מלבד העובדה שזה "טיפשי כבר מעכשיו להצמיד אותה לכל האלקטרוניקה", כמו שציינת בתבונה.

למה שלא תשקיעי את הכסף בספר איכותי, כמו "הספר הראשון שלי", בדיסקים טובים לילדים או בלגו איכותי?

תדברי איתה - תעשירי לה את השפה.  ויש הרבה משחקים "ממשיים", עם תוצאות ממשיות, עגלות, בובות, פאזלים, קוביות, ספרונים וכו' - ולא שלוחצים על כפתור וקורה משהו... יש גם קלטות טובות.  לענ"ד, ילד צריך להתרגל איך עובד העולם המוחשי לפני שהוא מפעיל את ה"כאילו" הוירטואלי...

כי אני חושבת שזה דווקא כן טוב לתת להם להתעסק עם האלקטרוניקה.

בעידן של ימינו, כישורי מחשב חיוניים לא פחות מכישורי קריאה, ובדיוק כפי שאני מאפשרת לבן שלי להתחיל לקרוא ברגע שהוא חפץ ומתעניין בכך, כך אני אני נותנת לו מחשב (בהגבלה כמובן). וכשבן השלוש שלי היום כבר כמעט ויודע להתקין ווינדוס בעצמו, ותיקן באחרונה מכשיר MP4 מקולקל שהיה לו על תקן צעצוע (ואח"כ קילקל אותו שוב כשזרק אותו יותר מידי פעמים על הריצפה) וכאלו דברים, ברור לי שהכישורים האלו יהיו לו שימושים ביותר בעתיד הקרוב והרחוק.

ודווקא לקטנטנים יש למחשב הרבה מה להציע.

פיתוח של מוטריקה, קשר יד-עין, התאמות, צבעים, אותיות, שפה, צלילים

מה שכן גם אני חושבת שזה בזבוז. המקלדת עם התוכנות השונות מגיעה לכמה מאות שקלים, כשאפשר להשיג שפע של לומדות להורדה או באינטרנט, חינמיות או כמעט חינמיות, שמשחקים בהם עם המקלדת הרגילה של המחשב או בעזרת העכבר.

לא מצאתי אתר טוב בשיטוטי ברשת...

ושם פשוט נכנסו ל'מרכז התוכנות' ומצאתי כמה משחקים מועילים. (זיכרון צלילים, משחקים אותיות, פאזלים ועוד)

אבל אני אתר אחד שאני זוכרת שהיינו משתמשים בו,  http://www.myfirsthomepage.co.il/ktantanim.htm

לא הכל שם טוב וחינוכי, יש שם גם דברים טיפשיים. אבל מצאנו שם לא מעט, והוא גם הוביל לאתרים אחרים עם משחקים טובים.

וכיום כשהילד שלי משחק במחשב, אני לא מגבילה אותו דווקא למשחקים החינוכיים יותר, אלא נותנת לו לבחור לבד (בהגבלות מסוימות) וראיתי שהוא משחק בשמחה בהחלט גם במשחקים הטובים.

עוד איזה שנה וחצי תוכלי לתת לה לשחק  בדברים פשוטים עם העכבר.

נראה לי סתם ביזבוז מקלדת מיוחדת וכל זה.

אלא אם שואלים אותך: "מה להביא במתנה?" ואין לך רעיון אחר

אצלנו נהנים מהמחשב הרגיל באותו הגיל שמתחילים להתעניין בקומפי, ככה שאין לו ערך מוסף. יש אתרים טובים גם לפעוטות קטנים, ואין תועלת מיוחדת במקלדת של קומפי. הם צ'יק צ'ק קולטים את הקטע עם העכבר וגם עם המקלדת. יש להם מוטיבציה גבוהה להגיע לשליטה במחשב! בסך הכל אני לא חושבת שזה רע. זה העולם שלהם, אחרי הכל, אם נרצה בכך או לא. כמובן שכן כדאי לווסת, אבל אתם עוד לא שם

מבלים זמן רב על המחשב.

אם זה בגלל הלימודים שלנו ואם זו העבודה.

והיא מחקה אותנו, מתיישבת מול, מתקתקת על המקלדת ומזיזה את העכבר.

האם לא כדאי בגלל זה להושיב אותה מול משהו שילמד אותה במקום להעביר את הזמן בלחקות את אבא ואמא?

והייתי מעוניינת לשמועעל אתרים באינטרנט לגיל הזה, חוץ מקומפדיה, גלים וגוב לא מצאתי משהו ובטח שלא לגיל שנה ומעלה.

תודה רבה!!

זאת באמת בעיה. כאשר ילד היה רואה את ההורים שלו עסוקים בדברים "מוחשיים", היה מחקה אותם: אמא מכבסת, מגהצת, מכינה אוכל...  אבא שעובד בגינה, לומד, אפילו נוהג.  הילד היה רואה דבר שתוצאתו או אווירתו היא "טבעית" למעשה שנעשה.  

כאשר אנו מזיזים את ה"עכבר"  של המחשב התזוזה שכתוצאה איננה פיזית. זה לא דבר שדוחף דבר, אלא תוצאה וירטואלית. כך גם כתיבה במקלדת ביחס לכתיבה בעיפרון.  קודם כתבו אותיות במכשיר כתיבה, אח"כ מכונת כתיבה וכעת במקלדת.  בתודעה ובהרגל שלנו, ברור שהמקלדת היא "קיצור דרך" לכתיבה ביד. הדור החדש שגדל, עלול "לדלג" על השלב הזה. שבעיניו הוירטואלי יהיה ה"טבעי".  אז נכון שאנחנו גם מדליקים חשמל במתג ולא נאנחים לרווחה שסוף סוף לא צריך להדליק את המדורה או מנורת הנפט... אבל אי אפשר להשוות בין הפעולות החד פעמיות האלה לשהות הממושכת על יד המחשב. לענ"ד הדילוג הזה הוא בעייתי בהתפתחות של הילד.

אמנם אפשר לומר, שיראה לפחות שיש במחשב "עולם ומלואו", אך יתכן שזו בדיוק הבעיה: קודם כל שיראה שבעולם יש עולם ומלואו.. גם ברור לי שמבחינה מוחית ההתפתחות שבאה כתוצאה מהכתיבה ביד ומה שהיא משדרת אל המוח - כלל איננה מה שבא מהלחיצה הקלה על מקשי המקלדת..

הקיצור, דעתי העניה היא שכמה שהילד יראה את ההורים שלו בפעילות/לימוד מחוץ למחשב - ובוודאי התעסקות איתו - כן ייטב.

כשילד גדל - אפשר יותר להסביר לו: זה שייך לעבודה של אבא. הוא כותב מאמרים, הוא מסכם מה שלמד, הוא קורא משהו שכתבו על... ילד מבין שיש כאן משהו תכני, פונקציונאלי, לזמן שצריכים - ולא משהו שחיים סביבו. וגם עם זה - הדברים אינם פשוטים..

זו לא "הלכה פסוקה" אלא דברים שחשבתי, וחומר למחשבה ולהתבוננות.

מה רע בלשבת ולחקות את אבא ואמא? למה היא צריכה לפתח בזמן הזה כל מיני כישורים? מה, גם כשהיא מאכילה את הבובה שלה  או לוקחת מברשת שיניים ו"מצחצחת" זה נראה לך כמו "להעביר את הזמן", שעדיף לנצל אותו לדברים מועילים יותר?

אני מסכימה עם הדברים החכמים שכתב ד., ובפרט עם המשפט דעתי העניה היא שכמה שהילד יראה את ההורים שלו בפעילות/לימוד מחוץ למחשב - ובוודאי התעסקות איתו - כן ייטב.

ומוסיפה: אני מעדיפה להרגיל את הילדים שלי להתעסקות עם המחשב כמה שפחות. אני גם לא מראה להם סרטים מהאינטרנט כמו אסי וטוביה, כדי לא להרגיל אותם לכך שזו אפשרות קיימת. ובע"ה, בקרוב מאוד נתנתק כדי שהמושג אינטרנט ייצא מהבית.

גם אם השימוש במחשב הוא בלתי נמנע, אני לא דואגת - הם ידביקו את הפער מהר מאוד ברגע שיצטרכו. זו לא מיומנות כמו מוזיקה, מוטוריקה, שפה או קריאה, שכדאי לפתח מוקדם ככל האפשר.

בכל אופן, אם ילד רואה את ההורים ורוצה גם, אז בגיל הרך נתתי להקליד אותיות במחשב וגם לשחק עם הצייר.

הילדים בכלל לא מתעסקים במחשב.

אני גם גדלתי בלי מחשב והיום אלופה הם נראים לי כאלה גלמים כשהם יושבים מול המסך והעינים מתרוצצות מצד לצד.. מה שכן, לאמא זה מאד קל לתקוע אותם מול מסך  - זה בטוח!

לא המקלדת עצמה, ולא התוכנות הנלוות.

http://www.poissonrouge.com/

ולאור תגובותיכם החלטנו להימנע מקניית המשחק דווקא בגלל שיכול להיווצר כאן עניין של הרגל מגונה מעט של התמכרות לישיבה מול מחשב ובזבוז זמן טוטאלי לכשתגדלנה.

ד. תודה רבה, בהחלט העלי לי מס' נקודות למחשבה שמתבטאים בעוד נקודות שונות בחיי בנותינו בכל מה שקשור לדוגמא האישית.

בכלל נראה לי שאצמצם את שעות פעולותי על המחשב לשעות הלילה מהאוחרות.

אבדוק את האתרים שניתנו כאן, בכל זאת, ניתוק מוחלט מהמחשב לא נראה לי שיקרה..

ואגב, הישיבה הממושכת של ילדים בגילאים שונים - ולא רק ילדים - היא באמת יוצרת התמכרות שמורגשת ממש בראש.   זו באמת חכמה גדולה, ליצור מצב, אצל מי שמעונין בכלל בשימוש ילדיו במחשב, שמחשב הוא משהו ש"משתמשים בו" ונהנים ממנו חלק מוגדר מהזמן, אבל אנחנו עצמאים ממנו. יש לנו הרבה מה לעשות - ואחד מהדברים הוא המחשב. מגיל מסוים ילדים יכולים להבין את זה, יכולים להבחין שסתם "מתקתקים" עליו וכו' - ולהבין שאנו קוצבים יחד איתם, ביחס  נעים ובהחלטיות, זמן למחשב, באיזכור הסיבה. כמובן, יש הבדלים בין ילד לילד ונסיבות וכו'..

אפשר לקנות ספר אלקטרוני שבו לוחצים על ציור והמכשיר משמיע את שם העצם (בעוד שנה תוכלי לקנות ספר שמלמדת אותיות או מספרים). תבדקי בחנויות צעצועים. היתרון הוא בקשר שהיא תעשה בין לחיצה על ציור לבין המילה שנאמרת וזו התחלה של אלקטרוניקה ויחד עם זאת לא ממכר ולא נותן אפשרות לשבת ולבהות באפס מעשה במסך.

היום לא ממליצים להושיב ילדים קטנים מעבר לזמן מסויים מול מחשב/וידאו כי הציורים המרצדים גורמים לחוסר ריכוז.

היה לנו והילדים מאוד נהנו.

חבל,שנה שעברה הנחנו ליד הפח.(הילדים גדלו...)

את דעתם מתוך שיקול דעת ולא כ"עדר"..  ואני בהחלט מחזיק בדעתי וגם נימקתי אותה.

אז את יכולה לנסח, "אני יוצאת נגד דעת הרוב כאן"... מותר לך כמובן..

ולא כל דבר שהילדים נהנים אומר שהוא נכון.

אם לא נדבקים למחשב?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....