-שמעת? אורית ביטלה את האירוסין.
-מה? פניתי לאחותי, למה?, את שמחה מזה?? הוספתי כשראיתי את החיוך שלה.
-אם בן אדם מרגיש שזה לא אז עד-
-רגע רגע. קטעתי אותה לפני שתתחיל המתקפה, אם זה לא אז ברור שעדיף לחתוך לפני חתונה לא משנה באיזה שלב את. אבל טוב לה עם זה? לכן את שמחה?
-את לא מבינה! הבחורה חזרה לעצמה! הסתובבנו אתמול ושרנו ורקדנו! היא פשוט מאושרת. ירדה לה כזו אבן מהלב.
-אם ככה אז אני שמחה.
בצהרים פגשנו את אמא שלה במקרה.
-שלום בנות מה שלומכן?
-טוב! מה איתך?
-יותר טוב. האמת גם לי ירדה אבן מהלב. ראיתי אותה ככה ומשהו לא הרגיש לי בסדר. היא ככ שלמה עם עצמה עכשיו אני ממש רגועה!
-איזה אומץ זה... מילמלתי.
-כן אבל את יודעת עדיף ככה ולא...
-ברור! אין שאלה בכלל! אבל מה קרה פתאום?
-זה בזכותך, אמרה האמא לאחותי, משפט שאמרת לה גרם לה לחשוב על הכל מחדש. היא התלבטה. הוא היה לה כבד מידי היא לא הרגישה את מה שאמורים להרגיש. ומרגישים. תאמיני לי! כשזה זה את מרגישה את זה. אבל את יודעת, על הנייר הכל התאים- בייניש, קצין סיירת, אבל מה, לא בשבילה! ב"ה שהיא ביטלה תחשבי... לחיות ככה רק שכל בלי רגש... אי אפשר.
-ספרי לי על זה, אמרה אחותי, חברה שלי חייה ככה 3 שנים! היום היא גרושה עם ילדה והיא בת 21! ויש לי עוד 7 (!) חברות גרושות כולן עם ילדים וכולן מתחת ל21! למה??? למה אתן עושות את זה לעצמכן?? אני משתגעת מהן! ואת יודעת מה? הרבנים דוחפים לזה! העיקר תתחתנו! כמה שיותר מהר! הלו חברה! תנשמו רגע!
לברות שבנושא רבנים אני בד"כ לא מסכימה עם אחותי (הדתל"שית) (והמדהימה) הפעם נאלצתי להסכים איתה. אני חווה את זה על עצמי כל הזמן. לחץ-לחץ-לחץ. ואז מוסיפים המלחיצים, אבל בלי לחץ, כן?, כן. בדיחה טובה.
-ואת יודעת מה?, המשיכה אחותי, זה כן אומץ. יש כאלה שבמצב הזה, שכבר יש שמלה ואולם והזמנות והכל והחתונה עוד חודש, לא היו מבטלות. היו אומרות לעצמן ש'אחרי החתונה זה יעבור' הכל יהיה בסדר וטוב. ואז הן מוצאות את עצמן גרושות במקרה הטוב בלי ילד. זה נורא תסבירו לי למה הן עושות את זה??
-כן... מלמלה האמא. באמת ב"ה. ואת, היא פנתה אלי- המועמדת הרלונטית לחתונה בזמן הקרוב, בלי לחץ! כן? תני לעצמך את הזמן לצאת, לחשוב להרגיש ורק אז תחליטי. רק אם זה מרגיש לך. אם לא אז תחתכי! הבנת?
===
הסיפור הזה קרה היום. (אמיתי לגמרי.)
תגידו מה דעתכם,
אין לי שאלה או אמירה ברורה, בסיפור הזה נתקלתי היום ואני רוצה לשמוע מה אתם חושבים על מצבים כאלו.
(בקשה- אל תתיחסו לאיך שכתבתי את זה [לטוב ולרע] זה לא העניין כאן. לא היתה לי דרך אחרת להעביר את מה שאני רוצה להגיד. תודה.)
)
