בס"ד
דבר תורה לפרשת בהעלותך
מבוסס על "טעמו וראו כי טוב ה'” מ"מאוהלי תורה" של הרב יעקב אריאל שליט"א
בפרשה שלנו עם ישראל מתלונן: המן שהם מקבלים יום יום בניסי ניסים לא מספיק להם: הם רוצים לאכול בשר! קשה למשה לשמוע את כל התלונות האלה ומבקש מה' עזרה לספק בשר לכל המתאווים לו. הקב"ה עונה לו: “אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל … וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ.” (במדבר י”א: ט”ז-י”ז) לכאורה, התשובה הזאת לא מתאימה לבקשה של משה: זה נכון שמשה הזכיר את קושי ההנהגה על כל העם, אבל זאת טענה נלווית. עיקר הטענה היא איך לתת בשר לכל העם! ולכן, התשובה נשמעת מחוץ לנושא. תוספת כח אדם אינה פתרון למחסור בבשר!
התורה באה ללמד אותנו דבר גדול מאוד: התאווה איננה באה אך ורק כדי לספק צורך גופני אלא באה כדי למלא חוסר אצל הבן אדם: מכיוון שהוא לא מצליח לספק לנפש שלו תוכן חיובי אז הוא מחפש למלאה ע"י חומר גופני.
הרמב"ם בתחילת שמנה פרקים (הקדמה של מסכת אבות) מסביר כי "נפש האדם – אחת היא". כל כוחות הנפש (השכל, הרגש, היצרים) נובעים מנפש אחת, ולכל בעלי חיים, הנפש הזאת שונה: לא דומה אדם האוכל לחמור האוכל. החמור ניזון בחלק הזן מן הנפש החמורית והאדם ניזון בנפש הזן מן הנפש האנושית, שהיא קדושה כי "בצלם אלוקים נברא האדם". כשאדם רציני אוכל כל חלקי הנפש שלו מתגייסים לסיפוק מטרותיו. כשבן אדם ברמה יותר נמוכה אוכל אז כל חלקי נפשו מתגייסים לסיפוק יצרו, שזה עוד יותר גרוע מהבמה כי בהמות אוכלות רק לפי צורכיהן, ולא מעבר.
אצל האדם, הסיפוק האמתי נמצא ברוחניות, זה הסיפוק היחיד הבונה את האישיות של הבן אדם, המזון הרוחני הוא נצחי אצלו: דבר תורה או לימוד תורה יכולים להשפיע על האדם לעולמי עולמים, בניגוד לאוכל החומרי שהוא רק זמני. ורק באוכל הרוחני האדם לעולם לא יכול להישבע. כשבן אדם לא מוצא את האוכל הזה אז הוא מחפש סיפוק מהר ורגעי: תאוות!
וזה מה שקרה בפרשתנו: התאווה היתה מטרם של בני ישראל. אומנם המן הזין אותם, אבל לא סיפק את התיאבון שלהם: הם לא ראו בתיאבון אמצעי לקיום אלא מטרה: לא לאכול כדי לחיות אלא לחיות כדי לאכול! אם נותנים להם בשר, הם ירצו עוד יותר. נותנים להם עוף, ירצו בקר. נותנים להם בשר, ירצו דגים, וכו... ולכן הפתרון המרכזי של הבעיה הזאת אינו סיפוק בשר אלא למלא את האדם בתוכן רוחני חיובי כדי לספק את הנפש! צריכים טיפול בשורש האדם כדי להחזירו לאנושיות. ולכן זאת הסיבה שהקב"ה ציווה למשה לאסוף שבעים איש מזקני ישראל: יש צורך להעלות את רמת העם, צורך באנשי רוח, צורך במחנכים, כי משה לא יכול לבדו לעשות את כל התפקידים האלה.
לא מספיק לשים בן אדם בבית המדרש כדי למלאו בתוכן רוחני. לכל אחד יש תחום התעניינות אחד המדברת אליו יותר מאחרים: שבעים איש מזקני ישראל כנגד שבעים פנים לתורה, כך שלכל אחד יהיה תוכן רוחני שיכול לספקו עד עומק נשמתו!
מה שנאמר בדור המדבר במיוחד נכון עכשיו בדורנו, שאנחנו מושפעים עד מאוד ע"י התרבות המערבית. בקלי קלות אדם יכול להימשך אליה וזאת הסיבה שצריכים להעמיד אנשי רוח וגרעני תורנים, כדי להצליח לספק רוחניות לכל אחד ואחד שבחברה שלנו.
שבת שלום!

