לא מעניין אותי בכלל איפה אתה לומד, לא מעניין אותי מה עשית עד עכשיו,
בכלל לא מעניין מה תעשה שנה הבאה, וגם לא מה הוא חלומך הכמוס ביותר,
לא מענייני מה אתה מתכנן לעשות עם התעודה, ומה תעשה מחר בבוקר,
למה עשית/ לא עשית צבא, ומתי תשלים בגרויות, אין לי שום תועלת בידיעה שאתה אוהב דברים,
או שונא אותם, מתעניין בזה או לא, מה הוריך עושים וכמה אחים אתם בבית,
ממש לא אכפת לי איפה אתה גר ואיפה תרצה לגור, מה אתה חושב על מצב החסה בשטחים,
למה עשית כך או אחרת ואת כל דעותייך הפוליטיות אתה יכול לשמור לעצמך.
אין לי סבלנות לנהל איתך דיונים על עניינים ברומו של עולם, וגם לא על מזג האוויר.
נמאס לי לשמוע את סיפור חיי, ולספר את תולדות משפחתי.
לא מסוגלת יותר לחזור על ההסבר מה עשיתי בשירות לאומי, ולא על תוכניותי לעתיד.
אני יודעת מצוין איפה אני גרה, גרתי וארצה לגור, מה אני חושבת על ילדים.
לא מעוניינת להקשיב להרצאות ולא לנהל וויכוחים אל תוך הלילה.
לא רוצה להסביר לך מה אני מתכוונת, לא אכפת לי שלא תבין.
טלפונים, פגישות, סיבובים, חפירות-
אם זה לא אתה, זה פשוט כבר לא מעניין!!
ואולי בגלל זה מיד אחריך אצטרך להתחיל את זה שוב...
נמאס...
אחח אני מתגעגע לחלק של השטויות בדייטים זה בטוח..(לדייטים עצמם לא... אבל מצד שני זה די דרך להתחתן.. אז אולי אני כן צריך להתגעגע?)
