בס"ד
דבר תורה לפרשת חוקת
ספר במדבר הוא ספר המשברים שבזכותם עם ישראל נבנה על מנת להיכנס לארץ. עד פרשת חוקת, אנחנו פוגשים משברים פנימיים כמו קברות התאווה, חטא המרגלים ומחלוקת קרח ועדתו. מכאן והלאה אנחנו פוגשים משברים חיצונים, משברים הנובעים מאומות העולם, כמו המלחמות, ומאורעות בלעם ובנות מואב.
בפרשתנו, עם ישראל מתחיל את המלחמות הראשונות לקראת כניסת לארץ ויציאה מן הגלות. בדרך לארץ ישראל העם צריך לעבור דרך ארצות אחרות. משה שולח מלאכים למלך אדום כדי לבקש רשות לעבור דרך ארצו: “וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ” (במדבר כ,יד). וכן, גם בהמשך משה שולח מלאכים כדי לבקש רשות לעבור דרך סיחון, אך שם התורה משתמשת בלשון אחר: “וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר” (במדבר כא,כא). בפסוק הראשון כתוב וישלח משה, ובפסוק השני כתוב וישלח ישראל. רש"י כותב ששני הכתובים האלה צריכים זה לזה להגיד לנו שמשה הוא ישראל, וישראל הוא משה, כלומר שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל עכ"ל. נשאלת השאלה, למה בפסוק הראשון דווקא כתוב וישלח משה ובפסוק השני דווקא וישלח ישראל: לומר לנו שבכל שמתקרבים לארץ ישראל, הערך של הכלל בולט על ערך הפרט: העם מתעלה, והאחדות יותר חזקה.
ולכן, זה גם קרוב לכניסת הארץ שמנהיגי העם הגדולים, משה אהרן ומרים מסתלקים. עניין החטא של משה הוא סתום בכתוב: יש מעשים, עונש ונענשים אבל החטא לא מפורט. רש"י מסביר שלא ציווה הקב"ה להכות את הסלע אלא לדבר אליו. לכאורה מעשה משה לא כ"כ חמור, ועוד שהקב"ה מצווה למשה לקחת את המטה!
הכוח המיוחד של האדם זה הדיבור, מה שמבדיל בן אדם משאר בעלי חיים זה האפשרות לדבר, וזה הסיבה שהאדם נקרא "המדבר" בניגוד לבעלי חיים שנקראים "החי". בפרשת בראשית, אונקלוס מתרגם את הביטוי "ויהי האדם לנפש חיה" ב"לרוח ממללא", ורש"י מסביר: “שיש בו דעה ודיבור”. הדיבור זה כלי תקשורת המאפשר קשרים בין אדם לסביבתו, זה אחד הדברים היחידים היוצאים מבן אדם ומגלה את פנימיותו. לבן אדם צדיק זה ברור שדיבורו יהיה איכותי ויתרום לסביבה.
בארמית מנהיג מתורגם "דבר", זה האיש שיכול להנהיג את העם בזכות כח הדיבור שלו. לעומת זאת, ישנם מקרים שהדיבור לא מספיק, יש מקרים שצריכים כפיה. גם אחד העונשים בתורה זה מלקות. עם של עבדים מבין את המכות (כי איתן הוא רגיל לחיות) בנוסף לדיבור. עם כזה זקוק למנהיג גדול, מעל הכל כמשה: “משה כפני החמה” (כשיש חמה בחוץ, אף אור אחרי לא נראה). לעומת זאת, לפני כניסת הארץ, רמת העם יותר גבוהה, ואפשר לסמוך על ערך הכלל, ולכן צריכים מנהיג שיותר מתאים להם: יהושע שהוא "כפני הלבנה" (אור הלבנה לא מונעת אורות אחרים להאיר). והנהגה זאת, היא הנהגה של מנהיג של ארץ ישראל!
שבת שלום!

