייב כמובן שרווק בגיל מבוגר יותר יפסיק לשמור נגיעה או יחפף או משהו, אבל זה קשה יותר.
בדיוק דיברנו על זה כמה חברות (נשואות ולא נשואות). חברה (שכרגע רווקה) בהרהורים על להפסיק לשמור נגיעה. תקח את אותה חברה, אם היתה מתחתנת בגיל 21-22 היא ככל הנראה היתה שומרת נגיעה כהלכה עד החתונה וכו. תקח אותה היום ויש לה הרהורים. למה? כי קשה, הכמיהה למגע טבעית, וככל שהיא קיימת יותר שנים בלי שיש לה מקום (טרם התחתנה)- זה קשה יותר.
הגיוני? כן.
האם זה בהכרח אומר פחות להקפיד? לא.
