כמובן, אולי את מרגישה אחרת, כי את חיה אחרת..

אבל אני יודע שרוב מה שאני עושה, זה לא רק למען עצמי, אלא למען הכלל.

כמובן, שאני לא מושלם, ולא כל פרט שאני עושה הוא כללי.

אבל כן, כשאני לומד, זה למען הכלל. וכשאני עושה בגרויות, זה למען עצמי* כי כן צריך להשקיע קצת בעצמי.

אבל אין לי שום הרגשה של חוסר עשייה, כי אני יודע שכרגע, בשלב שבו אני אמור להתעסק הרבה בעצמי, המעט שאני עושה למען הכלל גם הוא מספיק.

*יש שיגידו שזה למען הכלל, שבעתיד אני אוכל לשרת אותו. אבל עזבי את זה כרגע...

מז"א בשלב בו אתה נמצא עכשיו אתה עושה מספיק?

מי אמר לך שיש לך עוד 120 שנה?

ואם ח"ו קורה לנו משהו..

מה נגיד, "זה היה השלב בו הייתי צריך להשקיע בעצמי"?

אף פעם לא משקיעים מספיק בכלל.

ורחל, את צודקת. צריך לממש את האידיאלים האלה עליהם אנחנו מדברים.

צריך לפתוח גרעינים, לעבוד עם חניכים בהתנדבויות קבועות,

לעשות כל מה שאת יכולה כדי לתת.

אם זה ביישוב - תתפלאי לדעת כמה אנשים ביישוב ישמחו לעזרה ממך (עולים חדשים, לימודים, משפ' עם בעיות סוציאליות שצריכים עזרה עם הילדים)

אם זה בעיר - ב"ה יש עשרות ומאות אירגונים שיישמחו לעזרתך בכל תחום שהוא.

כ ן . תממשי את האידיאלים האלה שאנחנו מדברים עליהם.

לא כולם חיים אידיאלים לא כולם מחפשים לעשות חסד.

כל אחד חיי במקום אחר והמציאות שלו אחרת... לא כולם רגילים לעשות ולשנות

לא כולם עושים את זה או שואפים לזה..

אולי לצערינו

ואולי לא.. כי לכל אחד יש תפקיד אחר. מבינה?

יש ת'אנשים שיסכימו איתך וירתמו לרעיונך ויש את אלו שיסתייגו ויעשו את שלהם!

אני אכן מסכימה שכולנו צריכים לעשות משהו למען העם.. כל אחד בדרך שלו.

ואני לא חושבת שהחרדים או נוער הגבעות הם נטל כי הם גם תורמים אמנם בדרך שונה משלי ושללך אבל תורמים

אם הם נטל.. אז מה עם כל הסודנים והפליטים שחיים פה על חשבונינו?

אותם צריך להעיף.. איתם צריך לעשות משו...

אז ככה:

קודם כל- לבן כהה- לא כ"כ הבנתי למה אתה מתכוון, מה בדיוק אתה מרגיש שאתה עושה למען הכלל? (לא בזלזול חלילה, זו שאלה..)

אז רציתי לשאול משהו בקשר לבנ"ע בכללי:

אני לא מדריכה, במטרה לעסוק בקידום חבריא ב' ביישוב שלנו, ואחרי כמעט שנתיים של נסיונות, אני לא מיואשת , אבל מאוכזבת. זה לא כ"כ הלך..

ולפעמים אני מרגישה שכל הסיפור של בני עקיבא כיום, זה.. לא שטות, אבל קצת חסר טעם (לפחות כפי שאני רואה שהפעילות מתנהלת ביישוב שלי ובסביבתו), בגלל שכל מה שעושים זה לחנך ילדים להיות מדריכים.

מי שלא הבין אותי- ילד נכנס לשבט נבטים, עובר כמה? שמונה שנים, כשפעמיים בשבוע מחדירים לו ערכים, פעילויות וכיף. בסופו של דבר, הילד מגיע לגיל מסויים, בו הוא - אם הוא ילד טוב, הוא נכנס להדרכה וממשיך את המעגל, ואם פחות טוב (אני יודעת שזה קצת מוגזם, אבל רק קצת), הוא לא נכנס להדרכה ואז חי לו את חייו, אולי משתתף בהתנדבות אחרת.. אולי לא... ובכל מקרה- הוא כבר לא בתנועה.

והמעגל הזה נמשך ונמשך.. ומה שקורה, שמצטברים לאט לאט יותר ויותר חברה שהיו או לא מדריכים, והם כבר לא קשורים לתנועה, וזהו. וכל מה שאנחנו מדברים עליו 8 שנים (אולי יותר), נשאר במסר שעובר לחניכים הבאים, ובתור תנועה, בני עקיבא לא עושה הרבה (שוב, אני מדברת על יישובים, בערים זה אחרת), כי זו תנועת ילדים ולא תנועת נוער.

אולי, אם נעשה משהו, ונפעיל את חבריא ב' ונעשה שיהיו חבריא ב', שבאמת יפעלו, ולא בקטנה אלא באמת, הדברים יחזרו לפרופורציות הראויות..

אשמח לשמוע אם זו דעה שלי או שיש עוד מישהו שחושב ככה (אם האפשרות השנייה היא הנכונה, אפשר להעביר את זה לאנשים גבוים יותר ולהתחיל לשנות בעזרתם!)

יום נפלא!

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.