מכירים את זה שאתה מרגיש צורך למישהו ומרגיש חוסר מטורף ותשוקה
ואז יוצא עם מישהו ושואל את עצמך "באמת את מוכנה להתארס עוד חודשיים אם זה הוא"כי זה קורה
והתשובה היא לא ממש.מפחיד מידי כל החיים לפתע משתנים אחריות ענקית ויתורים על הרגלים.
לפתע הפחד משתק ואתה לא באמת יודע אם אתה באמת רוצה את זה
בינתים יש לי רצון למישהו ומבחינתי מישהו מוביל לחתונה שאליה אני לא יודעת אם אני באמת רוצה להגיע עכשיו
מה עושים?
מחכים עד שהרצון יהיה לגמרי לגמרי לבנות בית ועד אז לא יוצאים?
או שזורמים ומחכים לפגוש תאדם שביגללו ישתנו לך הרצונות ותירצה להקים אית בית ולחיות איתו כל החיים?
אמא שלי אומרת:אל תחכי שתירצי להתחתן אצלי אף פעם הרצון הזה לא הגיע זה פשוט התפתח כשפגשתי את אבא.



