קריטי בשבילך, ולמרות שאת מכבדת אותה וכו'... את מבקשת שתפנה אלייך הצעות שמגיעות אליה. 

עם כל הכבוד...

כי גם להם זה קריטי.

הם רואים את זה כטעות, כמשהו שבא לה ממקום נערי ולא בוגר מספיק.

כמו (להבדיל) שיש הורים שמתנגדים שהבת שלהן תעשה פירסינג, היא חושבת שזה טוב לה, שזה מגניב, שזה יכניס אותה לחברה. וההורים חושבים שזה רע ושזה ידרדר אותה ושהיא תצטער על זה בעוד כמה שנים..

אז אני לא נוקטת פה עמדה (כי זו לא מטרת השאלה) אבל אני כן מנסה להעביר את הצד שלהם. 

מה כן? הלכתית, אין לבת חיוב להקשיב הורים בנושא הזה, מותר לה לצאת ולהתחתן גם נגד רצונם. (אם כי כדאי לברר עד כמה הם נגד. שלא יקרה מצב שהיא תמצא לה חתן כלבבה, ופתאום תגלה שההורים נגד לגמרי והם לא מוכנים שהיא תתחתן, ולא יממנו לה אגורה, ולא יבואו לה לחתונה אם תהיה- וכבר שמעתי על מקרים כאלו.)

ואם בד"כ הבת בקשר טוב עם ההורים והם מכירים אותה טוב- כדאי שתברר מתוך ענוה- למה? אולי הם צודקים והיא באמת לא מוכנה? "אין הנחתום מעיד על עיסתו" לפעמים נדמה לנו שאנחנו יכולים למרות שאנחנו לא..

בדרך כלל אמא מכירה את הבת יותר ממה שהבת מכירה את עצמה, ובפרט שמדובר בבת צעירה.

ולמרות הנ"ל הבת לא תלויה רק בהצעות שעוברות דרך אמה. ואם כן, אז אפשר להבין את אמא שלה.

תגידי שאת כן מעוניינת וזהו פשוט תצאי ! אם זה מה שאת רוצה!

לפני הכל הי אני חדש פה וכאלה אז שזכות רבי יונתן בן עוזיאל....  שהיום ...(לרחוקים מידי אפשר להדליק נר)

קיצור בקרוב ישועות לכולם

שלב ראשון לבדוק !!!!!!!!

אם זה סתם לחץ של האמא כי תכל'ס זה מלחיץ ! !

או שיש לה סיבה מיוחדת שקשורה לבת באופן אישי (ספצי...)

(לא רק לימודים והתחלת החיים כי אם הורייך חינכו אותך באופן בריא אז מותר לך לחשוב אחרת מהם)

ןגם  אם קשר בריא אז גם במקרה שתפתיעי עם חתן (בקרוב בע"ה)

והם יכירו אותו ויראו שהוא בסדר אז הם יזרמו

כי אם הם לא יזרמו באמת כדאי לחשוב עוד כמה פעמים

אם עברו את הטסטים הווירטואליים אז את יכולה פשוט לצאת ולשתף אותם ברגע שנראה לך שהם בשלים

כל הנ"ל נכתב בלשון נוכחת מטעמי נוחות אבל הכוונה לא אלייך אלא לשואלת הנסתרת

למרות שאין חיוב לשמוע להורים- בהרבה מקרים זה משתלם. את אומרת שאין סיכוי לדבר איתם, דבר ראשון כדאי לחשוב פעם שניה על האין סיכוי, ואם בכ"ז לא- אז תתיעצי עם מישהו/מישהי מבוגר ורציני שמכיר אותך טוב (ולא, לא חברה מהכיתה, מישהו עם קצת יותר נסיון חיים...). הרבה פעמים הרצון להתחתן (במיוחד בגיל צעיר) נובע מתוך רצון לפתור בעיה מסוימת  ודמיון שהחתונה תפתור את הבעיה, (ולמי אין בעיות...) ברוב המקרים הבעיה לא תיפטר עם החתונה אלא תצוץ בצורה אחרת.

בודאי יכול להיות שאת מוכנה לחתונה, אבל הבעיה היא שבד"כ האדם לא אוביקטיבי כלפי עצמו ולכן צריך להתייעץ עם מישהו שיש לו ניסיון ושמכיר אותך היטב.

בסופו של דבר רק את תחליטי אבל כדאי שהדבר יעשה מתוך מחשבה ולא מתוך פזיזות!

כמובן שהדברים נכונים לבנים ולבנות...

<ד"א-את יכולה להגיד לחברה שתכתוב בעצמה בפורום ותגיד שזה בשביל חברה שלה...>

בהצלחה!

היא ביקשה ממני באישי- לשאול את זה כאן..חח

עפ"י ההלכה לא צריך להימנע מלחפש בגלל דבר כזה.

אם זו גישה עקרונית שצריך קודם ללמוד וכו' - את צריכה לשקול מה גישתך.

ובאופן מעשי, תשתדלי שהחיפוש בשלב זה לא יעבור דרך אימך. כמובן, הכל בכבוד גדול. יש להניח שאם כבר יהיה משהו - ההורים גם כן יתרככו.  ותבדקי בתוכך שאת יכולה לקחת על עצמך לימודים תוך כדי..  רבות עושות זאת.

בדיוק כמו ההורים שלי, אבל במקרה כזה לא חייב לשמוע להם החובה לכבד

הוא על בטוח יגיד שעדיף לחפש שידוך מאשר ללמוד

ואז היא תגיד לאימא שלה "הרב אמר" אני מתקשרת לשדכנית-וזהו

זכותך להתחיל לצאת ולקבל הצעות.. רק לזכור- לא לפגוע בהורים.. בכבוד..

תלך לשאול רב אחר. (ולא חסרים רבנים שיצדדו בדעתה)

ותגיד לה "הנה, הרב אמר לך לחכות"

אנשים, אתם קצת תמימים. אני לא מכירה את ההרים של אותה חברה, אבל אני מכירה הרבה סיפורים אחרים.

יש הורים שאצלם זה אידיאולוגה לא להתחתן מוקדם. כמו שיש הורים שאצלם זה אידיאולוגיה להתחתן מוקדם.

- יש לי 2 חברות ש"התארסו" בלי ברכת ההורים, כבר החליטו וסיפרו לכולם, והתחילו לארגן חתונה וההורים טירפדו את הכל.

- אני מכירה מישהי שאבא שלה לא היה בחתונה, כי היא התחתנה בת 20 וזה היה נראה לו מוקדם. (חוזרת בתשובה)

- אני מכירה לא מעט שהחליטו, ובגלל ההורים הם חיכו חצי שנה-שנה בין האירוסים לחתונה "כי אתם לא מספיק גדולים"

אז אנונימית יקרה! תבדקי טוב טוב טוב איפה ההורים שלך. מה דעתם ועד כמה הם מוכנים להילחם עליה. תנסי לחשוב מה יקרה אם תביאי להם מישהו הביתה ותגידי "אנחנו מתחתנים" האם הם יקבלו את זה או ילחמו? 

לדעתי, בגיל הזה עדיף לחכות עוד שנה שנתיים, גם אם את מרגישה מוכנה. ולא להסתבך בסיפורים עם ההורים. זה כ"כ שונה כשההורים איתך בכל התהליך, תומכים ועוזרים. 

את כבר ילדה גדולה.. לא?

ולא שאני מאחל לך (כלומר לה..) את זה..

שיטה לחינוך הורים <צ>

להכיר להם את הבת-של-השכנה

כן כן- זו שלא נשואה גם בגיל 25 ר"ל <צ>

את זה שלא נשואה בגיל 30

את זו שחצי בינ"כ מלחשש עליה- כי היא נפרדה מחבר- בגיל 32.... ומה יהיה?

תדאגי שאיזה שכנה או דודוה תבוא לבכות אצל אמא שלך -מה יהיה עם הבת שלי? היא כבר זקינה... וחתן- אין... ואת תדאגי לבת שלך שלא תכנס לברוך הזה...

קצת פרספקטיבה תועיל לאמא.

ואת-

תקשיבי באמת לאמא שלך- היא אומרת לך משו חכם

היא מכירה את האישיות שלך- כמה את מוכנה

היא מכירה את החיים- אולי יש משו שאת עוד רוצה או צריכה לחוות- בלי עול בכתפיים?

(ללמוד- אני מניחה שהכוונה תואר- ולא שנת מדרשה? כי יש לזה דין שונה.... ואכמ"ל)

גם אם אמא פוסלת, ברגע שזה יעבור דרכך את כמובן יכולה להסכים

ואם הקשר יצליח ויתקדם מאד- תחשבי על דרך מכובדת לספר להם בנחת וביישוב דעת.. 

אני יכולה להגיד שאצלי ההורים רצו שכבר בגיל 18 אתחתן, ואיכשהו הקב"ה גילגל את זה אחרת ב"ה.. התחתנתי בגיל 23 והרבה

ולחברה אחרת- ההורים מתעקשים שכל הילדים יתחתנו בגילאים מאוחרים, וכמעט את כולם הם כבר חיתנו 

שלום וברכה, 

בבתים רבים ישנם הבדלי גישות בין הורים לילדיהם בנושאים שונים: היכן ללמוד, היכן לעשות את השירות ( צבא / ש"ל ).

