אני למדתי שאף פעם אי אפשר לשפוט...ושממש אסור!!

אבל גם זה ממש בעיה כל העניין המעורב הזה..ממש לא שייך לריקודגלים ביום ירושלים...שנה שעברה הייתי גם יותר במצב הזה וניצלתי את זה כדי להיפגש וכולי... (לא נפרט..) אבל לומדים ומתגברים ומתחזקים.. אין קטע להדביק לעצמך את הסטיגמה של נוער שוליים... לכל אחד יש את הצרות שלו ואת הבעיות היותר קשות ופחות..וכל אחד לוקח את זה למקום אחר...ולפעמים צריך להחליט החלטות כואבות...

העניין הוא-משהו שיעזור לכם להתגבר--נסו לדמיין את עצמכם עוד 10 שנים...איך הייתם רוצים להראות?? כמו שאתם עכשיו?? י;ותר טוב...להיות חזקים בעוד כל מיני נקודות...

זה ממש עוזר..מנסיון וזה טוב... הרי הדברים לא ישתפרו אם לא נזיז אותם מעצמנו...

"אין הדבר תלוי אלא בי"

חג שבועות שמח לכולם~!!!

בעז"ה...

לנוער "הטוב" תחפש..בערך מה שכתבת אבל יש שם תשובה שלדעתי כדאי שתקרא.

וברור לי שאתה לא צריך את המורה שיבוא וידובב אותך, או את החבר "הטוב". אתה יכול לעשות את כל הדברים האלה לבד.. אתה לא צריך שאנשים ירדפו אחריך כדי לעזור לך זה לא התפקיד שלהם אלא שלך בלבד!

ואף אחד לא שוכח, אנחנו מאוד רוצים לעזור אבל אתם "הנוער שוליים"(שונאת תהגדרה הזאת!) כבר בליגה אחרת, אתם לא ככ רוצים שנעזור.. אנחנו לא מספיק מבינים.. אז מי שלא רוצה שיעזרו לו לפחות שלא יתלונן...

מקווה שהתגובה הזאת לא עיצבנה מידי..

בהצלחה!

איך אנחנו רוצים להיראות עוד 10 שנים?את האמת לא אכפת לי להיות חילוני עוד 10 שנים...

מתנחלת-את משדרת בתדר אחר לגמרי,להתחזק?לא מדבר...בטח לא לבד,זה מצב שבו בשביל לזוז /להשתנות אתה כן צריך מישו שידחוף אותך..(גם לקוקי)

אנחנו לא רוצים שיעזרו???אני כתבתי במפורש שאולי זה נראה ככה חיצונית אבל אני אומר לך שב"זולה" וב"אוהל היהודי" את רואה איך כשהמדריכים ניגשים לחבר'ה טיפ-טיפה לוחצים עליהם ואז מתפתחות שם שיחות של שעות...רק צריך לבוא לא בגישה של לצאת ידי חובה,ואז אני שאלתי הוא לא דיבר איתי אז טוב,אני את שלי עשיתי..אלא עם רצון אמיתי לדבר ולעזור,וכן זה קשה,אולי לא יתייחסו אליכם או יתעצבנו אבל אם רק תרצו באמת וטיפה תלחצו ו"תשבו" על הבן אדם זה יעבוד..והוא כן יפתח וידבר..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t354256#4315616

מבוסס על טעויות ביסוד.. היו מושיבים ילד על רטלין בשביל שיקשיב בשיעור!

במקום להאמין בו שיצליח בלימודים... מכניסים לו לראש שבלי הרטלין הוא לא יכול

זה דוג' לחינוך ה'יפה' שלנו. הבעיה היא לא רק בזה שהם לא מסוגלים להכיל את 'נוער השוליים' (שלא ישמע מזולזל לרגע)

הבעיה היא בעיקר בחוסר האמונה בצמיחה של הילד למרות קשייו.

אנחנו שוכחים שהציבור שלנו נחשב מאוד פתוח.. לא פלא שנראה ת'נוער' יעני מדורדר

לעומת ציבורים מסוגרים שאת הנוער המדורדר שלהם רואים בין הסימטאות.

צודק הארת את עיני.. אשרייך

למה לא לומר שרוב הציבור חזק? זו התקדמות! אולי אני לא באמת רואה מה הולך

אבל אני אומרת מה שבתכל'ס אני רואה.

אני עובדת עם נוער אני יודעת מזה קושי וגם אני עברתי קשיים של גיל ההתבגרות

וזה חלק מהחיים אין מה לקחת את מה שנרשם בשרשור ההוא כמשהו אישי

בעזהי"ת

'וגם יש כאלה שסתם היו גדולים על המסגרת,אנשים גדולים שלמסגרת כבר לא היה מה לתת להם,לא ספקה אותם לא ישעה לתת תשובות (ולא,לא רק ל"שאלות באמונה").אנשים שלא חששו ללכת עם המסקנות של הבירורים שלהם גם אם הם היו מרחיקות לכת'

אהה. אז עכשיו הפכת את כל מי שהולך ב'תלם', לאדם קטן, מקובע, שלא מברר ולא הולך עם האמת שלא עד הסוף?

אז-זהו-שלא.

גם לי היה קשה, גם אני התבגרתי, גם לי היו שאלות מכאן ועד אמריקה ובחזרה, ואני בכלל לא מרגישה ת'צמי 'קטנה', 'מקובעת במסגרת', ובטח שלא 'חוששת ללכת עם המסקנות של הבירורים שלי'. ואעפ"כ, מעולם לא הוגדרתי כ'לא ילדת שוליים'.

נכון, לא הייתי ילדה טובה ירושלים מבחינת המסגרת; נכון, גם אני הברזתי על ימין ועל שמאל, עשיתי דברים שגרמו למחנכת וליועצת להתקפי לב ממושכים, א-ב-ל-

מעולם לא פרקתי עול דתי; מעולם לא קיצרתי את החצאית או את השרוול, מעולם לא חיפפתי בהלכות בסיסיות [לפחות השתדלתי. גם לי יש נפילות וטעויות.]

הדת, האמונה, היא לא 'מסגרת שזורקים כשלא נח לנו ומאמצים כשזה מתאים'.
עם כל הכבוד, ילדה שתגיד לי 'אני הולכת עם מכנסיים כי המסקנות והבירורים שלי הובילו אותי למסקנה שזה הכי נכון'- אז לא, היא לא 'הלכה עם האמת שלה'- היא פשוט טעתה בדרך.

חשיבות ובירורים זה נכון וחשוב ומדהים ואשרי מי שמגיע לעומקים של אמונה, אבל בלי לשכוח שההלכה היא הקובעת, מעבר לשכל שלנו!

לא התכוונתי לומר שהשאר הם אנשים קטנים ומקובעים.

הייתה פה שורה שכתבתי ואז מחקתי שהיה כתוב בה על זה שחבר'ה מקיימים מצוות כמו רובוטים...וזה מה שהתכוונתי.

ואת אמרת שלא היית ילדה טובה מבחינת המסגרת-אני מדבר על דברים אחרים לגמריי,לא על בעיותי לימודיות-נתנהגותיות אלא על דברים יותר מהותיים כמו דת וכאלה.

נפקא מינא (ושכוייח לאר"צ שלימד אותי מזה) שהחינוך לוקה בהרבה דברים מעבר לדת אפילו

אני מדברת גם על האמון בבן אדם

שאם לא נותנים לו את זה אז גם בדת הוא לא יוכל להצליח כמו שצריך

אלא בכלל בציבור "שלנו"...

השאלה על מה מתמקדים ועל מה מסתכלים, או מה עושים לגבי הבעיה

פלספנית קצת כתבה את זה קודם אבל אני אכתוב גם... זה כ" לא נכון כשמקיימים מצוות כמו רובוטים! (אני מבינה שבגלל זה מחקת אבל אתה עדיין חושב ככה- נכון?). גם לנו יש שאלות. גם אנחנו מתלבטים. גם לנו קשה כ"כ קשה כי אנחנו לא מבינים הכל! ואנחנו כן מנסים להבין ולא מצליחים! השאלה היא מה קורה כשאנחנו לא מבינים- אנחנו אומרים נלך עם ההבנה שלנו עם האמת שלנו לכאורה? מה אנחנו יודעים על האמת??? האמת היא מעלינו היא נצחית אינסופית לא ידועה רק ה' יודע את האמת. והוא כיוון אותנו בדרך הכי נכונה הכי טובה אל האמת בדרך השכי נצליח בה לעשות חיים טובים באמת לדאוג לזולת, לעזור אחד לשני, לעשות חיים משמעותיים, מוסריים וערכיים באמת. ה' מלמד אותנו את הערכים האמיתיים ואנחנו התפקיד שלנו הוא רק לנסות להבין ולעשות וכשאנחנו לא מבינים לעשות בכל זאת- בגלל שאנו יודעים שכל מה שה' מצווה אותנו הוא טוב ואנחנו באמת רוצים לעבוד את ה' ואז גם טוב לנו ואנחנו לא מרגישים מבולבלים וכועסים. כי אנחנו עושים את מה שצריך.

אם תעשה חדש עם אנטרים - זה יהיה נחמד..

לאחרונה עלה פה בפורום כמה דעות שהביעו זעזוע עמוק מזה שבריקודגלים היה עירוב מסוים בין בנים לבנות ואפילו נראו זוגות מחובקים ומתנשקים שהם מ"הציבור שלנו"..

בעקבות זה עלו דעות שאמרו שהם כבר לא מהציבור שלנו ושצריך לראות את הכוס המלאה וכ"ו...והציבור שלנו הוא איכותי ודוס..

מה שאני רוצה להעביר לא קשור נקודתית לאירוע הזה אבל זה עורר אותי לכתוב דברים שרציתי לכתוב הרבה זמן...כי באותה סיטואציה הוצאתם אותנו מהציבור שבו גדלנו.

אנחנו,"נוער השוליים",אלה שפוקדים  מידי חמישי ומוצ"ש את מרכז העיר,אלה שכשאנחנו רואים אתכם בטרמפיאדה בצפון אתם מסתכלים עלינו ברחמים במקרה הטוב או בבוז במקרה הפחות טוב,אבל אנחנו גם אלה שלמדנו איתכם בישיבה/אולפנה ואותם אלה שגדלנו איתכם בישוב...

חשבת פעם איזה הרגשה זה ללכת ברחוב ולראות את חבר שלך אבל הוא אפילו לא מסתכל עליך כי הוא מתפדח מהחברים שלו שלידו??

או שנמאס לי שכל פעם שעושים שבת של חבר'ה ונזכרים להזמין אותנו אז צוחקים "תכבה/תדליק את האור".

ובמקום להקיא אותנו החוצה ולהתנכר ולהתנער מאיתנו אולי תנסו להבין מה עובר??

כי אתה רואה את דייריו הקבועים של ה"אוהל היהודי" בדוגית ו"הזולה של חצרוני",שניים מהמקומות הכי מדהימים בעולם,שזה אחיו נהרג,זאתי ההורים שלה גרושים קשה,הוא גם וגם ולו יש בעיות בבית.וגם יש כאלה שסתם היו גדולים על המסגרת,אנשים גדולים שלמסגרת כבר לא היה מה לתת להם,לא ספקה אותם לא ישעה לתת תשובות (ולא,לא רק ל"שאלות באמונה").

אנשים שלא חששו ללכת עם המסקנות של הבירורים שלהם גם אם הם היו מרחיקות לכת(אני יודע שכולכם תיזעקו ותגידו שלא תמיד ללכת עם האמת שלך עד הסוף,אבל אני חושב  שיש לזה ערך גבוה מאוד גם אם זה שלילי) אנשים עם עומק ואהבת ה' גדולה (אפשר לומר שלמרות הכל).לשבת ב"זולה" ולשמוע שיר שכל כולו אומר עד כמה אנחנו מודים לאלוהים,זו חוויה מטורפת.

אותי למדו תמיד שלמצוות,מעבר לעניין של חוקים יצירה של אורח חיים מסוים,יש מטרה נוספת והיא לעשות את האדם לבן אדם יותר טוב ושהאדם יאהב את אלוהים,ונראה לי שבקטגוריה הזו ציבור הדתל"שים המסוים שאני מדבר עליו לוקח בהליכה את הנוער הקלאסי והאיכותי..

למען האמת,אני דיי התייאשתי מהמוסדות והחינוך הקלאסי של ה"ציבור שלנו" אני גיליתי שהמוסדות האלה לא יודעים להכיל את מי שקצת משתנה ומתדרדר(מה שמוביל אח"כ לירידה גדולה הרבה יותר) ולתמוך בבן אדם ברגעים קשים.

אבל אם המכתב הזה יגרום לראש ישיבה /אולפנה או לבן אדם חדש להיות קצת פחות גאוותן ולהתעסק רק עם "שמנה וסולתה" של החברה,רק עם התלמידים הכי דוסים והכי מצטיינים ויתעסק או יכיל גם תלמידים שקצת או הרבה פחות טובים אז אני הרווחתי.

אנו זקוקים לעוד אנשים מדהימים כמו צוות ה"זולה" וה"אוהל היהודי"..

כי לפני שאתם רצים להחזיר בתשובה חילוני מתל-אביב אל תשכח אותי שגדלתי איתך.וגם אם לפעמים נראה שאני לא פתוח ולא מקבל זה רק מבושה או קושי מסוים ואם קצת לוחצים בעדינות זה בד"כ עובד.

אל תשכחו אותנו.

והבהרה קטנה,אני לא באתי לדבר בשמו של אף אדם מהציבור שעליו אני מדבר אלא זו דעתי האישית בלבד..

<ניסיתי קצת לעשות עם אנטרים.. תנסו לקרוא ככה, זה לא עדי כדי כך גרוע..>

אם כן,השם שלכולם,אתה מוזמן לתקן...

לאחרונה עלה פה בפורום כמה דעות שהביעו זעזוע עמוק מזה שבריקודגלים היה עירוב מסוים בין בנים לבנות ואפילו נראו זוגות מחובקים ומתנשקים שהם מ"הציבור שלנו"..

בעקבות זה עלו דעות שאמרו שהם כבר לא מהציבור שלנו ושצריך לראות את הכוס המלאה וכ"ו...והציבור שלנו הוא איכותי ודוס..

מה שאני רוצה להעביר לא קשור נקודתית לאירוע הזה אבל זה עורר אותי לכתוב דברים שרציתי לכתוב הרבה זמן...

כי באותה סיטואציה הוצאתם אותנו מהציבור שבו גדלנו.אנחנו,"נוער השוליים",אלה שפוקדים  מידי חמישי ומוצ"ש את מרכז העיר,אלה שכשאנחנו רואים אתכם בטרמפיאדה בצפון אתם מסתכלים עלינו ברחמים במקרה הטוב או בבוז במקרה הפחות טוב,אבל אנחנו גם אלה שלמדנו איתכם בישיבה/אולפנה ואותם אלה שגדלנו איתכם בישוב...

חשבת פעם איזה הרגשה זה ללכת ברחוב ולראות את חבר שלך אבל הוא אפילו לא מסתכל עליך כי הוא מתפדח מהחברים שלו שלידו??או שנמאס לי שכל פעם שעושים שבת של חבר'ה ונזכרים להזמין אותנו אז צוחקים "תכבה/תדליק את האור".

ובמקום להקיא אותנו החוצה ולהתנכר ולהתנער מאיתנו אולי תנסו להבין מה עובר??כי אתה רואה את דייריו הקבועים של ה"אוהל היהודי" בדוגית ו"הזולה של חצרוני",שניים מהמקומות הכי מדהימים בעולם,שזה- אחיו נהרג,זאתי ההורים שלה גרושים קשה,הוא גם וגם ולהוא יש בעיות בבית.

וגם יש כאלה שסתם היו גדולים על המסגרת,אנשים גדולים שלמסגרת כבר לא היה מה לתת להם,לא ספקה אותם לא ידעה לתת תשובות (ולא,לא רק ל"שאלות באמונה").אנשים שלא חששו ללכת עם המסקנות של הבירורים שלהם גם אם הם היו מרחיקות לכת(אני יודע שכולכם תיזעקו ותגידו שלא תמיד ללכת עם האמת שלך עד הסוף,אבל אני חושב  שיש לזה ערך גבוה מאוד גם אם זה שלילי) אנשים עם עומק ואהבת ה' גדולה (אפשר לומר שלמרות הכל).

לשבת ב"זולה" ולשמוע שיר שכל כולו אומר עד כמה אנחנו מודים לאלוהים,זו חוויה מטורפת.

אותי למדו תמיד שלמצוות,מעבר לעניין של חוקים יצירה של אורח חיים מסוים,יש מטרה נוספת והיא לעשות את האדם לבן אדם יותר טוב ושהאדם יאהב את אלוהים,ונראה לי שבקטגוריה הזו ציבור הדתל"שים המסוים שאני מדבר עליו לוקח בהליכה את הנוער הקלאסי והאיכותי..

למען האמת,אני דיי התייאשתי מהמוסדות והחינוך הקלאסי של ה"ציבור שלנו" אני גיליתי שהמוסדות האלה לא יודעים להכיל את מי שקצת משתנה ומתדרדר(מה שמוביל אח"כ לירידה גדולה הרבה יותר) ולתמוך בבן אדם ברגעים קשים.

אבל אם המכתב הזה יגרום לראש ישיבה /אולפנה או לבן אדם חדש להיות קצת פחות גאוותן ולהתעסק רק עם "שמנה וסולתה" של החברה,רק עם התלמידים הכי דוסים והכי מצטיינים ויתעסק או יכיל גם תלמידים שקצת או הרבה פחות טובים אז אני הרווחתי.

אנו זקוקים לעוד אנשים מדהימים כמו צוות ה"זולה" וה"אוהל היהודי"..כי לפני שאתם רצים להחזיר בתשובה חילוני מתל-אביב אל תשכח אותי שגדלתי איתך.וגם אם לפעמים נראה שאני לא פתוח ולא מקבל זה רק מבושה או קושי מסוים ואם קצת לוחצים בעדינות זה בד"כ עובד.

אל תשכחו אותנו.

והבהרה קטנה,אני לא באתי לדבר בשמו של אף אדם מהציבור שעליו אני מדבר אלא זו דעתי האישית בלבד..

בע"ה.

ובזה שיש בעיות במשפחה...

בע"ה.

זה נובע רק מעצם המחשב של להבין אתכם כי אתם מסכנים -אז אולי אתם מסכנים, יכול להיות. אבל אתם נערים, עברתם גיל 13 ויש לכם אחריות על מעשיכם

לא כולם אותו דבר, ויש חבר'ה עם אופי שיותר קשה להם לעמוד על עצמם. תוסיף את זה לקשיים במשפחה, טיפה פספוס בחינוך- והם עומדים במצב הרבה יותר קשה ממך. ולכן קשה להם יותר לשמור על עצמם.

מה גם שכולנו יודעים לדבר יפה על כמה שצריך לקרב את החילונים, והחזרה בתשובה, וכו', אבל אנחנו שוכחים את החבר'ה הנ"ל, כי הם משלנו, הם כבר בסדר....

בע"ה.

שוב. נק' המפתח היא אם הם יודעים שהם חוטאים או לא..

אם כן - שלא יצפו לשום הבנה. כאן גם ההתנגדות לכל מיני כאלה שמסתובבות להן בראש מחשבות הו"ד.

קשה לך? תתגבר!

אל תצפה שאנחנו נקבל את זה שאתה עובר עברות.

שכתבת : חשבת פעם איזה הרגשה זה ללכת ברחוב ולראות את חבר שלך אבל הוא אפילו לא מסתכל עליך כי הוא מתפדח מהחברים שלו שלידו??

אז אני מרגישה שזה הפוך. שחברה שלי רואה אותי דוסה שכמוני ומתפדחת להגיד לי שלום כדי שהחברות שלידה לא יחשבו לרגע שיש לה איזה מכרה שומרת תורה ומצוות.. ואולי גם די דוסית ומקפידה.

לדעתי ההרגשה של הריחוק והניכור הזה בא משתי הכיוונים..

או שבכל מקום זה אחר,

או שכל אחד חושב שהצד השני מתנכר לו.

כי הם תמיד מפנים ת'גב ובורחים מאלו שרוצים לעזור להם :9 וזה לא בא מתוך שאנחנו יותר טובים מהם

אלא רק בגלל שהם אחים שלנו וגם מהחבר'ה שלנו.

אם אתם באמת רוצים עזרה ויחס.. תראו את זה! לפחות אל תתעלמו שמציעים לכם

אל תגידו אל "תתערבו לי בחיים"

אף אחד לא מתערב.. רק רציתי לתת יד

ואני לא אומרת סתם.

אני הרבה יותר מעריכה חבר'ה שמבררים ומתאמצים מאשר חבר'ה שמקיימים מצוות כמו רובוט.

רק לפעמים גם אני מפחדת וחוששת לפנות אליכם,

לשאול "מה נשמע", להתעניין.

לפעמים חלק מהרצון להבין את המקום שלך בעולם, אתה בועט במה שהכרת עד עכשיו.

אז תבין אותי, ואת שכמותי, שלפעמים לא מדברים איתך כמו שצריך לדבר לחבר שגדל איתך, ואפילו מתעלמים.

הקשר ביננו צריך להגיע משני הצדדים, ואני משתדלת לעשות את הצעד הראשון - אבל לפעמים קצת קשה לי.

בכל מקרה, עם כל ההערכה שלי והדאגה שלי אליכם,

אני לא אסתיר שאני חושבת שפריצת המסגרות באופן מעשי אינה נכונה בעיני.

הגדלות היא להתחבר למסגרת אליה אתה שייך, כשאתה עוד בתוכה.

אפילו בדברים יותר קטנים - הישיבה מכריחה אותך להשאר לישון כשאתה ממש לא רוצה.

אתה מוכרח לעשות משהו שכרגע לא בא לך עליו.

וכמובן שאין הכוונה שאי אפשר לעזוב אם מגלים שהאמת אינה שם, במסגרת המקורית.

לא, אתה לא צריך להיות רובוט. להפך - אסור לך להיות רובוט!!

כמו שאמרת, עבודת ה' זה לא רק קיום טכני של מצוות (אבל גם לא רק התרגשויות ונגינה בגיטרה... אלא בעיקר מאמץ סזיפי וקשה שמוביל לחיבור הכי גדול).

אך אם תזרוק הכל, הבירור שלך יהיה הרבה פחות רציני - כי היצר מושך ומושך... ומעוות את המסקנות ומקשה על בירור הרצון.

מעריכה אותך ואת חבריך מאוד מאוד מאוד,

כמו שאמרת - יתכן ואתם לוקחים את הנוער הדתי הקלאסי בהליכה.

מקווה שכולם יתחברו לכוחות הבירור ושאיפה לאמת שיש בך, ואז המשפט האחרון כבר לא יהיה נכון...

זוכרים אותי?

אני בטוחה שאתם זוכרים את מי שהייתי.
הייתי מדריכה, שנתיים. כולם הכירו ואהבו אותי..

הייתי ילדה שמחה, מאושרת, שאהבה את כולם.

זוכרים אותי?

או שאתם מתמקדים במי שאני עכשיו?

כי עכשיו קשה לי.

עכשיו אני לא מי שהייתי אז.

הלוואי שהייתי  יכולה להישאר תמימה ושמחה כמו אז, אבל אני לא.

וכיום, מה שלרוב אני רואה זה את המבטים שלכם כל פעם שאני עוברת עם מכנסיים-- מסתכלים עלי כאילו קיללתי אתכם.

המבטים האלה לא גורמים לי להרגיש טוב יותר או להפתח אליכם יותר, באמת.

יש בניכם כאלה שמנסים להתקרב, אני מעריכה את זה..

אבל פשוט שאני לא מתחברת.

אני במקום קצת שונה, קצת אחר.

אני אוהבת אתכם, ונכון שאני בועטת בגבולות ובחינוך שגדלתי עליו, אבל זה לא כי אני שונאת אתכם.

בבקשה, תבינו שזה לא דווקא.

אני יודעת שאני "פורצת את הגבולות", ושהרבה מכם מעדיפים אותי רחוקה.

אבל לפעמים, במקום המבט הקשה ההוא, שעושה לי חור בלב, אפשר לומר "בוקר טוב" בחיוך,

ואני מבטיחה לענות ולהחזיר חיוך, ואפילו אחד ענק.

קשה לי לעשות את הצעד הראשון- כי אתם פוסלים אותי על ההתחלה עם המבט.

תרככו אותו קצת, ואני גם יוריד שכבה של מרירות.

הויכוח הזה הוא אינסופי, מי הצד שצריך לוותר, מי צריך להתרכך קצת ומי להקשיח פנים.

כל אחד בא עם הניסיון שלו, עם הדוגמאות מהחיים שלו.

אני לא יכולה לפסוק כלום, אני לא אלוהים, ולא מתיימרת להכנס לאנשים לנשמה.

אני באמת אוהבת אתכם, את כולכם.

ובאמת- ששני הצדדים אולי צריכים הבנה.

בתקווה שיהיה טוב

לראות אתכם, את הנוער ש"פרץ את הגבול" גם לא כ"כ פשוט.

ואולי אפילו.. דיי כואב.

אני לא מנסה להצדיק את המבטים המנוכרים אולי, ואת החוסר יחס, אלא פשוט מנסה להסביר.

לחשוב שפעם הייתם "תמימים ושמחים", והיום אתם קצת שונים -- עושה לי קצת כואב בלב.

והמבטים האלה- זה לא כי אני שונאת אתכם. הפוך. לגמרי הפוך.

באמת שזה לא דווקא.

אולי זה נראה, אבל זה נראה בדיוק כמו שאתם עושים בכוונה, סתם לבעוט בהכל.

ואני יודעת שלא. אז כנ"ל לגבינו- האלה הקצת יותר 'דוסים'. וזה בכלל לא אומר שאנחנו טובים יותר, לא.

והריחוק הזה..

אולי כי אנחנו קצת מפחדים. אני קצת מפחדת.

הרי כולנו עברנו את גיל ההתבגרות. אז את עכשיו הולכת עם מכנסיים.. אבל אני הצלחתי להישאר עם החצאית הארוכה.

ואולי עכשיו.. מפחדת שיקרה לי אותו דבר כמו שלך קרה מוקדם יותר.

וזה לא פוסל אותך, וזה לא פוסל אותי. אני ח"ו לא פוסלת אף אחד..

אני פשוט,

כואבת.

ואוהבת. באמת.

אני ממש חייבת להגיב.

בתור אחת שאחותה היא דתל''שית ויכול להיות שאתה אפילו מכיר אותה.

דבריך הם קשים ולא בדיוק ברור למי הם מיועדים. לנו? הנוער ה"בסדר" שנמצא בדיוק איפה שהוא אמור להיות? למוסדות החינוך? 

מתסכל אותי כ''כ שבגלל שאתם נמצאים במקום מסכן יותר, אז אתם מסוגלים לראות כמה עוול עושים לכם ולא כמה רצון יש לקבל ולאהוב. 

כמה קבלה!! כמה הכלה!! וכמה זה קשה. כי במעשה אחד אתם יוצאים כנגד כל מה שאנחנו מאמינים בו. כי אתם לפעמים הולכים למקום קיצוני, הרבה יותר מכל חילוני ממוצע. כי ההתנהגות שלכם לפעמים לא נעימה, ובוטה. 

אתה צודק שהנוער הזה הוא מדהים! אני כל הזמן שומעת סיפורים מאחותי על מה שקורה בזולה, ובדוגית, ובאוהל היהודי ושומעים שיש נוער איכותי ומברר. אבל אני לא מסכימה איתך שבגלל שאתם מדהימים אנחנו לא מדהימים ואנחנו לא מחוברים. כמו שאני לא מסכימה עם זה שבגלל שאנחנו מדהימים אתם לא מדהימים. כולם מדהימים, כולם איכותיים ובסופו של דבר הולכים ומחפשים את האמת. האמת של החיים. זה שאדם מקיים מצוות מגיל אפס בלי לעבור משבר, לא אומר שהוא לא חיפש את עצמו. כל בן אדם שער לעצמו ולתכונותיו עובר שלב של שאילת שאלות. המכתב שלך גורם לי לרצות להתנצח איתך שזה שלכם יש עומק ועבודת ה' גדולה לא אומר שלנו אין. אני עצמי עברתי תהליך של התחזקות בלי להצטרך את המשבר הזה, ואחותי אמרה לי פעם שלא הגיוני שאני אצליח כל החיים לחיות ככה בלי למרוד, אבל עובדה- אפשר להתחזק בלי להתנתק ממשהו לחלוטין. 

אתה יודע למה מתעלמים קצת ברחוב? כי אם נסתכל נתחיל לבכות. קורע את הלב לראות חבר'ה שנמצאים בפירוש במקום לא טוב! לא רק מבחינה דתית, גם מבחינת החיים. ויודע מה עוד? לפעמים אתם לא מראים רצון להתקרבות. 

