תראי,

אנשים שעובדים עם ציבור, כשהם חוזרים לנישה שלהם, הביתה, אז יש חוסר איזון מסוים

אני לא אומר שזה אידאלי אבל יתכן ואפילו מצוי.

אנחנו רואים זאת היום לא מעט עם הדור הכ"כ עסוק בעניינים מחוץ לבית

אבל לצערנו בתוך הבית לא שקט...

וכבר ניבאו על זה נביאנו וחז"לנו על דור עקבתא דמשיחא

עצה תלמדי בספרות ברסלב על הנושא ותרחמי עליו כמו על כל מזרוחניק

אם אתה רציני- רפו"ש.

מדובר כאן באבא שלה!!!

אבא שלה!!

והיא לא מדברת על אדם רע לב או חסר יראת שמיים

אלה על אבא שקשה לו בבית, וקשה לה איתו...

לא משהו נדיר ,לצערנו (ועם יד על הלב לא רק צד אחד אשם כאן..)

פשוט קשה לה עם הניגוד בין היחס של החברה אליו בחוץ למה שהולך בבית!

בבקשה תרגע..

את מוזמנת לאישי..

[למרות שאני לא יודעת כמה אנחנו קרובות במקרה..

תמיד יש משותף בעקבות התפקידים הדומים..]

אלא לכל נער שמעריכים את הוריו בחוץ ובבית הוא מתנהג אחרת.

עצתי:

תנסי להיכנס ל"סיפור חייו" באמת ולהבין מה הביא אותו להתנהגות זו.

ברגע שתשדרי לו קבלה והכלה, יש מצב שהוא ישתנה. או שלפחות את תשתני.

אולי את לא נוהגת בצביעות כמוהו, אך האם אין צביעות בזה שאת מציגה כאילו את כל כך מוסרית, ומהנקודה המוסרית שלך את מסתכלת על אביך הרב ש"הוא לא בסדר", בעוד את שופטת אותו כאילו אין כל הצדקה והיגיון בהתנהגותו? אולי תשמשי בתכונה המוסרית שלך כדי לרחם עליו ולקרב אותו למרות הקושי שלך?

הקושי שלך קשור רק אליו ולא לאביך. את בוחרת איך להגיב להתנהגות שלו. הבעש"ט אומר שהאדם העומד מולך הוא ראי שלך. אז תחשבי מה אבא שלך משקף לך...

בהצלחה

בס"ד
אנשים לא טיפשים. סביר להניח שעל הדברים שהם מעריכים אותו את יכולה להעריך אותו גם ואולי הם מבינים בזה יותר ממך.
את יכולה לנסות  ליצור הפרדה מסוימת בין הדברים הללו לדברים שנחשפים יותר במשפחה.
לדבר איתו נישמע לי מוזר אבל כן עם אחד האחים אחיות דודים דודות (אמא?) באווירה מתאימה.

אבא שלי רב...ואני ממש לא מרגישה שהוא מוציא בבית דברים רעים לעומת מה שהוא מראה לסביבה....

למעט זה שהוא מאד עמוס ולא תמיד אני מוצאת זמן לדבר איתו...אני ממש לא חושבת שיש כאן צביעות....

אני לא בן של רב וגם לא בקשר כבר עם אבי

אבל מה שאת מספרת זה לא פשוט

ואבא שמוציא ג'יפה על בני משפחתו בין אם הוא רב ובין אם לא

הוא מאוד מאוד לא מאופס, והוא בעייתי, וצריך לפתור את זה.

אין לי מושג עד כמה זה חמור אבל בתור אחד שמכיר ת' תופעה אני אומר שצריך לפעול ברצינות כדי לתקן את זה

( אבל יש מלא מלא סוגים של בעיות וצריך ייעוץ)

אפשר באישי

אם הוא לא היה רב היית מבינה אותו יותר?

