ומסכימה עם כל מילה. ספר יפהפה! ואני לא אוהבת בדרך כלל סוג זה של ספרות אבל קראתי פעמיים!  צריך סבלנות כדי להבין שהפרקים לא אקראיים אלא שזורים האחד בשני.

באופן כללי הרב סבתו מצטיין בכתיבה משעממת, חיקוי דהוי של עגנון...

ואני מעדיף את המקור.

אבל כעפעפי שחר ממש גרוע.

נכון שיש שם תיאורים וזה לא מותח   אבל  זו סאגה על נפש האדם , על היכולת לראות דברים שאחרים לא מצליחים לראות, להתמודד עם מציאות של הזדקנות זוגית כשאין תעסוקה והילדים בגרו ועפו מהקן, וחלקם גם איכזבו. להתמודד עם מה שהחייםמזמנים לך (ובעצם- מה שהקב"ה מזמן לך).

חוץ מזה אין צורך "לרדת" על הרב סבתו (גם אם לא לזה התכוונת- זה מה שעשית). ניתן להגיד בקיצור שלא אהבת את הספר (וזו זכותך הלגיטימית).

אם בא לך לשבת ולהתפלסף, בתוך מעמקי נפשך, ולנסות להבין למה הרב סבתו חותר- תהנה.

אותי זה משעמם.

אני קורא ספרים, כדי להנות, ומהרב סבתו אני סובל.

וזכותי לומר לו שהוא משעמם...

וככה אני עושה ויעשה.

אבל סבאתו שונה באופן מהותי בכך שבספרים שלו יש יכולת לתקן לחזור בתשובה. הוא לא מחקה את עגנון אלא מתכתב איתו. דרך אגב יש לא מעט ביקורת בכעפעפי שחר על תהילה.

ככה זה שאתה במגמת ספרות...

אהבתי אותו יותר מיתר הספרים שלו, שגם אותם אהבתי מאד,

והכל בגלל עזרא סימן טוב... 

סגנון יהודי מקורי, מדהים מרתק ואיכותי

הרב סבתו בכללי..
וגם ש"י עגנון ותנ"ך..

ממש אהבתי...זה סגנון מסויים ובהתחלה ממש לא אהבתי

אבל הסוף פשוט יפה!!

לא הכי טוב שקראתי, אבל דיי נחמד. 

פשוט מדהים! כתוב יפה, מעניין . בעברית יפה.

אני נרדמת עוד בעמוד הראשון..

זה משעמם אותי.

ב"ה

עשו על זה הכתרה!

נכון, עלילה לא מדהימה, אולי קצת כבד

אבל רצוף מתיקות

הדמויות, וקודם כל הדמות של עזרא סימן טוב (שהפך אצלינו לשם קוד לאדם שמתהלך בתומתו לפני האלקים, ירושלמי של פעם, ירא שמים אמיתי שאפילו לא יודע שהוא כזה...)

ואשתו המתוקה

והנופים הירושלמים והאוירה הירושלמית

ורמיזות ושפה מתוקה

אני קוראת אותו שוב ושוב ומתענגת בכל פעם מחדש

 כיף לקרוא כיף 

מה שנקרא זה חיים סבבו !!  

גם כתוב יפה, גם התוכן "יהודי". יש כמה מקומות קצת קשים לקריאה (מזכירים את עגנון), אבל שווה להתאמץ.

ספר מדהים. סגנון כשל עגנון , אני ממש מחוברת אליו. מסכימה שהוא אחד מהטובים

נכון שאין כאן עלילה מרתקת ומושכת, העיקר כאן זה הדמות התמימה והנפלאה של הגיבור, הסגנון המיוחד, התאור של עולם

שחלף ועבר ואנו מתגעגעים אליו...

והרב סבתו אלוף במריחות, תכתוב ברור!

למה צריך כל הזמן לפענח, ולחשוב מה אתה רוצה...

ספרים נועדו לפנאי והנאה, ואת זה הרב סבתו לא מספק.

אבל אם אתה רוצה להרוויח מהספר *עוד משהו* חוץ מגרוי זול אז אתה תצטרך לקרוא גם ספרים שצריך "לעבוד"עליהם, ככה זה.

מה רצה הסופר, הוא ספר לא טוב.

ספרי פנאי הם בד"כ ספרי תת רמה.

ב"ה

כ-ן. יש ספרים מדהימים, דברים קורים שם אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של הסופר. ויכול להיות שג אם אשב על זה עוד חצי שעה לא אצליח כי בתוקף היותי בעולם החומר: יש עוד דברים שנשגבים מבינתי. ואפילו דברים בסיסים לא תמיד ידועים לי.

אז גם הספרים של הרב סבתו. צריך לקרוא עד הסוף (לפחות אני) כדי לעקוב אחרי הרצף של העלילה ורק אז אצליח להבין את הגרעין. לא נורא. המחיר שווה את זה.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.