אז אולי נרים את הדיון הזה לנקודה מעניינת-

האם צריך להפריד בין הסופר ובין דעותיו? דונו.

כי גם הוא לא מנסה ולא יכול להפריד בינו ובין יצירתו, ואותו סופר שעליו נפתח השרשור אפילו לא רוצה להסתיר את דעותיו.

כל מה שאדם יוצר ובונה, בין אם מדובר באמנות לסוגיה, ואפילו בפרשנות כאילו סובייקטיבית- מושפע באופן ישיר מאותו אדם, פשוט מפני שהוא אדם..

ב"מישהו לרוץ איתו" לא מצאתי רמז לדעות של הסופר וזה גם ספר מעולה. מה, שנחרים אותו?

כמו "ג'ינג'י מבולבל ועכור מבט מגוש עציון" לדוגמא

אבל זה באמת לא מורגש.

השמאלנית, שהיא דמות לא הכי נעימה.

לענ"ד ניתן לעשות הפרדה בין הסופר לספר, אני אוהב דווקא שירים, עם טיפה התבוננות בשירי אביב גפן(לדוגמא: המכתב, סוף העולם, אור הירח) ניתן לגלות שמעבר לדעותיו הדוחות, הוא אדם חכם-גאון, בעל כתיבה מדהימה המעלה נושאים חשובים ל'דיון'.

ולכן את ספריו של א.ב. יהושוע לא הצלחתי לקרוא...(גם לא ניסיתי...) מרוב סלידה לאיש ודעותיו... גם את ספריו של עמוס עוז אינני קוראת, לאחר שקראתי ספר אחד שלו, סיפור על אהבה וחושך, והתאוריה שלי התממשה ובגדול.

דויד גרוסמן מצליח בחלק מספריו לדלג מעל דעותיו הפוליטיות, אבל בספרו האחרון אשה בורחת מבשורה, הוא מביא אותן שם בגדול, אם כי לא בשנאה.

בכל מקרה, החלטתי שיש סופרים, שלא אקרא את ספריהם ויהי מה, בשל האדם שהם.

גם בעיניי זה לא "אפשר או לא אפשר" להפריד בין יוצר ליצירה,

אלא עניין של הרגשה, ואני מרגישה שאני צריכה לאהוב את כל המכלול של הספר מראשית התהוותו כדי להיות מסוגלת לקרוא אותו, (ואפילו, אולי אני מוזרה, שהספר יאהב אותי), ולכן אני חייבת לאהוד את מי שכתב אותו, חוץ מאשר אם מתחשק לי במקרה לקרוא את הפרוטוקולים של זקני ציון מתוך סקרנות, אבל לרוב אני רוצה להזדהות ולהתמכר לספר עד הסוף.

בין סופר לדעותיו-

אם סופר כותב ספר, הוא מכניס את כל כולו ואת נשמתו לתוכו- ומן הסתם את דעותיו.

אבל אני לא חושבת שלא צריך לקרוא בגלל זה את ספריו, (אא"כ הם כופרים, וזה כבר תלוי אדם ודעה) זה שלא נקרא את הספר של הסופר השמאלני לא יצא מכך שום דבר. זה דווקא יכול להרחיב דעת ואופקים (וגם בגדר "דע את האויב")

ספר שאני לא אקרא בגלל דעת הסופר-

קראתי את "מלכים ג'" של יוכי ברנדס- שמכריכה לכריכה כולו סילופים וכפירה- את שאר ספריה אני בהחלט לא אקרא!

דווקא בגלל ואת הכתיבה הפוליטית.

נכון שזה יכול לבלבל, אבל זה גם נותן מבט בוגר וביקורתי יותר על הדעות שלי, הופך אותן למושכלות יותר.

מספריו הפוליטיים של גרוסמן (ממש, חוץ מאישה בורחת מבשורה) קראתי שניים, וקראתי גם ספרים של גדי טאוב.

זה מבחינתי גם ביקורת עצמית וגם דע את האויב.

ההנאה שלי מהספרים האחרים של גרוסמן לא נפגמה.

בגלל זה אני לא מהססת לקרוא/ לשמוע דעות אחרות, ובמיוחד כשמדובר בספרים.

קראתי לאחרונה כמה ספרים שעוסקים בנצרות, אבל אם את שומרת על עמדה יציבה, ויודעת שהכל שם הבל, אז לא תוותרי בגלל זה לקרוא את הספר, וידע כללי במושגים שלהם אף פעם לא מזיק.

ובנוגע לפוליטיקה, לפעמים להקשיב לדעה המנוגדת תגרום לך לבחון שוב את דעותיך ועמדותיך, תחדד את השקפתך, או שאפילו תגרום לך לשנות אותה. וזה לא רע.

צריך רק לשמור על תדר ביקורתי- להאזין/לקרוא ולבחון. לא לבלוע הכל.

שתכניהם אינם ראויים!

השאלה היא האם גם בספר שהתכנים שלו אינם במובהק כפרניים וכד', צצה עמדת והשקפת הסופר.

ברור שאסור לקרוא ספרים שיש בהם כפירה!

לכן לדוגמה התייחסתי לספריו של א.ב. יהושוע, שככל הידוע לי אינם מכילים כפירה, כי אם את דעותיו השמאלניות

אותן מעצבן אולי לקרוא, אבל לא אסור.

הדוגמה של מלכים א' למשל,  (לא קראתי, אין לי מושג מהו, אבל הבנתי שהוא בעייתי), זוהי דוגמה לספר בעייתי לא בגלל הסופר! אלא בגלל התכנים שבו! השאלה היא לגבי ספרים נוספים של יוכי ברנדס, האם גם שם מגיחה השקפתה הכפרנית וגם, האם זה מפריע לכם לקרוא ספרים אחרים שלה, בגלל שאתם יודעים שהיא כתבה כזה ספר.

דג זהב, ספרים על נצרות אגב מאד בעייתים בגלל שנצרות נחשבת לע"ז (שילוש) ולפי הרמב"ם אסור לקרוא על ע"ז שעדיין קיימת. (הבנתי שאת מתכוונת לספר 'קתדרלה ליד הים' לא קראתי אותו, אבל אני משערת שהוא אינו ספר אודות הנצרות וסממניה/השקפותיה, אלא כרקע לסיפור, האם כך?)

על התורה של אלישע בן אבויה -

תוכו אכל קליפתו זרק. 

מעניין אם יש גם דוגמאות להיפך? שדברים נפסלו בגלל כותביהם? 

ירושלמית-

לגבי יוכי ברנדס- אני אישית לא רוצה לקרוא עוד ספרים שלה, ואני חושבת שיש לה עוד כמה על סיפורי התנ"ך. לדעתי, כשניגשים ללמוד על אבותינו צריך לעשות זאת דרך פרשנותם של  חז"לנו ולא דרכה- יש לה דרך משלה לפרש (ולסלף) את מעשיהם.

ואני כן חושבת שהבעיתיות כאן היא הסופר! הרי הסופרת מסלפת את דברי התנ"ך!

ולכן אני לא אקרא עוד ספר שלה, בל"נ.

הספר "הקתדרלה ליד הים" איזו עוסק בנצרות כנושא, אבל מתקיימים בו דיאלוגים בין נוצרי ליהודי, ומוזכרות שם תפילות נוצריות וכו'. אני לא יודעת להגדיר בדיוק איזה חלק הנצרות לוקחת בספר אבל לא הייתי אומרת ששזה ספר על ע"ז שאסור לקרוא. אבל שכל אחד יחליט.

אני אישית אוהבת את התקופה ואת האוירה, והרבה ספרים כאלה ידברו גם על עניינים שבנצרות.

ולשירק-

תוכלי לפרט בבקשה עוד על התורה של בן אבויה?

היה תלמיד חכם שיצא לתרבות רעה,

ורבי מאיר המשיך ללמוד את תורתו ואמרו על זה כמשל: רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק.

צריך להיות רבי מאיר

ישנה משנה במסכת אבות שהתנא שאומר אותה הוא- אלישע בן אבויה

בפוליטיקה מקומית.

במיוחד אם הוא מתנהג כמו בהמה כדוגמת א.ב. יהושוע.

אז אני לא אקרא ככלל את עמוס עוז,א.ב. יהושוע,רם אורן.

דוד גרוסמן עם דעות מגעילות,אבל הוא מעט יותר אנושי-אז אם אני שומעת המלצה ממש טובה על אחד מספריו,אני אקרא.

לפעמים עדיף ספר מתורגם (למרות שזה עצוב לומר)

לדעתי יש הבדל עצום בין "לקרוא" ו"לקנות"

יש ספרים שאני רוצה לעודד את היוצרים שלהם (כל הספרות היהודית המתחדשת לסוגיה) ואותם אני אשתדל לקנות אם ביכולתי - גם אם אני יכולה לשאול אותם ממישהו

ובכיוון ההפוך - ספרים שהדעות של כותביהם מנוגדות לחלוטין לדעותיי (ואני לא מדברת על דבר שולי אלא על דברים משמעותיים) אני לא אקנה בשום פנים ואופן! אם לקרוא או לא עוד לא החלטתי - והאמת שגם לא הזדמן לי..

אתם פשוט חפרנים!! תפסיקו כבר לחפור על כל נושא אפשרי.

משעמם לכם בחיים??

ישנם אנשים שונים בעלי תחומי עניין שונים, אז אנא, הנח לאנשים להתעסק בדברים שמענייני אותם.

זה כמו חרם האומנים על אריאל.

לדעתם העיר אריאל לא צריכה להיות קיימת במדינת ישראל והם לא מסכימים להופיע במקום שסותר את האידיאלים שלהם.

מה הבעיה לקרוא ספר עם דעות שונות משלך.

את הדעה שלך אתה יודע אז דווקא ללמוד דברים חדשים זה חשוב וצריך.

כל זה בקשר לדעות פוליטיות או דרך חיים אבל נצרות אסור לקרוא כי אסור מהתורה.

לא התכוונתי לפגוע באף אחד, וסליחה שכתבתי כ"כ בוטה..

תקראו מה שאתם רוצים, כמו שאני אקרא מה שאני רוצה.

זה טוב ואפילו חשוב להוסיף ידע, אבל לא לחפור יותר מדי..

סתם היתי בכריז.

זה פורום לדיונים, והמושג חפירה ממש לא יתקבל כאן. כל דיון הוא מקובל ולגיטימי.

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.