בס"ד
אני לא כל כך בטוחה שזה מתאים לפורום הזה אבל ננסה.
אנחנו נשואים4-5 חודשים וברוך ה' אנחנו בהריון שבוע 11 וחצי.
לפני החתונה וגם לאחריה (עד הטבילה האחרונה שלי) רבתי המון עם אמא של בעלי. זה הגיעה לשיאים נוראים ממש כמו למשל 2 מקרים קיצוניים:
1. כשרצינו לסגור עם האולם נפגשנו וההורים שלו מאוד רצו נפרד וההורים שלי ואנחנו כזוג לא רצינו התנהל שם יכוח רצינו ממש של צעקות עד שאמא שלו אמרה שאם לא נעשה חתונה נפרדת זה ממש כמו חתונה של גויים ושאפשר פשוט להביא כומר ושאנחנו לא נראה ברכה בחיים שלנו, ושיא השיא היא התחילה ל"ברך" אותנו שלא יהיו לנו ילדים ויהיו לנו חס וחלילה (הוספה שלי) הפלות וכו'...
2.אחרי החתונה באנו אליהם לשבת ובמוצאי שבת בשיא התמימות באתי אליה להגיד לה שיבחרו תמונות והיא פשוט התחילה לדבר בצורה מאוד מגעילה על הצלם שלנו שהוא חבר מאוד טוב של המשפחה ותוך כדי חילופי דברים היא התחילה לצרוח עלי ולדבר על החינוך של ההורים שלי שהוא גרוע וכו'.. ובסוף הצרחות היא גרשה אותי מהבית שלה.
אלו 2 סיפרי שיא מתוך רבים שחווינו. לאחר הטבילה האחרונה של היתה מסיבת האירוסין של אחותו (שגם היא היתה מאוד טעונה) שלאחריה -באותו ערב הגענו לאיזה סולחה קלה ולאיזה שהיא פשרה שהם התייבו אליה ולא עומדים בה בכלל.
לפני חודש היינו שם שבת ובמוצא"ש החלטנו לספר לה שאני בהריון מאז היא לא התקשרה אפילו פעם אחת לשאול מה שלומי. וזה אחרי הפשרה שבה החלטנו שהם מתקשרים אלינו פעם בשבוע....
עד כאן הרקע. ועכשיו הבעיה:
לבעלי מאוד ברור שאם זאת בת אנחנו קוראים לה על שם אמא שלו. ואני ממש אבל ממש לא מוכנה! במיוחד אחרי מה שהיא עשתה לי.
דבר נוסף אני מרגישה שבעלי לא איתי בכל התהליך הזה וזה מאוד מקשה עלי.
ודבר אחרון כל פעם שאנחנו מדברים על המשפחה שלו הוא בעמדת תקיפה ותמיד נותן לי הרגשה שאני הלא בסדר פה.
נמאס לי כבר, וממש קשה לי הכל ביחד ובמיוחד שאני עכשיו בלח סוף סמסטר.
מה אפשר לעשות???
)
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)