ואם הא לא היה רב עדיין לא הייתי מבינה אותו. אבל קל וחומר בתור רב גדול..

וממש עזרתם לי. צריכה לחשוב על זה... וואו.

בס"ד
זו לא "אשמתו" שאנשים מעריכים אותו וממילא כשהוא בחוץ מולם הוא מתאמץ לחזק אותם כי מישהו צריך לעשות את זה. אם לבן אדם קשה זה טוב שלפחות מול אנשים יעשה טוב וזה מתוך מלחמה/אופי ולא בהכרח צביעות. זה כן חלק מאשיותו שקשה תמיד תמיד לחשוף.
בהצלחה..

זה לא "אשמתו" אבל זה כן בחירה שלו.. איך אומרים? "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק"

רבנים רוצים את זה. זה באופי שלהם.

ונכון, זה באמת ההתמודדות...

אולי צריך לעשות חושבים ולבדוק

עד כמה אתם בתור ילדים נותנים לו הרגשה מוערכת בבית 

או מסתכלים עליו כאבא טוב ומוערץ..

הפער בין ההערכה בחוץ להערכה פחותה בבית אולי יוצרים אצלו תסכול

שמתפרץ עליכם..

בהצלחה מתוקה!!

איך אפשר להעריך אבא כשזה המצב??

ואת מסתכלת עליו כאילו הוא מכוון בכוונה טהורה לפגוע בך. זה לא נכון.

את מכניסה את עצמך "למשחק" שלו בו את ומשפחתך אשמים במצב , בעוד, הבעייתיות נמצאת בו.

את לוקחת את הדברים אישית. אל תיכנסי למשחק שלו.

ברגע שתחזקי את עצמך שאת בסדר גמור. ברגע שתהיי בסדר גמור, לא תרגישי צורך להאשים אותו בצרות שלך.

תצאי מהמשחק הזה ותנסי לרחם עליו.

את "משחקת" לידיים שלו כשאת נפגעת מההתנהלות שלו.

תנסי להשתחרר מהאשמה. זו הרגשה נפלאה.

אם הכוונה ל- כעסים בלתי נשלטים, השפלות, מצבי רוח קשים - אין שום הצדקה לכך!

הוא צריך עזרה, ועכשיו.

כדאי גם לך לקבל עזרה מקצועית שתקל עלייך את ההתמודדות עם דבר כזה.

אינני יודע כמובן במה מדובר - ולפעמים יכולה באמת להיות בעיה (אם כי גם אז - מי יודע מה עובר האדם בתוכו וכמה קשה לו וכו').

אבל צריך לזכור שהרבה צעירים מלאים ביקורת, לצערנו, על הוריהם. אינם מבינים כלל מה משקיעים בהם, בוודאי אינם יודעים עם מה הם מתמודדים ומה אינם מספרים להם.

ידועה הבדיחה על אותו אחד שאמר שבגיל 18 חשב שאביו טיפש מוחלט, ובגיל 25 התפלא כמה הזקֶן התקדם במשך השנים הללו...

כנ"ל - אינני יודע מה אצלך..

אך הייתי מציע לך לפחות לנסות [הרי ביקשת עצות; אז יש להניח שלא התכוונת רק שיעזרו לך ב"הסכמה" שזה סיוט וצביעות, בפרט בלי שבכלל מכירים, אלא שיעזרו לך להרגיש יותר טוב...]:

קודם כל תחליטי שאת משתדלת מאד לכבד אותו (את יודעת שכיבוד הורים זה אפילו על רשע? יש להניח שהוא לא כזה..).

דבר שני, תחליטי שבמקום לשפוט כמה שזה "סיוט" ו"צביעות" - את מנסה לא רק לתאר מצב אלא להשפיע על מצב:

קבלי אותו כשהוא בא הביתה באהבה ובכבוד, תתענייני מה נשמע וכו'. תשתדלי להסתכל בעין טובה, למצוא כל נקודה של טוב.

אולי תשאלי אותו על דברים שאת חושבת שהוא יודע או יכול לייעץ.

ואחרי שבועות ספורים - תראי האם לדעתך חל שינוי במצב.

ואז תוכלי גם לראות, האם מה שרואים בבית הוא רק "תוצאה" או גם "סיבה". אולי הבית עצמו יכול לעזור.

ושוב - כף זכות. קשה לדעת, קל וחומר ילדים לגבי הוריהם, מה עובר הזולת ומהו עולמו..

נותנים לי הרבה דברים מדהימים לחשוב עליהם. תודה רבה. זה קשה עדיין..

אני רוצה לשמור לעצמי תשרשור הזה כדי לעבוד על העניין באמת. מישו יודע איך אפשר לעשות זאת? שיהיה לי קישור של השרשור?

זה כנראה המפתח לכל....

בהצלחה רבה.

נשמח לשמוע דברים טובים..

הנק' האדומה של ההודעה> קליק ימני> "העתק קיצור דרך" > תעשי הדבק איפה שבא לך

או-

תכנסי לכרטיס אישי שלך- ותראי היסטוריית הודעות שכתבת

וואי כמה אנשים פנו אלי בשיחה אישית. כואב לי לראות עד כמה אנשים טובעים בתוך זה.

יהיה טוב!!! אתם מדהימים!!

בהצלחה ענקית!!!

אני לא יודעת מה את מרגישה,

אבל אולי במקום להילחם או להדחיק אותו

תפני אותו לה'

הוא בכל מקרה יודע

והוא באמת יכול לעזור...

(כמובן רק להיזהר מקטגוריה וקטרוג- אבל סומכת עלייך שלא תגיעי לשם)

שוב בהצלחה!!

אם בבית יוצאת ג'יפה כפי שכתבת - חשוב שתפרידי את עצמך מזה.

זאת אומרת, לאביך יש קשיים שונים, אבל אלו הקשיים שלו. זה לא אומר עלייך כלום. בטח לא שום דבר רע.

ילד הוא רגשי וכל מה שהוא רואה הוא לוקח אליו, על עצמו.

אבל אנחנו צריכים לעשות הפרדה שכלית.

והמקום הכי מרפא זה המקום שמסוגל לרחם על ההורים. (בספירות - רחמים זה קו אמצעי, קו של איזון שמגיע הכי גבוה)

אז באמת, בפשטות - רחמנות על אביך שזה מצבו.

ולעשות הפרדה - שזה המצב שלו, מהסיבות שלו וזה לא אומר עלייך כלום

וחוץ מזה כיבוד הורים זו מצוה מאד רצינית. בעשרת הדיברות הרי יש שני טורים - מצוות של בין אדם למקום ומצוות של בין אדם לחברו. כיבוד הורים נמצא בטור של בן אדם למקום!!! זאת אומרת שחייבים בכבודם כמו בכבוד שמים!!!

אז צריך להיזהר לא לפגוע בכבודם חלילה אפילו לא ברמז, מוסבר בחסידות שפגיעה בהורים, או זלזול בהם אפילו ברמז, או חלילה אם מישהו שונא את הוריו או מאשים אותם בבעיות שלו - הוא ממש חונק את חייו... זה הדבר הכי מזיק לאדם. לכן כדאי לקיים את המצוה הזו בזהירות ובכבוד מירבי....

בכל אופן , גם הורה שעושה טעויות קשות שפוגעות בילד, עדיין צריך לכבד אותו. והבן מצידו - אם ראה תמונות קשות בבית - צריך ללמוד לעשות הפרדה. זה המצב של ההורים, רחמנות עליהם, וזה לא אומר עלייך שום דבר חע חלילה, את בסדר גמור.