וכמובן בנושא בניית המשפחה, כפי שנכתב כאן, קשר טוב עם ההורים מסייע רבות בתהליכי הבחירה, אך ההחלטה ( גם מבחינה הלכתית) בידים שלך, המלצתי לך היא לנסות לפתוח את הנושא,

אם להרגשתך אי אפשר לשבת ולדבר, אפשר להתחיל במכתב שתניחי על הכרית של אמך, חשוב שתבואי ממקום מכבד המנסה להבין את המניעים של אמך לדחית ההצעות, ולאחר הקשבה, להעביר לה את עמדתך.

נקודת מוצא חשובה , שאותה עליך לכתוב במכתב היא שברור לך שהיא רוצה את טובתך. 

אך עליך להבהיר לה גם את החשש שדחיית יתר עלולה לגרום לרווקות מאוחרת שהיא אחת ממכות המדינה האחרונות, ושאת מרגישה שאת מוכנה ומעונינת. 

בהצלחה . גילה חזני

ועם מי ,

עם את מרגישה מספיר בוגרת אז תעשי מה שאת חושבת..................

אממ..

חפירה ולאחר מכך מסקנות ותובנות ממנה למקרה שלך:

אני התחלתי לשמור מצוות במהלך השירות..המחשבות התחילו הרבה לפני כן,אבל התכלס הגיע אחרי יום כיפור בשנה ראשונה של הש"ל.

ההורים חטפו עצבים בלשון המעטה,היו מאוד קשים איתי, גם בלשון המעטה, ונורא נורא סבלתי גם בלשון מעודנת.

בלשון פחות מעודנת, רציתי לברוח מהבית,לעוף,לטוס לעולם אחר,(מטפורית) והמסקנה שלי, לא יודעת עד כמה היא הייתה חכמה היא שאני צריכה להתחתן, וכמה שיותר מהר. לא היה לי מושג מהחיים, לא עברתי שום הדרכה, לא שמעתי שום שיעור והייתי דיי אהבלה באופן כללי. ביום הולדת 18 יצאתי לדייט ראשון,הגרלתי איזה מישהו איכשהו, הבחור לא הבין מה נפלה עליו, וראה שאני לא מוכנה לחתונה בעליל, אבל מלאת רצון שזה כבר יקרה. הוא פסל כמובן, אחרי זה יצאתי הרבה יחסית,4-5 פעמים,גם אני פסלתי, נבהלתי מבחור אחד,מקסים ממש, יאמר לזכותו שאמר לי 4 פעמים "אני חרדלני"ק" לא היה לי מושג מה זה אומר,אבל זה היה נורא מרתיע. שום דבר לא החזיק יותר מפעם אחת,  ואני המשכתי לסבול בבית, והמשכתי לנסות לעוף ממנו. אף אחד לא הבין אותי וגם אני לא ידעתי מה בדיוק אני עושה. אחרי הרבה שיצאתי איתם, הכרתי ב"ה את בעלי, בני"ש  בהסדר, גם כמוני,מנסה להיות מה שנקרא "תורני"  בלי שיודע איך לבצע את זה בפועל,  שקט מאוד, מבית דתי-מסורתי (אמא שלו,שומרת שבת כי  "ככה יצא", ושומרת כשרות כי "גם סבתא שמרה" הייתה קוראת לו "החרדי", חרדי בהגדרה שלה זה מי שהולך כל ערב לערבית, לובש ציצית, ולא מנשק את הדודות) כשאמא שלי ראתה אותו היא נמסה, "איזה ילד חמוד", "איזה ילד טוב", "איך הוא יושב כזה בשקט, כל כך יפה" והכאסח ירד בזכותו, הם כל כך שמחו מה"חבר" ככה קוראים לזה אצלם המקסים שהבאתי, אבא שלי רק שאל אותי אם הוא אוטיסט,או סתם אילם ומה זה האופנה של ציציות בחוץ עד הבירכיים, אם זו הייתה התגובה שלו משמע שגם הוא היה מרוצה.

לא העזנו לבוא אליהם עם רעיון של חתונה מעל חצי שנה, השארנו את הקשר בלי להיפגש הרבה,אבל עם רגשות הדדים מאוד חזקים. גררנו את זה כי ידענו שאי אפשר לשבור את הכלים. כשפתחנו את הפה סגרו לנו אותו מהר מאוד. דיברנו עם רבנים והם אמרו לא להיפרד (הוא היה בשר"פ בצבא  גם ככה בקושי נפגשנו) ולכבד את ההורים.

הזמן עבר למדנו על זוגיות, שיעורים,ספרים וכו' ובד בבד הרגשנו שאנחנו יותר בוגרים ומוכנים.

אחרי שנה אמרנו מספיק, כפינו עליהם הסכמה ממש, פשוט הפגשנו את שני זוגות ההורים ואמרנו שאין להם ברירה. ארבע חודשים אח"כ התחתנו בשמחה רבה, אנשים ממש התרגשו.

מסקנות ועצות מעשיות מכל החפירה הזאת.

1. בדיעבד ההורים לא טעו לגמרי, בחצי שנה הראשונה לקשר (של"ת ראשון, שירות לאומי) לא היינו מוכנים למרות ששנינו היינו בטוחים שאנחנו בוגרים ,בשלים ומוכנים ממש.

2. צריך ללמוד טוב טוב ולהכין את עצמינו לפני  שמתחילים לצאת. (אצלי זה קרה רק לפני האירוסין ...)

3. להראות להורים ע"י מעשים שאת מוכנה ובוגרת ולא רק נדמה לך- אחריות על דברים שונים, לא "אמא תעשי לי " ו"אמא תביאי לי", להראות לה שאת יושבת עם ספרים רציניים כמו הבית היהודי ושאר ספרי הכנה לחתונה. לשבת במחשב, במיוחד אם הוא בסלון ולהפעיל חזק יחסית,לא מחריש אוזניים אבל מספיק  שאמא ואבא ישמעו ,שיעורים מצולמים/מוקלטים על זוגיות,יש בערוץ מאיר נראה לי. שיראו שאת רצינית ולא סתם ילדה שמנסה להיות גדולה.

4. ללכת לשיעורים על זוגיות ולדאוג שאמא ואבא שלך ידעו מיזה.

5.  לדבר אם מישהי מבוגרת, דודה, מחנכת מהאולפנה, רבנית שקרובה למשפחה וכו, מישהי שאת יודעת שאין לה אנטי חתונה בגיל צעיר, ולשאול אם לדעתה את מספיק בוגרת ומוכנה, ולעשות מה שהיא תגיד. ואם היא אומרת לא, אז לא.

6. לא לריב עם ההורים. גם אם הגעתן למסקנה שאת מוכנה, ואת יוצאת עם מישהו כמה זמן ואתם רוצים להתארס, אם ההורים בשום אופן גם אחרי שיכנועים מאנשים ומכם, לא לשבור את הכלים ולעשות דווקא. מאוד לא נעים בלשון המעטה לעשות חתונה בלעדיהם ולהיכנס לתאקל עם ההורים. סביר להניח שזה לא יקרה, גם אני פחדתי מיזה וב"ה זה לא קרה. כדי שזה לא יקרה צריך לשכנע אותם טוב, להגיד לרב שמכיר אותם, דוד/דודה, מורה או משהו בסיגנון שידבר איתם. וכל הזמן להראות במעשים שאתם שניכם מוכנים.

אני מניחה, שאם ההורים שלי ושלו הסכימו, גם ההורים שלך יתרככו ויסכימו. הייתי סה"כ בת 19 והוא 21, ובקנה מידה של אנשים לא דתיים או לא דתייים חזקים זה ממש צעיר. הם ראו שאנחנו בוגרים ומוכנים נפשית וקיבלו את זה.

אם את רוצה להתחתן, כדאי מאוד שתלכי ישר בסוף השירות למכללה לעשות תואר ואל תעשי מדרשה, אבל כן תלכי לשיעורים. כך תוכלי להראות לאמא ואבא שלך שחשוב לך לעשות תואר בלי השתהות ושאת מבינה את ההשלכות של חתונה בגיל צעיר... (לבנות שלא רוצות לבנות בית בגיל 19, מדרשה זה דבר נהדר!)

אל תשברי את הכלים עם ההורים אף פעם. הם ההורים שלך, לרוב הם צודקים, ותמיד הם רוצים בטובתך, גם כשהם טועים.

בתמצות: תבררי עם אישה מבוגרת,שמכירה אותך היטב והדעות שלה מאוזנות, אם את מוכנה, במידה ואת מוכנה תתחילי לצאת גם בלי אישור ההורים. תראי להם כל הזמן במעשים שאת מאוד רצינית בכוונות שלך.

תירשמי כבר עכשיו למכללה, אם אין פסיכו תלמדי משהו שלא צריך פסיכו, שכבר שנה הבאה תוכלי ללמוד.

כשתהיי בקשר רציני ותרצו להתארס תראו שאתם בוגרים ומוכנים, אם זה לא מספיק תערבו אנשים שמבינים בעניין.

הסיכוי שהם עד כדי כך יהיו אנטי הוא מזערי. מניסיון.

הכל עצות, אני לא אומרת לך מה לעשות ולא מכתיבה לך את החיים, גם אם זה נשמע כך.

שאי ברכה והצליחי!!

      רק טוב ושמחה בע"ה!!!

וגם יפה, קראתי קצת..

אבל לא יזיקו יותר "אנטרים" שלא יראה עמוס

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!