יצא לי לקרוא כאן בעבר ובמקומות אחרים ולשמוע על כך שבנות מתלוננות על היחס הלא מתחשב של הבנים שיוצאים איתן,
על חוסר ההקשבה, על כך שלא מקבלים אותם באיזה חיוך מינימלי וכו' וידעתי שאני לא שם.
אעפ"כ נחלתי אכזבות חוזרות ונשנות ולא היה לי מושג למה זה קורה לי..
אני לא ממהר "לפסול" ואני חורג מהסטטיסטיקה שאומרת שבנים פוסלים יותר מבנות.
שאלתי את עצמי - אולי המראה שלי כ"כ גרוע אבל אני חושב שאני נראה בסדר - אמרו לי בעבר שאני נראה טוב ואני גם דומה לאחי שנראה גם הוא טוב.
ואז נפל (כנראה) האסימון.
שמעתי במקרה קרובה שלי אומרת לבת שלה - "את רואה את ההוא ? זה הבן של X. יש לך איזו מישהי לסדר לו?"
והבת ענתה : "אבל אמא.. שיוריד קצת מהזקן.."
ואז נזכרתי ביחס המזלזל-מרחם של האנשים ברחוב- פעם זה לא היה ככה..
והתחיל להתחבר אצלי הפאזל- הבנות שפגשתי עשו בדיוק את הטענות שהועלו בתחילת ההודעה- לא התחשבו, פסלו מהר, לא היה שם אפילו חיוך מינימלי..
להסיר את הזקן אני לא יכול מנטאלית ואני גם לא רוצה . אבל החלטתי לקצר באופן משמעותי
כי מצד אחד יש גם בנות שרוצות "מזוקנים". מצד שני פשפשתי ומשמשתי במעשיי, פגשתי גם בנות מכל הקשת הדתית - מתורניות פלוס עד תורניות מינוס וזה היה דפוס שדי חזר על עצמו.
מה אתם חושבים- האם זה גם כלול בהשתדלות ועליי לקצר או שאלה סתם "דמיונות" שלי ולהמשיך כרגיל עד שהקב"ה יזמן את זאת שתתאים?
תודה למגיבים!