אבל אני לא אתנצח ואראה לך שאתם לא בסדר או שאנחנו בסדר, אני רק אסביר. אני חולקת עליך לחלוטין בזה שמה שחשוב בחיים זה להיות אדם טוב, ולא משנה אם תקיים מצוות או לא. לא מוכנה לקבל את זה, זה לא לגיטימי בעיני, לא נכון בעיני, ולא עבודת ה' בעיני.

אני עדיין זוכרת פעם אחת שהייתי עם אחותי ואיזה אישה דתייה עקפה אותנו בתור ואחותי פלטה אמירה של "היא דתייה היא אמורה להתנהג יפה". היא צודקת, מאוד. עבודת ה' מובילה אותנו לאהבת הבריות, לגמילות חסדים, ללהיות אנשים טובים. אבל המצוות הם חלק מזה, הם לא המלצה. הם לא אם ומתי שמתחשק. 

ואתה רוצה לדעת מה זה קבלה? קבלה זה לנסוע עם אחות לקניות כשהיא לבושה בלבוש מינימלי, ולא להגיד כלום. כי זאת זכותה. ולהיות מודעת שכל בנאדם שמבין מה זה פערים דתיים יסתכל עלינו ויראה שמיים וארץ. דוסית עם גרביים מסתובבת עם מישהי במכנסיים. אבל אני לא מנסה להראות כמה אני מסכנה. כי אני לא חושבת שאני מסכנה ואני לא חושבת שאתם מסכנים. 

המעשים שלכם הם הבחירה שלכם, וזה שאחותי חצופה להורים שלי כי באמת אין לה אלוקים ואין לה סמכות. וזה שרע לה ואין לה מישהו ששומר עליה מלמעלה. וזה שהיא לא מחוברת, לא מאמינה והאמת לא נראה שהיא שמחה. זאת בחירה שלה. כמובן שלא שומרים מצוות בגלל הסיבות האלה. אבל ברור לי לחלוטין שאי שמירת מצוות גוררים בסופו של דבר למקומות האלה. 

אז כן, אנחנו אוהבים אתכם, רוצים קשר איתכם, ולא שמחים לראות את המקום שאליו אתם מכניסים את עצמכם. אבל הרבה לא רוצים להתקרב. וכן, הרבה גם לא מתקרבים. 

הכוונה בסוף היה שהרבה מ"איתנו" לא מתקרבים אליכם. 

כלומר, כשכתבת 'ואתה רוצה לדעת מה זה קבלה? קבלה זה לנסוע עם אחות לקניות כשהיא לבושה בלבוש מינימלי, ולא להגיד כלום. כי זאת זכותה. ולהיות מודעת שכל בנאדם שמבין מה זה פערים דתיים יסתכל עלינו ויראה שמיים וארץ. דוסית עם גרביים מסתובבת עם מישהי במכנסיים.' - אני הבנתי את זה (ולצערי זה קורה המון, דוגמאות כאלו) כמתן לגיטמיצה לזה.

נו, אז מה הפלא אח:כ שהנוער נהיה דתל"ש?

הרי זה שבפהרסיה נותנים לכך לגיטימיות, זה הדבר הכי מעודד להשאר כך, שהרי אין דבר שמחזק את הנער במצב בו הוא נמצא יותר מאשר לתמוך בדרכו, ומדוע שיחשוב כלל לשנותה אי פעם - אם כולם מראים לו שזה בסדר?

לא יודעת מה איתכם, אני קראתי פה את הכל,

ורק רציתי לומר תודה לכל מי שכתב ושיתף..

אוהבת אתכם.

אמרתם שזה קשה לעשות צעד,וגם כשאתה עושה אז לא מתייחסים וכ"ו..

אז הנה משו שכבר כתבתי למעלה..

אנחנו לא רוצים שיעזרו???אני כתבתי במפורש שאולי זה נראה ככה חיצונית אבל אני אומר לך שב"זולה" וב"אוהל היהודי" את רואה איך כשהמדריכים ניגשים לחבר'ה טיפ-טיפה לוחצים עליהם ואז מתפתחות שם שיחות של שעות...רק צריך לבוא לא בגישה של לצאת ידי חובה,ואז אני שאלתי הוא לא דיבר איתי אז טוב,אני את שלי עשיתי..אלא עם רצון אמיתי לדבר ולעזור,וכן זה קשה,אולי לא יתייחסו אליכם או יתעצבנו אבל אם רק תרצו באמת וטיפה תלחצו ו"תשבו" על הבן אדם זה יעבוד..והוא כן יפתח וידבר..

האנשים עושים עבודת קוחדש בזולות למינהן, צריכים סוג מסוים של אופי - שלא לכל אחד יש.

לא כל אחד יכול "לשבת" על בן אדם ולהצליח לפתוח אותו בלי שהוא יתרגז.

לרוב האנשים יש יעוד אחר בחיים...

אז כמו שאתה לא אוהב שמכניסים אותך בתבניות של "הנוער הדתי", אי אפשר לדרוש מכל האנשים להיות מוכשרים בדבר אחד מסוים...

ולכן כולם אמרו לך את אותו הדבר: אנחנו באמת רוצים, תבין - קשה לנו. גם בגלל עצמנו, וגם בגלל שלפעמים דוחים אותנו.

לקרוא לזה "מנטרה" קצת הורס את השרשור היפה שנבנה פה...

נשמע שיש לך מודעות מאוד גבוהה.

אם היו מתייחסים אליך קצת אחרת בישיבה, אם היו לוחצים עליך עוד קצת כדי לפתוח שיחה, אם היו רק מחייכים אליך ברחוב. 

והשאלה שלי, מה זה דורש ממך?

המודעות הזאת היא מתנה. היא לא ניתנה סתם. אתה מודע למה שיכול לעזור לך. למה את הצעד הראשון אתה לא עושה? במקום להאשים אותי שאני לא מספיק נחמדה אליך תאשים את עצמך שאתה לא נחמד אלי. אני באמת לא מבינה! הצעדים האלה נדרשים משני הצדדים, למה בסופו של דבר יוצא שכל צד מאשים את השני ואף אחד לא זז מטר?

אגב, הנקודה שלי לא הייתה שאני עושה צעד עם אחותי אלא יותר לתאר מצב של אכפתיות ולצאת כנגד האמירה שלך שלהיות דתי זה בהכרח אומר לעשות מצווה בהיותך מנותק ולא דבק בקב''ה. 

ולשלום לעם- אני מבינה מה שאתה אומר אבל לא מסכימה. כי המציאות הוכיחה אחרת. ככל שתלחץ יותר יהיה יותר אנטי. "יד שמאל דוחה ויד ימין מקרבת."

קבלה זה לנסוע עם אחות לקניות כשהיא לבושה בלבוש מינימלי, ולא להגיד כלום. כי זאת זכותה.

מתי היא קיבלה את הזכות הזאת?

בדיוק אתמול צויין מעמד הר סיני,שבו הקב"ה כפה עלינו הר כגיגית.אין לאף יהודי או גוי זכות לעבור על המצוות שקיבל.

(לא לקשקש על בחירה חופשית-בחירה חופשית היא יכולת טכנית,ולא זכות.)

ובמקרים אחרים הדתלשי"ם הם יוצרים את הבעיה, כי זה לא שהם לא מעניינים אותי, זה אני ממש לא מעניינת אותם.

בדר"כ אני מרגישה שהנוער הפחות דתי מזלזל במי שנשאר דוס. 'דוס' היום זה מילה רעה. בדרך כלל.

אבל זה לא אומר שאתה יכול להכריח אותה שלא לעשות את זה. בי"ד יכול להכריח, לא אתה.

מרן הרב זצ"ל אומר כך: "כל רצון חופשי סופו לטוב, וכל הכרח סופו לרע." (אורות הקודש, ג', ל"א)

אם אתה מרגיש אתה רוצים קירבה אז תראה את זה. אתה אומר שזה לא נראה חיצונית אז איך אנחנו נדע? אולי אתה רוצה ומישהו אחר לא רוצה קירבה? בבקשה (לא בציניות במובן האמיתי של המילה) בוא בקש תגיד, תיגש אתה עלי ואז בטח אני אדבר איתך הכל, מה שתרצה. אבל קשה לי אני לא יודעת אם מי שאני אפנה אליו ירצה את זה. אני מפחדת שהוא יצחק עלי. הרי אם הוא בחר מרצונו להתנתק מהדרך שלי אז אולי הוא באמת לא מרגיש שייך אלי, ואין לו על מה לדבר איתי?

ואני חושבת שכן זה גם התפקיד שלנו אבל אין מה לעשות את ההתחלה אתם חייבים לעשות. אתם חייבים לפנות אלינו כי אם אנחנו נפנה אליכם וידחו אותנו זה יפגע גם בנו וגם בכם. 

זו שאלה כנה באמת לא דווקא עליך כי אותך אני לא מכירה אבל על החבר'ה שאני מכירה-
אם רציתם את קרבתנו אז למה למה הסתובבנו לידנו בראש השנה עם סיגריה ביד ומבט מתנסה כאילו אנחנו מתעסקים בשטויות ואתם מכירים את העולם האמיתי ואתם תעשו לנו דווקא לעצבן אותנו, למה התיישבתם במקום שבו כולם עוברים בשבועות ודיברתם בקולי קולות עם חבר בפלאפון להרואת שאתם מזמן עזבתם את הדבר הזה שקוראים לו תורה ואתם מעל ולא אכפת לכם ממנו בכלל, למה סתם במוצ"ש כשנפגשנו עם כולם בחב"ב כדי לעשות דברים להרים את הסניף, לעשות התנדבויות, דברים אמיתיים, כנים מתוך רצון טוב ואמיתי למה הייתם חייבים לשבת שם ולעשן לי במיוחד בפרצוף במקום לחכות חמש דקות ואז לעשן בצד אם אתם לא מסוגלים בלי. למה???

אני חושבת שצריך להבדיל בין שני סוגים של אנשים: א. אותם אנשים שחרגו מהמסגרת. שהיא היתה קשה להם. 
ב. אותם אנשים שזרקו את הכל- לא רק את התורה- את הערכים בכלל. גם את הערכים שבין אדם לחברו. אותם האנשים שגם מדברים אליך בגסות, שלא רואים אותך, שאתה בשילם אפס, כלום.
הסוג הראשון זה הסוג שבאמת כואב לו ובאמת רוצה את קרבתנו אך קשה לו ואז הוא מרגיש שמנדים אותו מהחברה אף על פי שאף אחד לא התכוון לכך. ואני אתן לך דוגמא לי יש חברה שהיא מהסוג הראשון. היא לא חושבת שיש הבדל כ"כ בין דתיים לחילונים, שלא יהיה לה משנה כ"כ ללכת עם מכנסים, שלא כ"כ מקפידה על הרבה דברים. אבל מה- היא בן אדם טוב. ממש טוב. דואגת לכולם. עומדת על עקרנותיה. ואתה יודע מה- אם זאת שכואב לי על זה שהדת לא חשובה לה כי לי זה כן מאוד חשוב, אני מעירכה אותה ממש. על זה שהיא בן אדם כל כך טוב. והיא אחת מהחברות הכי טובות שלי. למרות שאנחנו כ"כ שונות. שאני נניח לפי הגדרתך אני דוסית ומאוד חשוב לי הקפדה על הלכה ולה זה לא חשוב. אבל היא בן אדם טוב. ואני לא מתרחקת ממנה גם כשהיא הולכת בפריצות שמאוד קשה לי ואני מאוד מקורבת אליה ומדברת איתה וגם מדברת איתה על דברים דתיים ואני מקווה שהיא מושפעת מהם והיא מדברת איתם על הרבה עקרונות ודברים חשובים באמת בבין אדם לחברו שאני לא תמיד שמה לב אליהם והיא משפיעה עלי המון לטובה. 
אבל יש את הצד השני שאני באמת לא מרגישה מסוגלת לדבר איתם, לקרב אותם. אותם אנשים ששרקו אלי, שצחקו עלי בקול ברחוב,  שדברו עלי בגסות וקראו לאמא של חברה שלי זקנה אחת. אותם אנשים שמזלזלים בכל העולם. לאותם אנשים אני מודה. אני לא מצליחה להתקרב. אני ממש מפחדת להתקרב.

אבל הסוג הראשון כן מתקרבים.!! הבעיה היא שלפעמים גם בסוג הראשון קשה לדעתי אם הם רוצים קירבה ואז זה קשה. הרי אני לא יודעת מי באמת הולך לאוהל יהודי ומדבר, מי באמת חשוב לו דברים ערכיים ורוצים להבין את הכל-הרי הוא לא מדבר איתי אז מאיפה שאני אדע? אותו אחד שנשאר קרוב אלי ומדבר איתי (דוג' החברה שדלי שדיברתי עליה) איתו אני יכולה לדבר. לדבר בחום, לנסות לקרב, להשפיע וכן להיות מושפע- מהדברים הטובים אצלו. אבל אם אותו אחד שאף פעם לא רמז הוא רוצה קירבה- איך אני אדע????
לכן אני מבקשת מכם רק תראו את זה כלפי חוץ. אל תגיד לי פה רק במחשב. כי פה אני אנסה לתת לך יחס חם ולעזור לך ככל יכולתי כי באמת יכול להיות שאתה מתנסה עם דברים יותר קשים ממני, שהחיים שלי טובים משלך ואת צריך את העזרה שלי (לא מעליונות!!! אלא פשוט ב"ה ה' בחר לתת לי תנאים טובים יותר. אולי ידע שאני לא אעמוד בנסיונות ואתה כן יכול לעמוד בהם.) אז אני כאן בבקשה. תכתוב בפרטי. בכיף. אבל אותם אנשים שאתה פגוע מהם זה לא אני כי אותי אתה לא מכיר זה אותם אנשים שאתה חי איתם מגיל אפס ואתה מרגיש שהתרחקו ממך ושכחו אותך כשהתרחקת אתה מהמסגרת- אז בוא אליהם אתה. תיזום שיחה. זה קשה, אני יודעת, מאוד קשה. אבל אם תצליח ליזום איתם שיחה ולהסביר להם, לפרוק את הכל, אני בטוחה שהם כן יקשיבו לך ויחזרו לנהוג אטיתך בחמימות כמו פעם. אז לך אל אנשים שאתה מעריך אותם, שאתה מאמין בהם. אם פעם הם היו לך אוזן קשבת ותמיד אתה האמנת בהם שהם אנשים טובים ולעולם לא יעזבו אותך- כנראה הם באמת לא התכוונו לעזוב. רק תחזור אליהם והם יחזרו אליך בחזרה. באהבה אמיתית הם יבואו אליך ויהיה לך הרבה יותר טוב.

מוזמן לאישי בכיף. לילה טוב! שבת שלום! ושיהיה לך רק טוב בעז"ה!

לא. הוא לא.

גם לנו יש קשיים והתמודדויות

למרות שלא רואים את זה עלינו חיצונית.

לא קראתי את התגובות האחרות. אני מביעה גם את דעתי האישית.
אני לא הולכת לגמרי לפי סדר הדברים שלך. אבל בכל אופן כמה דברים:
א."אנשים שלא חששו ללכת עם המסקנות של הבירורים שלהם גם אם הם היו מרחיקות לכת(אני יודע שכולכם תיזעקו ותגידו שלא תמיד ללכת עם האמת שלך עד הסוף,אבל אני חושב  שיש לזה ערך גבוה מאוד גם אם זה שלילי)"-
אני חושבת שכן צריך לחשוב וכשאין תשובות צריך לחפש תשובות אבל תמיד צריך לזכור שאם לא מצאנו תשובות זה אומר שהכל לא נכון כי זה גדול עלינו. בסה"כ צריך להבין שהשכל שלנו קטנטן יחסית לעולם הזה ולריבונו של עולם (ואת זה גם אני אומרת לא רק בקטע של אמונה- זה גם נגיד שתגיד שאם המורה שלך לא יודע תשובה לשאלה מסובכת נורא בפיזיקה סימן שכל הפיזיקה קשקוש...).
ב.לגבי שאר הטענות שלך: אני לא מכירה אותך באמת. אבל מתוך הכרות שלי עם כל מיני- מה אתה חושב שרק אתה נפגע מהציבור שלנו? ואנחנו הציבור שאתם קוראים לו דוס ואיכותי - אותו אחד שנגרר אחריכם ומוציא את עצמו בכוח וכשהוא מצליח לא להיגרר אחריכם אתם צוחקים עליו שהוא יותר מדי רציני, ומה הבעיה לעשות צחוק בחיים? ושזה לא באמת משנה ושיהיה קליל ולמה הוא כזה דוס וכזה מוזר וכזה לא שייך וכזה חי בעולם אחר, כזה מיושן,דפוק, משעם לו כל הזמן בחיים ולא יודע להנות מהחיים ורק מנסה להפריע לנו לעשות חיים.... - אתם חושבים שאנחנו לא נפגענו מכם? ואנחנו כשאנחנו מנסים כן להתקרב לענות על תשובות  (תראה בפורום הרבה אנשים מנסים לענות על שאלות באמונה, במחשבה ובעצם כל שאלה שעולה לאנשים...) אז אתם מרחיקים אותנו- צוחקים עלינו בפרצוף ואומרים שאת הכל אנחנו לוקחים קשה מדי. אז למה - למה שננסה לקרב? וכשאנו באים ליצור אתכם קשר- ללכת אתכם לסרטים, לפעולות שעושים בנוער\בחב"ב או בחג"ס או לומשנה מה- מנסים לשכנע אתכם לבוא איתנו להתנדבויות, לטיולים ולעוד דברים שאנחנו עושים ואתם באים ועושים שם זולה וצוחקים עלינו בזלזול- למה שנקשיב לכם? למה שאנחנו לא נפגע מכם??? ואנחנו כן- אנחנו כן לוחצים בעדינות, כן מנסים לקרב, להשפיע, להחזיר בתשובה אבל אתה יודע מה היחס שאנחנו מקבלים בחזרה?- מזה עניינכם? עזבו אותי. אתם סתם מתייחסים לכל דבר ברצינות. כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה. יאללה עופו לנו מהעיניים. ואז מה קורה? החבר'ה שכן רוצים לקרב, שזה מאוד חשוב להם- נחש מה הם עושים... הם מפסיקים. כי הם לא מוסגלים יותר. כי גם הם כמוך- צריכים מישהו שיחזק. שידאג להם. שיעודד אותם. ובמקום זה מה עושים להם- משפילים אותם, צוחקים עליהם מסבירים שלא צריכים אותם. אז הם כבר לא יכולים יותר. כי גם הם לא מושלמים. ותאמין או לא גם הם נפגעים. בדיוק כמוך.

ולגבי הבקשה שלך לקירוב ת'כלס- אין בעיה. אני לא מכירה אותך. אני רק פה בפורום. אבל אם אתה צריך יחס חם ותמיכה אז פה בפורום יש את זה ממש ואם אתה רוצה את מוזמן בכיף לאישי ובאמת כמו שעכשיו אני יושבת וכותבת לך תגובה גם אם קצת כועסת, כי כואב לי כמו שכואב לך- כואב לי גם על הדוסים גם על נוער השוליים גם על כולם שלא מצליחים להסתדר ביחד. אז בכיף כתוב לי באישי. אני אשמח באמת!!

אשמח אם תגיב לי פה או באישי שאני ארגיש שמישהו קרא ולא כתבתי סתם. (כי באמת כואב לי על כל זה!)

כמה דברים..

1.דיברת על האנשים שזרקו הכל ומזלזלים באנשים,אותם גם אנחנו-או לפחות אני0לא סובלים...הם אנשים שלרוב אף אחד לא אוהב...ויש גם כאלה שהם עדין דתיים ומקיימים מצוות,אז זה לא כ"כ קשור לדתל"ש או לא...

2."תראה בפורום הרבה אנשים מנסים לענות על שאלות באמונה, במחשבה ובעצם כל שאלה שעולה לאנשים..."למען האמת,רוב השאלות פה פשוט לא רלוונטיות מבחינתי כבר...אני רואה שאלה או דיון ונזכר איך זה היו דברים שהעסיקו אותי לפני שנה...ואני לא אומר את זה ממקום של התנשאות אלא אני באמת מתפעל מהתמימות פה...

3.אתם חושבים שאנחנו לא נפגענו מכם? ואנחנו כשאנחנו מנסים כן להתקרב לענות על תשובות אז אתם מרחיקים אותנו- צוחקים עלינו בפרצוף ואומרים שאת הכל אנחנו לוקחים קשה מדי. אז למה - למה שננסה לקרב? וכשאנו באים ליצור אתכם קשר- ללכת אתכם לסרטים, לפעולות שעושים בנוער מנסים לשכנע אתכם לבוא איתנו להתנדבויות, לטיולים ולעוד דברים שאנחנו עושים ואתם באים ועושים שם זולה וצוחקים עלינו בזלזול- למה שנקשיב לכם? למה שאנחנו לא נפגע מכם??? ואנחנו כן- אנחנו כן לוחצים בעדינות, כן מנסים לקרב, להשפיע, להחזיר בתשובה אבל אתה יודע מה היחס שאנחנו מקבלים בחזרה?- מזה עניינכם? עזבו אותי. אתם סתם מתייחסים לכל דבר ברצינות. כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה. יאללה עופו לנו מהעיניים. ואז מה קורה? החבר'ה שכן רוצים לקרב, שזה מאוד חשוב להם- נחש מה הם עושים... הם מפסיקים. כי הם לא מוסגלים יותר. כי גם הם כמוך- צריכים מישהו שיחזק. שידאג להם. שיעודד אותם. ובמקום זה מה עושים להם- משפילים אותם, צוחקים עליהם מסבירים שלא צריכים אותם. אז הם כבר לא יכולים יותר. כי גם הם לא מושלמים. ותאמין או לא גם הם נפגעים. בדיוק כמוך.

מצטער על הציטוט הארוך אבל זה מה יש...אני לא ביקשתי שתחזירו אותי בתשובה...אם הייתי רוצה לחזור בתשובה הייתי הולך לרב...אני רוצה שכשאני אעבור ברחוב ואראה את חבר שלי מולי אז הוא יגיד לי שלום,ואני לא רוצה שיגידו שאני לא חלק מהנוער בגלל שהתנשקתי בריקודגלים..0למרות שלמען האמת השתדלתי לעשות את זה בצד...)כשאת באה לבן אדם כדי להחזיר בתשובה את אוטמטית יוצרת ניכור ומכניסה אותו למצב של מגננה שמתבטאת לפעמים בזלזול...

4".אם רציתם את קרבתנו אז למה למה הסתובבנו לידנו בראש השנה עם סיגריה ביד ומבט מתנסה כאילו אנחנו מתעסקים בשטויות ואתם מכירים את העולם האמיתי ואתם תעשו לנו דווקא לעצבן אותנו, למה התיישבתם במקום שבו כולם עוברים בשבועות ודיברתם בקולי קולות עם חבר בפלאפון להרואת שאתם מזמן עזבתם את הדבר הזה שקוראים לו תורה ואתם מעל ולא אכפת לכם ממנו בכלל."

את יודעת מה זה צומי??

רק קצת אני רגיד את דעתי..

(לשם של כולם ולחבריו...) תראו, בלב, אנחנו מאוד רוצים להקשיב לכם, לעזור לכם, אם אתם רוצים.

הבעיה היא שזה לא נראה שאתם רוצים, ויותר מזה, בעיקר- זה לא קל!

זה ממש מסובך וקשה לעשות דבר כזה, צריך להיות אישיות, בשביל לדעת איך לדבר, איך להתייחס, ולא כולנו יודעים לעשות את זה- מצטרים.

אתם רוצים צומי? מה לעשות, יש לנו דברים אחרים לעשות בחיים מאשר לתת צומי ולהתחיל לחשוב על אחד שמעשן בשבועות- אולי הוא רוצה צומי? אולי הוא בעצם רוצה שאני אקרב אותו? למה... זה לא נראה ככה!...

אל תצפו ממנו שנהיה איזה לו-יודעת מה..

ותאמין לי שמנסים, כן אומרים דברים בחצי פה, כן חושבים על זה..

אבל זה לא הולך, אתם לא משתפים פעולה....

ולסיכום- שכל אחד יקח אחריות על עצמו ושלא יאשים אחרים.

ממש.

ם שיבואו אליהם וישאלו ויתעניינו בהם...

ולא מספרת..אני אשתדל להתייחס אליך בקרוב..

1.מסכימה איתך ב100%
2.מצטערת שאנחנו כבר לא יכולים לעזור לך. אם כי תמימות זה קשה אבל זה דבר שאפשר לחזור אליו, מנסיון. בתור אחת שגם לה היה זמן כזה... שחשבתי שכולם תמימים ולא האמנתי כלמיני דברים. לא אפרט כאן. מוזמן לאישי בכיף.
3.סליחה אני מצטערת. כנראה ראיתי את זה בתגובות של אנשים וחשבתי שגם אתה כתבת משהו כזה. לא ניסיתי להחזיר אף אדם שלא רצה בתשובה. שמו שכתבתי על חברה שלי שמה (או שאולי לא כ"כ כתבתי אבל אכתוב עכשיו)- אני לא באה להחזיר אותה בתשובה. אני כן לפעמים אומרת לה כלמיני דברים שדיונים שאני מאמינה בהם אבל אני לא מתייחסת בזלזול ולא באה בצורה כזאת של התנשאות של להחזיר שתשובה את הנוער הסורר. ואני גם לא חושבת שאת לא חלק מהנוער. להפך. אתם חלק בולט ומשמעותי בנוער שאם יצטרף לנוער וירגיש גם הוא חלק- יכול לתרום גם הוא הרבה. מהכיוון שלו.
4.אז מצטערת שגם הצומי לא עובד כמו שצריך. זה נראה כאילו חיפשתם את הצומי של הערסים יותר ושל החילונים ולא שלנו. לכן אנחנו לא מבינים שזה מה שאתם רוצים- את היחס החם מאיתנו. (בכנות- לא שאני לא מאמינה לך. אני באמת אף פעם לא ראיתי את זה מהנק' זאת ותודה לך על ההארות.)

זה לא כ"כ קשור לנאמר לעיל אבל זה חשוב מאוד- למה אנחנו לפעמים גם לא מנסים להתקרב- כי אנחנו פוחדים. יש לכם השפעה עצומה. ואני אישית מאמינה בכלמיני דברים אבל היצר ממש גדול ואני מפחדת שאם אתקרב-יגרמו לי, לא בכוונה, אבל ישכנעו אותי- יפתו אותי לעשות דברים שאני לא מאמינה בהם. שהם רעים בעיני. ולכן לפעמים גם המצד שלנו לא רוצים להתחבר. וזה לגיטימי בעיני שדם שומר על עצמו. וזה בסדר שגם הציבור שלנו מגן על עצמו בזה שהוא מתנתק, בדיוק כמוכם.
אני יודעת שאולי לא נעים לשמוע את זה- אבל כן זה המצב. מבחינתי  התחברות אליכם עלולה "לדרדר" אותי. זה לא בגלל שאתם אנשים פחות טובים אלא שאתם לא מאמינים בדברים שאני כן מאמינה בהם.

מארגנים אירוע ומגיעים עשרות אלחפי אנשים הסדרנים לא יכולים להתלט על זה, חוץ מזה, אבא בא עם הבנות שלו, מה יגידו לו "הילדות לבנות אתה עם הבנים"? ולגבי אנשים שמתנשקים ומתחבקים-אז מה אפשר לעשות פקחים שיתנו דו"ח על התנשקות בפרהסיה?!? לא תמיד אפשר למנוע... מי שלא נוח לו (אני מאמיםן שכולנו) שלא יסתכל...

אני מאוד מעריכה שאת מה שכתבת שעשית בריקוד דגלים עשית בצד... להרבה אנשים לא אכפת שזה מפריע לאחרים....
 

ובאמת אני אורמת את זה בכאב לב- אבל לפחות איפה שאני גרה ככל שעשו יותר לקראת הערסים או נוער השוליים או איך שלא תרצה לקרוא לזה רק הזיקו להם ולשאר החבר'ה- להם כי הם הבינו שלאף אחד לא אכפת ממה שהם עושים וזה לא באמת נחשב בתור דבר רע ואז הם עשו מה שבראש שלהם (וכן אני חושבת שכן תפקיד הקהילה לכפות על הציבור וכל עוד שאתם בני נוער אתם תתנהגו כמו שהקהילה רוצה אחרי זה אתם תעשו מה שאתם רוצים...זה באחריותכם..) ולגבי החבר'ה- דרדרו המון המון אנשים שהיו ממש חזקים... הפכו אותם לא סתם לאנשים לא מקפידים- אלא לאנשים מזלזלים שלא אכפת להם מכלום ומתוך כך באמת לא אכפת להם בכלל מהתורה ורק מהתאוות הגופניות שלהם אכפת להם...

ולאורח בעולם- נכון אין דרך להשתלט על זה. אבל זה בהחלט התחשבות לעשות את זה בצד... ובאמת כל הכבוד למי שעושה את זה בצד ולא באמצע העולם בכוונה בשביל הצומי....

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...