קניתי בשבוע הספר, אבל אמא שלי אוסרת עלי לקרוא אותו! היא אומרת שהוא נוראי וקשה. [והיא מאוד ליברלית בכל הקשור לקריאה. לא זכור לי מאז גיל 10 שהיא אסרה עלי לקרוא משהו]

פשוט מוזר~

ספר הזוי לחלוטין. זה מה שאני זוכרת ממנו.

אפילו לא סיימתי אותו (נראה לי..)

בעזהי"ת

נכון, העלילה מוזרה בעליל.

הכתיבה מוזרה.

אבל-

מבחינת הכניסה לדמות? הכותב שיחק אותה. הספר נראה בדיוק כאילו ילד אוטיסט כתב אותו.

אני מאוד מאוד אהבתי אותו, למרות שיש אנשים שלא ממש מתחברים לסגנון, הוא כותב כמו ילד אוטיסט וזה יוצר סיפור ממש מגניב

המקרה המוזר-

אני ממש אהבתי, הוא פשוט מעולה ביותר, וצנוע לגמרי..

אבל תלוי ממש מה סגנון שלך, זה בעיקרון מסופר מנק' מבט של ילד אוטיסט,

זן ואומנות אחזק האופנוע-

אני ניסיתי לקרוא ולא החזקתי מעמד,אבל אחותי טוענת שהוא מעולה..

קריאה נעימה!

והמקרה המוזר של הכלב בשעת לילה גם מצויין

ונהנה מהמוזריות שבעניין (להרגש כמו אוטיסט למשל) אז תקרא את המקרה המוזר.

אני- הרגשתי מוזר (=

ולכן לא אהבתי.

לשיקולך.

איך "הוציאו גרסה נקיה"? מי? איך ניתן לעשות כזה דבר?

המקרה המוזר של - קראתי ודי אהבתי, אם כי זה לא קל לקרוא, במיוחד למי שמרגיש הזדהות גדולה עם הגיבור, בבחינת "היי גם אני קצת אוטיסט, לפעמים...  וזה נורא קשה."

זן ואומנות אחזקת - קשה, מוטרף, למי שאוהב פילוסופיה, אופנועים,  וקשרים חברתיים לא ברורים. נדמה לי שלא הבנתי את הרוב ולא גמרתי אותו. מצד שני, קראתי את זה כשהייתי בתחילת תיכון, סביבות גיל 15 כי אחי קרא את זה ונתן לי והוא גדול ממני בעשר שנים... אז אולי זה היה מוקדם מדי. מעניין לנסות שוב.

ספרים של מורקאמי ואדאמס - התחלתי לקרוא אחרים שלהם: יער נורבגי" ו"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" והפסקתי אחרי פרק או שניים. בלתי נסבלים, לא צנועים, לא מצחיק, לא מבכיא, סתם איכס מדכא או מטופש.

הוא לא משהו, לדעתי. ציפיתי להרבה יותר.

ואם זה הפעם הראשונה שאתה קורא את מורקמרי- זה סגנון כתיבה מאוד מאוד שונה. זו לא עלילה ברורה ומסודרת או מסעירה. והוא ממש הזוי- יש כאלה שאוהבים את זה ויש כאלה שמדעזעים.

הספר לא נקי.

מי שאוהב את מדריך הטרמפיסט מן הסתם אוהב גם את זה..

ובכללי אני לא זוכר דברים מזויעים, אבל אני גם לא וכ אם זה נקי מאה אחוז..

"הרהור עמוק" מבינה בסדה

ספריה ארורה!

אני עוד אשיג את כולם..

אני יכולה לחוות דעתי על מדריך הטרמפיסט אם את רוצה

אבל הגיוני שמרווין42 מבין בסדרה עוד יותר ממני..

ספר נהדר. אומנם גס, אבל כמו שהרב קוק כתב על ש''י עגנון (סלחו לי על כך שהציטוט אינו מדויק) "בטל בשישים". ממליץ בחום. על כל הסדרה.

נ.ב.   אם אתה קורא - אל תקרא את הסדרה בראש רציני. תסתכל על מה הוא יורד, על מי הוא (ועל מה) הוא רומז. מפתיע כמה שההערות שלו יכולות להיות דקות - אבל חדות.

הטובים זה 1,2 ו5, כלומר

מדריך הטרמפיסט, המסעדה שבסוף היקום, ולא מזיק ברובו.

'היו שלום ותודה על הדגים', ו'החיים היקום וכל השאר'

פחות טובים.

קראתי אבל קצת בדילוגים - זה היה חביב אבל לא היה לי כח לקרוא את זה ממש בפירוט

זן ואומנות אחזקת האופנוע גם קראתי - ספר יפה. קשה קצת להבנה וקצת שואב ריגשית כזה. אבל זה ספר טוב.

החלקים האחרונים לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי על מה זה.

ספר מעולה [על נושא שגם מאד קרוב לליבי]. מרגש ואנושי, ובאמת, כמה אנשים יכולים להיכנס לראש של ילד אוטיסט [או אספרגר, אני לא סגורה על העניין] ולגרום לך להזדהות איתו כ"כ? כתיבה מעולה.

בעניין הנקיות- יש גלישה קטנה [שהיא מהותית לעלילה] אבל לא מבחינת תיאורים אלא באופן יותר של הסבר. יש גם גרסה לילדים, אבל לא קראתי אותה.

המסעדה שבסוף היקום- אם קראת את המדריך ואהבת, אין סיבה לא להמשיך.

כלומר, ההודעה הזו ממש תלושה. היא לא אומרת לנו כלום על הספר. פרטי, נמקי והסבירי.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אז תאהב גם את המסעדה שבסוף היקום.

אני אישית אהבתי אותו אפילו יותר מהמדריך.. העלילה שלו הרבה יותר מתפתחת במהלך הספר, ולוידעת, אבל הוא הרבה פחות הזוי גם מהמדריך..

נקי- ממש! אין שום קטע. אני חושבת שכל הסדרה ככה נקייה.

אל תקראו אותו!! נראה תמים, אבל הוא ממש לא כזה. ספר מ-ג-ע-י-ל!!

המקרה המוזר - ספר ממש יפה, אבל כמו שכבר כתבו לפני, יש בו חלק לא נקי שמהותי לעלילה.

מה שאמרו על גיסאות שונות שלו - אין לי מושג, קראתי אותו באנגלית...

בכללי אני ממליצה על הספרים של דאגלס אדמס. מאלה שקראתי נהנתי. הבעיה היא שאני באמצע הסידרה, כי החלטתי לקרוא אותה באנגלית וזה די תוקע לי את הקצב, כך שאני לא בטוחה לגבי הספר המסויים.

בכל אופן ספריו הומלצו לי בחום, וזה חשוב לדעת להסתובב עם מגבת וכדו'.

לגבי האחרים - אין לי מושג.

בהצלחה.

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי