אבל, מה לעשות, לא מתאים לה לכתוב על מתנחלים בימינו , 

א'- כי כמו שאמרת, היא לא יודעת עלינו כמעט כלום!

וב'- היא כותבת בשפה של פתח תקווה של שנות השבעים, לא של התנחלויות של שנות האלפיים,

נגיד בקטע שהוא מציע לה נישואין, הוא מושיט לה יד והיא אומרת לו שאסור אז הוא אומר לה "הוי שטייה" , מותר כי התארסנו , מי מדבר ככה ?!?! זה הזוי, וגם היא כתבה שמותר לגעת אחרי שמתארסים, אבל לא בדקה אם זה נכון ...

קיצ'ר, באמת כל הכבוד על הניסיון, אבל שתחזור לסגנון הקודם שלה, למה שמתאים לה

ולכן לא קראתי אותו- חבל, אהבתי את כל הספרים הקודמים שלה, וידעתי שלא יצא מהספר הזה משהו חיובי- אז חסכתי את זה לעצמי!

האחים שלי (בני 13, 14) נהנו ממנו. אבל אני לא כ"כ סומכת על השיפוט שלהם עדיין...

בת ישראל וציון,

אם נפגעת מכך שאמרתי שאחיי בני ה- 13, 14 נהנו מהספר-

אני מתנצלת ברבים!

כתבתי אצ זה בלי לחשוב, ואני מבקשת סליחה אם נעלבת מזה.

הוא באמת ספר קצת דפוק...

שכל הספרים שלה נגמרים בקיטשיות זה לא נכון בכלל!! עטרות, אורי, שחר, רועי, כל אלה לא נגמרים בקיטשיות בכלל!!

ו.. עוד משו: בקשר לאורי ולאליפים יש משהו במה שאתה אומר אבל אתה היסתכלת רק על הדברים של החבר והחברה (חוץ מזה שרוני באליפים בכלל לא הכי מקובל.. גם אורי לא ממש, חלק ממש שונאים אותו..) חוץ מהקטעים האלה זה בכלל לא דומה. חוצמזה שגם ב"חברות" ו"רגעי האור" הם ממש דומים בשניהם יש מוסקטריות....

אה.. והיא הסופרת הכי טובה שיש!!!

וקשקושה, עטרות נגמר שיא הטוב (למה שניהם חייבים למות???[אני עדיין בוכה כל פעם שאני נזכרת בסוף הספר...]) אבל רועי ממש נגמר בקיטשיות, ואורי גם כן, אבל היא סיימה את זה מעולה (כלומר היא הצליחה לכסות כמעט לגמרי את הסוף הקיטשי, אם את מבינה למה אני מתכוונת...) אגב, הקטע הזה  שהיא הסופרת הכי טובה שנוי במחלוקת (לפי שתיים מההגדרות של מירב סופרת טובה היא סופרת שמסוגלים לקרוא את כל הספרים שלה בלי למות משיעמום (אהמ, אהמ, תפילת הנזיר, בני דניאל...) וגם שהסופים של הם לא קיטשים ....

נ.ב. מי שרוצה עוד ספר אדיר שיקרא את "אהבה חשאית" (או "במחתרת", זה סדרה של שתי ספרים מעולים!!) של ג.ר.ע.

היא לא יודעת כלום על הדתיים!!! זה היה מגוחך הקטע עם היד.

אבל מבחינת העלילה יחסית נהניתי לקרוא מה הבנות האלה עושות למרות שאני לא מאוד מסכימה איתן.

ועטרות ספר מדהים!!! הספר היחיד שבכיתי בו אי פעם!

ולגבי שאר ספריה את אורי ממש אהבתי והסוף שלו בכלל לא כזה קיטשי אבל הוא מרגיז כי הוא לא מובן (היא קוראת את המכתב, מתפללת עליו ואז מה? הוא מת, חי מה קורה לו???)

את רועי לא מי יודע מה כי הוא כולו כמעט על אהבה

את אליפים אהבתי מאוד כי זה נראה לי מאוד משקף בני נוער בימינו

מצטערת שאני אומרת את זה. אבל הוא באמת נורא.

הוא לא כתוב ברמה גבוהה, העלילה לא מעניינת,הוא קיטשי מדי..

אני בסה"כ מאוד אוהבת את הספרים שלה אבל הוא נוראי..

שמתי לב שיש בסגנון כתיבה שלה משו מאוד מעצבן.היא לא סומכת על האינטילגנציה שלנו. מפרטת כל משפט לפסקה שלמה. בגלל זה הספרים שלה ארוכים בדרך כלל. כמו למשלת בני ערובה- הוא ארוך והפסקאות שם ארוכות ממש. את הספר הזה קראתי בערך משפט ראשון בכל פסקה והבנתי אותו..

אבל בסך הכל היא סופרת טובה והעלילות שלה גם טובות.. 

והספר חביב, אבל לא משקף בכללל!!!

(אילה ושלומית הם בנותדודות של חברה טובה שלי.. והשלישית שהיתה איתם זו אחות שלה..)

ומבחינת זה שהוא כאילו מדבר עלינו> הוא אדיוטי... כי היא כתבה ספר חביב, אבל כמעט לא קשור אלינו...

וזה שהיא היתה חייבת לחתן אותה בסוף>> קשקוש מקושקשש!! אני שונאת את זה שהיא חייבת לסיים ת'ספר בקיטש בכוח...

ולדעתי הספר הכי טוב שלה הוא 'שחר'. ספר מדהיייםםם!! (הסוף דיי מאוד צפוי.. וקצת עיצבן אותי.. אבל ספר מהמממםם!!!)

באופן כללי הספרים שלה טובים.. אבל זה לא משו.. חבל.. 

משעמם מוות.

כמו שאמרת היא לא באמת יודעת על דתיים ומתנחלים, וזה ממש עיוות אותם והציג אותם באופן כ"כ לא נכון.
בכללי שאר הספרים שלה הם סבבה, כולם אכן קטשיים.
לפעמים הם קיטשיים מידי, אבל אני אוהבת את זה

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.