היום בשנת ה'תש"ח:
הספינה אלטלנה שעליה הייתה כמות גדולה של נשק בהזמנת ארגון אצ"ל, יצאה לדרכה מצרפת לישראל.
תיזכורת:
זיכרונות מאלטלנה: היינו בטוחים שהיורים ערבים
אליעזר לוקר היה על סיפון אלטלנה ברגעי הטבעתה מול חופי ת"א. במלאת 61 שנים הוא נזכר: היינו בטוחים שהיורים ערבים.
פרסום ראשון: 22/06/09, 21:33 שמעון כהן
ראיון עם אליעזר לוקר
היום מציינים בוגרי האצ"ל את התאריך הלועזי לציון 61 שנים להטבעתה של אוניית הנשק 'אלטלנה' מול חופי תל אביב. ביומן ערוץ 7 מספר אליעזר לוקר, מלוחמי האצ"ל שנכחו על סיפון האנייה ברגעי ההפצצה על הרגעים בהם הבינו העולים שייחלו לראות את חופי הארץ שקבלת הפנים לה הם זוכים היא קבלת פנים של אויבים.
"באנו עם כל התחושה שאנחנו מביאים נשק לארץ. ידענו שאנחנו אלף איש מביאים נשק לעשרת אלפים איש, נשק משוכלל יותר מהסטנים שירו לפעמים ולפעמים לא", הוא מספר על תחושת השליחות שקרסה עם הגיע האוניה לחופי כפר ויתקין שם החל הירי לעברה.
לוקר מספר כי בתוך בליל השפות של נוסעי האוניה, בליל שפות של יהודים עולים מקצוות אירופה, ניסו להבין מי הם היורים לעבר האוניה והסברה הראשונה הייתה שמדובר בערבים שכן מי עוד יכול לירות על אוניית נשק יהודית?
במהלך ההפלגה מכפר ויתקין לחופי תל אביב, מספר לוקר, היה מי שהעלה את ההצעה לסובב את חרטום האנייה ולשוב לאירופה, אבל "חשבנו שאי אפשר לסובב את האוניה. לחזור אין דרך. איזו שמחה הייתה לנו לראות את הארץ. זו הייתה הרגשה קשה לראות חברים נפצעים, חברים שבאו להציל את המדינה וזו קבלת הפנים שהם מקבלים".
בשעת ההפצצה מול חופי תל אביב היה לוקר סמוך למנחם בגין ששב וקרא לאנשיו שלא להשיב אש לעבר מקור הירי. "הוא לא רצה לרדת מהאונייה. רצה להישאר אחרון גם אחרי שהיא הופצצה, עד שזרקו אותו כמה חבר'ה אל המים".
בדבריו מזכיר לוקר את הפקודה שנתן רבין לירות בשוחים מהאוניה אל החוף. הוא מזכיר דברים שאמר בכהנו כשגריר ישראל בארצות הברית "דפקנו אותם. דפקנו את האונייה. שרפנו ודפקנו אותם בים". לוקר גם אינו שוכח את רגעי ההגעה אל החוף, כאשר חלק מהניצולים נפוצו לכל עבר וחלק אחר נעצרו על ידי החיילים שעל החוף.
לדבריו הכעס כלפי היורים עדיין נשאר. "כעס מוכרח להישאר אבל במשך הזמן הפצע מתרפה".
/News/News.aspx/190925
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל