סוגיית המדינה הפלשתינית ומה שהיא טומנת בחובה מעסיקה לא רק את קברניטי מדינת ישראל, אלא גם את אנשי הפלג החרדי הקיצוני 'נטורי קרתא'. במאמר שהם מפרסמים בביטאון 'האמת' היוצא לאור על ידי קבוצת 'מבקשי האמת' שבבית שמש הם פורסים את משנתם בסוגיית היחס למדינה הפלשתינית, ובראשית דבריהם מבהירים "ביסודות של ברזל" כי "גם לו יהי' והיה איזה צד סכנה ליהודים מהקמת מדינה פלשתינית גם אז אין אנו רשאים בשום אופן לעשות נגד זה מאומה, ואנו מושבעים בכל זמן הגלות שלא למרוד באומות ולא להתגרות בהם, ואין לך התגרות גדולה מזו להביע ברבים התנגדות לאומה שלא תקים מדינה".
לטעמם מתנגדי הקמת המדינה הפלשתינית מסיבות ביטחוניות משקרים שקר גס ועם זאת "עוברים בשאט נפש על השבועה שהקב"ה השביענו שלא להתגרות באומות העוולם ולא למרוד בהם".
בהמשך הדברים קובעים מנסחי המאמר כי הסכנה הרוחנית לה גורמת מדינת שיראל חמורה היא לאין ערוך מהסכנה הפיזית שבמדינה פלשתינית. הוכחה לכך הם מציגים מהימים שטרם ראשית הציונות, ימים שלדבריהם הערבים לא ביקשו לפגוע בחיי יהודים כלל וכלל שכן אז לא התגרו בהם. "מיהו ומה מסוכן ליהודים, מדינת השמד והכפירה המכנה לעצמה בזיוף שם "ישראל" אשר קיומה כבר עלה במחיר של אלפים ורבבות, או מדינה פלשתינית- ערבית אשר העבר הוכיח כי אינם מתנכלים לחיי יהודים כאשר אין מתגרים בהם ואין משתדלים להשתלט עליהם ולדכאותם ולגרשם, כאשר עשו להם הציונים לפני הקמת מדינתם ואחריה".
לדבריהם, "כל עוד דרו היהודים אנשי הישוב הישן בלי ניסיון לכבוש את ארץ ישראל ולהשתלט עליה, לא הייתה איבה בין היהודים לערבים - מלבד השנאה שיש לכל הגויים כמו האנגליים והאמריקאים ליהודים, אשר הוא שנאה שהקב"ה קבע, ובכל הדורות הועילה שלא יתערבו יהודים בין האומות ויהיו מובדלים מהם בכל העניינים".
כותבי המאמר מתארים כמעט באידיליה את הימים שלפני תחילת הציונות. הם קובעים כי "הערביים במשך כל הדורות היו פחות שונאי יהודים מהנוצרים אשר שנאתם ידועה ומפורסמת מאז מסעי הצלב והגירושים". עוד הם מתארים את מדינות ערב כסובלניות כלפי היהודים וכותבים כי "במדינות הערביות היה פחות שנאה ליהודים, ובד"כ היו הממשלות מגינות על אזרחיהם היהודים מפגיעות של מי שניסה להצר או להתנכל לחיי היהודים. הממשלות התייחסו בד"כ בכבוד לרבני ישראל בארצות ההן והיו מתחשבים בפסקיהם, ואף נתנו לבתי דין יהודים רשות להעניש ולקנוס את היהודים אשר עברו על הדת כאשר הבינו ששמירת הדת היא תועלת למדינה, וסמכו על דייני ישראל שהם ישפטו משפט צדק לבני עדתם".
ואם לא די במתרחש בארצות ערב, מתארים אנשי נטורי קרתא בנימה אידילית גם את ההיסטוריה הארצישראלית וכותבים כי "גם בארץ ישראל שרר שלום בין היהודים לשכניהם, כאשר הערבים ידעו כי אין בדעתם להצר להם או להשתלט עליהם". ומי אם כן הביא לשנאת הערבים את היהודים? הציונים כמובן. האידיליה נשמרה, לטענת אנשי נטורי קרתא, "עד שקפצה עלינו רוגזם של החלוצים הראשונים אשר הגיעו לא"י ופרקו מעליהם עול תורה ומצוות והתנהגו כחיות פרא משולחי רסן, והתחילו לדבר על רעיונות אווילים של השתלטות על ארץ ישראל ולהקים בה מדינה. אז החלה הממשלה התורכית, אשר לא נגעה עד אז ביהודים לרעה, אך כאשר הללו החלו לדבר על רעיונות הכיבוש החלו להצר את צעדי היהודים, אך כל עוד היה בגדר דיבורים בעלמא ולא נעשה שום דבר בפועל נגד הממשלה ונגד הערביים תושבי א"י, לא הגיעו הדברים לכלל סכנה בפועל, אם כי התחילה להירקם איבה נסתרת ל"כובשים" אלו. אך עם "הצהרת בלפור" וכיבוש א"י ע"י האנגליים אשר נתנו ידם לרעיון הציונות, והציונים החלו לעשות בפועל למען הקמת מדינתם, אז החלה שנאת הערבים לעלות".
בהמשך הדברים מאשימים אנשי הביטאון את הרב קוק בכך שעורר את זעמם של הערבים כשנאבק על החובה בשלטון ישראל על הכותל המערבי, "והתגרה בהם בכל הזדמנות כדי להוכיח להם כי "ארץ ישראל שלנו", והערביים הבינו אל נכון כי לפניהם קבוצה המבקשת להקים מדינה, ובמקרה הטוב יהיו הם נתינים זרים, אזרחים סוג ב' ",
סאגת ההאשמות נמשכת ו'נטורי קרתא' מצטרפים להאשמת הציונים בגירוש ערבים, במעשי טבח כש"המפורסם הוא הטבח האכזרי בדיר יאסין שם טבחו כפר שלם אנשים נשים וטף באופנים אכזריים מחרידים כאשר קצרו מהם אברים אברים עד "שחיסלו" את כל הכפר עד האחרון שבהם". כך נמשך תיאור ההיסטוריה בנוסח נטורי קרתא כשהציונים הם האשמים בכל. "הציונים הם הם מציתי אש השנאה, הם במעשיהם מזמינים שפיכות דמים, כדי להצדיק את קיומם, וכי אין להם שום רצון כלל להגיע לאיזה הסדר של שלום עם הערביים, להיפך כל אימת שהם חוששים שיגיע איזה אפשרות של סדר הם מחבלים בו ובמו ידיהם הם פועלים ועושים הכל שלא יקום, שמצב הסכנה והשפיכות דמים יימשך, כדי שיוכלו גם הם להצדיק את המשך קיום מדינתם, "כי הם במצב סכנה"".
וכאן מגיע ההסבר המלומד ולפיו כל הטענה ולפיה מדינה פלשתינית תסכן חיי ישראלי היא טענה שקרית. "הציונים מצידם אובדי עצות, הם יודעים כי אחר הקמת מדינה פלשתינית שוב לא יוכלו להציג את הערביים כמו ברברים אוכלי אדם (מה שנכון על עצמם), הם יודעים כי הכל ייווכחו לראות כי אין שום סכנה, וכי כל המדינה שלהם מיותרת, ואין לאיש חפץ בה מלבד כמה שורי בר הממלאים את כריסם מהעסק הזה. ולזה הם בוכים כתנינים. לא מ"הסכנה" הם מפחדים, להיפך, ממצב שלא יהיה סכנה הם חוששים, כאשר כל יהודי יראה שאפשר לדור תחת שלטון ערבי באין מונע ומפריע, ולמי נצרכת הציונות המסכנת הלזו".
מסקנת הדברים הללו עבור אנשי נטורי קרתא היא להמשיך ולהביע נאמנות לערבים והתנערות מכל שיתוף פעולה עם הציונות. "אנו מצידנו מחויבים לפרסם בגלוי לערבים כי גם אם נמצאים בינינו בוגדים המשתפים פעולה עם האויב הציוני, הם אינם מייצגים את התורה ואת דעת תוה"ק, ע"פ דעת תוה"ק, אנו נאמנים למלכויות, ונאמנים לשלטון הערבים, וחפצים לחיות בשלום עמהם בלי שום דרישה לשלטון כל דהוא, רצוננו לחיות תחת ממשלתם בהכנעה גמורה ולהתפלל לשלומם כאשר עשו אבותינו ואבות אבותינו בכל ארצות פזוריהם בכל משך זמן הגלות, ומעולם לא התקוממו נגד שום עם ושום ממשלה, ואנו נאמנים לדרכם עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן".
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל