יש כמה דברים שלא הסכמתי איתם בגישה שלכם, אני כותבת הכל בזהירות כי אני באמת לא מכירה לעומק את ה"שיטה" שלכם, אבל ממה שהתרשמתי-

דבר ראשון, ממה שהבנתי, אתה טוען שמה שחשוב זה חיבור רגשי "שיהיה כיף ונעים ביחד", לענ"ד זה לא מספיק.

משפחה זה לא רק "כיף ונעים", צריך דרך משותפת, אידיאלים משותפים, השקפת עולם דומה ואפילו פערי גיל סבירים. כל אותם דברים שאתה מגדיר כ"רשימת מכולת" (במובן השלילי שלה), הם בסיס בשביל לבנות משהו משותף. מה הקשר בין "כיף ונעים" לחינוך ילדים למשל?

כמובן שגם החיבור הרגשי חשוב, אבל לדעתי (המבוססת על מה שלמדתי במהלך השנים מרבנים/יות שונים) א"א להסתפק בו. ובשביל ההקצנה- כיף ונעים יכול להיות לי גם עם בחור חילוני שאמצא איתו שפה משותפת ואולי הוא גם יכול לענות על הצרכים הרגשיים שלי, אבל ברור שזה לא אומר שאנחנו מתאימים להקים משפחה יחד.

דבר שני, אתה מוכיח את הצלחתכם במס' הזוגות שנישאו בעזרתכם. כמובן שכל זוג שנישא זה מבורך, אבל

חתונה היא לא יעד סופי, היא רק התחלה. היעד הוא זוגיות טובה לאורך שנים של הזוגות הללו, ושם נמדדת ההצלחה.

את כמובן מוזמנת לא להסכים

אבל ברוך ד' הר הבית בידינו, ועם ההצלחות קשה להתווכח 

כמובן שחתונה היא רק התחלה,

ולמיטב ידיעתי הארגון היחיד בארץ שלא רק "דואג" לחתן אלא גם מעניק כלים והדרכה נכונה להצלחה הוא בית הספרלזוגיות

אני מזמין אותך לשאול את הרבנים והרבניות השונות שלך מה הם חושבים על מה שכתוב שם, אני כמעט משוכנע שאם הם נשואים הם יסכימו לכל מילה...

אגב, המילה "צריך" שחוזרת בדברים שלך, מצריכה הבהרה.

מי אמר שצריך? על בסיס מה את אומרת זאת?

 בשורות טובות 

שבוע טוב

שלום אליסף ול קצת אוחרת 

לא ממש הבחנתי בשאלות אבל אם ביקשת אתחס ביתר בהירות 

ראשית, במחילה ובאמת בלי רצון לפגוע או להתגאות- אחד הדברים הכי מצחיקים ועצובים בתחום הזה הוא שיש יותר מדי רווקים ש"מבינים בו". עם כל הכבוד, ויש כבוד, כל עוד לא התחתנת בעצמך או לפחות חיתנת 3 זוגות כתוצאה מהדרכה שלך- הדעות שלך הם בחזקת השערה שעדיין לא הוכחה 

שנית, אם יש מישהו שמוכן להתחתן בצורה אחרת כלומר בלי שכיפף לו בפגשות- מוזמן, אני לא מכיר מישהו זה. שלישית, המחשבות של "מה יהיה בעתיד עם חינוך הילדים" הם לא בידינו ולא תפקידנו. אנחנו מתפללים שד' יעזור לצלוח את החתונה, ולאחר מכן את ההריונות ואת הלידות ואת כל מה שיעבור בדרך, ובעזרת ד' יעבור\

אחרי כל זה יהיה לכם כבר מספיק יכולת שיחה והתמודדות עם כל אתגר בדרככם, ויהיו... 

כך אני עונה לאלו שפוסלים היום קשרים בגלל שבעוד 7 שנים תהיה דילמה לאן לשלוח את הילד לביה"ס...

ובשפה חריפה יותר- "האם כבר סגרתם היכן תיקברו בגיל 120...."

כמו שכתבתי (בזהירות רבה כמו ששמת לב) זה ממה ששמעתי ולא מרב אחד או שניים.

לא אמרתי שלא צריך כיף, אמרתי שלדעתי זה לא מספיק.

ואני כן חושבת שרצוי לחשוב "מה יהיה", אמנם אכן דברים יכולים להשתנות או אפילו בטוח ישתנו, אבל  להתעלם מבעיות שעלולת לצוץ בגלל פערים כאלה ואחרים מתוך הנחה ש"ה' יעזור" ?!

מלבד הרגשות הקב"ה נתן לנו שכל, שממה שידוע לי, אמור להוביל את האדם בדרכו באופן משמעותי יותר מאשר הרגשות, להתעלם ממנו ולסמוך על הקב"ה שיעזור אח"כ- לדעתי זו חצי השתדלות.

אני שואלת בשיא הרצינות- אם ה' הפגיש בייני לבין בחור מסורתי (שומר כשרות, מניח לפעמים תפילין, לא נוסע בשבת), כיף לנו ביחד, יש  לנו שפה משותפת, זה מספיק בשביל להקים משפחה?

לגבי נישואין עם בחור מסורתי אם זו שאלה מעשית אשמח לומר את דעתי 

בדרך כלל זוהי שאלה תאורטית 

מנסיון של רבים ממשתתפי התכניות שלי- לפסול בגלל רקע דתי זה הפסד

כל כך הרבה שינוים מתרוחשים בנושא זה בימינו- חזרה בשאלה/חרה בתשובה וכו'...

'רקע דתי זה הפסד'?

"תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה - מובטח לו שבניו תלמידי חכמים, ואל ישא בת עם הארץ, שאם מת או גולה - בניו עמי הארץ."

לפחות לפי מה שאני למדתי, דווקא על רמה דתית חשוב מאוד שלא להתפשר. במיוחד בגלל חינוך הילדים העתידי. וזה הסיבה שהגמרא מביאה- שאם ימות לו"ע יהיה מי שיחנך את הילדים כדרכו ובעז"ה יהיו תלמידי חכמים. הרי אנחנו מכירים את העצה החרושה- "לא לצפות שיהיו שינויים אחרי החתונה". אז נכון, שינוים דתיים בהכרח יקרו אבל לפחות כשמתחילים קרוב יש לקוות שיגמרו קרוב.

מעבר לכך, מסכימה שצריך לקצץ את רשימת המכולת- להשאיר בה רק את הדברים החשובים. דברים שבלעדיהם- זה לא יהיה הבית שלי. 

בהצלחה!

אני לא יודע מה למדת ואצל איזה רב

אינני יודע מה הכוונה להתפשר ומה כוונה לא להתפשר

גם איני יודע מה זה אומר בגלל חינוך הילדים העתידי 

כמובן גם לי יש מה ללמוד, ואשתדל לחשוב שוב לעומק , אך אני מעלה את הגיגיי ואשמח לשמוע את דעתכם

 קשה מאד לחשוב שחזל התכוונו שעלינו לקחת החלטות היום על בסיס ספקולציה עתידית של ספק ספיקא 

שהרי דברי חזל בכל מקום מבוססים על הודאות והחוזק של ודאי לעומת ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי

כלומר שיש לאדם בחורה שטוב לו איתה והוא רוצה להתחתן איתה, והוא יבוא אל חכמינו להתיעץ ויגידו לו להישאר רווק ולהמשיך להיכשל בכל מה שכרוך בזה רק בגלל שאולי הוא ימות ואולי הילדים שלו יתחתנו אצל החותן שלו ואולי החותן שלו לא יחנך אותם כמו שהוא היה מחנך אותם....

נשמע הזוי לחלוטין....

לא כן?

ובכלל - אפילו אם בפלפולי פלפולים ניקח את המינימום ההכרחי מהגמרא הזאת - אדם יר"ש צריך להתחתן עם בחורה שהיא גם כזאת. 

בנוסף: אצטט אותך רגע:

"כלומר שיש לאדם בחורה שטוב לו איתה והוא רוצה להתחתן איתה..."

תגובה:

אנחנו לא אומרים תפגש עם מישהי ואז תתאהבו ואז תבדוק ותראה שהיא לא מספיק יר"ש בשבילך. פשוט תצא עם כזאת מראש. למה להסתבך?

לפי מה שאני מבין - באותה תקופה היו תלמידי חכמים ועמי ארצות - והיה הבדל די רציני בהרבה תחומים בניהם. אבל לא בטוח שההיתה ירידה לרזולוציה יותר נמוכה למשל תלמידי בית שמאי ובית הלל התחתנו ביניהם.

אם נשווה - לדעתי הכוונה שננסה להתחתן עם מישהי ששיכת לאותו זרם אבל לא בהכרח להיכנס לרזולוציה יותר מידי קרובה.

מעבר לכך לדעתי היום קימת תופעה של נידות דתית\חברתית בחברה - כלומר אנשים משנים יותר בקלות מפעם את מצבם הדתי חברתי - באותה תקופה אדם היה די דומה למשפחה ממנה בא וחי חיים די דומים. ואילו בדורות האחרונים ישנו מעבר יותר גדול ושינווים יותר גדולים - אנשים חוזרים בתשובה או מצטרפים לקהילה שונה... לכן לדעתי חשוב כמובן הבסיס אבל לא תמיד שווה לרדת יותר מידי לרזולוציות נמוכות. 

סתם כמה חלוקות של מעמד הלכתי בחברה החזלית שעלו לי לראש בשניה- ויש יותר

החברה שלהם היתה לא פחות מורכבתמהחברה הדתית שלנו

מה הרעיון מאחורי הדרכת חזל להנשא לבני\בנות ת"ח?

נראה בעיני שזה מעבר לחשש איך בן\ת הזוג ימשיכו לנהל לבדם ל"ע את המשפחה

אלא איזה חיים יהיו לזוג ולבית בזמן הנישואין

נישואין זה כיף

חבלי שיהיה בסיס של חברים טובים וכיף להיות ביחד בזוגיות- כן- על זה יפול ויקום קשר שידוכין

אבל יש לנישואין עוד מרכיב חשוב-

לבנות בית נאמן בישראל

המשפחה היא יחידת היסוד שבונה את עמ"י- וממילא זו יחידת-משימה

לא במובן הקשה של המושג משימה- אלא פשוט- למשפחה יש מהות של עבודת השם כבית.

ולכן- גם בקשר שידוכי צריך להיות הכנה לקראת המרכיבים האלו- לקראת עבודה חינוכית משותפת של הילדים, לקראת בניה אישית-זוגית של בני הזוג,  וגם- חינוך של "הילד הקטן שבתוכי".

סתם הערה לדבר שלי אישית הפריע-

אתה כתבת לעיל: " שלום אליסףא .... ראשית, במחילה ובאמת בלי רצון לפגוע או להתגאות- אחד הדברים הכי מצחיקים ועצובים בתחום הזה הוא שיש יותר מדי רווקים ש"מבינים בו". עם כל הכבוד, ויש כבוד, כל עוד לא התחתנת בעצמך או לפחות חיתנת 3 זוגות כתוצאה מהדרכה שלך- הדעות שלך הם בחזקת השערה שעדיין לא הוכחה"

(סתם מידע- אליסףא נשוי ואבל לילדה- וכפי הידוע לי יד לו ולאשתו בשדכנות ב"ה)

האם אתה לא מכיר את המושג- לב יודע צרת נפשו? שלעיתים האדם יודע בתוכו מה התשובה רק אין לו אומץ לומר אותה?

ומנגד אתה כותב- "כמובן גם לי יש מה ללמוד, ואשתדל לחשוב שוב לעומק , אך אני מעלה את הגיגיי ואשמח לשמוע את דעתכם"

ועל זה נתונה הערכתי

לגבי נישואין עם בחור מסורתי או חילוני-

אולי לחברה שאתה מסתובב בה זה שאלה תיאורטית-

אבל להרבה אנשים זו שאלה ממשית של ממש.

וגם לתאוריה שבתשובה עליה- יש נפקא-מינות על שידוכין בין דוסים "רגילים"

אני לא מכיר את השיטה מעבר לכתבה אבל עם הבסיס אני לפחות מסכים.

לדעתי חיבור רגשי זה אומר שהצרכים הרגשיים שלי מתמלאים ע"י בן הזוג - לדוגמה רוב האנשים צריכים הערכה ליכולות שלהם אבל כל אחד ברמה שונה. אם לאדם מסוים זה מאוד חשוב חשוב שלפני הכל ימצא מישהי שתפרגן לו כי במידה ולא כל הזמן יהיה בינהם מתחים על הרקע הזה. לעומת זאת אם תהיה מישהי שתפרגן לו - הוא יהיה מוכן לוותר על הרבה דברים ולעשות בשבילה הרבה.

לגבי "רשימת המכולת" - את חושבת שזה הבסיס ומשם ממשיכים הלאה -  לדעתי הבסיס הוא הצרכים הרגשיים ואם הם מתמלאים פתאום רואים שאפשר להתגמש עם הרבה דברים. דבר נוסף "רשימת מכולת" היא דבר די טכני במהותו וכמו שאוריאל אומר לפעמים אין קשר בינה לבין מה שמחפשים. אני אתן כמה דוגמאות:

• שירות צבאי - שירתתי ביחדה קרבית ובאופן טבעי אני יותר מתחבר לאנשים בעלי עבר דומה אבל עדין לא מצאתי שום קשר בין שירות צבאי לזוגיות.
• ישיבה\ מדרשה\ מקום לימודים - היו פה בזמן האחרון כל מיני שירשורים על מה זה אומר על אדם אם הוא למד בהסדר \ היא למדה במדרשה \ תואר במקום דתי ועוד - יושב בחור בסוף ישיבה תיכונית ואומר לעצמו אני יכול להתגייס רגיל\ מכינה\ הסדר - בעיקרון אם הבחור רוצה להתחיל לימודים אקדמאים אחרי השרות בד"כ שירות בהסדר לא יעלה לו בדחיית הלימודים ביותר משנה אבל ישדרג את עצמו חברתית. לכן ישנם אנשים שלא מתאים להם ולא כ"כ מנצלים את הזמן שכדי לשדרג את עצמם מבחינה חברתית מוכנים להשקיע שנה (וגם זה לא תמיד) ובתמורה מקבלים שירות צבאי יותר קל. כנ"ל קיים גם במקומות לימוד. לגבי רוב החברה בישבות למשל שכן לומדים לדעתי ניתן לראות את התכונות הטובות שהם רכשו בישיבה בהרבה תחומים אחרים בלי קשר לישיבה ולהחליט לפי זה.

היו רק לצורך מילוי צרכים רגשיים, אולי זו אכן הדרך, אבל ככל הידוע לי הם גם מעבר לכך ול"מעבר" לא תמיד מספיק חיבור רגשי.

אולי "רשימת המכולת" שציינת היא אכן טכנית, אבל לא דיברתי על צבא/ישיבה וכו', אלא רמה רוחנית דומה פחות או יותר, השקפת עולם,  מטרות- זה "טכני" בעייניך?

כלומר זוגיות לא יכולה להיות רק רגשית מכיוון שצריך את הכול!!!

מה הקשר עם חברים הוא אך ורק רגשי??? ברור שלא!!

חבר אם אין לכם מחנה משותף מסויים(נגיד תנועת נוער , צבא, ישיבה או בנות ש"ל, אולפנא וכו' וכו')

אז בזוגיות שלא יהיה משהו מחבר?? 

וזוגיות זה לא רק בעל ואישה הם צריכים להיות גם חברים כאלה שכאשר לא מסכימים 

ויכול להיות שהם לא יסכימו על הכול זה לא יהיה איזה סרט רע כי הכול אצלם הוא רגשי... לכן כשאהבה יורדת אז גם כול היחס יורד...

אם הם יכבדו את הדעה של השני הם ינסו לדבר ולהגיע לפשרות...

ומברך על העשייה! בעז"ה הבית ספר הזה יעלה ויצליח!

אני חושב שהבנתם קצת לא נכון את המטרה שלו ומה שכתוב בכתבה.

מה שאנשים כיום חושבים זה שרק אם הבחור/ה עולים על כל הדרישות אז יופי הוא/היא הזיווג שלי! 

וקצת קשה לזה לקרות בגלל שלמצוא אדם שעונה על כל הדרישות זה קשה.

ואנשים שוכחים שמה שחשוב והעיקרי בקשר זה מה שקורה אחרי החתונה, אחרי 20 שנה ואחרי 40 שנה ויותר.

והעיקרי זה בניית הקשר שהקשר לא יכול להבנות לבד אלא ששני בני הזוג בונים אותו יחד,

ואת הקשר אפשר לבנות גם אם הבחור/ה לא עונה על כל הדרישות (למשל בניין נבנה מאפס הוא לא נבנה לבד) 

ויוצא מכאן שהרשימת מכולת היא לא כ"כ חשובה ולא רק על פיה אפשר להתחתן!

צריך לחולל שינוי מהותי בדרך ואז בעז"ה הדרך תתקצר ויהיה פחות כאבי ראש ותסכולים!

אוריאל תגיד אם כיוונתי לדעתך עם מה שכתבתי!     (מצטער על הניסוח הקשה)

בהצלחה!

פשוט זה לא מה שהבנתי מהראיון שלו.

ניסחת היטב את דעתי....

אני שמח ליווכח שכולם מסכימים לכך...

של להוריד תרשימת מקולת

כיי אישית הרשימת מקולת חוסמת אותי מלזרום ולנסות אם אנשים שהם לא לפי איך שחלמתי. יש אני אנטי ובאה בראש שהוא לא בראש שלי ולא נותנת לבנאדם הזדמנות.

וגם מסכימה שהכי חשוב הכיף.כי ברגע שלא כיף לך אם בן אדם שום דבר טוב לא יצמח גם לא ילדים טובים.

ושכיף עם בן אדם זה מצמיח אותך ואותו

וגם למשל אם מפריע לי רמה דתית של בחור מסוים אז יהיה לי קשה להעריך אותו ואת דעותיו מאוד ומימילא החיבור ביננו לא ימשך

ב"ה

אבל ממה ששמעתי, הזדהתי עם האמירות שלכם.

חובה(!!!!!!!!) 'רשימת מכולת' אבל לא מאוד מפורטת, אלא יותר כוללנית... בן אדם חייב לדעת פחות או יותר מה הוא מחפש ומאיזה כיוון....

בהצלחה לכולם בעזהי"ת!

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז