יצאתי עם מישהו ,בחור ממש ממש טוב..אבל הרגשתי שזה לא זה כבר בפגישה הראשונה,הרגשה פנימית כזאת..אין לי סיבה ברורה למה לא.
אז חתכתי אחרי פגישה ראשונה כי לא רציתי למרוח סתם..והוא אמר שהוא רצה להמשיך אבל הוא קיבל את זה ואני מרגישה מן פספוס וייסורי מצפון שעשיתי את זה ולא אמרתי שננסה עוד פעם..
מה לעשות?אם עכשיו אני אגיד שננסה שוב זה יהיה בכלל לא נעים אם אני אחליט עוד פעם שלא.
אני אומר בלי לחשוב יותר מידי "ואם"...אם את מרגישה פספוס אז אולי כן היה משהו.. אבל אם לא אז לפי דעתי אין טעם לנסות...
נראה לי שהיה לך הרבה יותר קל להמשיך, מאשר לחתוך.
ובכל זאת- חתכת.
אז למה חתכת?
עם כל הכבוד והערכה, את צריכה לנסות להגדיר לעצמך, ואז לעמוד מול הראי, ולהגיד אם זה מצדיק או לא.
לדעתי- תני נסיון נוסף
פגישה ראשונה לא אומרת כלום כלום כלום!
כ"כ הרבה משתנה עם הזמן וההיכרות..
אם אני רואה שזה לא זה, אני בדרך כלל חותך, מה שנכון זה שלפעמים עשויים להתחרט על זה...
בכל אופן, אני עדיין טוען שלא ייתכן שהיא חתכה בלי שום סיבה.
וקודם כדאי לה לנסות להגדיר למה, ורק אז להבין אם יש סיכוי.
שחשבת שלא שייך להמשיך, אבל אחרי שהוא אמר מה שאמר את מעונייננת להמשיך בנתיים..
רק כי לא נעים לסיים שוב אז תנסי.
לדעתי שווה לתת צ'אנס.
תתקשרי אליו ותגידי לו שהחלטת לנסות שוב, ו.. בעז"ה.. !
ה' מסדר לנו ה כ ל מלמעלה!!!!
לטפח ציפיות ואשליות, להתכונן פיזית ונפשית..
וחוץ מזה שהבחור עלול להיפגע בפעם השנייה בצורה הרבה יותר עזה.
לא חותכים סתם, תמיד יש סיבה לזה, השאלה האם מוכנים להתגמש או לא, ואם לא מצליחים להגדיר על מה זה נחתך, אז המצב יותר גרוע.
ייתכן מאד שההרגשה הפנימית שאת מתארת נבעה מזה שהתת מודע שלך ראה משהו לא טוב אך במודע לא הצלחת להביע את המילים המדויקות מה לא נראה לך.
עצתי לך - אל תתיסרי ותמשיכי הלאה תוך כדי המון(!) תפילה והמון לבדוק את עצמך שהמידות יהיו בסדר.
אם זה שלך, אני מאמינה שהקב"ה יזמן לך אותו בדרך אחרת (ועוד הפעם: ישנו סיכוי מצויין שאכן צדקת וחתכת).
שתהיה שלמה עם עצמה. לא התכוונת ילברורי שתי וערב מוגזמים כולל ברור דרך המורה שלו מהתיכון. אלא אנשי םשמכירי םאותו ואותך. מי הכיר ביניהם? אול ייש פוטנציאל? אול יזה בחור מאוד טוב? ואולי האינטואיציה צדקה. לפעמים היא צודקת ולפעמים לא. לפעמים האינטואיציה צודקת במאה אחוז אך היו מקרים שהוכיחו שזוגו תשבהתחלה בפגישה ראשונה לא היה נראה אך המשיכו כי "לא חותכים בפגישה ראשונה אם אי ןסיבה ממשית שלא מתאים". ולבסוף נישאו וחיו באושר ואומרים: "מזל שלא הפסקתי מיד".
בקיצור: ל ב ר ר מה היא רוצה ואם הוא עונה לציפיות. שתברר על המידות שלו ועל הכיוון שלו .אם בכלל כדאי להתחיל (לחדש פגישות)
ב"ה
אולי כדאי להתייעץ עם מי שהכיר לך אותו. לברר עליו יותר לעומק. ב"הצלחה בכל
שאין כימיה- אין כימיה.
ואם היא לא החליטה להמשיך "עוד קצת" בגלל ההתלבטות- אלא חתכה את זה באופן מהיר.
לא נראה שיש לזה אופק...
אני חושבת שבפגישה ראשונה אי אפשר לדעת כ"כ.. אם ממש זוועה אז לחתוך אבל אם לא תמיד כדאי לנסות ולהמשיך לראות.. צריך 2-3 פגישות כדי לקבל תמונה יותר ברורה איך הולך..
הכי קל תמיד לחתוך וחשוב שהבא יהיה יותר טוב.. אך צריך לנסות ולהמשיך ורק כשעולים דברים ברורים שמפריעים ונראה לי שהם קריטים מבחינתי ושלא אסתדר עם זה אז להפרד..
אני חושבת שכדאי לתת עוד צאנס לקשר הזה.. תגידי לו שחשבת על זה שוב.. ונראה לך שאת כרגע רוצה להמשיך לנסות..
המון בהצלחה!!!
הם לא התמונה המלאה עד שמתראים (וגם אחרי החתונה רואי םשתמיד מכירי םדברי םחדשים לטוב ולפחות טוב) אבל-- זה גם תלוי בכמות הברורי םשהיא בררה לפני .שכבר עןשי םאת ה"סינון הראשוני". אולי מי שהכיר ביניהם הכיר את שניהם היטב וחושב שיש התאמה ואול יזו היתה עצה של מישהו ש"נראה לו" בלי סיבה ממש מיוחדת.(אול יהוא השליח ,אי אפשר לדעת) האם היא שאלה מישהו שמכיר אותו? ויוכל לתת לה מידע על ההתאמה ביניהם? הרי לא נפגשים ,גם לא "רק" 2-3 פגישות מבלי לברר נתונים מתאימים.
שתאמר לו מראש שמטרת הפגישה לבדוק מחדש התאמה ביניהם יותר לעומק, אך תבהי רשאין זה אומר שפגישה מחודשת כבר מראה על כוונת נישואין אלא על ברור מחודש של ההתאמה ביניהם .כך הוא לא ייפגע אם לבסוף היא תחשוב שלא .ולפחות היא תהיה שלמה עם עצמה(ואול יגם הוא אם לדעתו לא היתה סיבה השאלה היא אם הוא עדיין פנו יעד שהיא תיצור קשר וזה כבר לא בידה..)יתכן שהברורי םהנוספים יראו שהאטינטואיציה צדקה ואז מראש היא לא תיצור עם הבחור קשר לפגישה נוספת אך יתכן שלהפך. למה לעשו תספקולציות ו"להתבכבש" עם עצמך?!?!? ו ל ה ת י ע ץ עם איש מקצוע או אדם קרוב ונבו ןשאת מכירה אות ווסומכת עלי וומבין בעניין וכו'. אין לי ספק שאתם מכירי םכאלו. ושוב, הרב שמחה כהן מ ע ו ל ה אפשר לשאול ברדיו ישיר או בפקס או במסרו ןבימי א ברדי ו",קול-חי" בשעה 11-12 בלילה. אפשר לטלפן לביתו לייעוץ. אני התלהבתי ורבי םמכירי םאת וולכן אני משתפת
אין שמחה כהתרת הספקות" כדברי חז"ל הגאונים(אגב, מה המקור לציטטה? גמרא?)בהצלחה לך ושתהיי מאושרת
שאין סיבה שלא..(וזה מוכר..) אך לא הגדרת מדוע כן. כלומר, אול יתבררי עם עצמך ואז איתו מה יכולי םלהיות הדברי םהמשותפים שבשלהם כדאי להיפגש לברור התאמה. האם את והוא רואי םסיבה שכן. אול יהכיר ביניכם מישהו שמכיר את שניכם מפני שהוא ראה שיש סיכו ישאתם מתאימים? המלצה טובה לכל גולש בפורום הזה. אנ יב"ה נשואה כבר אך הרב שמחה כהן הוא מומחה מומחה בתחום הזה ,מבין לנפש האיש והאישה באופן מדהים. תענוג להאזין לו ברדיו והוא מסכי םגם לייעץ בטלפון בימי שיש בי ןהשעות אחת לשלוש בצהריים. (שמעתי ברדיו ,אך זה הי המזמן אם תרצי אכתוב לך המס' טלפון דלו בבית )הוא מייעץ גם לרווקי םוגם לנשואים והתוכני תשלו ברדי וקול-חי בימי ראשון מ11-12. מצליחה ומרתקת. והוא גם נעי םהליכו תמאוד. הוא ממש מומחה ומבין בנפש. הן צעירי םבפגישות מתקשרי םוהן זוגות נשואים ותשובות יו חכמות ומרתקות. הם מתיעצים בכל עניני הפגישות כולל התלבטויות כשלך. כדאי לך להאזין ולכל מי שב"תהליך ההכרות"
החלטת נכון, עם הבחור הבא זה יצליח בעזי"ת!
לעלמה,
אם תבררי ותגדירי נושאים אלה עם עצמך ביסודיות,ותמפי את עצמך מבחינת מי מתאים ומהם הגבולות הברורים הסבירים,ורק לאחר מכן תתחילי בע"ה לתור,אז לעניות דעתי ייקל עלייך לבצע החלטות ובחירות נכונות.אז תדעי ביתר קלות מי מתאים באופן בסיסי ומשם להמשיך.הרגש למשל לא יתעתע בך בקלות,ומנגד-אם קיימות אצלו תכונות חשובות הדרושות לבניית זוגיות כדת משה וישראל יהיה להם משקל נכבד ומאזן.
בכלל כדאי לזכור כי בחיים בדרך כלל החלטות טובות מקבלים בראש ולא בלב או באינטואיציה.
הרגש חשוב מאוד אך הוא מחייב בסיס מציאותי כלשהוא.מעשית-צרי עימו קשר -ואם הוא בחור ראוי -ואני אומר זאת מנסיון-הוא יעריך זאת ויכבד זאת מאוד-ומכאן להתמקד בעיקר ואם בכל זאת עדיין הרגש לא מתפתח במידה סבירה ייתכן שאתם מיועדים לאחרים והקשר הזה הוא שלב חשוב בדרך.אך לדעתי ההשתדלות כעת חיונית.מאחל לכם הצלחה ושנשמע בשורות טובות בקרוב,
זו כזו מילה יפה!!!
כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?
(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).
ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.
תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.
בהצלחה♡
כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.
תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.
לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.
ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.
סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.
אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)
ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה
מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.
בהצלחה!
הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת שתמזער נזקים
בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.
אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'
אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!
אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.
כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.
בהצלחה רבה!!
זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.
כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.
ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.
הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...
אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.
אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם? אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה
עליו יותר.
אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.
לא נשמע לי כזה...
הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה)
אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד.
אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת.
השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה
בהצלחה!
איך אתם מרגישים עם מיזמים כאלה? חדש מבית פרויקט 252: טיולי פו"פ בימי שישי
ועם שיעורים משותפים? סדנאות? ספידייטים? זום ספידייטים? (כבר שאלתי על זה פעם מזווית אחרת)
אני מרגיש שזאת יכולה להיות הזדמנות מטורפת להכיר בצורה בלתי אמצעית וחבל לפספס, אבל זה בכלל לא מדבר את השפה שלי, ואולי קצת נוגד את אורח החיים שלי.
בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.
בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי.
אשמח לשאלה שקצת לא נעים לי לשאול.
אני יוצא עם מישהי משהו כמו חודש. הולך אחלה סה"כ, אחלה שיחות, יש צחוקים כימיה ודיבור זורם יחסית.
אבל יש משהו שממש מפריע לי וזה שיש בינינו איזשהו פער באסתטיקה/היגיינה. אני אחד שממש שם לב לדברים וממש רוצה שאישתי תהיה "מטופחת". והיא לא אחת שמתאפרת בכלל, לא לדבר על לק וכל זה.. וגם לבוש דיי פשוט. ואפילו (וממש לא נעים לי להגיד) לא תמיד שמה לב לשערות בפנים…
השאלה מה לעשות עם דבר כזה? אני לא יכול להתעלם מזה.. ברור שגם לי יש עבודה לעשות אבל בסוף יש איזו רמה שאני מצפה ממנה..
שייך בכלל לדבר על זה איתה??
תודה.
לעור הפנים. מציעה לכולן לחבוש כובע בקיץ היוקד שלנו.
בארצות הצפוניות, נשים חובשות כובע למרות השמש האנמית
גם במזרח הרחוק מקפידים על כך.
אצלנו, אם הולכים עם כובע (שמש, עם תיתורת רחבה), אנשים
מביטים עלייך כאילו נטרפה עלייך דעתך, רחמנא ליצלן....
ילדי, כשהיו קטנים, היו עוברים למדרכה השניה, ליתר בטחון....
גם היום הם לא שמחים על כך במיוחד (בלשון המעטה)...
כמעט כל הדייטים שעברתי מסתיימים כעבור פגישה אחת?
ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?
זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.
'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?
אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.
למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?
אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?
אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?
אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?
אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.
ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.
כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.
זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.
זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.
(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)
אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.
אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.
תודה
אני ניק שהיה פעיל פה אבל מעדיף לא להחשף
חשבתי לשתף שיר שיצרתי לאחרונה עם AI
לדעתי זה יגע בעולמם של חברי הפורום
יום טוב
שלום לכולם.
אצלנו במשפחה כולם ממש גבוהים. באיזור 190, והבנות יחסית בממוצע. כל חיי גדלתי כגבוה ותמיד קיבלתי על זה מחמאות, לכן אצלי במוח זה נתפס כדבר מאוד מהותי.
העניין הוא שאתמול יצאתי לדייט עם בחורה מתוקה ממש, אבל גם ממש נמוכה. ויותר מזה, המשפחה שלה גם ככה פחות או יותר. אחרי שהבנתי את זה פתאום התחיל להפחיד אותי העניין הגנטי (ברור שגובה זו לא מחלה ח"ו והבעיה היא בתפיסה שלי! אבל ככה גדלתי וכרגע קשה לי להשתחרר מזה. ומבקש מראש סליחה אם זה פוגע במישהו).
השאלה שלי היא האם יצא לכם לחשוב על משהו כזה פעם? מה יהיה הגובה של הילדים? איך אפשר לברר גנטית מה באמת ההשלכות של זה? מכירים משפחות שיש פער גובה מטורף כזה? מה הגובה באמת של הילדים?
חבר'ה, באמת כל פיסת מידע שיש לכם כאן תעזור לי, זו לא פעם ראשונה שאני מתלבט על זה. תודה
אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא.
אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.
כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!
דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....
וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.
ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...
על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.
אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.
אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.
בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.
אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.
אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל
בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי
טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.
הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.
זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.
מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.
בהצלחה רבה!
כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.
על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..
מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.
אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.
אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.
זה דבר שיש לדעת.
עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.
ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע?
קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).
מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).
ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.
זה מציק לך בעין?
מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?
איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??
כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע
אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים
אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות
אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176
(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)
ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות
(הממוצע הוא 163)
זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט
אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185
זה משפיע אבל לא מחייב בכלל
אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך
כמה זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה
לא הילדים שלך
כי לי זה מפריע🙂
מודה
נסיתי עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180
אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו
האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה.
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר.
שמחה שזה לא הפריע לבעלי...
יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד
אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...
גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...
כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)
ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.
בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה.
(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)
אני גבוהה. ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.
כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.
אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים
גבריים כל כך.
מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.
אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.
רואה די הרבה זוגות כאלה.
ויכול להיות שסתם נטיית גובה
כנ"ל אצל הגברת המיועדת.
כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)
בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.
כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.
אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר
אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?
אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח
אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)
כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח.
ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..
למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)
אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף
לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת.
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....
כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים
אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?
להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.
גם להיות בן מאוד נמוך.
אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה
או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?
קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון.
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה.
פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:
יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.
למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)
אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.
מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.
אבל השאלה הגדולה היא:
האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?
בפער מהממוצע זה הכי כיף.
אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..
לילה טוב לכולם!
ב"ה רק רוצה לעדכן שלפני כשבועיים החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן, ביום שלישי הצעתי לה והיום הייתה המסיבת אירוסין שלנו.
תודה לכל מי שעזר לי פה בעבר עם שאלות! הורדתם לי ממש את הלחץ והחרדות לפני הדייטים הראשונים!
אשריכם ישראל! בקרוב אצל כולם!
הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה
לכל עם ישראל בעז"ה
איזה מרגש
שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)
מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂
שיחקת אותה.
יפה.
מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).
זו הכותרת של טיפ באתר "השדכן". יש שם טיפים טובים.
מזכיר לי את התגובה של הבחורה שלא הרגישה צורך
להתחתן. אולי לא קשור, אבל ממליצה על טיפים;
שם וגם באתר של אלי גרון.
