ללכת רחוק זה עניין יחסי.

יש כאלה שבשבילם מישהו מעדה אחרת זה ללכת רחוק, יש כאלה שמבחינתם הפרשי גיל זה רחוק, או הפרשי גובה.

מישהו שגר רחוק לא משפיע על הבנאדם עצמו, ונראה לי על זה יש פחות ויכוח. (על שאר הדברים עוד יהיה מי שיתווכח איתי, ולכן עדיף לא להכנס לזה...)

השאלה שלך, אם נתעלם מהחפירות שלי בנושא, היא כשאנחנו מסתכלים גיאוגרפית נטו, עד כמה זה משפיע על הקשר?

משפיע. לא אגיד שלא. ולא יודעת למה כל אלה שאני יוצאת/יצאתי איתם הם מהצפון, אז יש לי טיפה מושג (למרות שאין לי כ"כ למה להשוות... ).

אבל...

אני אישית אגיד לך שזה שווה את זה. נכון, זה מונע לפעמים שא"א להפגש כי הוא נסע הביתה, או שהנסיעות שוחקות אחד מכם/שניכם, או אפילו במחשבה קדימה- מישהו יצטרך להתרחק מההורים, או שניכם. אבל בגלל זה להפסיד מישהו שיכול להיות שהוא הזיווג שלך 40 יום לפני יצירת הוולד, ורק בעוה"ז יצא שהוא גר רחוק? (גם כן רחוק, בארצנו הקטנטונת אין מ-מ-ש רחוק....)

אני אומרת- לכי על זה, ושיהיה הרבה ב"הצלחה!

שנזכה כולנו להשקיע בשביל כאלה דברים

ב"ה ובהשתדלות

תמיד אפשר לומר את משפט הקסם "חבל לפספס רק בגלל.."

כי לפעמים, מה לעשות, ישנם אילוצים. מרחק הוא אחד מהם,

ומשום מה לא נהוג להתייחס אל זה כאל מינוס במדוייט, למרות שזה כן!

כשכל אחד מגיע מקצה אחר של הארץ, זה דורש נסיעות ארוכות,

זמן, אילוצי "ללכת לקראת.." ודייט באפיסת כוחות לשני הצדדים.

בכ"א, אני לא מדברת על מרחק של חיפה- ת"א.

קחי משהו כמו גולן- מצפה רמון.

בעיה!

יש אמת בדברייך, במיוחד כשהיא האמת שלך, ואותה בטח שאי אפשר לסתור.

אף אחד לא רוצה להגיע באפיסת כוחות לפגישה, אבל גם אף אחד לא רוצה לפספס מישהו מאוד ספציפי שקיים פה בעולם... כמה להשקיע בזה? זה כמו לשאול כמה להשקיע בנישואין עצמם, או אפילו בילד בעז"ה. לא תשקיעי?

מה לעשות, החיים זה לא בורסה, ולבחורים אין מניות אצלנו הבנות.

לא כל דבר בחיים זה רווח והפסד,

אבל אילו זה כן היה,

נראה לי שפה הוא היה מנצח, ובגדול!

לרוב נפגשים באמצע! אני מקווה שזה באותה מדינה חחח

עד כדי כך שאחד הסיבות שבגינם מותר לצאת מא"י לחו"ל זה בשביל לישא אישה.

אז אני לא אומר שצריך לצאת עכשיו לחו"ל כדי לחפש אבל באמת שארצנו היא כ"כ קטנטונת שאפילו בדוגמה הקיצונית של הגולן ומצפה רמון זה סה"כ 5 שעות נסיעה.

אם היית שומעת שיש סיכוי של אחד למאה למצוא אוצר במרחק 5 שעות נסיעה לא היית נוסעת לחפש? אז בטח כשמדובר באוצר שילווה אותך כל חייך.

השיקול של המרחק מההורים הוא טיפשי כי בכל מקרה ככל שעובר הזמן נוסעים פחות להורים. ומעבר לזה נאמר "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"

אז אם קצת קשה המרחק הזה בשלב הדייטים אפשר להיפגש קצת פחות ולדבר באמצעות הסקייפ. וברגע שתתחתנו בכל מקרה תצטרכו לעשות שינויים בחיים.

בהצלחה.

זה באמת נשמע יפה ואמיתי לנסוע גם עד קצה העולם בשביל האשה/האיש שלך,

אבל בתכלס נוסעים, פוגשים מישהו שלא נשמע כ"כ מתאים אבל מנסים אולי עוד פגישה 

(ונסיעה של כמה שעות) ובינתיים צצות הצעות אחרות שסמוכות אליך אבל מסרבים כי אתם בקשר.

אחרי פגישה נוספת את/ה או הצד השני מחליטים שזה לא מתאים .

וחוזר חלילה - למי יש כח וזמן לכל זה?

ההשקעה בהצעה (ועוד הצעה ועוד הצעה..) קרובה גיאוגרפית מתישה,

אז ק"ו כשהיא נמצאת רחוק..

לכן, כל מקרה לגופו - זה תלוי בזמן שיש לך, במצב רוח, בכמות ההצעות (אינו דומה מי שיש לו 100 הצעות למי שיש לו 101.. (: ) וכד'.

כל זה נאמר דווקא על תקופת ההיכרות. לאחר מכן גם אני חושב שזה באמת לא משנה.

אבל אם יש הצעה שנראית מספיק רצינית וכדאי לברר אותה לעומק אז שיקול המרחק מתגמד לעומת חיים שלמים שאח"כ חיים ביחד עם בן/ת הזוג.

לגבי כל השאר מסכים איתך לחלוטין

אם הקשר הוא קשר בריא וטוב אז מזה משנה המרחק כמה הוא גדול וכמה נהיה רחוקים מההורים התנאים והאמוראים היו עוזבים את בתיהם למשך שנים כדי ללמוד וללמד תורה..

הגעתי אפילו לאשדוד

אני צפונית מהגליל ובעלי דרומי .....

היה צורך בלהשקיע בפגישות (נפגשנו בכל רחבי הארץ....)

 אבל היה שווה!!!

וגם אחותי נשואה לבחור שלמד בישיבה דרומית.....

כי תרצי לנסוע....והנסיעה תרגיש לך כמו כלום.....(מדברת זאת שהמרחק הכי רחוק שהלכה זה עד הספסל שמתחת לדירת הסטודנטים שלה- בעלי היה בא אליי כ-ל הזמן לדירה כשהיה משתחרר מהצבא מקרני לת"א כולל להורים שלי והיה חוזר בטרמפים........

על מישהו שהיא מכירה שכדי להכיר מישהי שהורים שלו רוצים לשדך ביניהם הוא צריך לטוס לחו"ל!!! כי היא אמריקאית..

אבל הם חרדים וזה שידוך וזה...

אבל עדיין, היא ואני היינו בשווק!!

והתחתן עם מישהי מהארץ.

למרות שגם- הם די חרדים, ואם הבנתי נכון, הוא רצה מהתחלה מישהי מישראל. אבל כן. הוא היה צריך לטוס כדי להיפגש איתה..

יש כאלו שיהיו מוכנים לחצות אוקינוס, ויש שמקסימום מוכנים לחצות כביש. 

ברגע שתתחתנו ממילא תגורו באותו מקום, אז השאלה היא בנסיעות לדייטים ומרחק מהורים אחרי חתונה. 

נסיעות לדייטים זה אולי טרטור, אבל זמני. אז בעצם הכי חשוב זה מרחק מההורים אחרי חתונה.

תחשבי עד כמה את מרגישה בנוח עם מגורים רחוק מההורים, אם היה לך נסיון כלשהו במגורים מחוץ לבית. יש נשואות שמאוד אוהבות להשאר בבית שלהן, אבל עדין רוצות להיות קרובות למשפחה כי הן מרגישות תמיכה וכו'. 

בכל אופן, זה ענין לדיון- אולי תפגשי מישהו שדווקא לא מעונין או לא נעול על להישאר במקום מגורי הוריו וכדומה. לא בהכרח צריך לגור באמצע. 

ו... נישואים וילדים זה דבר מגביל. צריך לוותר ולהתפשר ולמצוא את העצמיות בתוך הגבולות.

נפגשתי עם מישהי שהמרחק ביני לבינה היה די רב  וזה רק מאיפה שהיא שירתה ,

הבית שלה היה בכלל מחוץ לטוווח קליטת סלקום ....

ובכל זאת בגלל שרציתי והיא רצתה , בכל אופן בהתחלה , בכלל לא היה לי קשה לנסוע ,

להיפך הרגשתי שהנסיעה היתה עוברת מהר והמרחק לא היה בכלל מדד מבחינתי .

האמת שאחרי שזה לא התאים מבחינתה אז מצד אחד הרגשתי שפשוט בזבזתי חצאי ימים שלמים לחינם

אבל מצד שני יסורים מכפרים וגם למדתי על עצמי דבר חשוב שהמרחק מבחינתי הוא לא מדד .

דרך צלחה גם אם היא ארוכה  .

נפגשנו כמה פעמים בעפולה (שעתיים הסיעה מפה ושעתיים נסיעה מפה)...

לא תענוג גדול, אבל לא מצטער.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי