קניתי בשבוע הספר, אבל אמא שלי אוסרת עלי לקרוא אותו! היא אומרת שהוא נוראי וקשה. [והיא מאוד ליברלית בכל הקשור לקריאה. לא זכור לי מאז גיל 10 שהיא אסרה עלי לקרוא משהו]

פשוט מוזר~

ספר הזוי לחלוטין. זה מה שאני זוכרת ממנו.

אפילו לא סיימתי אותו (נראה לי..)

בעזהי"ת

נכון, העלילה מוזרה בעליל.

הכתיבה מוזרה.

אבל-

מבחינת הכניסה לדמות? הכותב שיחק אותה. הספר נראה בדיוק כאילו ילד אוטיסט כתב אותו.

אני מאוד מאוד אהבתי אותו, למרות שיש אנשים שלא ממש מתחברים לסגנון, הוא כותב כמו ילד אוטיסט וזה יוצר סיפור ממש מגניב

המקרה המוזר-

אני ממש אהבתי, הוא פשוט מעולה ביותר, וצנוע לגמרי..

אבל תלוי ממש מה סגנון שלך, זה בעיקרון מסופר מנק' מבט של ילד אוטיסט,

זן ואומנות אחזק האופנוע-

אני ניסיתי לקרוא ולא החזקתי מעמד,אבל אחותי טוענת שהוא מעולה..

קריאה נעימה!

והמקרה המוזר של הכלב בשעת לילה גם מצויין

ונהנה מהמוזריות שבעניין (להרגש כמו אוטיסט למשל) אז תקרא את המקרה המוזר.

אני- הרגשתי מוזר (=

ולכן לא אהבתי.

לשיקולך.

איך "הוציאו גרסה נקיה"? מי? איך ניתן לעשות כזה דבר?

המקרה המוזר של - קראתי ודי אהבתי, אם כי זה לא קל לקרוא, במיוחד למי שמרגיש הזדהות גדולה עם הגיבור, בבחינת "היי גם אני קצת אוטיסט, לפעמים...  וזה נורא קשה."

זן ואומנות אחזקת - קשה, מוטרף, למי שאוהב פילוסופיה, אופנועים,  וקשרים חברתיים לא ברורים. נדמה לי שלא הבנתי את הרוב ולא גמרתי אותו. מצד שני, קראתי את זה כשהייתי בתחילת תיכון, סביבות גיל 15 כי אחי קרא את זה ונתן לי והוא גדול ממני בעשר שנים... אז אולי זה היה מוקדם מדי. מעניין לנסות שוב.

ספרים של מורקאמי ואדאמס - התחלתי לקרוא אחרים שלהם: יער נורבגי" ו"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" והפסקתי אחרי פרק או שניים. בלתי נסבלים, לא צנועים, לא מצחיק, לא מבכיא, סתם איכס מדכא או מטופש.

הוא לא משהו, לדעתי. ציפיתי להרבה יותר.

ואם זה הפעם הראשונה שאתה קורא את מורקמרי- זה סגנון כתיבה מאוד מאוד שונה. זו לא עלילה ברורה ומסודרת או מסעירה. והוא ממש הזוי- יש כאלה שאוהבים את זה ויש כאלה שמדעזעים.

הספר לא נקי.

מי שאוהב את מדריך הטרמפיסט מן הסתם אוהב גם את זה..

ובכללי אני לא זוכר דברים מזויעים, אבל אני גם לא וכ אם זה נקי מאה אחוז..

"הרהור עמוק" מבינה בסדה

ספריה ארורה!

אני עוד אשיג את כולם..

אני יכולה לחוות דעתי על מדריך הטרמפיסט אם את רוצה

אבל הגיוני שמרווין42 מבין בסדרה עוד יותר ממני..

ספר נהדר. אומנם גס, אבל כמו שהרב קוק כתב על ש''י עגנון (סלחו לי על כך שהציטוט אינו מדויק) "בטל בשישים". ממליץ בחום. על כל הסדרה.

נ.ב.   אם אתה קורא - אל תקרא את הסדרה בראש רציני. תסתכל על מה הוא יורד, על מי הוא (ועל מה) הוא רומז. מפתיע כמה שההערות שלו יכולות להיות דקות - אבל חדות.

הטובים זה 1,2 ו5, כלומר

מדריך הטרמפיסט, המסעדה שבסוף היקום, ולא מזיק ברובו.

'היו שלום ותודה על הדגים', ו'החיים היקום וכל השאר'

פחות טובים.

קראתי אבל קצת בדילוגים - זה היה חביב אבל לא היה לי כח לקרוא את זה ממש בפירוט

זן ואומנות אחזקת האופנוע גם קראתי - ספר יפה. קשה קצת להבנה וקצת שואב ריגשית כזה. אבל זה ספר טוב.

החלקים האחרונים לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי על מה זה.

ספר מעולה [על נושא שגם מאד קרוב לליבי]. מרגש ואנושי, ובאמת, כמה אנשים יכולים להיכנס לראש של ילד אוטיסט [או אספרגר, אני לא סגורה על העניין] ולגרום לך להזדהות איתו כ"כ? כתיבה מעולה.

בעניין הנקיות- יש גלישה קטנה [שהיא מהותית לעלילה] אבל לא מבחינת תיאורים אלא באופן יותר של הסבר. יש גם גרסה לילדים, אבל לא קראתי אותה.

המסעדה שבסוף היקום- אם קראת את המדריך ואהבת, אין סיבה לא להמשיך.

כלומר, ההודעה הזו ממש תלושה. היא לא אומרת לנו כלום על הספר. פרטי, נמקי והסבירי.

משום מה זכור לי כספר שלא הצלחתי לסיים אותו, מהוולגריות שבו. וסליחה מכל המתלהבים עליו כאן.

אולי הסיפור עצמו צמרר אותי, ואולי הצלחתי להכנס יותר מדי לראשו של הגיבור, כך או כך... הוא ממש זיעזע אותי...כשהתחלתי להבין לאן הוא חותר, והפסקתי באמצעיתו (או נכון יותר לקראת סופו)

אבל ככללל הכתיבה של מארק הארון יפהיפה קולחת, שנונה, ועגמומית לעיתים...

אולי אנסה לקרוא אותו שוב (הייתי בהריון כשקראתי אותו... ויכול להיות שסף הרגישות שלי היה גבוה מכרגיל...)

אז תאהב גם את המסעדה שבסוף היקום.

אני אישית אהבתי אותו אפילו יותר מהמדריך.. העלילה שלו הרבה יותר מתפתחת במהלך הספר, ולוידעת, אבל הוא הרבה פחות הזוי גם מהמדריך..

נקי- ממש! אין שום קטע. אני חושבת שכל הסדרה ככה נקייה.

אל תקראו אותו!! נראה תמים, אבל הוא ממש לא כזה. ספר מ-ג-ע-י-ל!!

המקרה המוזר - ספר ממש יפה, אבל כמו שכבר כתבו לפני, יש בו חלק לא נקי שמהותי לעלילה.

מה שאמרו על גיסאות שונות שלו - אין לי מושג, קראתי אותו באנגלית...

בכללי אני ממליצה על הספרים של דאגלס אדמס. מאלה שקראתי נהנתי. הבעיה היא שאני באמצע הסידרה, כי החלטתי לקרוא אותה באנגלית וזה די תוקע לי את הקצב, כך שאני לא בטוחה לגבי הספר המסויים.

בכל אופן ספריו הומלצו לי בחום, וזה חשוב לדעת להסתובב עם מגבת וכדו'.

לגבי האחרים - אין לי מושג.

בהצלחה.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.