בס"ד
דבר תורה לשבועות
מבוסס על פרק ה' של תפארת ישראל מהמהר"ל
כתוב במשנה האחרונה של מסכת מכות (מכות ג,טז):
“רבי חנניא בן עקשיא אומר , רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל , לפיכך הרבה להם תורה ומצות , שנאמר (ישעיה מב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.”
מהמשנה הזאת מובן שריבוי המצוות הוא דבר טוב לישראל. המהר"ל שואל איך אפשר להגיד שה' חפץ לזכות את ישראל, ולכך הרבה להם מצוות, בכל שיש מספר גדול של מצוות, יש גם יותר אפשרות לא לקיים אותן ולעבור עליהן! לכאורה היינו יכולים לחשוב שאם ה' חפץ לזכות את ישראל היה לו למעט מצוות, ולכך כולם היו יכולים לקיימן ולזכות לחיי עולם הבא! ה' היה יכול לתת מצווה אחת, שביכולתם של כולם לקיים אותה, ובכן אף אחד לא היה חוטא!
הרמב"ם בפירוש המשנה אומר שמעיקרי האמונה כשאדם מקיים מצווה לשמה בלי לשתף שום מחשבה חומרית אלא רק לשמה, אז הוא זוכה בכך לחיי עולם הבא, ולכן ריבוי המצוות הוא טוב, כי לא ייתכן שאדם לעולם לא יקיים פעם אפילו רק פעם אחת מצווה כתקנתה לשמה. ומביא ברייתא ממסכת ע"ז כדי לחזק את דעתו: ר' חנינא בן תרדיון שאל את רבו אם יש לו חלק בעולם הבא, ורבו שאל: האם יש לך מעשה שיראה שתזכה לחיי עה"ב? והשיב שפעם התחלף לו מעות של סעודת פורים למעות של עניים, ונתן הכל לעניים. הרמב"ם מבין שבזכות שר' חנינא בן תרדיון קיים מצוות צדקה לשמה הוא זכה לחיי עולם הבא!
המהר"ל דוחה את התירוץ של הרמב"ם, ואומר שלא ייתכן שבן אדם בזכות מצווה אחת זוכה לחיי עולם הבא, כי כפי שמובא במסכת ר"ה, האדם נידון ברוב מעשיו: אם יש לו רוב מצוות הוא זוכה לחיי עולם הבא, ואם יש לו רוב עבירות לגהינום. ולכן להגיד שאדם זוכה חיי עלם הבא בזכות ממצווה חת זה בתנאי שלא עשה שום עבירה! והוא מסביר את מעשה ר' חנינא בן תרדיון כרמז: מעות סעודת פורים הם כנגד חיי העולם הזה, מעות העניים כנגד חיי העולם הבא (כי אין הנאת עולם הזה לעניים), ושהוא נתן כל המעות לעניים זה רמז שהוא החליף את העולם הזה שלו עם העולם הזה של העניים: זה מראה שכל מעשיו היו מכוונים למען חיי עולם הבא.
ולכן, השאלה של המהר"ל נשארת: מה טוב לישראל שה' הרבה להם תורה ומצוות?
המהר"ל מסביר שבניגוד לגוים, ישראל הם מוכנים אל המצוות. הכוונה היא יש קשר הדוק בין התורה לנשמה היהודית. מפורסם המדרש שהקב"ה הציע את התורה לבני עשו ולבני ישמעאל, ולא התאים להם כי כתוב בה "לא תרצח" ו"לא תגנוב" מה שבניגוד לטבע שלהם. לעומת זאת, ישראל אמרו "נשעה ונשמע": התורה בהיותה בטבע שלנו, אנחנו מוכנים אליה. הוכחה לכך הוא במשנה בפרק חלק (משנה סנהדרין י, א): “כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא”. מצד הכנתם אל התורה, יש להם חלק לעולם הבא, אפילו תינוק שנולד (ולכן עדיין אין לא זכות לעולם הבא במעשיו).
עכשיו שברור שישראל מוכנים אל המצוות, נשאר להראות שריבוי המצוות הוא טוב: ריבוי המצוות מהווה יותר אפשרות לא לקיימם אותן, ולעבור עבירות, אבל ידוע ש"לפום צערא אגרא”. לו היו מעט מצוות לא היתה כ"כ הרבה זכות בקיומן, אבל ה' חפץ לזכות את ישראל, ולכן הוא נתן ריבוי של מצוות, כך שיש לנו זכות מרובה בקיומן! וגם, ר' חנניא אומר לזכות את ישראל, ולא לזכות את האדם. מכאן שהאמירה הזאת מתייחסת לכלל ישראל ולא לאדם הפרטי, שבזכות המצוות אדם לא רק מזכה את עצמו אלא מזכה את כל עם ישראל!
אשרי העם שה' נתן לו את התורה,
שבת שלום וחג שמח!
