בס"ד
דבר תורה לפרשת בלק
מבוסס על "הגיוני משה" של הרב משה בוצ'קו זצ"ל
אחרי קריאת פרשתנו שבה בלעם שרצה לרצה לקלל את ישראל בירך אותו, מתעוררת שאלה: מה כוחה של קללה או ברכה, ובמיוחד כשהיא באה מבן מושחת ובלי מוסר.
זאת בעצם השאלה של רבנו בחיי על דבר בלעם:
“יש לשאול, אם היה כח בדבר בלעם להזיק ולהועיל אם לא, אם תאמר היה, היאך אפשר שיהיה כח בבשר ודם לשנות גזרת הבורא ואם הבורא גזר על ישראל, שנאמר- 'כי ברוך הוא' (במדבר כב', ו') איך יש כח בקללתו לשנות מה שגזר כבר. ואם תאמר לא היה ממש בקללה אם כן למה מנעו הקב"ה כעניין שכתוב 'יקללו המה ואתה תברך' (תהילים ק', כ')?” - ועונה: “כי איו שום כח בברכתו או בקללתו, אלא שגלוי וידוע לפניו יתברך דבר המגיפה העתיד להיות, וכדי שלא יאמרו: 'בשביל קללתו של בלעם באה המגיפה', על כן מנעו לקלל.”.
לפרוש זה לא היה שום כח לבלעם, והקב"ה לא נתן לבלעם לקלל את עם ישראל כך שלא יאמרו שהמגיפה שבאה על עוון פעור הגיעה בגלל קללתו של בלעם. תירוצו של רבנו בחיי שבעצם אומר שאין שום משמעות בדברי בלעם, דחוק עד מאוד כי סותר פסוק בדברים: “וְלֹא אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ” (דברים כג,ו). ועוד פסוק הכתוב בספר יהושע: “וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ” (יהושע כד,י). משמע משני הפסוקים האלה שבלי שה' הפך את הקללה לברכה היא כן הייתה תופסת! ועוד, ישנו גם איסור לקלל בתורה: “כל המקלל אדם מישראל בשם, עובר בלא תעשה ומחוייב מלקות” (ברכות טז., רמב"ם סנהדרין יח,ב).
הרמב"ם מסביר שטעם האיסור לקלל, לא מכוון רק אל המקולל שישמע את הקללה וייפגע, אלא גם אל גם המקלל כי אפילו אם המקולל הוא חרש, זה אסור: “לא תקלל חרש” (ויקרא יט, יד).
ולכן אנחנו חייבים להגיד שיש בבן אדם כח נסתר לברך ולקלל, להשפיע מכח דיבוריו היוצאים מעומק נשמתו! בצלם אלוקים נברא האדם! האדם זה לא רק גוף ואיברים אלא גם נשמה שהיא "חלק א-לוה ממעל"! “הקב"ה רואה ואינו נראה והנפש הזו רואה ואינה נראית. תבוא הנפש שהיא רואה ואינה נראית ותקלס להקב"ה שהוא רואה ואינו נראה.” (דברים רבה פ' ב' ל"ז). ולכן לכל אדם יש בנשמתו חלק אלוקי שנותן כח לדברים היוצאים מהפה, כל אחד לפי מעלתו! וזה, אפילו כשהשימוש בנם שלילי ורע!
ובלעם לא היה סתם בן אדם, הוא היה נביא! כתוב עליו בספרי: “לא קם בישראל כמשה, אבל באומות העולם קם! ואיזה זה? זה בלעם בן בעור!”. אמריה זאת מהווה תמיהה! איך לבן אדם נשחת כמו בלעם יש נבואה ברמה כה גבוהה? כדי להבין את זה, צריכים להבין את ההבדל בין הנבואה של משה, לנבואות אחרות: שאר הנביאים התנבאו מתוך חזון בחלום או מראה. הנביא צריך להבין את החזון. כשמשה מדבר, זה דיבור אלוקי נטו ברוטו!
לעומת זאת, בלעם מכיוון שהיה ירוד ביותר, לא היה לו כח להבין את החזון כמו שאר הניבאים, ולכן הוא היה נאלץ להגיד מה שהקב"ה מחליט לשים בפיו! ולכן נבואתי הייתה ברורה כמו נבואתו של משה רבנו אלא דווקא בגלל הרמה הגרועה שלו!
ולכן בלעם ניסה לחפש פגם, ניסה למצוא בני ישראל שעוברים עברות כי כך, אולי הוא לא יקבל ברכה בפה אלא קללה. הוא חשב שזה בלתי אפשרי שאומה כולה תחייה חיים עליונים.
הוא נישא להביט בתוך אוהלם של ישראל, כדי למצוא את מומם: “מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל.” (במדבר כד,ה). הקב"ה שם בפה שלו ברכה שתמיד תחול על ישראל – ללמדנו "שבכחם של ישראל אף לחיות למעלה מדרגת המלאכים, ואם ישנם כשלונות הרי זה רק במבט החיצון, ואילו בפנימיותו ישראל הוא עם זך, מלא טוהר תבונה וחכמה.” (ציטוט מספרו של הרב בוצ'קו זצ"ל).
שבת שלום!
