אבל, מה לעשות, לא מתאים לה לכתוב על מתנחלים בימינו , 

א'- כי כמו שאמרת, היא לא יודעת עלינו כמעט כלום!

וב'- היא כותבת בשפה של פתח תקווה של שנות השבעים, לא של התנחלויות של שנות האלפיים,

נגיד בקטע שהוא מציע לה נישואין, הוא מושיט לה יד והיא אומרת לו שאסור אז הוא אומר לה "הוי שטייה" , מותר כי התארסנו , מי מדבר ככה ?!?! זה הזוי, וגם היא כתבה שמותר לגעת אחרי שמתארסים, אבל לא בדקה אם זה נכון ...

קיצ'ר, באמת כל הכבוד על הניסיון, אבל שתחזור לסגנון הקודם שלה, למה שמתאים לה

ולכן לא קראתי אותו- חבל, אהבתי את כל הספרים הקודמים שלה, וידעתי שלא יצא מהספר הזה משהו חיובי- אז חסכתי את זה לעצמי!

האחים שלי (בני 13, 14) נהנו ממנו. אבל אני לא כ"כ סומכת על השיפוט שלהם עדיין...

בת ישראל וציון,

אם נפגעת מכך שאמרתי שאחיי בני ה- 13, 14 נהנו מהספר-

אני מתנצלת ברבים!

כתבתי אצ זה בלי לחשוב, ואני מבקשת סליחה אם נעלבת מזה.

הוא באמת ספר קצת דפוק...

שכל הספרים שלה נגמרים בקיטשיות זה לא נכון בכלל!! עטרות, אורי, שחר, רועי, כל אלה לא נגמרים בקיטשיות בכלל!!

ו.. עוד משו: בקשר לאורי ולאליפים יש משהו במה שאתה אומר אבל אתה היסתכלת רק על הדברים של החבר והחברה (חוץ מזה שרוני באליפים בכלל לא הכי מקובל.. גם אורי לא ממש, חלק ממש שונאים אותו..) חוץ מהקטעים האלה זה בכלל לא דומה. חוצמזה שגם ב"חברות" ו"רגעי האור" הם ממש דומים בשניהם יש מוסקטריות....

אה.. והיא הסופרת הכי טובה שיש!!!

וקשקושה, עטרות נגמר שיא הטוב (למה שניהם חייבים למות???[אני עדיין בוכה כל פעם שאני נזכרת בסוף הספר...]) אבל רועי ממש נגמר בקיטשיות, ואורי גם כן, אבל היא סיימה את זה מעולה (כלומר היא הצליחה לכסות כמעט לגמרי את הסוף הקיטשי, אם את מבינה למה אני מתכוונת...) אגב, הקטע הזה  שהיא הסופרת הכי טובה שנוי במחלוקת (לפי שתיים מההגדרות של מירב סופרת טובה היא סופרת שמסוגלים לקרוא את כל הספרים שלה בלי למות משיעמום (אהמ, אהמ, תפילת הנזיר, בני דניאל...) וגם שהסופים של הם לא קיטשים ....

נ.ב. מי שרוצה עוד ספר אדיר שיקרא את "אהבה חשאית" (או "במחתרת", זה סדרה של שתי ספרים מעולים!!) של ג.ר.ע.

היא לא יודעת כלום על הדתיים!!! זה היה מגוחך הקטע עם היד.

אבל מבחינת העלילה יחסית נהניתי לקרוא מה הבנות האלה עושות למרות שאני לא מאוד מסכימה איתן.

ועטרות ספר מדהים!!! הספר היחיד שבכיתי בו אי פעם!

ולגבי שאר ספריה את אורי ממש אהבתי והסוף שלו בכלל לא כזה קיטשי אבל הוא מרגיז כי הוא לא מובן (היא קוראת את המכתב, מתפללת עליו ואז מה? הוא מת, חי מה קורה לו???)

את רועי לא מי יודע מה כי הוא כולו כמעט על אהבה

את אליפים אהבתי מאוד כי זה נראה לי מאוד משקף בני נוער בימינו

מצטערת שאני אומרת את זה. אבל הוא באמת נורא.

הוא לא כתוב ברמה גבוהה, העלילה לא מעניינת,הוא קיטשי מדי..

אני בסה"כ מאוד אוהבת את הספרים שלה אבל הוא נוראי..

שמתי לב שיש בסגנון כתיבה שלה משו מאוד מעצבן.היא לא סומכת על האינטילגנציה שלנו. מפרטת כל משפט לפסקה שלמה. בגלל זה הספרים שלה ארוכים בדרך כלל. כמו למשלת בני ערובה- הוא ארוך והפסקאות שם ארוכות ממש. את הספר הזה קראתי בערך משפט ראשון בכל פסקה והבנתי אותו..

אבל בסך הכל היא סופרת טובה והעלילות שלה גם טובות.. 

והספר חביב, אבל לא משקף בכללל!!!

(אילה ושלומית הם בנותדודות של חברה טובה שלי.. והשלישית שהיתה איתם זו אחות שלה..)

ומבחינת זה שהוא כאילו מדבר עלינו> הוא אדיוטי... כי היא כתבה ספר חביב, אבל כמעט לא קשור אלינו...

וזה שהיא היתה חייבת לחתן אותה בסוף>> קשקוש מקושקשש!! אני שונאת את זה שהיא חייבת לסיים ת'ספר בקיטש בכוח...

ולדעתי הספר הכי טוב שלה הוא 'שחר'. ספר מדהיייםםם!! (הסוף דיי מאוד צפוי.. וקצת עיצבן אותי.. אבל ספר מהמממםם!!!)

באופן כללי הספרים שלה טובים.. אבל זה לא משו.. חבל.. 

משעמם מוות.

כמו שאמרת היא לא באמת יודעת על דתיים ומתנחלים, וזה ממש עיוות אותם והציג אותם באופן כ"כ לא נכון.
בכללי שאר הספרים שלה הם סבבה, כולם אכן קטשיים.
לפעמים הם קיטשיים מידי, אבל אני אוהבת את זה

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.