הבדיחה הולכת ככה.. בגיל 18 ידעתי פי שתיים מאבא שלי, בגיל 23 הוא ידע פי שתיים ממני, ולא הבנתי אף פעם איך הוא הספיק ללמוד כל כך הרבה בכל כך קצת זמן

יש הרבה אנשים שמתנהגים כמו דוקטור ג'ק ומיסטר הייד משום שבחוץ הם מוערכים ומוחמאים. הם מוכנים להשקיע את כל חייהם למען הזולת וגם את כל כספם, נותנים מעצמם מעל ומעבר ובבית הם הופכים לעריצים ולדיקטטורים, מבלי יכולת להבין צורת התנהגות זו.

את לא אשמה, זו לא הבעיה שלך, זו בעיה שלו. נכון שאת מצפה מאדם שומר תורה ומצוות להתנהג  מעל ומעבר לאדם רגיל, אבל לא. תשכחי מזה. בבית הוא לא צריך להעמיד פנים. בבית הוא מתנהג בהתאם לאופי שלו, אין לו לפני מי להציג ולהשמיע את מה שאחרים רוצים לשמוע.

עצתי לך - התעלמי, אל תתייחסי. הנהני בראש כאילו את משתפת פעולה, אך תחשבי באותו רגע על דברים נחמדים שהתרחשו לך. תראי שזה עובד. כשלא יהיה לו על מי לשפוך את הזעם, הוא יפסיק. תדריכי כך גם את יתר בני המשפחה. אם תסבירי לו את הבעיה שלך הוא לא יבין על מה את מדברת כי הוא תמיד צודק, והרי הוא כל כך חשוב בחוץ.

בהצלחה

אני לא יודע בדיוק מה הפרטים, אבל צריך לשים לב לנקודה הבאה: אם מדובר באלימות או פגיעה פיזית (מכל סוג שהוא, ואין צורך לפרט) יש צורך לפנות לגורמים מקצועיים כדי לטפל בעניין. אם מדובר בהתנהגות שמבחינתך היא לא נעימה אז זה נושא לעבודה עצמית. זה דבר שחשוב לשים אליו לב, וזו הסיבה שאני כותב את זה בשרשור הכללי. אם מישהו רוצה רעיונות לגורמים מקצועיים, שיפנה אלי בפרטי.

כדאי לך לעבוד עם באגר. ההצלחה שלך מובטחת.

מניין הבאת את הפילוסופיה בגרוש הזו? התנסית פעם בתופעה הזו? אני הייתי שם.

ואני עדיין שם.

תן לה כלים להתמודד ולא לכתוב סיפורים ללא תכלית.

וחוץ מי זה שיש הלכה לגבי ענין חתונה וזה קודם לכל עניני החסידות. נכון גיל 18 כתוב גם בהלכה אבל יש לגבי הרבה דיונים כמו מי שרוצה לאחר קצת בגלל לימוד תורה. הוא להפך להקדים שכתוב על זה בשו"ע הרי זה משובך. בקיצור תחשוב לפני שאתה כותב.    

נישאוים בגיל 18 הוא הלכה. אם לא, הוא ישחית זרע מדי פעם עד שהוא יתחתן.

ההלכה היא להתחתן מגיל 13 (אבן העזר, הלכ' קידושין ...) .

הרבה החכמים מצעים בגיל 14 כמו בן-איש-חי. שהוא עוקב אחרי רב חסדא (מס' קידושין כט: או ל.)

ההתר ללמוד תורה מתחיל מגיל 13: כונה: אם בגיל 13 או 14 הוא רוצה ללמוד - אזי הוא יכול ללמוד תורה (וכן פרנסה) מבלי להתחתן. אבל בגיל 18 - זה גג. כבר חייב להתחתן (או לחפש בדחיפות להתחתן).

אחרת הוא יזריע וישחית זרע על המיטה ... עד שהוא יתחתן.

החכמים של היום, לפי שיטתם הגרועות, חידשו ההפך: שהמינימום להתחתן הוא בגיל 18, אבל מותר לו להמשיך כריק וכרווק עד גיל 21 או 22 למען התורה. אבל זה רחוק מאמת ושופך חטא כפי שתיארתי. הביולוגיה שלו לא יאפשר אפילו ל"בן-תורה" ללמוד אחרי 18.

התגבות שלכם נגדי לא במקומם ולסיבה זה הקץ הגאולה נדחה ונדחה עד האחרון.

ובמקום שאנחנו אמורים להיות אור לגויים שמתחיל בנושא הזה,

הטילים ימשיכו ליפול אלינו בגלל זה.

העולם ה"דתי לאומי" וחכמיה בנושא הזה מאד נאיבי.

וכן העולם ה"חרדי" מושחת.

אין אמת בעולם הדתי היום, בגלל הכסף והכבוד.
 

אם העולם יעקוב אחרי אורך חיים כפי שמתואר אליבא דרבי יהודה בן תימא (פרקי אבות ה:כא), כל הבעיות כמו שהבת הזאת מתארת + בעיות אחרות יתעלמו.

שבת שלום.

תכף נצא לקראתך בריקודים! (לא אני כמובן, אני רק שולחת את החצי המתאים לעשות את זה.)

אם אתה כבר פה אז כמה שאלות- איך קוראים לבעלי ואיפה הוא גר? (כי מה לעשות 18 חלף עבר ועוד לא מצאתי אותו)

-באיזה שעה בדיוק יבוא המשיח?

-וחנוכת הבית תהיה בט באב או בי"ז בתמוז?

אני פשוט צריכה לדעת כדי להתכונן.

תודה מראש!

(ואגב נביא, בעיות יעלמו ולא יתעלמו, קראוון ולא קאראבן, וכו...)

התגבות שלכם נגדי לא במקומם ולסיבה זה הקץ הגאולה נדחה ונדחה עד האחרון.

ובמקום שאנחנו אמורים להיות אור לגויים שמתחיל בנושא הזה,

הטילים ימשיכו ליפול אלינו בגלל זה.

העולם ה"דתי לאומי" וחכמיה בנושא הזה מאד נאיבי.

וכן העולם ה"חרדי" מושחת.

אין אמת בעולם הדתי היום, בגלל הכסף והכבוד.
 

אם העולם יעקוב אחרי אורך חיים כפי שמתואר אליבא דרבי יהודה בן תימא (פרקי אבות ה:כא), כל הבעיות כמו שהבת הזאת מתארת + בעיות אחרות יתעלמו.

-----

חשבתי שאולי יש לו עוד כמה נבואות שישלוף לנו על הדרך

בס"ד
דעתי בעניין כניראה לא שונה בהרבה משלך אבל חבל להעליב.
יומנעים.

אחת המסכנות היא- פשוט להתרחק!!!

(אולי כשזה מגיע למצבים קיצוניים כבר איין ברירה וזה הפתרון היחדי ואין מה לנסות דברים אחרים...)

להתרחק רק אם זה פוגע בך במידה שאת לא יכולה להמשיך אח"כ ולהאמין בשינוי שלו.

תסמכי על המילה שלי - הוא שונא את עצמו אחרי שהוא כועס ומתפרץ עליכם!

הוא מת לתקן!

רק תאמיני שיש בו אור וטוב ושהוא יכול להיות האבא הכי כיפי בעולם!

ואולי "התרחקויות זמניות" בשעות קשות, כדי שיהיה קל יותר לבנות בשעות אחרות.

שמואלרי- התנצלות.

וגיל 18 על פי ההלכה זה מינימום בשו"ע כתוב המקדים לישא קודם י"ח הרי זה משובח ואסור קודם י"ג לישא. 

ב. לא הרבנים קבעו לא להתחתן קודם י"ח אלא זה חוקי המדינה ונוצר מצב כזה שאנשים לא מתחתנים קודם אבל זה לא הרבנים קבעו.

ג. אין לך שום רב אתה יוצא נגד כולם ולא מסתמך על אף אחד.

ד. שלא תחשוב שחתונה זה אוקוס פוקס התאוה נשארת וכמו שצריך לעבוד לפני צריך לעבוד אחרי ואפילו הרבה פעמים אחרי החתונה הרבה יותר קשה.

ה. אולי העולם שאתה מכיר כולו מושחת תתחיל לראות טוב קצת לא יזיק לך (אולי אצלך החילונים זה שיא הלמות אני כבר לא יודע).

ו. מסכת אבות זה מוסר ולא על זה בונים עולם הלכתי המוסר מאוד חשוב וצריך לתקן את המידות אבל לא על פי זה קובעים הלכות עובדה הפוסקים לא מבאים את המשנה הזאת ואם מבאים זה רק בתור הקדמה ולא לפסיקה אז לא להרבב מוסר והלכה. 

במענה אישי אליי, שלח לי שעד גיל 26 זה סביר, מעבר לכך, ישנה טענה של ת"ח שדיני חברה לא יכולים להיות מועתקים אל היום, מכיוון שהמציאות השתנתה(בנוי על הלבוש במנהגים ועל הבני יששכר בדרך פיקודיך מצוות ל"ת לה, אות ח כמדומני)

כל מילה

מסכימה עם החתונה בגיל מוקדם..

אבל צריך עוד כמה נתונים כדי להתחתן לשם שמיים (מעבר לבגרות מינית!)

ללכת לדבר עם אמא על הנושא

ללכת לדבר עם הרב\ חברותא של אבא- על הקושי הזה

ללכת לרבנית\מחנכת\מוסרניקית\מישי שלך שתתן לך יותר עיצה -מתוך הכירות אישית יותר ממה שיש בפורום

רב/חברותא של אביך, ואם אפשר - גם לא עם אימך (אם לא מדובר בחירום ממש).

קצת קשה לייעץ - גם בגלל שלא ברור מה בדיוק הבעיה שלך איתו; מה זה ה"ג'יפה" כלשונך, שדיברת עליה.  אבל הכי הכי טוב, לענ"ד, אם זה אפשרי במקרה שלך (וגם את זה קשה לדעת מכאן), הוא לדבר עם אבא.   אם זה שייך- תפסי זמן "טוב" ותגידי לו שאת רוצה לדבר איתו. תסבירי בנימוס שקשה לך עם דברים מסויימים, תסבירי מה, תגידי לו שאת רוצה איתו קשר טוב של בת עם אבא שלה, ואם הוא יכול אולי לעשות משהו בענין...  מי יודע? אולי אינו מבחין במה שבעינייך קשה מאד.

ואם זה שייך ויצליח - אז כמו שאומרים "תני לו צ'אנס" וחכי כמה זמן לראות אם "זז" משהו..

בהצלחה רבה.ה' יחזק אתכם.

ב"ה

לברוח.

ועכשיו ברצינות, לברוח למקום אחר. לשמוע שיעורים על דרך ארץ. להיות במקומות אחרים, במיוחד בחופש, לשקוע בעבודה/ התנדבות /שרל"א / חברות אמת/ משפחה מורחבת/ כל דבר שיוביל לתוצאה שתבנה בך מקום אחר ועולם אחר.

מקום שתוכלי להביא את עצמך לידי ביטוי.  מקום שמבוסס על חסד, נשיאה ונתינה באמונה, ויוכיח לך שאין סתירה בין דרך ארץ לתורה.

משהו שיוכל לעזור בתקופה יותר מאוחרת. אולי. לא לאבד אמון בעולם.

אגב, מה שלפעמים עוזר זה מבט כללי כמו "יאללה, עד סוף השנה הבאה אתחיל פנימייה" "עוד חודשיים ואחיל ללמוד" "שרל"א, תתכוננו!"

תהיי חזקה. צריכים אותך.

אין מילים........

....

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך